פרק ו', הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַפֵּרוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹנִין בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, הֲרֵי הֵן נִקְנִין בְּקִנְיָן כִּשְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין. אֲבָל הַמַּטְבֵּעַ – כְּשֵׁם שֶׁאֵין קוֹנִין בּוֹ, כָּךְ אֵינוֹ נִקְנֶה בְּקִנְיָן. נִמְצָא הַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ נִקְנֶה בְּקִנְיָן וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה הוּא עַצְמוֹ קִנְיָן לִקְנוֹת בּוֹ שְׁאָר הַדְּבָרִים.
א. שֶׁאֵין קוֹנִין בָּהֶן. אין עושים באמצעותם קניין סודר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ו. נִקְנִין בְּקִנְיָן. ניתן לקנותם בקניין סודר (וכן ניתן להחליפם זה בזה כמבואר לעיל ה,א לגבי יין ושמן). כְּשֵׁם שֶׁאֵין קוֹנִין בּוֹ כָּךְ אֵינוֹ נִקְנֶה בְּקִנְיָן. כשם שאי אפשר לעשות על ידו קניין סודר (כמבואר לעיל ה,ו), כך לא ניתן לקנותו בקניין סודר.
ב. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וְשֶׁל כֶּסֶף – הֲרֵי הֵן כַּעֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ שֶׁל נְחֹשֶׁת, וְהַכֹּל כִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין הֵן, וְנִקְנִין בְּקִנְיָן, וְקוֹנִין זֶה אֶת זֶה בְּהַחְלָפָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ דִּינָרִין שֶׁל זָהָב אוֹ הַמָּעוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת – הֲרֵי כֻּלָּן דָּמִים כְּנֶגֶד שְׁאָר מִטַּלְטְלִין, וְהַנּוֹתֵן אֶת אֶחָד מֵהֶן דְּמֵי מִטַּלְטְלִין – לֹא קָנָה, עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִקְנֶה בְּקִנְיָן וְלֹא נַעֲשֶׂה קִנְיָן.
ב. לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וְשֶׁל כֶּסֶף. חתיכות שאין להן צורת מטבע. כַּעֲשָׁשִׁיּוֹת. גושים גדולים של חומר גלם. וְנִקְנִין בְּקִנְיָן וְקוֹנִין זֶה אֶת זֶה בְּהַחְלָפָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ו (נקנים בקניין), ה,א (קונים בהחלפה). הֲרֵי כֻּלָּן דָּמִים כְּנֶגֶד שְׁאָר מִטַּלְטְלִין. כל סוגי המטבעות הללו נחשבים דמים ביחס לשאר המיטלטלין. דְּמֵי מִטַּלְטְלִין. כתשלום על מיטלטלין. לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ. העסקה אינה נגמרת בנתינת התשלום, אלא בהגבהה או משיכה של המיטלטלין. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,א. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִקְנֶה בְּקִנְיָן וְלֹא נַעֲשֶׂה קִנְיָן. לא ניתן לקנותו בקניין סודר, ולא ניתן לעשות באמצעותו קניין סודר.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁקּוֹנֶה שְׁאָר מִטַּלְטְלִין בְּאֶחָד מִמִּינֵי מַטְבְּעוֹת אֵלּוּ אוֹ עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת. אֲבָל הַדִּינָרִין שֶׁל זָהָב לְגַבֵּי מַטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף – הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת. וְכֵן הַמָּעוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת כְּמוֹ פֵּרוֹת לְגַבֵּי מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהזהב והנחושת נחשבים כדמים. אֲבָל הַדִּינָרִין שֶׁל זָהָב וכו'. מטבעות של כסף הן המטבעות שעל פי רוב משמשות כדמים, וביחס אליהן מטבעות הזהב או הנחושת נחשבות כסחורה, כמבואר בהלכה הבאה.
ד. כֵּיצַד? נָתַן לוֹ דִּינָר שֶׁל זָהָב בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף – נִקְנָה הַכֶּסֶף אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּא הַכֶּסֶף לְיָדוֹ, וְחַיָּב לִתֵּן לוֹ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף כְּשֶׁפָּסַק עִמּוֹ: אִם חֲדָשִׁים – חֲדָשִׁים, וְאִם יְשָׁנִים – יְשָׁנִים. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה כֶּסֶף בְּדִינָר זָהָב – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּקַּח הַדִּינָר שֶׁל זָהָב, וְכָל אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ד. נָתַן לוֹ דִּינָר שֶׁל זָהָב וכו'. אדם שקיבל לידיו דינר זהב של חברו תמורת עשרים וחמישה דינרי כסף, הרי הוא מחויב לתת לו את דינרי הכסף, ושני הצדדים אינם רשאים לחזור בהם, כדין קונה שמגביה או מושך סחורה שמתחייב לשלם ובזה העסקה נגמרת (כדלעיל ג,ד). אִם חֲדָשִׁים. אם סיכמו על דינרים חדשים שאינם שחוקים. וְאִם יְשָׁנִים. אם סיכמו על דינרים ישנים, שיש בהם יתרון מצד שכבר נמצאו כמטבעות טובים למסחר. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה כֶּסֶף וכו'. אם בעל הזהב קיבל לידיו את דינרי הכסף ועדיין לא נתן את הזהב, העסקה טרם הושלמה, כדין מוכר שקיבל לידיו כסף בזמן שהקונה עדיין לא קיבל את הסחורה.
ה. נָתַן לוֹ שְׁלֹשִׁים אִסָּר שֶׁל נְחֹשֶׁת בְּדִינָר כֶּסֶף – נִקְנָה הַדִּינָר שֶׁל כֶּסֶף, וְחַיָּב לִתֵּן לוֹ כְּמוֹ שֶׁפָּסַק עִמּוֹ: אִם דִּינָר חָדָשׁ – חָדָשׁ, וְאִם יָשָׁן – יָשָׁן. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף בִּשְׁלֹשִׁים אִסָּר – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּקַּח הָאִסָּרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת, וְכָל אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ו. וְכֵן מָעוֹת הָרָעוֹת שֶׁפְּסָלַתָּן הַמַּלְכוּת אוֹ הַמְּדִינָה, אוֹ דִּינָרִין שֶׁאֵינָן יוֹצְאִין בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בָּהֶן עַד שֶׁמְּשַׁנִּין אוֹתָן לְמַטְבֵּעַ אַחֵר – הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת לְכָל דָּבָר, וְנִקְנִין בְּקִנְיָן, וְקוֹנִין אֶת הַמָּעוֹת, וְאֵין הַמָּעוֹת קוֹנוֹת אוֹתָן, כִּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת.
ו. שֶׁפְּסָלַתָּן הַמַּלְכוּת אוֹ הַמְּדִינָה. שגזר המלך שלא ישתמשו יותר במטבעות הללו, או שבני המדינה אינם רוצים להשתמש בהן. שֶׁאֵינָן יוֹצְאִין בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה. שלא ניתן לסחור בהן במדינה זו אלא במדינה אחרת. וְנִקְנִין בְּקִנְיָן. קניין סודר. וְקוֹנִין אֶת הַמָּעוֹת וְאֵין הַמָּעוֹת קוֹנוֹת אוֹתָן. כאשר אדם רוכש מחברו מעות רעות תמורת תשלום, על ידי הגבהה או משיכה של המעות הרעות נגמרת המכירה והתשלום קנוי למוכר. אבל הגבהה או משיכה של התשלום אינה גומרת את המכירה ואינה מקנה לקונה את המעות הרעות.
ז. הַמַּטְבֵּעַ – אֵין לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא עַל גַּב הַקַּרְקַע, כְּגוֹן שֶׁיִּקְנֶה קַרְקַע וְעַל גַּבָּהּ הַמָּעוֹת אוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֶת מְקוֹם הַמָּעוֹת: כֵּיוָן שֶׁזָּכָה בַּקַּרְקַע בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה אוֹ בְּקִנְיָן – זָכָה בַּמָּעוֹת, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמָּעוֹת קַיָּמִין, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֻפְקָדִין בְּמָקוֹם אֶחָד.
אֲבָל רְאוּבֵן שֶׁהָיָה לוֹ חוֹב עַל שִׁמְעוֹן, וְהִקְנָה לְלֵוִי קַרְקַע וְעַל גַּבָּהּ חוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵצֶל שִׁמְעוֹן – יֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא קָנָה הַחוֹב.
ז. הַמַּטְבֵּעַ אֵין לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אין אפשרות להעביר בעלות על מטבע כאשר המטבע נמצא במקום אחר והמקבל אינו יכול להגביהו. אֶלָּא עַל גַּב הַקַּרְקַע. בקניין 'אגב', וכדלעיל ג,ח. וְעַל גַּבָּהּ. יחד אתה. אוֹ שֶׁיִּשְׂכֹּר אֶת מְקוֹם הַמָּעוֹת. שאז קונה את המעות בקניין חצר (לעיל ג,ז).
שֶׁהָיָה לוֹ חוֹב עַל שִׁמְעוֹן. ששמעון חייב לו כסף ולא כתבו שטר (אבל אם כתבו שטר ניתן להקנות השטר על גבי קרקע כדלקמן הי"ד). שֶׁלֹּא קָנָה הַחוֹב. מפני שחוב כספי אינו חל על מעות מסוימות שביד שמעון אלא על שמעון עצמו, ואין כאן דבר ממשי שניתן להקנותו עם הקרקע (מ"מ).
ח. הָיוּ עוֹמְדִין שְׁלָשְׁתָּן וְאָמַר לוֹ: 'מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ', בֵּין פִּקָּדוֹן בֵּין שֶׁהָיָה מִלְוָה, 'תְּנֵהוּ לָזֶה' – קָנָה לֵוִי, וְאֵין אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וְדָבָר זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהִיא הֲלָכָה שֶׁאֵין לָהּ טַעַם, לְפִיכָךְ אֵין לְמֵדִין מִמֶּנָּה לְדִין אַחֵר.
ח. הָיוּ עוֹמְדִין שְׁלָשְׁתָּן. נוכחים בשעת האמירה. וְאֵין אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. כגון שהיה ראובן חייב ממון ללוי והיה לו חוב או פיקדון ביד שמעון, וציווה ראובן לשמעון שייתן מה שחייב לו ללוי. ובמקרה זה נקנות המעות ללוי על ידי האמירה של ראובן, והוא אינו יכול לחזור בו ולבקש משמעון את החוב או הפיקדון, ואף לוי אינו יכול לתבוע מראובן את ממונו (ראה גם הלכות זכייה ומתנה ג,ג). הֲלָכָה שֶׁאֵין לָהּ טַעַם. דרך ההקנאה אינה מובנת, שכן לא נעשה מעשה קניין אלא רק דברים בלבד. אמנם הראשונים (על גיטין יד,א) ביארו באופנים שונים מדוע חכמים תיקנו זאת, כגון על מנת להקל על אופן העברת תשלומים מאיש לרעהו. אֵין לְמֵדִין מִמֶּנָּה לְדִין אַחֵר. שהיא הלכה יוצאת דופן, וחלה רק באופן המפורט כאן.
ט. הָיָה רְאוּבֵן חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מֵאָה זוּז, וְאָמַר לְלֵוִי: 'תֵּן לְשִׁמְעוֹן זֶה מֵאָה זוּז שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ עַד שֶׁאֶתֵּן לְךָ' אוֹ 'עַד שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶשְׁבּוֹן', וְאָמַר לוֹ: 'הִין', וְקִבֵּל שִׁמְעוֹן – כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וַאֲפִלּוּ פָּרַע לֵוִי לְשִׁמְעוֹן מִקְצָת חוֹבוֹ. לְפִיכָךְ, אִם לֹא פָּרַע לֵוִי לְשִׁמְעוֹן – חוֹזֵר שִׁמְעוֹן וְתוֹבֵעַ רְאוּבֵן בִּשְׁאָר חוֹבוֹ.
ט. הָיָה רְאוּבֵן חַיָּב וכו'. שלא כבהלכה הקודמת, כאן הנותן מבקש מאדם שלא חייב לו דבר, לפרוע חובו. עַד שֶׁאֶתֵּן לְךָ. אחזיר לך מה שתיתן לשמעון. וְקִבֵּל שִׁמְעוֹן. הסכים לקבל מלוי במקום מראובן. כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. אם לוי עדיין לא קיים את בקשת ראובן, יכול הוא לחזור בו ולומר שאינו רוצה לתת לשמעון, ושמעון יכול לחזור בו ולומר שאינו רוצה לגבות מלוי, וראובן יכול לומר שיפרע החוב בעצמו. וַאֲפִלּוּ פָּרַע לֵוִי לְשִׁמְעוֹן מִקְצָת חוֹבוֹ. כל אחד יכול לחזור בו בנוגע לשאר החוב. אִם לֹא פָּרַע לֵוִי לְשִׁמְעוֹן. את כל החוב אלא את מקצתו. וְתוֹבֵעַ רְאוּבֵן בִּשְׁאָר חוֹבוֹ. אבל מה שקיבל מלוי, אינו יכול לתבוע מראובן (ראה גם הלכות מלווה ולווה טז,ד).
י. הַמּוֹכֵר שְׁטָר חוֹב לַחֲבֵרוֹ אוֹ נְתָנוֹ לוֹ מַתָּנָה – אֵינוֹ נִקְנֶה בִּמְסִירַת הַשְּׁטָר לְיָדוֹ, שֶׁלֹּא מָכַר אֶלָּא הָרְאָיָה שֶׁבּוֹ, וְאֵין הָרְאָיָה נִתְפֶּסֶת בַּיָּד.
י. הַמּוֹכֵר שְׁטָר חוֹב לַחֲבֵרוֹ. ראובן שרוצה למכור לשמעון שטר חוב המוכיח שלוי חייב לו כסף. שֶׁלֹּא מָכַר אֶלָּא הָרְאָיָה שֶׁבּוֹ. ששמעון אינו מעוניין בשטר עצמו אלא בראיה שהשטר מעניק לאוחז בו. וְאֵין הָרְאָיָה נִתְפֶּסֶת בַּיָּד. לא ניתן להקנותה במסירה מיד ליד.
יא. וְכֵיצַד יִקְנֶה הַשְּׁטָר? שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ הַמַּקְנֶה: 'קְנֵה שְׁטָר פְּלוֹנִי וְכָל שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ' וְיִמְסֹר לוֹ הַשְּׁטָר, וְנִמְצָא שֶׁנִּקְנָה בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים לְעִנְיַן קְנִיָּתוֹ, אֲבָל צָרִיךְ עֵדִים לְעִנְיַן תְּבִיעָה, שֶׁהֲרֵי הַנִּתְבָּע אוֹמֵר לוֹ: 'מִי יֹאמַר שֶׁבַּעַל דְּבָרִים שֶׁלִּי כָּתַב וּמָסַר לְךָ?'.
יא. שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ הַמַּקְנֶה קְנֵה שְׁטָר פְּלוֹנִי וְכָל שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ. את התוכן שבשטר ('שעבוד שבו') ניתן להקנותו רק באמצעות כתיבה, שהמקנה כותב לקונה על גבי השטר עצמו או על נייר אחר שהוא מקנה לו את כל התוכן שהשטר מייצג (ראה ערוה"ש חו"מ סו,א-ב). וְיִמְסֹר לוֹ הַשְּׁטָר. בנוסף לכך צריך למסור לו את השטר עצמו, שגוף השטר אינו נקנה בכתיבה אלא במסירה (ראה שם). וְאֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים לְעִנְיַן קְנִיָּתוֹ. אם בעל השטר המקורי טוען שלא מכר את השטר, המחזיק בשטר אינו צריך להביא עדים שקנה, שכן הוא מוחזק בשטר (ראה הלכות מלווה ולווה טז,ז, וראה גם הלכות נחלות ט,ט-י). אֲבָל צָרִיךְ עֵדִים לְעִנְיַן תְּבִיעָה. אם בעל החוב מערער על כך שהמחזיק בשטר אכן קנה אותו מידי בעל השטר המקורי כדין, צריך המחזיק להביא ראיה, שמכיוון שרוצה להוציא כסף מבעל החוב עליו להביא ראיה. שֶׁבַּעַל דְּבָרִים שֶׁלִּי. אדם שאני חייב לו.
יב. קִנְיַן הַשְּׁטָרוֹת כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת – מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אֵין הָרְאָיוֹת נִקְנוֹת, אֶלָּא גּוּף הַדָּבָר הַקָּנוּי בִּלְבַד. לְפִיכָךְ, הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵרוֹ – עֲדַיִן יָכוֹל לְמָחֳלוֹ, וַאֲפִלּוּ יוֹרְשׁוֹ מוֹחֲלוֹ.
יב. אֶלָּא גּוּף הַדָּבָר הַקָּנוּי בִּלְבַד. רק דבר ממשי, ונמצא שמן התורה הקונה זכה רק בגוף השטר, ואילו הזכות לגבות את החוב עדיין שייכת למוכר. הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵרוֹ עֲדַיִן יָכוֹל לְמָחֳלוֹ. רשאי לוותר ללווה על החוב. אך במקרה זה צריך לשלם לקונה את שווי החוב, שהרי גרם לו להפסד שלא יכול לגבות החוב הכתוב בשטר (הלכות חובל ומזיק ז,י). וַאֲפִלּוּ יוֹרְשׁוֹ מוֹחֲלוֹ. אף היורש של המוכר רשאי למחול ללווה, כיוון שמן התורה זכות הגבייה שייכת לו (וגם הוא צריך לשלם לקונה – שם; וראה הלכות זכייה ומתנה י,ב שאם השטר ניתן במתנת שכיב מרע אין היורש יכול למחול).
יג. הָאִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה שְׁטַר חוֹב לְבַעְלָהּ – אֵינָהּ יְכוֹלָה לִמְחֹל אֶלָּא מִדַּעַת בַּעְלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָהּ כְּיָדוֹ.
יג. הָאִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה. שהביאה עמה מבית אביה. שֶׁיָּדָהּ כְּיָדוֹ. שלאחר שנישאה יש לבעל זכות בנכסיה.
יד. הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא וְהִקְנָה לוֹ עַל גַּבָּהּ שְׁטַר חוֹב – הֲרֵי זֶה קָנָה הַשְּׁטָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא בְּלֹא כְּתִיבָה בְּלֹא מְסִירָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁגַּם זֶה יָכוֹל לִמְחֹל אַחַר שֶׁמָּכַר.
וְכֵן הַמּוֹכֵר קַרְקַע וְכָתַב הַשְּׁטָר וְאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק הַלּוֹקֵחַ בַּקַּרְקַע – נִקְנָה הַשְּׁטָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.
יד. עַל גַּבָּהּ. יחד אתה. קָנָה הַשְּׁטָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. ככל מיטלטלין הנקנים אגב קרקע (ראה לעיל ג,ט).
וְכָתַב הַשְּׁטָר. לראיה על המכירה. וְאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ. ומותר לעשות כן (ראה לקמן ל,א).
טו. הָאוֹמֵר: 'זְכוּ בְּשָׂדֶה זוֹ לִפְלוֹנִי וְכִתְבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר', וְהֶחֱזִיק הַזּוֹכֶה לוֹ בַּקַּרְקַע – יֵשׁ לַנּוֹתֵן לַחֲזֹר בַּשְּׁטָר עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיַד בַּעַל הַמַּתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בַּשָּׂדֶה.
טו. הָאוֹמֵר וכו'. בעל שדה שמינה שליחים שיזכו בשדה עבור אדם אחר, ויכתבו לו שטר על המתנה. וְהֶחֱזִיק הַזּוֹכֶה לוֹ בַּקַּרְקַע. השליח החזיק בקרקע כדי לזכות בה עבור מקבל המתנה. יֵשׁ לַנּוֹתֵן לַחֲזֹר בַּשְּׁטָר וכו'. כל זמן שהמקבל לא קיבל את השטר, רשאי הנותן לחזור בו ממינוי השליחות לכתיבת השטר, אף שאינו יכול לחזור מנתינת השדה שהוא כבר נקנה למקבל. ונמצא אפוא שהמקבל יחזיק בשדה ללא שטר.
טז. אָמַר לָהֶם: 'זְכוּ לוֹ בַּשָּׂדֶה עַל מְנַת שֶׁתִּכְתְּבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר', אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיקוּ לוֹ בַּשָּׂדֶה – חוֹזֵר בָּזֶה וּבָזֶה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁטַר הַמַּתָּנָה לְיַד מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה.

טז. חוֹזֵר בָּזֶה וּבָזֶה. כיוון שתלה את הזכייה בשדה בכתיבת השטר (ראה מ"מ ולח"מ שדינים אלו נכונים גם במוכר וקונה, שהרי הובאו כאן בהלכות מכירה).

תקציר הפרק 

🤔 אל תגלגל, תעגל!
גלגול הלוואות, בניגוד לגלגול נשמות, היא תופעה נפוצה שבה אדם לווה מגמ"ח א' כדי להחזיר הלוואה שלקח מגמ"ח ב' כדי לכסות הלוואה שלקח מגמ"ח ג'… ומה קורה אם במקום "גלגל" יש "מעגל", כזה שבו א' חייב לב' וב' חייב לג'? – א' יכול לשלם לג' ולשבור את המעגל! – אכן, אם ב' אומר לא' שישלם את החוב לג' במעמד שלושתם, אף אחד מהם לא יכול לחזור בו מהעסקה, וזאת על אף שלא היה כאן מעשה ממש אלא אמירה בעלמא, "ודבר זה אמרו חכמים שהיא הלכה שאין לה טעם לפיכך אין למדין ממנה לדין אחר" (הלכה ח) 🚫

🤷‍ למכירה: חובות בזיל הזול
רובנו מעדיפים להתרחק מחובות כמו מאש, ובכל זאת יש בני אדם שכל כך אוהבים חובות עד שהם מוכנים לקנות גם חובות של אחרים… איך זה נעשה? – לפי ההלכה, שטר החוב אינו החוב עצמו אלא רק הראיה לקיומו, ולכן אין אפשרות לקנותו על ידי הגבהתו כדרך הקנייה הרגילה; כדי לאפשר את קנייתו, תיקנו חכמים שהמוכר יכתוב שטר חדש (או יוסיף כיתוב על השטר הקודם) שבו הוא מקנה לקונה את כל התוכן ששטר החוב המקורי מייצג (הלכות י-יא). זהירות, גם כאשר נוהגים בדרך זו, למוכר עדיין רשאי למחול לבעל החוב על חובו (הלכה יב). היינו רוצים לספר לכם גם מה ההיגיון בקניית שטרות חוב, אבל התחייבנו להודעות וואסטאפ באורך מקסימלי שאותו כבר עברנו😊

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מטבע אספנות נקנה בחליפין?

2.מסר שטר חוב לחבירו – האם קנה?

3.האם אישה נשואה יכולה למחול על חובותיה על דעתה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן