פרק ו', הלכות ממרים, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבוֹד אָב וָאֵם – מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה, וְכֵן מוֹרָא אָב וָאֵם, שְׁקָלָם הַכָּתוּב כִּכְבוֹדוֹ וּכְמוֹרָאוֹ. כָּתוּב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ,יא; דברים ה,טו), וְכָתוּב: "כַּבֵּד אֶת יי מֵהוֹנֶךָ" (משלי ג,ט); וּבְאָבִיו וְאִמּוֹ כָּתוּב: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ג), וְכָתוּב: "אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו,יג; י,כ) – כְּדֶרֶךְ שֶׁצִּוָּה עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ, כָּךְ צִוָּה עַל כְּבוֹדָם וּמוֹרָאָם.
ב. הַמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ – בִּסְקִילָה, וְהַמְגַדֵּף – בִּסְקִילָה; הִנֵּה הִשְׁוָה אוֹתָם בָּעֹנֶשׁ. הִקְדִּים אָב לָאֵם בְּכָבוֹד, וְהִקְדִּים אֵם לָאָב בְּמוֹרָא, לְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין בֵּין לְכָבוֹד בֵּין לְמוֹרָא.
ב. הַמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ בִּסְקִילָה. לעיל ה,א. וְהַמְגַדֵּף. מקלל את ה'. בִּסְקִילָה. הלכות עבודה זרה ב,ו. הִקְדִּים אָב לָאֵם בְּכָבוֹד וְהִקְדִּים אֵם לָאָב בְּמוֹרָא. בציווי על כיבוד הורים, האב מוזכר ראשון (שמות כ,יב, דברים ה,טז). לעומת זאת בציווי על מוראם, האם מוזכרת ראשונה (ויקרא יט,ג).
ג. אֵי זֶה הוּא מוֹרָא וְאֵי זֶה הוּא כָּבוֹד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו; וְלֹא יִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ, לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא בְּמוֹתוֹ, אֶלָּא אוֹמֵר: 'אַבָּא מָרִי'. הָיָה שֵׁם אָבִיו אוֹ שֵׁם רַבּוֹ כְּשֵׁם אֲחֵרִים – מְשַׁנֶּה אֶת שְׁמָם. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין נִזְהָר בְּכָךְ אֶלָּא בְּשֵׁם שֶׁהוּא פֶּלִיא, שֶׁאֵין הַכֹּל דָּשִׁין בּוֹ. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן כָּל הָעָם, כְּגוֹן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל זְמַן – קוֹרֵא בָּהֶן לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֵי זֶה הוּא כָּבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מִשֶּׁל אָב. וְאִם אֵין מָמוֹן לָאָב, וְיֵשׁ לַבֵּן – כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזָן אָבִיו וְאִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל. וּמוֹצִיא וּמַכְנִיס, וּמְשַׁמְּשׁוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַשַּׁמָּשִׁין מְשַׁמְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָרַב. וְעוֹמֵד בְּפָנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ.
ג. לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. הקבוע של אביו. וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו. לא יאמר דברים כנגד דברי אביו. וְלֹא מַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו. לא יכריע בוויכוח שמתווכח אדם אחר עם אביו. וְלֹא יִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ. הפרטי. הָיָה שֵׁם אָבִיו אוֹ שֵׁם רַבּוֹ כְּשֵׁם אֲחֵרִים מְשַׁנֶּה אֶת שְׁמָם. שאסור לו לקרוא לאחרים בשמם אם הוא זהה לשם אביו או לשם רבו (שאדם חייב בכבוד רבו, ראה הלכות תלמוד תורה פרק ה), אלא קורא להם בכינוי אחר (ראה גם שם ה"ה). מָרִי. אדונִי. בְּשֵׁם שֶׁהוּא פֶּלִיא. שם נדיר ומיוחד, שאז יש בשימוש בו זלזול באביו. מִשֶּׁל אָב. מנכסי האב. וּמוֹצִיא וּמַכְנִיס. אם הם זקנים וצריכים יד להישען עליה (רבנו חננאל בן שמואל קידושין לא,ב). וּמְשַׁמְּשׁוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַשַּׁמָּשִׁין מְשַׁמְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָרַב. ראה הלכות תלמוד תורה ה,ח. וְעוֹמֵד בְּפָנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ. ראה שם ה"ז.
ד. וְהָאָב שֶׁהָיָה תַּלְמִיד בְּנוֹ – אֵין הָאָב עוֹמֵד מִפְּנֵי הַבֵּן. אֲבָל הַבֵּן עוֹמֵד מִפְּנֵי אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תַּלְמִידוֹ. וְחַיָּב לְכַבְּדוֹ בִּשְׁאָר דְּרָכָיו בִּשְׁעַת מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וַעֲשִׂיַּת חֲפָצָיו. כֵּיצַד? הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם – לֹא יֹאמַר: 'מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי', 'פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי', אֶלָּא: 'מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל אַבָּא', 'פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל אַבָּא', וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: לְעוֹלָם יִכְלֹל בִּכְלַל דְּבָרָיו שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ בִּכְבוֹד אָבִיו וְשֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ.
ד. בִּשְׁעַת מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וַעֲשִׂיַּת חֲפָצָיו. בשעה שעוסק בצרכי מסחרו ועסקיו של אביו. הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם. הולך בשליחות אביו למקום מסוים.
ה. וְחַיָּב לְכַבְּדוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ. כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּיו – לֹא יֹאמַר: 'כָּךְ אָמַר אַבָּא', אֶלָּא אוֹמֵר: 'כָּךְ אָמַר אַבָּא מָארִי, אֲנִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁלְּאַחַר מִיתָתוֹ. אֲבָל אַחַר הַשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹמֵר: 'זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא'.
ו. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה חַיָּבִין בְּמוֹרָא וְכָבוֹד, אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ יֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, וְהָאִשָּׁה אֵין בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ. לְפִיכָךְ, אִם נִתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה – הֲרֵי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים.
ו. וְהָאִשָּׁה אֵין בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ. שעומדת לרשות בעלה ועסוקה בביתה ואינה יכולה תמיד לעסוק בכבוד הוריה. הֲרֵי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים. האיש והאישה שווים לעניין כיבוד הוריהם.
ז. עַד הֵיכָן כְּבוֹד אָב וָאֵם? אֲפִלּוּ נָטְלוּ כִּיס שֶׁל זְהוּבִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיכוּהוּ בְּפָנָיו לַיָּם – לֹא יַכְלִים אוֹתָן, וְלֹא יִצְעֹק בִּפְנֵיהֶם, וְלֹא יִכְעֹס כְּנֶגְדָּן, אֶלָּא יְקַבֵּל גְּזֵרַת הַכָּתוּב וְיִשְׁתֹּק. וְעַד הֵיכָן מוֹרָאָן? אֲפִלּוּ הָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים חֲמוּדוֹת וְיוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ בִּפְנֵי קָהָל, וּבָא אָבִיו אוֹ אִמּוֹ וְקָרְעוּ בְּגָדָיו וְהִכּוּהוּ עַל רֹאשׁוֹ וְיָרְקוּ בְּפָנָיו – לֹא יַכְלִים אוֹתָם, אֶלָּא יִשְׁתֹּק, וְיִירָא וְיִפְחַד מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁצִּוָּהוּ בְּכָךְ; שֶׁאִלּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גָּזַר עָלָיו דָּבָר שֶׁהוּא מְצַעֵר יָתֵר מִזֶּה, לֹא הָיָה יָכוֹל לְפַרְכֵּס בַּדָּבָר, קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בִּרְצוֹנוֹ.
ז. גְּזֵרַת הַכָּתוּב. ציווי התורה. בְּגָדִים חֲמוּדוֹת. בגדים נאים ומכובדים. לְפַרְכֵּס. לפקפק.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוִּינוּ, אָסוּר לְאָדָם לְהַכְבִּיד עֻלּוֹ עַל בָּנָיו וּלְדַקְדֵּק בִּכְבוֹדוֹ עִמָּהֶם, שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי מִכְשׁוֹל, אֶלָּא יִמְחֹל וְיִתְעַלֵּם, שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל.
ט. וְהַמַּכֶּה בְּנוֹ גָּדוֹל – מְנַדִּין אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).
ט. שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. שייתכן שהדבר יגרום לבן להכותו בחזרה ולעבור בכך על איסור.
י. מִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אָבִיו אוֹ שֶׁל אִמּוֹ – יִשְׁתַּדֵּל לִנְהֹג עִמָּהֶן כְּפִי דַּעְתָּם עַד שֶׁיְּרֻחַם עֲלֵיהֶם. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּטּוּ בְּיוֹתֵר – יַנִּיחֵם וְיֵלֵךְ לוֹ, וִיצַוֶּה אֲחֵרִים לְהַנְהִיגָם כָּרָאוּי לָהֶם.
יא. הַמַּמְזֵר חַיָּב בִּכְבוֹד אָבִיו וּמוֹרָאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה אָבִיו רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת – מְכַבְּדוֹ וּמִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ. רָאָה אוֹתוֹ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'אַבָּא, עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה', אֶלָּא יֹאמַר לוֹ: 'אַבָּא, כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ וְכָךְ?', כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ, לֹא כְּמַזְהִירוֹ.
יא. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. שהרי אביו בעל עברה שכן בא על הערווה והוליד ממזר, וכל עוד לא עשה תשובה בנו פטור על הכאתו וקללתו (לעיל ה,יב). אֶלָּא יֹאמַר לוֹ אַבָּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ וְכָךְ. וכעין זה יש לנהוג כלפי רבו (ראה הלכות תלמוד תורה ה,ט).
יב. מִי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, בֵּין שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה אוֹ לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, אֲפִלּוּ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (ויקרא יט,ג) – כֻּלְּכֶם חַיָּבִין בִּכְבוֹדִי.
יב. שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. דברי חכמים.
יג. אָמַר לוֹ אָבִיו: 'הַשְׁקֵנִי מַיִם', וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּעָשֶׂה, וְיִתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָבִיו, שֶׁאֵין מְבַטְּלִין מִצְוָה מִפְּנֵי מִצְוָה; וְאִם אֵין שָׁם אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָהּ – יִתְעַסֵּק בַּמִּצְוָה וְיַנִּיחַ כְּבוֹד אָבִיו, שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִין בִּדְבַר מִצְוָה. וְתַלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכְּבוֹד אָב וָאֵם.
יג. וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת. יש מצווה אחרת המוטלת עליו לעשות באותו זמן, וכגון שלא ניתן לדחות אותה לאחר מכן (כס"מ).
יד. אָמַר לוֹ אָבִיו: 'הַשְׁקֵנִי מַיִם', וְאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: 'הַשְׁקֵנִי מַיִם' – מַנִּיחַ כְּבוֹד אִמּוֹ וְעוֹסֵק בִּכְבוֹד אָבִיו תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו.
יד. מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו. ראה הלכות אישות טו,כ.
טו. חַיָּב אָדָם לְכַבֵּד אֶת אֵשֶׁת אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו קַיָּם, שֶׁזֶּה בִּכְלַל כְּבוֹד אָבִיו. וְכֵן מְכַבֵּד בַּעַל אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאִמּוֹ קַיֶּמֶת. אֲבָל לְאַחַר מִיתָתָן – אֵינוֹ חַיָּב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חַיָּב בִּכְבוֹד אָחִיו הַגָּדוֹל כִּכְבוֹד אָבִיו.

תקציר הפרק 

🤔 הידעת? הילד שלך הוא בדיוק כמו קפיץ! העולם סביבנו מלא קפיצים קטנים וגדולים מכל מיני סוגים: יש קפיצים בשעונים התלויים על הקיר, בבולמי הזעזועים של המכונית ואפילו בצעצועי ילדים, אבל מתברר שלא רק בצעצועים שלהם יש קפיץ, אלא שגם הילדים שלנו עצמם הם מעין קפיץ מנטלי רגיש, וכפי שכותב הרמב"ם: "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם" (הלכה ח). כמו קפיץ, שאחרי מתיחת יתר פשוט ישתחרר בפתאומיות, תוך שהוא פוגע בנו ואולי גם נשבר בעצמו מהמכה, כך גם נפש הילד; אם אנחנו מכבידים עליה יותר מדי, היא עלולה להינזק ולהזיק, כך שעדיף שלא ללחוץ עליה יותר מדי מלכתחילה 🧸

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ממרים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן