פרק ו', הלכות מעילה, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם נֶהֱנֶה בָּהֶן וְלֹא יִפָּגְמוּ, כְּגוֹן הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי זָהָב טָהוֹר, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיִּפָּגְמוּ, כְּגוֹן בְּגָדִים וּכְלֵי כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַנֶּהֱנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בַּקַּרְקַע: אִם נֶהֱנָה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי זָהָב שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – מָעַל; נֶהֱנָה בְּדָבָר שֶׁיִּפָּגֵם, כְּגוֹן שֶׁלָּבַשׁ בֶּגֶד הֶקְדֵּשׁ אוֹ בָּקַע בַּקַּרְדֹּם – לֹא מָעַל, עַד שֶׁיִּפְגֹּם בַּהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בּוֹ, וְיִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת, וְיִפְגֹּם וְיֵהָנֶה כְּאַחַת. נֶהֱנָה בְּכַחֲצִי פְּרוּטָה וּפָגַם בְּכַחֲצִי פְּרוּטָה, אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה וּפָגַם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אַחֵר, וְלֹא נֶהֱנָה בְּמַה שֶּׁפָּגַם וְלֹא פָּגַם בְּמַה שֶּׁנֶּהֱנָה – הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל, עַד שֶׁיֵּהָנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה וְיִפְגֹּם בְּאוֹתָהּ הֲנָיָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בַּדָּבָר עַצְמוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהִתִּיר מַטְלִית מִבִּגְדֵי הֶקְדֵּשׁ וּתְפָרָהּ בְּבִגְדוֹ וּלְבָשָׁהּ וְנֶהֱנָה בָּהּ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהִפְסִיד בַּבֶּגֶד שֶׁהִתִּירָהּ מִמֶּנּוּ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה וְלֹא הִפְסִיד בַּמַּטְלִית כְּלוּם – הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל, מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנָה בְּדָבָר וּפָגַם דָּבָר אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנֶּהֱנֶה וּמְהַנֶּה חֲבֵרוֹ מִצְטָרֵף, וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה.
א. בִּכְלִי זָהָב טָהוֹר. זהב טהור אינו נפגם ונחסר בשימוש כלל. מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בַּקַּרְקַע. שאין מעילה במחובר (לעיל ה,ה). בַּקַּרְדֹּם. גרזן. עַד שֶׁיִּפְגֹּם בַּהֶקְדֵּשׁ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בּוֹ. כמבואר בסוף ההלכה. וְיִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת. להוציא מקרה שההנאה באה אליו מבלי שהתכוון לכך. וְיִפְגֹּם וְיֵהָנֶה כְּאַחַת. הפגם וההנאה היו באותו הזמן (רש"י מעילה יח,ב), ויש מפרשים שהכוונה שהפגם יגרום להנאה גם אם לא היו באותו הזמן (תקנת עזרא). מַטְלִית. חתיכת בד. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנֶּהֱנֶה וּמְהַנֶּה חֲבֵרוֹ מִצְטָרֵף. לעיל ה,ג. וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה. כשנעשה בהעלם אחד (לעיל ה,ד).
ב. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הַתְּמִימִין שֶׁתָּלַשׁ מִצַּמְרָן, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה בִּפְרוּטָה – מָעַל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגַם, שֶׁהֲרֵי הֵן דּוֹמִין לְכוֹס שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינוֹ נִפְגָּם, שֶׁאֵין תְּלִישַׁת הַצֶּמֶר פּוֹסֶלֶת אוֹתָן מִלִּקְרַב. אֲבָל אִם נָפַל בָּהֶן מוּם, הוֹאִיל וְלִמְכִירָה עוֹמְדִין, וְהַגִּזָּה פּוֹגֶמֶת דְּמֵיהֶן – לֹא מָעַל עַד שֶׁיֵּהָנֶה וְיִפְגֹּם בִּפְרוּטָה. תָּלַשׁ מֵהֶן אַחַר שֶׁמֵּתוּ – כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעַל, שֶׁאֵין פְּגָם לְמֵתָה. וּמְעִילָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הַתְּמִימִין. המיועדים לקרבן. הוֹאִיל וְלִמְכִירָה עוֹמְדִין. שמוכרים אותם ובדמיהם מביאים קרבן (הלכות איסורי מזבח א,י). וְהַגִּזָּה פּוֹגֶמֶת דְּמֵיהֶן. חסרון הצמר מוריד את מחירם. שֶׁאֵין פְּגָם לְמֵתָה. קדשים שמתו נקברים ולא נמכרים (הלכות פסולי המוקדשין יט,יא), הלכך אין פגם ממוני במה שמחסרים מהם ולכן הם נחשבים כדבר שאינו נפגם. וּמְעִילָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,א.
ג. הַמּוֹעֵל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת – כֵּיוָן שֶׁמָּעַל בִּשְׁגָגָה, נִתְחַלֵּל הַקֹּדֶשׁ, וְזֶה שֶׁיֵּהָנֶה אַחֲרָיו פָּטוּר. מָעַל בְּזָדוֹן – הוֹאִיל וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבַּן מְעִילָה, לֹא נִתְחַלֵּל הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בַּהֲוָיָתוֹ, וְאִם בָּא אַחֵר וְנֶהֱנָה בּוֹ בִּשְׁגָגָה – מָעַל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמָּעַל בַּקֹּדֶשׁ וְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין וְהִקְנָהוּ לְאַחֵר. אֲבָל אִם נֶהֱנָה בּוֹ וּפְגָמוֹ וְלֹא הִקְנָהוּ לְאַחֵר – יֵשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל.
ג. כֵּיוָן שֶׁמָּעַל בִּשְׁגָגָה. והתחייב לשלם קרן וחומש ולהביא קרבן. נִתְחַלֵּל הַקֹּדֶשׁ. נעשה חולין. הֲרֵי הוּא בַּהֲוָיָתוֹ. נשאר קדוש. וְאִם בָּא אַחֵר וְנֶהֱנָה בּוֹ בִּשְׁגָגָה מָעַל. השני. בְּשֶׁמָּעַל בַּקֹּדֶשׁ וְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין וְהִקְנָהוּ לְאַחֵר. כשהמועל הקנה את הקודש לאדם אחר במחשבה שמדובר בחולין יוצא ההקדש לחולין, ולכן השני לא מעל (ודין זה דווקא בקדשי בדק הבית, כדלקמן ה"ה).
ד. וְאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בַּמֻּקְדָּשִׁין אֶלָּא בִּבְהֵמָה וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ בִּלְבַד. כֵּיצַד? בָּקַע בְּקַרְדֹּם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה וּפָגַם, וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָקַע בּוֹ וְנֶהֱנָה וּפָגַם, וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָקַע בּוֹ וְנֶהֱנָה וּפָגַם – כֻּלָּם מָעֲלוּ. נָטַל הַקַּרְדֹּם וּנְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ – הוּא מָעַל, אֲבָל חֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה – כֻּלָּן מָעֲלוּ. נָטַל הַכּוֹס וּנְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אוֹ מְכָרוֹ – הוּא מָעַל, וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. רָכַב עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה וּפָגַם, וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב עָלָיו וְנֶהֱנָה וּפָגַם, וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב עָלָיו וְנֶהֱנָה וּפָגַם – כֻּלָּן מָעֲלוּ. נָתַן הַחֲמוֹר לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אוֹ מְכָרוֹ אוֹ שְׂכָרוֹ – הוּא מָעַל, וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. וְכֵן הַמַּשְׁאִיל קַרְדֹּם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – הוּא מָעַל לְפִי טוֹבַת הֲנָיָה שֶׁבּוֹ, וַחֲבֵרוֹ מֻתָּר לְבַקֵּעַ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה. וְהוּא הַדִּין לַבְּהֵמָה.
ד. וְאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בַּמֻּקְדָּשִׁין אֶלָּא בִּבְהֵמָה וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ בִּלְבַד. כאשר השתמש בבהמה וכלים אף אם פגם בהם מכל מקום לא כילה אותם לגמרי, ולכן אפשר למעול בהם שוב. אבל באוכל ומעות מכיוון שהשתמש בהם וכילה אותם אינו יכול למעול בהם שוב (ראה מרכה"מ). כֵּיצַד. מועל השני שנהנה כשהראשון לא העבירו לרשותו ואינו מועל כשהעביר. שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה. מתחייב במעילה אפילו לא פגם. אוֹ שְׂכָרוֹ… וְכֵן הַמַּשְׁאִיל וכו'. גם במקרים אלו שהמועל לא הקנה לשני את החפץ לגמרי, אלא העביר לו רק את זכות השימוש בחפץ הוא מתחלל מקדושתו ויוצא לחולין.
ה. בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא יֵשׁ בָּהּ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל עַל כָּל פָּנִים. כֵּיצַד? תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ, וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ – כֻּלָּם מָעֲלוּ. וְכֵן אִם נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ – כֻּלָּן מָעֲלוּ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדִּין הַמְּנָחוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַנְּסָכִים וּכְלֵי שָׁרֵת כְּדִין הַבְּהֵמָה, שֶׁכֻּלָּן קְדֻשַּׁת הַגּוּף הֵן.
ה. בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. המיועדת להקרבה במזבח וקדושה בקדושת הגוף. יֵשׁ בָּהּ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל עַל כָּל פָּנִים. אפילו אם העבירה לרשות אחרת, נשארה הבהמה בקדושתה ויש בה דין מעילה.
ו. בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם, הוֹאִיל וְהִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן – הֲרֵי הִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת דָּמִים, וְאִם נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ – הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד מָעַל.
ז. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַנּוֹטֵל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּנְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ – שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ; וְאִם נְתָנָהּ לְזֶה הַגִּזְבָּר שֶׁהָיְתָה תַּחַת יָדוֹ – הוּא מָעַל וְהַגִּזְבָּר לֹא מָעַל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמוֹעֵל בְּזָדוֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְחַלֵּל הַקֹּדֶשׁ. הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ עַל דַּעַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ – לֹא מָעַל עַד שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ בַּחֲפָצָיו אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה. נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ – הוּא מָעַל, וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל, שֶׁאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בִּשְׁאָר הֶקְדֵּשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ. הנוטל מעל בטובת הנאה שבאה לו מנתינת המתנה, וחברו מעל בהנאת קבלתה (פה"מ מעילה ה,ד). וְאִם נְתָנָהּ לְזֶה הַגִּזְבָּר שֶׁהָיְתָה תַּחַת יָדוֹ וכו'. אם העביר את מה שנטל מן ההקדש לגזבר הממונה על הקדש זה, הגזבר לא מעל שהרי בכל מקרה היה ההקדש צריך להיות אצלו (פה"מ שם). שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְחַלֵּל הַקֹּדֶשׁ. אבל כשמעל והעביר לחברו בשגגה, ההקדש התחלל והשני לא מעל (לעיל ה"ג). הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ עַל דַּעַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ לֹא מָעַל. אין מעילה בנטילה בעצמה אלא בהנאה ממנה או בהעברתה לרשות השני. שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ בַּחֲפָצָיו. ישתמש בה לצרכיו. שֶׁאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בִּשְׁאָר הֶקְדֵּשׁוֹת. בקדשי בדק הבית. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ג.
ח. נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – לֹא מָעַל, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנָה עֲדַיִן; בָּנָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – מָעַל. נְתָנָהּ עַל גַּבֵּי חַלּוֹן שֶׁבַּתִּקְרָה וְלֹא חִבְּרָהּ – לֹא מָעַל, עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, שֶׁאֵין זוֹ הֲנָיָה הַנִּכֶּרֶת.
ח. בָּנָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מָעַל. נהנה בתוספת הבנייה. עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה. ידור תחת החלון המכוסה וייהנה מהכיסוי בשווה פרוטה. שֶׁאֵין זוֹ הֲנָיָה הַנִּכֶּרֶת. עצם הנתינה על החלון מבלי שדר תחתיה.
ט. נָטַל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּנְתָנָהּ לַבַּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָחַץ – מָעַל, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה בִּהְיוֹתוֹ רוֹחֵץ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן אִם נְתָנָהּ לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת – מָעַל, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשׂוּ מְלַאכְתּוֹ.
ט. נָטַל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּנְתָנָהּ לַבַּלָּן. לבעל בית המרחץ, כדמי כניסה למרחץ. שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה בִּהְיוֹתוֹ רוֹחֵץ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. כשמעביר לחברו חפץ של הקדש (לעיל ה"ג) מועל בהנאה שחברו מחזיק לו טובה, וכשמקבל תמורה מועל כשנהנה בתמורה שמקבל. לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת. שבנתינת הכסף נהנה מאומנותם.
י. קָנָה בָּהּ חֵפֶץ וְלֹא מָשַׁךְ: אִם מִן הַגּוֹי – מָעַל; וְאִם מִיִּשְׂרָאֵל – לֹא מָעַל.
י. אִם מִן הַגּוֹי מָעַל. חפצים מיטלטלין נקנים מגויים במעות גם ללא משיכה (הלכות זכייה ומתנה א,יד, וראה הלכות בכורות ד,ה). וְאִם מִיִּשְׂרָאֵל לֹא מָעַל. מיטלטלין נקנים מישראל רק לאחר משיכה ולא די בנתינת המעות (הלכות מכירה ג,א).
יא. הַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ בִּצְרָכָיו עַל דַּעַת שֶׁהֵן חֻלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיאָן בְּדִבְרֵי חֹל – מָעַל. כֵּיצַד? הַמֵּבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ וּפִסְחוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְכֵן מְחֻסַּר כַּפָּרָה שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מָעַל. וְכֻלָּן אֵין מוֹעֲלִין עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. לְפִיכָךְ, הַמֵּבִיא מְנָחוֹת אוֹ נְסָכִים וְלֶחֶם תּוֹדָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה – לֹא מָעַל, שֶׁאֵין כָּאן זְרִיקַת דָּם לְכַפֵּר עָלָיו.
יא. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיאָן בְּדִבְרֵי חֹל. אלא קנה בהם קרבנות. מְחֻסַּר כַּפָּרָה. זב, זבה, יולדת ומצורע שטהרו מטומאתם ועדיין לא הביאו קרבן להשלמת תהליך טהרתם (הלכות מחוסרי כפרה א,א). וְכֻלָּן אֵין מוֹעֲלִין עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. רק כשנזרק הדם והוא התכפר בקרבן נהנה ממנו (ריק"ו). אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה. שהיה עליו להביאם מהחולין והוא הביאם מההקדש. שֶׁאֵין כָּאן זְרִיקַת דָּם לְכַפֵּר עָלָיו. המפרשים התקשו בטעם החילוק שבין קרבנות שיש בהם זריקת דם לכפר לבין מנחות שיש בהם הקטרת קומץ לכפר (ראה קרן אורה, ליקו"ה מעילה יט,א). ויש שכתבו שהכוונה כאן למנחות נדבה אבל במנחת חוטא שיש בה כפרה יש מעילה (חס"ד מעילה א,יד).
יב. נָתַן שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ – כְּשֶׁיִּתְרְמוּ הַתְּרוּמָה וְיִקְנוּ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ בְּהֵמָה אַחַת וְיִזְרֹק דָּמָהּ, יִמְעֹל הַשּׁוֹקֵל, שֶׁהֲרֵי חֶלְקוֹ בְּאוֹתָהּ הַבְּהֵמָה שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ.
יב. נָתַן שִׁקְלוֹ. מחצית השקל שמחויב לתת למקדש בכל שנה (הלכות שקלים א,א). מכספים אלו היו מפרישים מעות ('תורמים את הלשכה') וקונים בהם קרבנות ציבור (שם ד,א). שֶׁהֲרֵי חֶלְקוֹ בְּאוֹתָהּ הַבְּהֵמָה שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ. בבהמה שנקנתה מכספי השקלים יש חלק לכל מי שתרם. וכשנזרק דם הבהמה וכיפרו בה, מעל התורם, שנהנה ממעות ההקדש שנתן בכך שלא ימשכנו אותו להביא את שקלו (פה"מ שקלים ב,ב).
יג. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו, בֵּין הוּא בֵּין חֲבֵרוֹ – מָעַל. נְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ לְשָׁקְלוֹ עַל יָדוֹ, הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ: אִם כְּבָר נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה – מָעַל הַשּׁוֹקֵל, שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הֶעָתִיד לְהִגָּבוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים, וּכְאִלּוּ הִגִּיעַ שֶׁקֶל זֶה לַלִּשְׁכָּה, וּלְפִיכָךְ מָעַל; וְאִם עֲדַיִן לֹא נִתְרְמָה תְּרוּמָה – לֹא מָעַל. וּלְעוֹלָם אֵין מוֹעֲלִין בִּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.
יג. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו. השתמש בכסף שהוקדש למחצית השקל. בֵּין הוּא בֵּין חֲבֵרוֹ מָעַל. המוציא מעל אפילו כשהשתמש בשקל שהפריש חברו (ריק"ו). נְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ לְשָׁקְלוֹ עַל יָדוֹ הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ. נתן לחברו חצי השקל כדי שייתן אותו להקדש בשבילו, והחבר נתן את הכסף עבור עצמו ונהנה בכך שלא ימשכנו אותו (הלכות שקלים ג,י). אִם כְּבָר נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. בשעה שהשליח שקל את הכסף עבור עצמו. מָעַל הַשּׁוֹקֵל שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הֶעָתִיד לְהִגָּבוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים. התורם את הלשכה תורם עבור כל הכסף שהופרש ללשכה גם אם עדיין לא נגבה (שם ב,ט). לכן כשהשליח נתן עבור עצמו לאחר שנתרמה התרומה הוא תרם עבור עצמו מכספי תרומת הלשכה. אבל אם נתן לפני שנתרמה התרומה, הכסף עדיין שייך לחברו ואין בו מעילה ועליו להחזיר לחברו חצי שקל. וּלְעוֹלָם אֵין מוֹעֲלִין בִּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. את כספי מחצית השקל היו נותנים בלשכה במקדש וממלאים מהם שלוש קופות גדולות. הכסף שנשאר בלשכה לאחר מילוי הקופות נקרא שיירי הלשכה. כסף זה לא שימש רק לצורך המקדש אלא גם לצורכי ציבור נוספים (ראה שם ד,ח), ולפיכך אין בו מעילה.

תקציר הפרק 

פרק ו' הלכות מעילה אופני מעילה יש דברים שהאדם נהנה בהן, ולא ייפגמו כגון המשתמש בכלי זהב טהור (שלא נפגם), ויש דברים שייפגמו -כגון בגדים, וכלי כסף ונחושת וברזל, וכיוצא בהן. אם נהנה בדבר שאין בו פגם, כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש -מעל מרגע שנהנה, בכל צורה שהיא (כמפורט בפרק), אם נהנה בדבר הנפגם -מעל רק אם נהנה ופגם באותו דבר. מעילה שניה: יש מועל אחר מועל, מלבד בכלי תשמיש שמעל בשוגג והקנה לחבירו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ו' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן