[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת הָעוֹלָה כְּמִשְׁפָּטָהּ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה? שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמַפְשִׁיט, וּמְנַתֵּחַ, וּמַקְטִיר כָּל הַנְּתָחִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה" (ויקרא א,ט).

א. כְּמִשְׁפָּטָהּ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. ויקרא פרק א. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ב, ה,ו. וּמַפְשִׁיט. את העור. וּמְנַתֵּחַ. חותך ומפריד את האיברים.

[ב] צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים, וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִים, וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם: בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין – מַקְטִירִין הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הַכֹּל" (ויקרא א,ט); וְאִם פָּרְשׁוּ – לֹא יַעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם" (דברים יב,כז). וְכֻלָּם שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר, וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר.

ב. צֶמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן הַתְּיָשִׁים. שכן עור הראש של העולה לא מופשט עם שאר העור (לקמן ה"ה), ולכן נשארו בו השערות (רש"י זבחים פה,ב). וְהַטְּלָפַיִם. פרסות הרגל. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין. לבשר. וְאִם פָּרְשׁוּ לֹא יַעֲלוּ. ואסור להעלותם (וראה הלכות פסולי המוקדשין ג,טז). עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם. ולא שאר חלקי הבהמה. וְכֻלָּם שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחֲזִיר. אם העלו אותם למזבח והם ניתזו על ידי חום האש מהמזבח לא יחזירו אותם למזבח. גַּחֶלֶת. חתיכת עץ לוהטת ממערכת האש.

[ג] אֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ: אִם יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ – אֲפִלּוּ פָּקְעוּ אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה, יַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו,ב); וְאִם אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ – אֲפִלּוּ פָּקְעוּ קֹדֶם חֲצוֹת, לֹא יַחֲזִיר. נִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר וְיָבַשׁ עֲלֵיהֶן כְּעֵץ, וּפָקְעוּ: קֹדֶם חֲצוֹת – יַחֲזִיר; לְאַחַר חֲצוֹת – לֹא יַחֲזִיר.

ג. אִם יֵשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ. יש בהם בשר שלא נשרף. אֲפִלּוּ פָּקְעוּ אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה. אף שאין להקטיר בתחילה איברים לאחר חצות הלילה (לעיל ד,ב), את האיברים שכבר היו על המזבח ופקעו, צריך להחזיר. אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. שבשרם נשרף לגמרי ונעשה אפר. נִתְחָרֵךְ הַבָּשָׂר וְיָבַשׁ עֲלֵיהֶן כְּעֵץ. הבשר שעל האיברים התייבש מהאש לגמרי אך לא נעשה אפר.

[ד] כְּשֶׁמְּנַתֵּחַ אֵבְרֵי הָעוֹלָה, מוֹלִיכִין אֶת כָּל הַנְּתָחִים לַכֶּבֶשׁ וּמוֹלְחִין אוֹתָם שָׁם, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִין כָּל הָאֵבָרִים לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּמֵסִיר גִּיד הַנָּשֶׁה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּמַשְׁלִיכוֹ עַל גַּבֵּי הַדֶּשֶׁן שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, וְזוֹרֵק כָּל הָאֵבָרִים עַל הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַבָּשָׂר וְהַדָּם" (דברים יב,כז) – כְּשֵׁם שֶׁהַדָּם בִּזְרִיקָה כָּךְ כָּל הַבָּשָׂר בִּזְרִיקָה. וְאַחַר שֶׁזּוֹרְקָן חוֹזֵר וְעוֹרֵךְ אוֹתָן עַל הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם" (ויקרא א,יב). אֵבָרִים שֶׁצְּלָיָן וְאַחַר כָּךְ הֶעֱלָן לַמִּזְבֵּחַ – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ נִיחוֹחַ.

ד. וּמוֹלְחִין אוֹתָם שָׁם. שהרי יש למלוח את כל הקרבנות (הלכות איסורי מזבח ה,יא). וּמֵסִיר גִּיד הַנָּשֶׁה. הגיד הפנימי הקרוב לעצם שעל כף ירך הבהמה. גיד זה אסור באכילה (הלכות מאכלות אסורות ח,א), ואין להקטירו על המזבח. הַדֶּשֶׁן שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. האפר של האיברים שנשרפו, הצבור באמצע המזבח. וְזוֹרֵק כָּל הָאֵבָרִים עַל הָאֵשׁ. את האיברים היה זורק מקצה הכבש למערכה שעל המזבח (הלכות בית הבחירה ב,יג; וראה מל"מ ואבן האזל). וְאַחַר שֶׁזּוֹרְקָן חוֹזֵר וְעוֹרֵךְ אוֹתָן עַל הָאֵשׁ. לאחר שהאיברים נזרקו למזבח מסדרים אותם על מערכת האש הגדולה שבמזבח. אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ נִיחוֹחַ. כאשר הבשר נצלה קודם הוא אינו מפיק ריח בהעלתו לאש.

[ה] כֵּיצַד מְנַתְּחִין אֶת הָעוֹלָה? לֹא הָיָה שׁוֹבֵר אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ, וְתוֹלֶה בּוֹ וּמַפְשִׁיט. וְאִם הָיָה שׁוֹר – מַפְשִׁיטוֹ בְּלֹא תְּלִיָּה. וּמַפְשִׁיט עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה – חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן, וְחָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם וּנְתָנָן לְאַחֵר, וְהִשְׁלִים אֶת הַהֶפְשֵׁט, וְקָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, וְחָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם וּנְתָנָן לְאַחֵר. עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְאַחֵר, וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ.

ה. לֹא הָיָה שׁוֹבֵר אֶת הָרֶגֶל אֶלָּא נוֹקְבוֹ וְתוֹלֶה בּוֹ. המנהג הרווח אצל פושטי עורות הוא לשבור רגל אחת ולהניחה בתוך הרגל השנייה, וכשהיה מפשיט את העולה לא היה עושה כך, אלא היה עושה נקב בשתי הברכיים של הבהמה, ותולה אותה על וו שהוכנס לנקב כשרגליה האחוריות כלפי מעלה. והטעם שעשה כן כדי שהבהמה תישאר תלויה גם לאחר שמנתח את הרגל הראשונה (תוי"ט תמיד ד,ב בשם המפרש). וְאִם הָיָה שׁוֹר מַפְשִׁיטוֹ בְּלֹא תְּלִיָּה. מחמת כובדו לא היה תולהו (ערוה"ש עד,כ). וּמַפְשִׁיט עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה. מהרגליים (התלויות למעלה) את כל החלק האחורי של הבהמה עד החזה. הַכְּרָעַיִם. החלק התחתון של ארבעת רגלי הבהמה. וּנְתָנָן לְאַחֵר. כהן אחר. והכהנים שקיבלו את חלקי הבהמה היו מעלים אותם למזבח כמבואר לקמן ה"י. וְהִשְׁלִים אֶת הַהֶפְשֵׁט. מהחזה עד הצוואר. וְקָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. פתח את החזה כנגד הלב וקרע את הלב כדי שיצא ממנו הדם שכנוס בו (רדב"ז; ויש שהסבירו שלא היה קורע את החזה אלא היה מכניס את ידו דרך מקום השחיטה עד ללב – תפא"י תמיד ד,ב). וְחָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם. החלק העליון של הרגליים הקדמיות. עָלָה וכו'. שהרי הבהמה תלויה הפוכה ורגליה למעלה. עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְאַחֵר. לאותו הכהן שזכה גם בראש (לקמן הי"א). וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. חתך את החלק העליון של הרגל האחורית הימנית באופן ששתי הביצים (בקרבן זכר) נחתכו עמה.

וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵעַ אֶת הַבְּהֵמָה עַד שֶׁיִּגָּלוּ הַמֵּעַיִם, וְנוֹטֵל אֶת הַפֶּדֶר וְנוֹתְנוֹ עַל הָרֹאשׁ מִלְּמַעְלָן, עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה, וְנוֹטֵל אֶת הַקְּרָבַיִן וְנוֹתְנָן לְאַחֵר. [ו] הוֹלֵךְ וּמַדִּיחָם בַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם" (ויקרא א,יג) – לֹא בַּיַּיִן, וְלֹא בַּמֶּזֶג, וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְכָל הַמֵּימוֹת כְּשֵׁרִים.
כַּמָּה מְדִיחָן? הַכָּרֵס – מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. הַקְּרָבַיִם – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים, וּמְדִיחִין אוֹתָן עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.

וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵעַ אֶת הַבְּהֵמָה. את בטן הבהמה. הַפֶּדֶר. חֵלב הבהמה (השומן המכסה את האיברים הפנימיים). וְנוֹתְנוֹ עַל הָרֹאשׁ מִלְּמַעְלָן עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה. הכהן שהיה מחזיק את הראש היה מחזיק אותו באופן שמקום שחיטתו היה כלפי מעלה (לקמן ה"י), ועליו היה נותן המפשיט את הפדר שיכסה את בית השחיטה (המלוכלך בדם) ויעלה הראש למזבח בדרך כבוד (בבלי יומא כו,א). הַקְּרָבַיִן. איברי מערכת העיכול.
ו. הוֹלֵךְ. הכהן שקיבלם כדי להעלותם לכבש. וּמַדִּיחָם בַּמַּיִם. לנקותם מהפסולת המצויה בתוכם (ויחד עם הקרביים היה מדיח את הכרעיים – ביאור הגר"א לתמיד ד,ב). בַּמֶּזֶג. יין מזוג.
הַכָּרֵס. שבה יש פסולת מרובה. מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית מְדִיחִין כָּל צָרְכָּהּ. מדיחים אותה כמה פעמים עד שתתנקה לגמרי, בלשכה המיוחדת להדחת הקרביים הנמצאת בדרום העזרה (הלכות בית הבחירה ה,יז). הַקְּרָבַיִם. שאר איברי מערכת העיכול מלבד הכרס. וּמְדִיחִין אוֹתָן עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים. בין העמודים שעליהם תלו והפשיטו את הבהמות. העמודים והשולחנות היו בבית המטבחיים, שהיה מצפון למזבח (ראה משנה שקלים ו,ד, הלכות בית הבחירה ה,יד).

[ז] נָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא מֵזִיז אֶת הַכָּבֵד מִמְּקוֹמָהּ. וְנוֹקֵב אֶת הֶחָזֶה וְנוֹתְנוֹ לְאַחֵר, וְעוֹלֶה לַדֹּפֶן הַיְמָנִית, וְחוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עִם הַשִּׁזְרָה, וְלֹא יִגַּע בַּשִּׁזְרָה, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְאַחֵר, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָּהּ.

ז. וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד. הפריד מן הכבד את הריאה ואת יותרת הכבד (ראה לעיל א,יח). וְלֹא מֵזִיז אֶת הַכָּבֵד מִמְּקוֹמָהּ. שהיא ניטלת עם הדופן הימנית (והריאה ניטלת עם הצוואר, ואצבע הכבד עם העוקץ). וְנוֹקֵב אֶת הֶחָזֶה. חתך סביב החזה וניתקו מחיבורו לדפנות ולצלעות. לַדֹּפֶן הַיְמָנִית. הבשר והצלעות בצד הימני של הבהמה. וְחוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עִם הַשִּׁזְרָה וְלֹא יִגַּע בַּשִּׁזְרָה. חתך את הדופן בצמוד לעמוד השדרה אך מבלי לגעת בו (שהשדרה הייתה ניטלת עם הדופן השמאלית). עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת. שתי הצלעות הסמוכות לצוואר. וחתך את הדופן מתחת לצלעות אלו, שהן היו ניטלות יחד עם הצוואר, כמבואר בהלכה הבאה (ובדומה לכך השאיר את שתי הצלעות הרכות בצד השני מחוברות לעוקץ, כמבואר בהלכה הבאה).

[ח] בָּא לוֹ לַגֵּרָה, הִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְאַחֵר, וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵאָה תְּלוּיִין בָּהּ. בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַעְלָן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן, וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת אַרְבַּע צְלָעוֹת בָּזוֹ וְאַרְבַּע בָּזוֹ. חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְאַחֵר, וְהַשִּׁזְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ.

ח. לַגֵּרָה. הצוואר. הִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. שתי הצלעות הרכות שסמוכות לצוואר מצד ימין ומצד שמאל. וְהַקָּנֶה. קנה הנשימה. וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַעְלָן. שתי הצלעות הקרובות לזנב. וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן. שתי הצלעות הקרובות לצוואר. וְהַשִּׁזְרָה עִמָּהּ וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ. עמוד השדרה והטחול נשארו מחוברים לדופן השמאלית.

[ט] בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, חֲתָכוֹ וּנְתָנוֹ לְאַחֵר, וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת עִמָּהּ. נָטַל אֶת הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית וּנְתָנָהּ לְאַחֵר. וְכַסֵּדֶר הַזֶּה מַפְשִׁיטִין וּמְנַתְּחִין כָּל עוֹלַת בְּהֵמָה, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּתָחִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה: "וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ" (ויקרא א,ו).

ט. לָעֹקֶץ. הקצה האחורי של הבהמה: סוף השדרה הסמוך לזנב (רא"ש תמיד לא,ב). חֲתָכוֹ. מהרגל השמאלית. וְהָאַלְיָה. זנב הכבש השמן. וְהָאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת עִמָּהּ. כל אלו היו מחוברים לעוקץ (וכן גם שתי הצלעות הרכות משני הצדדים, המפרש תמיד לא,א). וְכַסֵּדֶר הַזֶּה מַפְשִׁיטִין וּמְנַתְּחִין כָּל עוֹלַת בְּהֵמָה. חלוקת האיברים בצורה זו היא החלוקה של כל סוגי הבהמות שמקריבים אותם לעולה, אפילו במיני הבהמה הגדולים ביותר (ראה לקמן הי"ט).

[י] בְּכַמָּה מוֹלִיכִין אֶת הָאֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ? אִם מִן הַצֹּאן הוּא הָעוֹלָה – מוֹלִיכִין אוֹתָהּ שִׁשָּׁה: [יא] הָרִאשׁוֹן בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל: הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ, וְחָטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּבֵית שְׁחִיטָה לְמַעְלָה וְהַפֶּדֶר עָלֶיהָ, וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.

י. בְּכַמָּה מוֹלִיכִין. כמה כהנים מוליכים את האיברים לכבש. מִן הַצֹּאן. כבש או עז (למעט כבש בשנתו השנייה שנחשב איל ודינו מפורט לקמן הי"ז).
יא. הָרִאשׁוֹן בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל. הכהן הראשון מחזיק את הראש ואת הרגל האחורית הימנית. בִּימִינוֹ. בידו הימנית של הכהן. הכהן היה מחזיק את ראש הבהמה באופן שפניה מופנות פנימה לכיוון זרועו, קרניה בבין אצבעות כף ידו, ומקום שחיטתה (צווארה) לכיוון מעלה. ועל גבי מקום השחיטה היה מונח חלב הבהמה. וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ. הצד התחתון של הרגל שממנו מפשיטים את העור מופנה כלפי חוץ.

[יב] הַשֵּׁנִי בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם: שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. [יג] הַשְּׁלִישִׁי בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל: הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ, וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ, וְהָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ.

יג. וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. האליה משתלשלת מהעוקץ כלפי מטה בין אצבעות הכהן. וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ. עם העוקץ. וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ. של העוקץ והרגל.

[יד] הָרְבִיעִי בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה: הֶחָזֶה בִּימִינוֹ וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ, וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. [טו] הַחֲמִישִׁי בִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת: שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ, וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ.

יד. וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. ארבע הצלעות (שתיים מכל צד) שהיו מחוברות לגרה הוחזקו באצבעות ידיו של הכהן.

[טז] הַשִּׁשִּׁי בַּקְּרָבַיִם נְתוּנִים בַּבָּזֵךְ, וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶן מִלְּמַעְלָה, אִם הָיְתָה הָעוֹלָה כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז. אֲבָל אִם הָיְתָה אַיִל – מוֹלִיכִין הַקְּרָבַיִם שְׁנַיִם. וְכֵן הַסֹּלֶת שֶׁל נְסָכֶיהָ בְּיַד אֶחָד וְהַיַּיִן בְּיַד אַחֵר, וְאִם הָיָה אַיִל – הַסֹּלֶת בִּשְׁנַיִם וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם. [יז] נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַכֶּבֶשׂ אוֹ הָעֵז מוֹלִיכִין אוֹתוֹ שְׁמוֹנָה לַמִּזְבֵּחַ, וְהָאַיִל מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אַחַד עָשָׂר.

טז. נְתוּנִים בַּבָּזֵךְ. בקערה. אַיִל. ראה לעיל א,יד. וְאִם הָיָה אַיִל הַסֹּלֶת בִּשְׁנַיִם וְהַיַּיִן בִּשְׁנַיִם. שנסכיו מרובים משל הכבש והעז (לעיל ב,ד).

[יח] הַשּׁוֹר – מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָרִאשׁוֹן מוֹלִיךְ אֶת הָרֹאשׁ, וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מוֹלִיכִין הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין, וְהָרְבִיעִי וְהַחֲמִישִׁי מוֹלִיכִין אֶת הָעֹקֶץ, וְהַשִּׁשִּׁי וְהַשְּׁבִיעִי מוֹלִיכִין אֶת הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל, הַשְּׁמִינִי מוֹלִיךְ אֶת הֶחָזֶה, וְהַגֵּרָה מוֹלִיכִין אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה: תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר, שְׁתֵּי הַיָּדַיִם בִּשְׁנַיִם, וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת בִּשְׁנַיִם, וְהַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה.

יח. וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מוֹלִיכִין הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין. שני כהנים הוליכו יחד את הרגל. שְׁתֵּי הַיָּדַיִם בִּשְׁנַיִם. כל כהן נשא רגל אחת מהרגליים הקדמיות.

[יט] וְלָמָּה לֹא יְחַלְּקוּ הָאֵבֶר הַגָּדוֹל שֶׁל שׁוֹר לַחֲלָקִים? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "לִנְתָחֶיהָ" (ויקרא א,ו) – וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעוֹלוֹת צִבּוּר. אֲבָל עוֹלוֹת הַיָּחִיד, אִם רָצוּ לְהוֹלִיךְ נְתָחֶיהָ בְּפָחוֹת מֵאֵלּוּ אוֹ בְּיָתֵר – מוֹלִיכִין.

יט. וְלָמָּה לֹא יְחַלְּקוּ הָאֵבֶר הַגָּדוֹל שֶׁל שׁוֹר לַחֲלָקִים. באופן שכל כהן יישא לבדו נתח קטן יותר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שמוליכים את הנתחים במספר קבוע כהנים לפי סוג הבהמה. אֲבָל עוֹלוֹת הַיָּחִיד אִם רָצוּ לְהוֹלִיךְ נְתָחֶיהָ בְּפָחוֹת מֵאֵלּוּ אוֹ בְּיָתֵר מוֹלִיכִין. אבל הניתוח יעשה באופן שתואר לעיל (רדב"ז, ערוה"ש עד,כח).

[כ] עוֹלַת הָעוֹף, כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? עוֹלֶה לַכֶּבֶשׁ וּפוֹנֶה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, וְהָיָה מוֹלֵק שָׁם אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּה, וּמַבְדִּיל. וְאִם לֹא הִבְדִּיל – פְּסוּלָה. וּמְמַצֶּה דַּם הָרֹאשׁ וְדַם הַגּוּף עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, לְמַעְלָה מִן הַחוּט שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. וְאִם מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַּם הַגּוּף – פְּסוּלָה; מִצָּה דַּם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ – כְּשֵׁרָה.

כ. וּפוֹנֶה לַסּוֹבֵב וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. כדרך שעולה להזאת דם החטאת (לעיל ה,י). מוֹלֵק רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּה וּמַבְדִּיל. קוצץ בציפורן מאחורי צווארה, ומפריד את הראש מהגוף (ראה לקמן הכ"ג). וּמְמַצֶּה. מצמיד ודוחק לקיר המזבח ועל ידי כך סוחט את הדם עליו. לְמַעְלָה מִן הַחוּט שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. חוט הסקרא (הלכות בית הבחירה ב,ט).

[כא] וְנוֹטֵל אֶת הָרֹאשׁ, וּמַקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וְסוֹפְגוֹ בַּמֶּלַח, וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וּבָא לוֹ לַגּוּף, וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְהָעוֹר שֶׁעָלֶיהָ בְּיָדוֹ עִם הַנּוֹצָה, וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן. [כב] "וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו" (ויקרא א,יז) – בְּיָדוֹ בְּלֹא סַכִּין. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַבְדִּיל" (שם), וְאִם הִבְדִּיל – כָּשֵׁר. וְסוֹפְגוֹ בַּמֶּלַח, וְזוֹרְקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.
לֹא הֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם וְלֹא סְפָגָהּ בַּמֶּלַח, כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָּהּ מֵאַחַר תַּמְצִית הַדָּם – כְּשֵׁרָה.

כא. וּמַקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ. מקרב את מקום המליקה למזבח, כדי לתת עליו מהמלח שהיה מונח בראש המזבח (שערי היכל זבחים קס). ויש מפרשים שהכוונה שהיה מצמיד שוב את צווארו לקיר המזבח כדי לסחוט את שאריות הדם שבו (ליקו"ה זבחים סד,ב). וְסוֹפְגוֹ בַּמֶּלַח. מבליע את המלח בבשרו. הַמֻּרְאָה וְהָעוֹר שֶׁעָלֶיהָ בְּיָדוֹ עִם הַנּוֹצָה. הוציא בידיו את הזפק עם העור המכסה אותו והנוצות שעל העור. וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. יחד עם הזפק הוציא את המעיים המחוברים לה ונמשכים אחריה כשמוציא אותה. וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן. מקום במזרח הכבש שבו היו מניחים את האפר של תרומת הדשן (הלכות תמידין ומוספין ב,יב).
כב. וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו בְּיָדוֹ. חותך ופותח בידו את גוף העוף מגבו סמוך לשדרתו. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל. להפריד את גוף העוף לשני חלקים.
מֵאַחַר תַּמְצִית הַדָּם. בעבודות שלאחר מיצוי הדם.

[כג] כֵּיצַד מוֹלְקִין? קוֹצֵץ וְיוֹרֵד בַּצִּפֹּרֶן מִמּוּל עֹרֶף. אִם רָצָה לְהוֹלִיךְ וּלְהָבִיא – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, וְאִם רָצָה לִהְיוֹת דּוֹרֵס וְיוֹרֵד בַּצִּפֹּרֶן – דּוֹרֵס, וְאִם נֶעֶקְרוּ הַסִּימָנִין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְחוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת בְּלֹא רֹב בָּשָׂר, שֶׁאִם חָתַךְ רֹב בָּשָׂר – הֲרֵי זוֹ כְּמֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לַסִּימָנִין. וְצָרִיךְ לַחְתֹּךְ שְׁנֵי הַסִּימָנִין בָּעוֹלָה כְּשֶׁהוּא יוֹרֵד. וְהַמּוֹלֵק בְּסַכִּין אוֹ מִן הַצְּדָדִין – אֵינָהּ מְלִיקָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁחָנַק אוֹ נָחַר. וְכָל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה.

כג. כֵּיצַד מוֹלְקִין. ראה עוד לקמן ז,ח. קוֹצֵץ וְיוֹרֵד בַּצִּפֹּרֶן מִמּוּל עֹרֶף. חותך בציפורנו מאחורי הצוואר. אִם רָצָה לְהוֹלִיךְ וּלְהָבִיא. למלוק את העוף על ידי הולכת הציפורן ימינה ושמאלה על גבי העורף. דּוֹרֵס וְיוֹרֵד בַּצִּפֹּרֶן. בלחיצה פנימה. וְאִם נֶעֶקְרוּ הַסִּימָנִין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. גם אם סימני השחיטה (קנה וושט) זזו ממקומם, המליקה כשרה (בניגוד לשחיטה שבה עיקור הסימנים פוסל, הלכות שחיטה ג,יד). וְחוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת בְּלֹא רֹב בָּשָׂר וכו'. כשחותך את חוליות הצוואר עליו להיזהר שלא ייחתך גם רוב הבשר שעל החוליות כיוון שבמקרה כזה העוף נחשב כמת וכנבלה מחיים, ושוב אין מליקת הסימנים מועילה בו (שם ג,יט). וְצָרִיךְ לַחְתֹּךְ שְׁנֵי הַסִּימָנִין בָּעוֹלָה. רוב הקנה והוושט (פה"מ זבחים ו,ו; בניגוד לחטאת שבה די בחיתוך רוב סימן אחד, לקמן ז,ו). מִן הַצְּדָדִין. מצידי הצוואר. נָחַר. הרג בדרך שאינה שחיטה (או מליקה). וְכָל הָעֹרֶף כָּשֵׁר לִמְלִיקָה. כל החלק האחורי של הצוואר.