פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מַתָּנָה אַחֶרֶת שִׁשִּׁית יֵשׁ לָעֲנִיִּים בְּזֶרַע הָאָרֶץ, וְהִיא הַמַּעֲשֵׂר שֶׁנּוֹתְנִין לָעֲנִיִּים, וְהוּא הַנִּקְרָא מַעְשַׂר עָנִי.
א. שִׁשִּׁית. בנוסף ללקט שכחה ופאה, פרט ועוללות, שהתבארו בפרקים הקודמים. בְּזֶרַע הָאָרֶץ. בגידולי הקרקע, בניגוד לצדקה שתתבאר לקמן פרקים ז-י.
ב. וְזֶה הוּא סֵדֶר הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת: אַחַר שֶׁקּוֹצֵר זֶרַע הָאָרֶץ אוֹ אוֹסֵף פְּרִי הָעֵץ וְתִגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ, מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" וכו' (דברים יח,ד). וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מִן הַשְּׁאָר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְנוֹתְנוֹ לַלֵּוִי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו' (במדבר יח,כד), וְנֶאֱמַר: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל" (שם יח,כא).
ב. וְתִגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. הפעולה האחרונה בתהליך עיבוד היבול נקראת 'גמר מלאכה', ומאז הוא מתחייב במעשר (הלכות מעשר ג,א, וראה שם ח–יג הגדרת גמר המלאכה של כל מין ומין).
ג. וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מִן הַשְּׁאָר אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהוּא לִבְעָלָיו, אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. וְעָלָיו נֶאֱמַר: "וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ" וכו' (ויקרא כז,לא), וְעָלָיו נֶאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וכו' וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ" (דברים יד,כב-כג).
ג. וְהוּא לִבְעָלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. בניגוד לשאר המעשרות שניתנים לאחרים.
ד. עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה מַפְרִישִׁין בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַשָּׁבוּעַ וּבַשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית וּבַחֲמִישִׁית. אֲבָל בַּשִּׁשִּׁית וּבַשְּׁלִישִׁית מִן הַשָּׁבוּעַ, אַחַר שֶׁמַּפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מַפְרִישׁ מִן הַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר אַחֵר וְנוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים, וְהוּא הַנִּקְרָא מַעְשַׂר עָנִי. וְאֵין בִּשְׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא מַעְשַׂר עָנִי, וְעָלָיו נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִיא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, וּבָא הַלֵּוִי" וכו' (דברים יד,כח-כט), וְעָלָיו נֶאֱמַר: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר" (שם כו,יב).
ד. הַשָּׁבוּעַ. שבע שנים שבסופן שנת השמיטה נקראות 'שבוע'.
ה. שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה כֻּלָּהּ הֶפְקֵר, וְאֵין בָּהּ תְּרוּמָה וְלֹא מַעַשְׂרוֹת כְּלָל, לֹא רִאשׁוֹן וְלֹא שֵׁנִי וְלֹא מַעְשַׂר עָנִי. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁאֵין שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע – מַפְרִישִׁין בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְעַמּוֹן וּמוֹאָב מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲרָצוֹת אֵלּוּ קְרוֹבוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכִין עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית. וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ מַפְרִישִׁין בְּאֶרֶץ עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעְשַׂר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר מַפְרִישִׁין בַּשְּׁבִיעִית מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּסֵדֶר רֹב הַשָּׁנִים.
ה. כֻּלָּהּ הֶפְקֵר. צריך בעל השדה להפקיר את כל הגדל בשנה זו (הלכות שמיטה ד,כד), והפקר פטור מתרומות ומעשרות (הלכות תרומות ב,יא). וּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע וכו'. אין מצווה להפקיר את השדה (הלכות שמיטה ד,כה). ואף שחוץ לארץ פטורה מתרומות ומעשרות מן התורה, חכמים תיקנו לעשר בארצות הסמוכות לארץ ישראל (הלכות תרומות א,א). נִסְמָכִין עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית. יכולים בשמיטה ללכת לשם לקבל מעשר עני, מכיוון שארצות אלו סביבות ארץ ישראל (שם; לעיקרון זה ראה גם שם א,ה, והלכות מעשר שני א,יד). בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. בבל. כְּסֵדֶר רֹב הַשָּׁנִים. כרוב השנים, שמפרישים בהן מעשר שני. ולא תיקנו חכמים להפריש בה מעשר עני, מכיוון שבבל רחוקה יותר מארץ ישראל (רדב"ז).
ו. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹקֵחַ הַלֵּוִי – מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה וְנוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן, וְהוּא הַנִּקְרָא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְעָלָיו נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר" (במדבר יח,כו).
ו. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר. והמשך הפסוק: "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר… והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר".
ז. בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁעָבְרוּ עָלָיו עֲנִיִּים וְהָיָה לוֹ שָׁם מַעְשַׂר עָנִי – נוֹתֵן לְכָל עָנִי שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מִן הַמַּעֲשֵׂר כְּדֵי שָׂבְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (דברים כו,יב) –
ז. שֶׁעָבְרוּ עָלָיו עֲנִיִּים. בהיותו בשדה (לקמן הי"ב).
ח. כְּדֵי שָׂבְעוֹ. וְכַמָּה? אִם מִן הַחִטִּים נוֹתֵן – לֹא יִפְחֹת מֵחֲצִי קַב. וְאִם מִן הַשְּׂעוֹרִים – לֹא יִפְחוֹת מִקַּב. וְאִם מִן הַכֻּסְּמִין – לֹא יִפְחֹת מִקַּב וָחֵצִי. וְאִם מִן הַגְּרוֹגָרוֹת – לֹא יִפְחֹת מִקַּב. וְאִם מִן הַדְּבֵלָה – לֹא יִפְחֹת מִמִּשְׁקַל חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סֶלַע. וְאִם מִן הַיַּיִן – לֹא יִפְחֹת מֵחֲצִי לֹג. וְאִם מִן הַשֶּׁמֶן נוֹתֵן – לֹא יִפְחֹת מֵרְבִיעִית. מִן הָאֹרֶז – רֹבַע הַקַּב.
נָתַן לוֹ יָרָק – נוֹתֵן מִשְׁקַל לִיטְרָא, וְהוּא מִשְׁקַל חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים דִּינָר. מִן הֶחָרוּבִין – שְׁלֹשֶׁת קַבִּין. מִן הָאֱגוֹזִין – עֲשָׂרָה. מִן הָאֲפַרְסְקִין – חֲמִשָּׁה. מִן הָרִמּוֹנִים – שְׁתַּיִם. וְאֶתְרֹג – אֶחָד. וְאִם נָתַן לוֹ מִשְּׁאָר הַפֵּרוֹת – לֹא יִפְחֹת מִכְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֵם וְיִקַּח בִּדְמֵיהֶן מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת.
ח. מֵחֲצִי קַב. שיעור אפיית לחם לאכילת יום שלם, לסעודת הבוקר ולסעודת הערב (וכן בשאר המינים השיעור הוא בכדי אכילה או שתייה ליום שלם). הַכֻּסְּמִין. אחד ממיני הדגן. הַגְּרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות פרודות. הַדְּבֵלָה. תאנים מיובשות שהודבקו לגוש אחד. לֹא יִפְחֹת מִמִּשְׁקַל חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים סֶלַע. כ-420 גרם. דבלה וירק נמכרו לפי משקל, ושאר המינים לפי נפח (ד"א ע"פ רש"י ור"ש). מֵחֲצִי לֹג. שיוכל לשתות רביעית בבוקר ורביעית בערב. מֵרְבִיעִית. רבע לוג (כ-75 סמ"ק), מספיק בכדי ללפת את הפת שיאכל במשך היום. רוֹבַע הַקַּב. האורז משביע אף בכמות קטנה.
נוֹתֵן מִשְׁקַל לִיטְרָא. כחצי לוג (הלכות עירובין א,יב). מִן הָאֱגוֹזִין עֲשָׂרָה. עשר יחידות. מִשְּׁאָר הַפֵּרוֹת. שאינם נאכלים בקביעות, שלא כמינים שמנינו עד כה (שנו"א פאה ח,ה).
ט. הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט וְהָעֲנִיִּים מְרֻבִּים וְאֵין בּוֹ כְּדֵי לִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כַּשִּׁעוּר – נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן, וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
י. וּמַעְשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בַּגֹּרֶן – אֵין בּוֹ טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים, אֶלָּא הָעֲנִיִּים בָּאִים וְנוֹטְלִין עַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. אֲבָל הַמִּתְחַלֵּק בַּבַּיִת – יֵשׁ בּוֹ טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים, וְנוֹתְנוֹ לְכָל עָנִי שֶׁיִּרְצֶה.
י. הַמִּתְחַלֵּק בַּגֹּרֶן. בשדה. אֵין בּוֹ טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים. אין לבעלים רשות להרוויח מבחירת העני שלו הם נותנים (ראה גם לעיל א,ח). וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וכו'. גם אם בעל השדה עני, צריך הוא לתת לעניים אחרים (ראה גם לעיל א,ח). אֲבָל הַמִּתְחַלֵּק בַּבַּיִת יֵשׁ בּוֹ טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים. והבעלים רשאי לקבל תשלום על מנת לתת את המעשר לעני מסוים (ראה הלכות תרומות יב,כ).
יא. הָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר בַּגֹּרֶן וְרָצָה לִתְּנוֹ לְעָנִי קְרוֹבוֹ אוֹ מְיֻדָּעוֹ – יֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁ מֶחֱצָה לִתְּנוֹ לוֹ, וְהַחֵצִי מְחַלְּקוֹ לְכָל עָנִי שֶׁיַּעֲבֹר כַּשִּׁעוּר שֶׁאָמַרְנוּ.
יא. לְעָנִי קְרוֹבוֹ אוֹ מְיֻדָּעוֹ. קרוב משפחה או מכר. כַּשִּׁעוּר שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ח.
יב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לֶעָנִי אֶלָּא כְּדֵי שָׂבְעוֹ? בַּשָּׂדֶה. אֲבָל אִם הָיָה הַמַּעֲשֵׂר בַּבַּיִת – מְחַלְּקוֹ לְכָל הָעֲנִיִּים אֲפִלּוּ כַּזַּיִת כַּזַּיִת, שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה לִתֵּן כְּדֵי שָׂבְעוֹ אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹצֵא שָׁם לִקַּח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (דברים כו,יב).
יב. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹצֵא שָׁם לִקַּח. אין העני מוצא בשדה אוכל לקנותו.
יג. בָּאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה לַבַּיִת – נוֹתְנִין לָאִשָּׁה תְּחִלָּה וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ.
אָב וּבְנוֹ, אִישׁ וּקְרוֹבוֹ, שְׁנֵי אַחִים, שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן עָנִי – נוֹתֵן לוֹ הָאַחֵר מַעְשַׂר עָנִי שֶׁלּוֹ.
יג. בָּאוּ אִישׁ וְאִשָּׁה. עניים, ליטול מעשר עני. נוֹתְנִין לָאִשָּׁה תְּחִלָּה. שבושתה מרובה משלו, מכיוון שאין דרכה לחזר על הפתחים, ראה לקמן ח,טו.
שְׁנֵי שֻׁתָּפִין. בממון, אך לא בשדה זו (ד"א). יד. שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַּאֲרִיסוּת. שיעבדו בשדה תמורת אחוז מסוים מהיבול. מֵחֶלְקוֹ. אחר שקצרו את היבול וחלקוהו ביניהם.
יד. שְׁנֵי עֲנִיִּים שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַּאֲרִיסוּת – זֶה מַפְרִישׁ מַעְשַׂר עָנִי מֵחֶלְקוֹ וְנוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וְכֵן חֲבֵרוֹ מַפְרִישׁ מֵחֶלְקוֹ וְנוֹתֵן לוֹ.
טו. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצֹר – אָסוּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. אֵמָּתַי? בִּזְמַן שֶׁקִּבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לִקַּח חֵלֶק בְּכָל הַשָּׂדֶה, כְּגוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ שְׁלִישָׁהּ אוֹ רְבִיעָהּ בִּשְׂכָרוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה: 'שְׁלִישׁ מַה שֶּׁאַתָּה קוֹצֵר בִּלְבַד הוּא שֶׁלְּךָ', אוֹ 'רְבִיעַ מַה שֶּׁתִּקְצֹר' – הֲרֵי זֶה אֵין לוֹ כְּלוּם עַד שֶׁיִּקְצֹר, וּבִשְׁעַת הַקָּצִיר עָנִי הוּא, לְפִיכָךְ מֻתָּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. וְאָסוּר בְּמַעְשַׂר עָנִי, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מַעְשַׂר עָנִי אֶלָּא אַחַר שֶׁקָּצַר, וַהֲרֵי זָכָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁקָּצַר.
טו. לִקַּח חֵלֶק בְּכָל הַשָּׂדֶה. מכיוון שבעל השדה הקנה לו חלק ביבול כבר בזמן הקציר, השדה כולה נחשבת כרכוש הקוצר, ואין אדם רשאי לקחת מתנות עניים משדהו (כלעיל ה"י, וראה לעיל ד,יא). הֲרֵי זֶה אֵין לוֹ כְּלוּם עַד שֶׁיִּקְצֹר. חלקו בתבואה יהיה שייך לו רק אחר הקצירה. וּבִשְׁעַת הַקָּצִיר עָנִי הוּא. כלומר, אין הוא בעל השדה (ד"א, ע"פ קה"י זרעים סי' ג שהתורה אסרה על בעל השדה לקחת מתנות משדהו מכיוון שלגביה נחשב הוא לעשיר). וַהֲרֵי זָכָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁקָּצַר. ואיננו יכול לקחת מעשר עני משלו.
טז. הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ קַרְקַע וּפֵרוֹת, וְהֶעֱנִי – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי שֶׁלָּהּ, וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר בָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָתַן דָּמִים. וַאֲפִלּוּ לָוָה הַדָּמִים וּלְקָחָהּ – הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים.
טז. קַרְקַע וּפֵרוֹת. גם את גוף הקרקע וגם את הפירות שבה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי שֶׁלָּהּ. כיוון שאיננה שלו. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָתַן דָּמִים. אלא קנה בקניין שטר או סודר, השדה שלו לגמרי ואסור במתנותיה. וַאֲפִלּוּ לָוָה הַדָּמִים וּלְקָחָהּ. אף שקנה בקניין כסף במעות שלווה, נחשבת השדה של הקונה.
יז. מַעְשַׂר עָנִי – אֵין פּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ מִלְוָה, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מִמֶּנּוּ אֶת הַתַּגְמוּלִין, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ שְׁבוּיִים, וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ שׁוֹשְׁבִינוּת, וְאֵין נוֹתְנִין מִמֶּנּוּ דָּבָר לִצְדָקָה; אֲבָל מְשַׁלְּחִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַעְשַׂר עָנִי, וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לַחֲבֵר עִיר בְּטוֹבָה. וְאֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵהָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים יד,כח), וְאוֹמֵר: "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (שם כו,יב).
יז. מַעְשַׂר עָנִי וכו'. וכעין זה במעשר שני (הלכות מעשר שני ג,כא), ובדמי שביעית (הלכות שמיטה ו,י). אֵין פּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ מִלְוָה. אם בעל השדה חייב לעני כסף, איננו יכול לתת לו מעשר עני בחובו. וְאֵין מְשַׁלְּמִין מִמֶּנּוּ אֶת הַתַּגְמוּלִין. אם העני עשה לו טובה בעבר, אין בעל השדה יכול לתת לו מעות מעשר שני כהכרת הטוב, שגם זה כפריעת חוב (ב"י יו"ד שלא). וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ שׁוֹשְׁבִינוּת. מעות שהיו ניתנות לחתן כסיוע בצרכי חתונתו (פרטי העניין מבוארים בהלכות זכייה ומתנה פרק ז). ואסור לתתן ממעשר עני, מכיוון שאם המקבל לא יחזירם לנותן כשיתחתן הנותן, יכול הוא לתבען בבית דין, ולכן נתינת השושבינות נחשבת כהלוואה או כסחורה (תוכ"פ פאה עמ' 189, ד"א). וְאֵין נוֹתְנִין מִמֶּנּוּ דָּבָר לִצְדָקָה. אם הטילו עליו גבאי הצדקה להשתתף בסכום מסוים, שזה כפורע חוב (ב"י שם). דָּבָר שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים. באופן שעושה טובה לחברו שאינו מחויב בה. וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַעְשַׂר עָנִי. בכדי שהמקבל ידע שאין הוא צריך להחזיק לו טובה, אחרת זהו שימוש אסור במעשר עני, הדומה לסחורה (ראה פה"מ דמאי ד,ד). וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לַחֲבֵר עִיר בְּטוֹבָה. חבר עיר הוא תלמיד חכם הגר בעיר (פה"מ ברכות ד,ז), ומשמש גם כגבאי צדקה (כלקמן ז,יד). ומותר לתת לו מעשר עני על מנת שיחלק לצדקה, ואף באופן שחבר העיר מחזיק לו טובה על כך (ע"פ ד"א). וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. 'בשעריך', זה ארץ ישראל.

תקציר הפרק 

פרק ו' הלכות מתנות עניים

מעשר עני

מצוות מעשר עני היא המתנה היחידה מכל התרומות והמעשרות שניתנת לעני.
אלא כהקדמה לכך מוכרח הרמב"ם לבאר את סדר ההפרשה של כל שאר התרומות והמעשרות:

1⃣אחר שקוצר זרע הארץ, או אוסף פרי העץ, ותיגמר מלאכתו–מפריש ממנו אחד מן החמישים, וזה הוא הנקרא תרומה גדולה, ונותנה לכוהן.
2⃣אחר כך מפריש מן השאר אחד מן העשרה, וזה הוא הנקרא מעשר ראשון, ונותנו ללוי.
3⃣אחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה, והוא הנקרא מעשר שני, והוא לבעל השדה, ואוכל אותו בירושלים.
4⃣בשנה השלישית והשישית במקום מעשר שני מפרישים מעשר עני.
5⃣מעשר ראשון שלוקח הלוי, מפריש ממנו אחד מעשרה, ונותנו לכוהן, והוא הנקרא תרומת מעשר.

🔹שנת השמיטה כולה הפקר; ואין בה לא תרומה, ולא מעשרות כלל, לא ראשון ולא שני, ולא מעשר עני. ובחוצה לארץ מפרישים גם בשנת שמיטה. (במצרים,עמון ומואב מפרישים מעשר עני).

⬅זהות המקבל: בשדה נותן לכל עני כדי שובעו, ובבית נותן כזית ומעלה. יכול לתת לעני ידיד עד חצי. ניתן רק לעניים בפועל (כמפורט בפרק), ולא לצרכים אחרים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מתנות עניים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.סדר הפרשת תרומות ומעשרות הוא – תרומה גדולה, תרומת מעשר, מעשר שני?

2.עני רעב הדר בחו"ל מותר לו לקבל פירות מעשר עני?

3.כמות התבואה, המחולקת לכל עני – מושפעת ממספר העניים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן