פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נָזִיר שֶׁשָּׁתָה יַיִן וְאָכַל יוֹצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן אֲפִלּוּ יָמִים רַבִּים – אֵינוֹ סוֹתֵר מִימֵי נְזִירוּתוֹ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד. וְכֵן אִם גִּלַּח מִעוּט שְׂעַר רֹאשׁוֹ, בֵּין בִּשְׁגָגָה בֵּין בְּזָדוֹן. נִתְגַּלַּח רֹב רֹאשׁוֹ, בֵּין בְּתַעַר בֵּין כְּעֵין תַּעַר, וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַשְּׂעָרוֹת כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, אֲפִלּוּ גִּלְּחוּהוּ לִסְטִים בְּאֹנֶס – הֲרֵי זֶה סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פֶּרַע, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל לִמְנוֹת.
ב. כֵּיצַד? נָדַר נְזִירוּת מֵאָה יוֹם, וּלְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם נִתְגַּלַּח רֹב רֹאשׁוֹ – הֲרֵי זֶה שׁוֹהֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם עַד שֶׁיִּרְבֶּה שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וְאַחַר הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם מוֹנֶה שְׁמוֹנִים יוֹם תַּשְׁלוּם יְמֵי נְזִירוּתוֹ. וְכָל אוֹתָן הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם – כָּל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
ב. כָּל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו. עליו להקפיד על כל דיני הנזירות.
ג. נָזִיר שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, וַאֲפִלּוּ טִמְּאוּהוּ גּוֹיִם בְּאֹנֶס – סָתַר הַכֹּל, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹת טֻמְאָה, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת יְמֵי נְזִירוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ" (במדבר ו,יב). וַאֲפִלּוּ נִטְמָא בְּיוֹם מְלֹאות יְמֵי נִזְרוֹ בְּסוֹף הַיּוֹם – סָתַר הַכֹּל.
ג. סָתַר הַכֹּל. סתר את כל הנזירות שנהג עד כה, ועליו למנות נזירות מחדש. שֶׁנֶּאֱמַר וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ. ימי הנזירות הראשונים קודם שנטמא כאילו נפלו ואינם. בְּיוֹם מְלֹאות יְמֵי נִזְרוֹ. ביום האחרון לנזירותו.
ד. נִטְמָא אַחַר יוֹם מְלֹאות, שֶׁהוּא יוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹת טָהֳרָה אִלּוּ לֹא נִטְמָא – סָתַר שְׁלֹשִׁים יוֹם בִּלְבַד. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה? מֵבִיא קָרְבְּנוֹת טֻמְאָה כְּשֶׁיִּטְהַר וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טָהֳרָה וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹת טָהֳרָה. וְאִם נִטְמָא אַחַר שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים – אֵינוֹ סוֹתֵר כְּלוּם, אֶלָּא מֵבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹת טָהֳרָה שֶׁלּוֹ כְּשֶׁיִּטְהַר.
ד. אַחַר יוֹם מְלֹאות וכו'. ביום שאחר השלמת הנזירות, שבו מביא הנזיר את קרבנותיו (ראה לעיל ד,א). שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים. שנזרק על המזבח הדם מאחד מהקרבנות שמביא בסיום נזירותו. אֵינוֹ סוֹתֵר כְּלוּם. שבזריקת הדם נחשב שנסתיימה נזירותו (לקמן ח,ב). אֶלָּא מֵבִיא שְׁאָר קָרְבְּנוֹת טָהֳרָה שֶׁלּוֹ כְּשֶׁיִּטְהַר. משום שאסור להקריב קרבנות טמא מת עד שיטהר (הלכות ביאת מקדש ב,יב).
ה. נִטְמָא בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁרָאוּי לְגַדֵּל שֵׂעָר אִלּוּ גִּלַּח אַחַר מְלֹאת – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר כְּלוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא גִּלַּח, שֶׁהֲרֵי שָׁלְמָה הַנְּזִירוּת וְכָל הַנִּטְפָּל לָהּ.
ה. שֶׁהֲרֵי שָׁלְמָה הַנְּזִירוּת וְכָל הַנִּטְפָּל לָהּ. שעבר גם יום המלאות וגם יום הבאת הקרבנות והתגלחת הסמוך לו.
ו. נִטְמָא בַּיּוֹם שֶׁנָּדַר אוֹ בַּשֵּׁנִי – אֵינוֹ סוֹתֵר, אֶלָּא מַשְׁלִים עֲלֵיהֶם אַחַר שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ" (במדבר ו,יב) – עַד שֶׁיְּהוּא שָׁם יָמִים רִאשׁוֹנִים. לְפִיכָךְ אִם נִטְמָא מִשְּׁלִישִׁי וָהָלְאָה – סוֹתֵר אֶת כָּל הַקּוֹדְמִין.
ו. אֶלָּא מַשְׁלִים עֲלֵיהֶם אַחַר שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ. לאחר שמביא קרבן על טומאתו, משלים את הנזירות שהתחיל בה והיום הראשון או השני נחשבים בכלל מניין ימי הנזירות. עַד שֶׁיְּהוּא שָׁם יָמִים רִאשׁוֹנִים. שהמילה 'ימים' בלשון רבים מתפרשת כיומיים, ולכן רק לאחר שיש כבר שני ימים של נזירות, יכולים הימים ליפול וסותר נזירותו.
ז. נָדַר בְּנָזִיר וְהוּא טְמֵא מֵת – חָלָה עָלָיו נְזִירוּת. וְאִם נִטְמָא פַּעַם אַחֶרֶת אוֹ שָׁתָה יַיִן אוֹ גִּלַּח – לוֹקֶה. וְאִם שָׁהָה בְּטֻמְאָתוֹ כַּמָּה יָמִים – אֵין עוֹלִין לוֹ, עַד שֶׁיַּזֶּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, וְיִטְבֹּל בַּשְּׁבִיעִי. וְיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִמִּנְיַן נְזִירוּת לָזֶה שֶׁנָּדַר וְהוּא טָמֵא. אֲבָל נָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא – אֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה.
ז. חָלָה עָלָיו נְזִירוּת. עליו לשמור כל האיסורים והדינים של הנזיר, אך אין הימים נחשבים לו למניין ימי נזירותו. וְאִם נִטְמָא פַּעַם אַחֶרֶת. שאף לנזיר הטמא אסור להוסיף טומאה על טומאתו, ואם הוסיף לוקה (כמבואר לעיל ה,טז-יז). עַד שֶׁיַּזֶּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְיִטְבֹּל בַּשְּׁבִיעִי. כדין טמא מת שמזים עליו מי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי לטומאתו ואחר ההזאה ביום השביעי טובל ונטהר בערב (הלכות פרה יא,א). אֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה. לאחר שמביא את קרבנותיו (לקמן הי"ב).

ח. מִי שֶׁנָּדַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת – נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. וַאֲפִלּוּ שָׁהָה שָׁם כַּמָּה יָמִים – אֵין עוֹלִין לוֹ, וְלוֹקֶה עַל שְׁהִיָּתוֹ שָׁם. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיר שָׁם – אֵינוֹ מְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ כְּשֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם, וְאִם נִטְמָא שָׁם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת בְּאַחַת מִן הַטֻּמְאוֹת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן – אֵינוֹ מְגַלֵּחַ וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.

ח. וְלוֹקֶה עַל שְׁהִיָּתוֹ שָׁם וְאִם הִתְרוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיר שָׁם אֵינוֹ מְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ כְּשֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם. המפרשים התקשו בלשון הרמב"ם והציעו להגיה: "ולוקה על שהייתו שם. ואם התרו בו שלא יזיר שם לוקה. ואינו מגלח שערו כשיצא משם" (רדב"ז, ובדומה לכך בכס"מ). ופירושו, שאחר שנזר והתרו בו שלא ישהה, לוקה אם שהה. ואילו אם התרו בו קודם שנזר שלא יקבל נזירות, לוקה אף אם לא שהה. ובכל מקרה, אינו מגלח שערו כשיצא משם מכיוון שחלה עליו הנזירות (ולפי פירושם אין מחלוקת בין הראב"ד לרמב"ם בדין זה, וראה ערוה"ש יח,ט שהגיה והסביר את הרמב"ם אחרת). וְאִם נִטְמָא שָׁם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת בְּאַחַת מִן הַטֻּמְאוֹת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן וכו'. שהרי בהיותו בבית הקברות נטמא מן הסתם בטומאת מת, אך לא בהכרח בטומאה שהנזיר מגלח עליה (ראה לקמן ז,א–ו). ואף אם נטמא בתוך בית הקברות בטומאה שהנזיר מגלח עליה, אינו חייב בגילוח וקרבן משום שדווקא הנודר בטהרה ונטמא מביא קרבן מה שאין כן הנודר בטומאה, כמבואר בהלכה לעיל.
ט. נִכְנַס לְשָׁם בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְנִטְמָא, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה שָׁם – אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם שָׁהָה.
ט. וּפָרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה. פתח את הכיסוי. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה שָׁם אֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם שָׁהָה. משום שטומאתו לא הייתה לדעתו אלא באונס, אינו לוקה מן התורה אף אם התרו בו (בשונה מלעיל ה,יט שהנכנס לבית הקברות בשגגה לוקה כשהתרו בו משום שכניסתו הייתה באיסור אף אם שגג בה – מער"ק).
י. יָצָא מִבֵּית הַקְּבָרוֹת וְשָׁהָה יָמִים, וְחָזַר וְנִכְנַס – אֵין אוֹתָן הַיָּמִים עוֹלִין לוֹ. יָצָא וְהִזָּה וְטָבַל וְטָהַר וּמָנָה יָמִים מִנְּזִירוּתוֹ, וְחָזַר לְבֵית הַקְּבָרוֹת – הֲרֵי אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁמָּנָה עוֹלִין לוֹ, וַאֲפִלּוּ נִכְנַס בְּיוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ – הֲרֵי שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. וְאִם נִטְמָא שָׁם אַחַר שֶׁנִּכְנַס בְּאַחַת מִן הַטֻּמְאוֹת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן – מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה, וְסוֹתֵר יָמִים הַקּוֹדְמִין, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה.
י. אֵין אוֹתָן הַיָּמִים עוֹלִין לוֹ. אינם עולים לנזירותו שהרי עדיין לא נטהר מטומאתו. אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁמָּנָה עוֹלִין לוֹ. דווקא כשנטמא בטומאה שהנזיר אינו מגלח עליה ואינו מביא עליה קרבן (לפירוט סוגי הטומאות ראה לקמן ז,א-ב), ולכן אין טומאה זו סותרת נזירותו והימים שהיה מחוץ לבית הקברות עולים לו. אבל אם נטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה ומביא עליה קרבן, סותר כדלקמן. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס בְּיוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ הֲרֵי שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. שמכיוון שנדר בבית הקברות אינו מביא קרבן ביום השמיני, והשביעי עולה לו למנין הנזירות (כדלעיל ה"ז).
יא. תִּגְלַחַת טֻמְאָה כֵּיצַד הִיא? נָזִיר שֶׁנִּטְמָא בְּאַחַת מִן הַטֻּמְאוֹת שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן – הֲרֵי זֶה מַזֶּה עָלָיו בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁוֹ בַּשְּׁבִיעִי וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי אַחַר הַהַזָּאָה כְּדֶרֶךְ כָּל טְמֵאֵי מֵת, וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי, וְהֵן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם, וְסוֹתֵר כָּל הַיָּמִים הַקּוֹדְמִין, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת נְזִירוּתוֹ. וְאִם גִּלַּח בַּשְּׁמִינִי – מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַּיּוֹם.
יא. נָזִיר שֶׁנִּטְמָא בְּאַחַת מִן הַטֻּמְאוֹת שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. המפורטות לקמן ז,א-ב. כְּדֶרֶךְ כָּל טְמֵאֵי מֵת. כמבואר בהלכות פרה יא,א. וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. ממתין לשקיעת החמה.
יב. מֵאֵימָּתַי מַתְחִיל לִמְנוֹת? מִשֶּׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. אֲבָל עוֹלָתוֹ וַאֲשָׁמוֹ אֵין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ מִלִּמְנוֹת.
יב. מֵאֵימָּתַי מַתְחִיל לִמְנוֹת. מחדש את נזירותו.
יג. הֲרֵי שֶׁהִזָּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְלֹא טָבַל, וְנִתְאַחֵר כַּמָּה יָמִים – כְּשֶׁיִּטְבֹּל, יַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לְמָחָר.
טָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ וְאֵחַר קָרְבְּנוֹתָיו – אֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאתוֹ. אֲבָל עוֹלָתוֹ וַאֲשָׁמוֹ אֵין מְעַכְּבִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ב.
יד. כְּשֶׁמְּגַלֵּחַ הַנָּזִיר תִּגְלַחַת טֻמְאָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְגַלֵּחַ פֶּתַח הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ עַל הָאֵשׁ. וּבֵין שֶׁגִּלַּח בַּמְּדִינָה אוֹ בַּמִּקְדָּשׁ – שְׂעָרוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְטָעוּן קְבִירָה, וְאֶפְרוֹ אָסוּר כְּאֵפֶר כָּל הַנִּקְבָּרִין. וְהַמְגַלֵּחַ בַּמִּקְדָּשׁ, אִם הִשְׁלִיכוֹ תַּחַת דּוּד הָאָשָׁם – יָצָא.
יד. אֵינוֹ צָרִיךְ לְגַלֵּחַ פֶּתַח הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ עַל הָאֵשׁ. בשונה מתגלחת הטהרה שבה מגלח שערו בעזרה, ומשליכו לאש שתחת סיר בישול השלמים (לקמן ח,ב-ג). בַּמְּדִינָה. מחוץ למקדש. שְׂעָרוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה. שנאמר "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו" (במדבר ו,ה), ולמדו רבותינו ששערו הגדל יהיה קדוש. וְאֶפְרוֹ אָסוּר כְּאֵפֶר כָּל הַנִּקְבָּרִין. שכל איסורי הנאה הנקברים, אפרם אסור בהנאה (בניגוד לאיסורים הנשרפים שאפרם מותר בהנאה, הלכות פסולי המוקדשין יט,יג).
טו. נָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה, בֵּין שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת בֵּין שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת – אֵינוֹ מֵבִיא עַל טֻמְאוֹתָיו אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּטְמָא פַּעַם שְׁנִיָּה קֹדֶם שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹת טֻמְאָה הָרִאשׁוֹנָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַחֵר כַּמָּה יָמִים אַחַר טָהֳרָתוֹ קֹדֶם הֲבָאַת חַטָּאתוֹ וְנִטְמָא בְּאוֹתָן הַיָּמִים – אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד.
אֲבָל אִם נִטְמָא וְטָהַר וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ, וְנִטְמָא פַּעַם שְׁנִיָּה אַחַר שֶׁהֵבִיא חַטָּאתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְעוֹלָתוֹ – חַיָּב בְּקָרְבָּנוֹת אֲחֵרוֹת.
טו. בֵּין שֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. על אף שבמקרה כזה לוקה על כל טומאה וטומאה (כדלעיל ה,טז), אינו מביא קרבן נפרד על כל טומאה, אלא קרבן אחד על כולם.
שֶׁנִּתְאַחֵר כַּמָּה יָמִים אַחַר טָהֳרָתוֹ קֹדֶם הֲבָאַת חַטָּאתוֹ. שהתעכב ולא הביא קרבנותיו ביום השמיני.
אַחַר שֶׁהֵבִיא חַטָּאתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְעוֹלָתוֹ. שהרי בהבאת החטאת כבר יכול להתחיל נזירות טהרה.
טז. נָזִיר שֶׁגִּלַּח תִּגְלַחַת טָהֳרָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁטָּמֵא הָיָה בְּתוֹךְ יְמֵי נִזְרוֹ: אִם בְּטֻמְאָה יְדוּעָה נִטְמָא – סָתַר הַכֹּל, וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹת טֻמְאָה, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה, וּמוֹנֶה נְזִירוּת אַחֶרֶת, וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה.
וְאִם בְּטֻמְאַת הַתְּהוֹם נִטְמָא – אֵינוֹ סוֹתֵר. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה.
טז. נָזִיר שֶׁגִּלַּח תִּגְלַחַת טָהֳרָה. לאחר שסיים נזירותו כדין. אִם בְּטֻמְאָה יְדוּעָה נִטְמָא. טומאה שהייתה ידועה למישהו.
וְאִם בְּטֻמְאַת הַתְּהוֹם נִטְמָא. כמבואר לקמן הי"ח. אֵינוֹ סוֹתֵר. והנזירות שסיים קיימת. הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת חכמים.
יז. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים נוֹדַע שֶׁהוּא טָמֵא, בֵּין בְּטֻמְאָה יְדוּעָה בֵּין בְּטֻמְאַת הַתְּהוֹם – סָתַר הַכֹּל. נוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁנִּזְרַק אֶחָד מִן הַדָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִּלַּח, הוֹאִיל וְטֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה הִיא – אֵינוֹ סוֹתֵר.
יז. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים נוֹדַע שֶׁהוּא טָמֵא… סָתַר הַכֹּל. שקודם זריקת דם אחד הקרבנות לא נגמרה הנזירות הקודמת, גם בטומאת התהום סותר נזירותו. נוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁנִּזְרַק אֶחָד מִן הַדָּמִים. ובמקרה זה כבר מותר הנזיר בשתיית יין ובטומאה (כדלקמן ח,ה) וכבר הסתיימה הנזירות הקודמת.
יח. אֵי זוֹ הִיא טֻמְאַת הַתְּהוֹם? כָּל שֶׁאֵין אָדָם מַכִּירָהּ, אֲפִילּוּ בְּסוֹף הָעוֹלָם. וְלֹא אָמְרוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד, אֲבָל הָרוּג לֹא, שֶׁהֲרֵי יָדַע בּוֹ זֶה שֶׁהֲרָגוֹ.
יח. לְמֵת בִּלְבַד. שמת באופן טבעי. אֲבָל הָרוּג לֹא שֶׁהֲרֵי יָדַע בּוֹ זֶה שֶׁהֲרָגוֹ. ואין זה מוגדר כטומאת התהום.
יט. נִמְצָא הַמֵּת גָּלוּי – אֵין זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. נִמְצָא מֻשְׁקָע בְּקַרְקָעִית מְעָרָה וְהַמַּיִם עַל גַּבָּיו – הֲרֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. נִמְצָא מֻשְׁקָע בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת – הֲרֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. בַּמַּיִם בָּאֲפֵלָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים – אֵינָהּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם.
יט. נִמְצָא מֻשְׁקָע בְּקַרְקָעִית מְעָרָה וְהַמַּיִם עַל גַּבָּיו הֲרֵי זוֹ טֻמְאַת הַתְּהוֹם. שאין עין אדם מגיעה לשם. מֻשְׁקָע בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת. מכוסה בתבן או באבנים ועפר. בַּמַּיִם בָּאֲפֵלָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים. במקומות אלו אין ודאות שלא ראהו אדם מעולם משום שעין אדם יכולה להגיע לשם.
כ. נָזִיר שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת, וְיָרַד וְטָבַל בַּמְּעָרָה וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹת טֻמְאָה, וּמָנָה נְזִירוּת וְגִלַּח תִּגְלַחַת טָהֳרָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁמֵּת הָיָה מֻשְׁקָע בְּקַרְקָעִית הַמְּעָרָה כְּשֶׁיָּרַד לִטְבֹּל – אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה, סָתַר הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהֻחְזַק לַטֻּמְאָה, וְחֶזְקַת הַטָּמֵא טָמֵא עַד שֶׁיִּטְהַר וַדַּאי. יָרַד לְהָקֵר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁנָּגַע. נִמְצָא הַמֵּת צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָמֵא, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע בָּזֶה שֶׁהוּא צָף.
כ. וְיָרַד וְטָבַל בַּמְּעָרָה. ביום השביעי לאחר ההזאה, ירד לטבול במערה שיש בה מעיין מים. מִפְּנֵי שֶׁהֻחְזַק לַטֻּמְאָה וְחֶזְקַת הַטָּמֵא טָמֵא עַד שֶׁיִּטְהַר וַדַּאי. מכיוון שהיה במצב של טומאה, אינו יוצא מידי טומאתו עד שייטהר באופן מוחלט, ומאחר שהיה מת במערה נמצא שהוא לא יצא מטומאתו, למרות שטומאת התהום היא. יָרַד לְהָקֵר. נזיר טהור שירד למים כדי לקרר את גופו. הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁנָּגַע. שהוא נשאר בחזקת טהרתו. נִמְצָא הַמֵּת צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. ואין ידוע אם נגע בו הנזיר או לא.

תקציר הפרק 

פרק ו' הלכות נזיר

סתירת הנזירות

בכללות, כל פגיעה בקדושת הנזיר -עוצרת את ימי נזרותו. אך לא תמיד סותרת את ימי הספירה שנדר בהן.

חילוקי הדינים:
🍇 אינו סותר -בשתיית יין, תגלחת מועטה, שאחרי נזירות נתגלה שנטמא בטומאת תהום (טומאה המונחת במקום שאינו ידוע לאף אדם בעולם, ולכן היא מכשילה את האנשים העוברים מעליה, גזירת הכתוב שטומאת התהום לא סותרת את ימי הנזיר)

⚰ סותר הכל -בטומאה למת קודם סיום הנזירות.

⬅עוצר וממשיך (עוצרת את ספרת ימי נזרו וממשיך אח"כ) -בטומאה למת ביומיים הראשונים.
⬅ סותר ומתחיל 30 יום מההתחלה -טומאה למת ביום ההקרבה שבסוף ימי הנזירות
⛔אינו מתחיל למנות ימי נזירותו -אם נזר כשהיה טמא מת (בבית קברות וכו).

תגלחת טומאה: נזיר שנטמא למת, נטהר מאפר הפרה, וביום השביעי מתגלח, וביום השמיני מקריב.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם בתגלחת טומאה משליך הנזיר את שערו לאש?

2.נזיר שנדר ובאותו היום נטמא – האם מתחיל לספור מחדש?

3.כשנודע בסוף הנזירות שנטמא בטומאת התהום-האם סותר?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן