א. כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְטָעָה: אִם טָעָה בִּדְבָרִים הַגְּלוּיִין הַיְדוּעִים, כְּגוֹן דִּינִין הַמְפֹרָשִׁין בַּמִּשְׁנָה אוֹ בַּתַּלְמוּד – חוֹזֵר הַדִּין, וּמַחֲזִירִין הַדָּבָר כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם, וְדָנִין בּוֹ כַּהֲלָכָה.
וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר, כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ זֶה שֶׁנָּטַל הַמָּמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין לִמְדִינַת הַיָּם, אוֹ שֶׁהָיָה אַלָּם, אוֹ שֶׁטִּמֵּא דָּבָר הַטָּהוֹר, אוֹ שֶׁהוֹרָה בִּכְשֵׁרָה שֶׁהִיא טְרֵפָה וְהֶאֱכִילָהּ לַכְּלָבִים, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם; אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַם לְהַזִּיק, לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק.
ב. טָעָה בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת, כְּגוֹן דָּבָר שֶׁהוּא מַחֲלֹקֶת תַּנָּאִין אוֹ אָמוֹרָאִין וְלֹא נִפְסְקָה הֲלָכָה כְּאֶחָד מֵהֶן בְּפֵרוּשׁ, וְעָשָׂה כְּאֶחָד מֵהֶן וְלֹא יָדַע שֶׁכְּבָר פָּשַׁט הַמַּעֲשֶׂה בְּכָל הָעוֹלָם כְּדִבְרֵי הָאֶחָד: אִם הָיָה זֶה הַדַּיָּן מֻמְחֶה וְנוֹטֵל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נוֹטֵל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת אֲבָל קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וְהוּא מֻמְחֶה – חוֹזֵר הַדִּין, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
אֶחָד הַנּוֹטֵל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת אוֹ הַנּוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. הָיָה הַטּוֹעֶה מֻמְחֵה בֵּית דִּין, וְלֹא נָטַל רְשׁוּת, וְלֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין עֲלֵיהֶן, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻמְחֶה אֲבָל קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין עֲלֵיהֶם לָדוּן לָהֶם כַּדִּין, וְטָעָה בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת: אִם נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ; וְאִם לֹא נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד – יַחֲזֹר הַדִּין; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר – יְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ.
ד. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה, וְלֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל רְשׁוּת – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, וְאֵינוֹ בִּכְלַל הַדַּיָּנִין, לְפִיכָךְ אֵין דִּינָיו דִּין, בֵּין טָעָה בֵּין לֹא טָעָה, וְכָל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין אִם רָצָה חוֹזֵר וְדָן בִּפְנֵי בֵּית דִּין.
וְאִם טָעָה, וְנָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד – חַיָּב לְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ, וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ מִבַּעַל דִּין זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וְאִם אֵין לוֹ לְהַחֲזִיר, אוֹ שֶׁטִּמֵּא, אוֹ שֶׁהֶאֱכִיל דָּבָר הַמֻּתָּר לַכְּלָבִים – יְשַׁלֵּם, כְּדִין כָּל גּוֹרֵם לְהַזִּיק, שֶׁזֶּה מִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק הוּא.
ה. דַּיָּן שֶׁטָּעָה וְחִיֵּב שְׁבוּעָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּהּ, וְעָשָׂה זֶה פְּשָׁרָה עִם בַּעַל דִּינוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע, וְאַחַר כָּךְ יָדַע שֶׁאֵינוֹ בֶּן שְׁבוּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ עַל הַפְּשָׁרָה – אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו לִתֵּן לוֹ אוֹ לִמְחֹל לוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּפָּטֵר מִשְּׁבוּעָה שֶׁחִיְּבוֹ בָּהּ הַטּוֹעֶה, וְכָל קִנְיָן בְּטָעוּת חוֹזֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעַצְּמוּ בַּדִּין, אֶחָד אוֹמֵר: 'נָדוּן כָּאן', וְאֶחָד אוֹמֵר: 'נַעֲלֶה לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל, שֶׁמָּא יִטְעוּ אֵלּוּ הַדַּיָּנִין וְיוֹצִיאוּ מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין' – כּוֹפִין אוֹתוֹ וְדָן בְּעִירוֹ. אִם אָמַר: 'כִּתְבוּ וּתְנוּ לִי מֵאֵי זֶה טַעַם דַּנְתּוּנִי, שֶׁמָּא טְעִיתֶם' – כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ. וְאִם הֻצְרַךְ דָּבָר לִשְׁאֹל מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם – כּוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין וְשׁוֹאֲלִין, וְדָנִין לָהֶן בְּעִירָן כְּפִי מַה שֶּׁיָּבֹא בִּכְתַב בֵּית דִּין הַגָּדוֹל.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר הַדִּינִין, שֶׁזֶּה טוֹעֵן וְזֶה טוֹעֵן, אוֹ כְּשֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה: 'נָדוּן כָּאן' וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר: 'נֵלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל'. אֲבָל אִם אָמַר הַמַּלְוֶה: 'נֵלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל' – כּוֹפִין אֶת הַלֹּוֶה וְעוֹלֶה עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב,ז, ושם: וְעֶבֶד).
וְכֵן אִם טָעַן זֶה שֶׁהִזִּיקוֹ אוֹ גְּזָלוֹ, וְרָצָה הַטּוֹעֵן לַעֲלוֹת – כּוֹפִין בֵּית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ אֶת הַנִּטְעָן לַעֲלוֹת עִמּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים אוֹ רְאָיָה לַנִּגְזָל אוֹ לַנִּזָּק אוֹ לַמַּלְוֶה. אֲבָל טַעֲנָה רֵיקָנִית – אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנִּטְעָן לָצֵאת כְּלָל, אֶלָּא נִשְׁבָּע בִּמְקוֹמוֹ וְנִפְטָר.
ט. וְכֵן הַדִּין בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁאֵין שָׁם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל אֲבָל יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֲכָמִים גְּדוֹלִים מֻמְחִין לָרַבִּים וּמְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָן כְּמוֹתָן; אִם אָמַר הַמַּלְוֶה: 'נֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁבְּאַרְצֵנוּ לִפְנֵי פְּלוֹנִי הַגָּדוֹל וְנָדוּן לְפָנָיו בְּדִין זֶה' – כּוֹפִין אֶת הַלֹּוֶה וְהוֹלֵךְ עִמּוֹ. וְכָךְ הָיוּ מַעֲשִׂים בִּסְפָרַד בְּכָל יוֹם.
אַלָּם. אדם אלים, ואי אפשר להוציא ממנו בחזרה את מה ששולם לו. וְהֶאֱכִילָהּ לַכְּלָבִים. עקב הפסיקה של הדיין לאסור את הבשר, נתן בעל הדין את הבשר לכלבים ונפסד מכך. אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַם לְהַזִּיק לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק. ואף שבדרך כלל הגורם נזק חייב לשלם (הלכות חובל ומזיק ז,ז), כאן שהדיין לא התכוון להזיק הריהו פטור.