א. הַכּוֹתֵב גֵּט שִׁחְרוּר לְעַבְדּוֹ, וְזִכָּה לוֹ בּוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, וְאָמַר: 'זְכֵה בְּגֵט זֶה לִפְלוֹנִי עַבְדִּי' – יָצָא לְחֵרוּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ, שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אֲבָל אִם אָמַר: 'תְּנוּ גֵּט זֶה לְעַבְדִּי' – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְלֹא יֵצֵא הָעֶבֶד לְחֵרוּת עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר: 'תְּנוּ גֵּט זֶה לְעַבְדִּי', וּמֵת – לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.
א. וְזִכָּה לוֹ בּוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. נתן את השטר לאדם אחר שיזכה בשחרור עבור העבד. אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ וְלֹא יֵצֵא הָעֶבֶד לְחֵרוּת עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ. אף שהאדון אינו יכול לחזור בו לאחר שנתן הגט ביד השליח, מכל מקום העבד משתחרר רק כאשר מקבל לידיו את הגט. לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. שהרי נתינת הגט לידי העבד משחררת אותו, ואין גט לאחר מיתה (הלכות גירושין ט,כב).
ב. הַכּוֹתֵב בִּשְׁטָר: 'עָשִׂיתִי פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חֹרִין' אוֹ 'נַעֲשָׂה פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חֹרִין' אוֹ 'הֲרֵי הוּא בֶּן חֹרִין' – הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת. כָּתַב בַּשְּׁטָר: 'אֶעֱשֶׂנּוּ בֶּן חֹרִין' – לֹא יָצָא לְחֵרוּת.
ב. הַכּוֹתֵב בִּשְׁטָר וכו'. ומסרו לעבד. לֹא יָצָא לְחֵרוּת. שאין זו אלא הבטחה שיעשנו בן חורין לאחר זמן (לדין דומה ראה הלכות זכייה ומתנה ד,יא).
ג. הָאוֹמֵר: 'עָשִׂיתִי פְּלוֹנִי עַבְדִּי בֶּן חֹרִין', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא עָשָׂנִי' – חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. אָמַר: 'כָּתַבְתִּי גֵּט שִׁחְרוּר וְנָתַתִּי לוֹ', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא כָּתַב וְלֹא נָתַן לִי' – הוֹדָיַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵד, וַהֲרֵי זֶה עֶבֶד עַד שֶׁיְּשַׁחְרְרוֹ בְּפָנֵינוּ.
ג. חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. בלי ידיעת העבד, כדלעיל ה"א. הוֹדָיַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵד. כאשר אדם מודה שהוא חייב הרי זה כמאה עדים, וכאן העבד מודה שלא השתחרר (לדין דומה ראה הלכות זכייה ומתנה ד,יב).
ד. מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ וְאָמַר: 'פְּלוֹנִית שִׁפְחָתִי, אַל יִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהּ יוֹרְשִׁים' – הֲרֵי זֹאת שִׁפְחָה כְּשֶׁהָיְתָה, וְאָסוּר לַיּוֹרְשִׁים לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָה לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַמֵּת.
וְכֵן אִם אָמַר: 'עֲשׂוּ לָהּ קוֹרַת רוּחַ' – כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים, וְאֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ אֶלָּא בִּמְלָאכָה שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהּ. צִוָּה וְאָמַר: 'שַׁחְרְרוּהָ' – כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ.
וְכֵן אִם אָמַר: 'עֲשׂוּ לָהּ קוֹרַת רוּחַ' – כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים, וְאֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ אֶלָּא בִּמְלָאכָה שֶׁהִיא רוֹצָה בָּהּ. צִוָּה וְאָמַר: 'שַׁחְרְרוּהָ' – כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ.
ד. הֲרֵי זֹאת שִׁפְחָה כְּשֶׁהָיְתָה. שלא אמר לשון המורה על שחרור, ולכן הילדים שתוליד יהיו עבדים (כס"מ ע"פ בבלי גיטין מ,א). וְאָסוּר לַיּוֹרְשִׁים לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהּ. לתת לה עבודות קשות.
וְכֵן אִם אָמַר וכו'. ראה גם הלכות זכייה ומתנה ט,יב.
וְכֵן אִם אָמַר וכו'. ראה גם הלכות זכייה ומתנה ט,יב.
ה. בְּשִׁשָּׁה דְּבָרִים שָׁוִין שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים לְגִטֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁאָר הַדְּבָרִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁשָּׁה: פְּסוּלִין בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, וּכְשֵׁרִים בְּעֵד כּוּתִי, וּצְרִיכִין כְּתִיבָה לְשֵׁם הַמְשֻׁחְרָר עַצְמוֹ, וְאֵין נִכְתָּבִין בִּמְחֻבָּר, וְאֵין עֵדֵיהֶם חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה, וְאֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים בַּמּוֹלִיךְ וּבַמֵּבִיא.
כֵּיצַד? כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלוֹת בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם כְּשֵׁרִים בְּכָל הַתְּנָאִין שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.
כֵּיצַד? כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלוֹת בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם כְּשֵׁרִים בְּכָל הַתְּנָאִין שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִין בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים.
ה. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלוֹת בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם. כל שטר שקוים ואושר בבתי דין של גויים. בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה. הלכות מלווה ולווה כז,א.
ו. וְכָל שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד כּוּתִי – פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים בְּעֵד אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְעֵד אֶחָד כּוּתִי, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כּוּתִי חָבֵר.
וּבַזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהַכּוּתִים כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם, אָנוּ לְמֵדִים מֵהֶן לַצְּדוֹקִים, שֶׁהַצְּדוֹקִי בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ הַכּוּתִי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן קֹדֶם שֶׁיִּגְזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם.
בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר: "וְכָתַב לָהּ" (דברים כד,א; כד,ג) – לִשְׁמָהּ, וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר: "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט,כ) – עַד שֶׁיִּכָּתֵב לִשְׁמָהּ; בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר: "וְכָתַב… וְנָתַן" (דברים כד,א; כד,ג) – מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה, יָצָא הַכּוֹתֵב בִּמְחֻבָּר וְאַחַר כָּךְ קוֹצֵץ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר קְצִיצָה וּנְתִינָה, וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר: "נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט,כ) – לֹא יִהְיֶה מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה.
אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים – אֵין חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ טַעַם הַדָּבָר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.
וּבַזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהַכּוּתִים כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם, אָנוּ לְמֵדִים מֵהֶן לַצְּדוֹקִים, שֶׁהַצְּדוֹקִי בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמוֹ הַכּוּתִי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן קֹדֶם שֶׁיִּגְזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם.
בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר: "וְכָתַב לָהּ" (דברים כד,א; כד,ג) – לִשְׁמָהּ, וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר: "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט,כ) – עַד שֶׁיִּכָּתֵב לִשְׁמָהּ; בְּגֵט אִשָּׁה הוּא אוֹמֵר: "וְכָתַב… וְנָתַן" (דברים כד,א; כד,ג) – מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה, יָצָא הַכּוֹתֵב בִּמְחֻבָּר וְאַחַר כָּךְ קוֹצֵץ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר קְצִיצָה וּנְתִינָה, וּבְגֵט שִׁחְרוּר הוּא אוֹמֵר: "נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט,כ) – לֹא יִהְיֶה מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה.
אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים – אֵין חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ טַעַם הַדָּבָר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.
ו. כּוּתִי. הכותים המכונים 'שומרונים' הוגלו מכותה לארץ ישראל והתגיירו מחמת פחד, ובתחילה הוחזקו כמקיימי מצוות, ולפיכך בחלק מן הדינים מעמדם ההלכתי היה זהה ליהודים (ראה פה"מ ברכות ח,ח). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה כּוּתִי חָבֵר. שקיבל עליו לשמור מצוות ולדקדק בהן.
שֶׁהַכּוּתִים כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם. מאחר שנודע שהם עובדים עבודה זרה (פה"מ שם). לַצְּדוֹקִים. אנשים המערערים על מסורת וסמכות חכמי התורה שבעל פה (ראה הלכות תשובה ג,ח, הלכות ממרים ג,ג).
וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ. שכתיבת הגט תיעשה לשם גירושי אישה מסוימת (ראה הלכות גירושין א,ג). מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה יָצָא הַכּוֹתֵב בִּמְחֻבָּר וְאַחַר כָּךְ קוֹצֵץ. הגט צריך להיכתב באופן שלא יהיה צורך בעשיית מעשה נוסף לפני נתינתו. ולכן אם נכתב במחובר לקרקע ואחר כך נקצץ וניתן, הגט פסול (ראה שם ה"ו).
אֵין חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. האחד בנוכחות השני. בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. ט,כט.
שֶׁהַכּוּתִים כְּגוֹיִם לְכָל דִּבְרֵיהֶם. מאחר שנודע שהם עובדים עבודה זרה (פה"מ שם). לַצְּדוֹקִים. אנשים המערערים על מסורת וסמכות חכמי התורה שבעל פה (ראה הלכות תשובה ג,ח, הלכות ממרים ג,ג).
וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ. שכתיבת הגט תיעשה לשם גירושי אישה מסוימת (ראה הלכות גירושין א,ג). מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא נְתִינָה יָצָא הַכּוֹתֵב בִּמְחֻבָּר וְאַחַר כָּךְ קוֹצֵץ. הגט צריך להיכתב באופן שלא יהיה צורך בעשיית מעשה נוסף לפני נתינתו. ולכן אם נכתב במחובר לקרקע ואחר כך נקצץ וניתן, הגט פסול (ראה שם ה"ו).
אֵין חוֹתְמִין עֵדֵיהֶם אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. האחד בנוכחות השני. בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. ט,כט.
ז. וְכֵיצַד הֵן שָׁוִים בַּמּוֹלִיךְ וּבַמֵּבִיא? שֶׁהַמֵּבִיא גֵּט שִׁחְרוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם'; וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, אִם אֵין עֵדִים לְקַיְּמוֹ, וְאָמַר הַשָּׁלִיחַ: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' – הֲרֵי זֶה הוּא קִיּוּמוֹ, וְאִם בָּא הָאָדוֹן וְעִרְעֵר אַחֲרֵי כֵן, אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּגִטֵּי נָשִׁים.
כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה גִּטָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקַיְּמוֹ הוֹאִיל וְהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁשְּׁטַר שִׁחְרוּרוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' אִם הִתְנָה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁהֵבִיא גִּטּוֹ וְאָמַר: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' נֶאֱמָן עַל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִיּוּם.
כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה גִּטָּהּ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקַיְּמוֹ הוֹאִיל וְהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ, כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁשְּׁטַר שִׁחְרוּרוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' אִם הִתְנָה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ הָעֶבֶד שֶׁהֵבִיא גִּטּוֹ וְאָמַר: 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם' נֶאֱמָן עַל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִיּוּם.
ז. אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. כדי לאמת ולקיים את השטר (ראה הלכות גירושין ז,א). אִם אֵין עֵדִים לְקַיְּמוֹ. שלא נמצאים עדים להעיד על נכונות הגט. וְאִם בָּא הָאָדוֹן וְעִרְעֵר. טען שלא כתב את השטר והוא מזויף. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּגִטֵּי נָשִׁים. שם ז,ה-ו.
וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקַיְּמוֹ. אינה צריכה לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' או להביא עדים שיעידו על נכונותו (ראה הלכות גירושין ז,כד). יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. נמצא אצלה. אִם הִתְנָה עָלֶיהָ. הבעל לא נתן לה את הגט כדי לגרשה אלא בתורת שליחות, שאמר לה להוליך את הגט לבית דין פלוני והם ייתנו לה את הגט כדין. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. שם הכ"ג.
וְאֵינָהּ צְרִיכָה לְקַיְּמוֹ. אינה צריכה לומר 'בפני נכתב ובפני נחתם' או להביא עדים שיעידו על נכונותו (ראה הלכות גירושין ז,כד). יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. נמצא אצלה. אִם הִתְנָה עָלֶיהָ. הבעל לא נתן לה את הגט כדי לגרשה אלא בתורת שליחות, שאמר לה להוליך את הגט לבית דין פלוני והם ייתנו לה את הגט כדין. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. שם הכ"ג.
ח. כָּל הַכָּשֵׁר לְהָבִיא גֵּט אִשָּׁה – מֵבִיא גֵּט הָעֶבֶד. וְהָעֶבֶד מְקַבֵּל גֵּט לַחֲבֵרוֹ מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל מְקַבֵּל.
הַכּוֹתֵב שְׁטַר אֵרוּסִין לְשִׁפְחָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהּ: 'צְאִי בּוֹ לְחֵרוּת וְהִתְקַדְּשִׁי בּוֹ' – אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן שִׁחְרוּר, וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וְלֹא מְשֻׁחְרֶרֶת.
הַכּוֹתֵב שְׁטַר אֵרוּסִין לְשִׁפְחָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהּ: 'צְאִי בּוֹ לְחֵרוּת וְהִתְקַדְּשִׁי בּוֹ' – אֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן שִׁחְרוּר, וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וְלֹא מְשֻׁחְרֶרֶת.
ח. כָּל הַכָּשֵׁר לְהָבִיא גֵּט אִשָּׁה. כולם כשרים חוץ מגוי, עבד, חרש, שוטה וקטן (הלכות גירושין ו,ו). וְהָעֶבֶד מְקַבֵּל גֵּט לַחֲבֵרוֹ מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. עבד אחד יכול לקבל גט עבור עבד שני מיד האדון של השני. אֲבָל לֹא מִיַּד רַבּוֹ שֶׁל מְקַבֵּל. אם שניהם עבדים של אדון אחד, אינו יכול לקבל מהאדון עבור העבד השני, מפני שידו כיד רבו ונמצא שהגט עדיין ברשות האדון.
וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מכיוון שאינה משוחררת, שקידושי שפחה אינם חלים.
וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מכיוון שאינה משוחררת, שקידושי שפחה אינם חלים.