פרק ו', הלכות עבודה זרה, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָעוֹשֶׂה אוֹב אוֹ יִדְּעוֹנִי בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן – חַיָּב כָּרֵת, וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה – נִסְקָל. הָיָה שׁוֹגֵג – מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה.
כֵּיצַד מַעֲשֵׂה הָאוֹב? זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַקְטִיר קְטֹרֶת יְדוּעָה, וְאוֹחֵז שַׁרְבִיט שֶׁל הֲדַס בְּיָדוֹ וּמְנִיפוֹ, וְהוּא מְדַבֵּר בַּלָּאט בִּדְבָרִים יְדוּעִין אֶצְלָם, עַד שֶׁיִּשְׁמַע הַשּׁוֹאֵל כְּאִלּוּ אֶחָד מְדַבֵּר עִמּוֹ וּמְשִׁיבוֹ עַל מַה שֶּׁהוּא שׁוֹאֵל בִּדְבָרִים מִתַּחַת הָאָרֶץ, בְּקוֹל נָמוּךְ עַד מְאֹד, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ נִכָּר לָאֹזֶן, אֶלָּא בַּמַּחֲשָׁבָה מַרְגִּישׁ בּוֹ.
וְכֵן הַלּוֹקֵחַ גֻּלְגֹּלֶת הַמֵּת וּמַקְטִיר לָהּ וּמְנַחֵשׁ בָּהּ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כְּאִלּוּ קוֹל יוֹצֵא מִתַּחַת שֶׁחְיוֹ, שָׁפָל עַד מְאֹד, וּמְשִׁיבוֹ. כָּל אֵלּוּ מַעֲשֵׂה אוֹב הֵן, וְהָעוֹשֶׂה אֶחָד מֵהֶן – נִסְקָל.
א. בִּרְצוֹנוֹ. לא באונס. בְּזָדוֹן. לא בשוגג. חַטָּאת קְבוּעָה. קרבן הבא תמיד מן הבהמה, בניגוד לקרבן 'עולה ויורד' שמשתנה לפי מצבו הכספי של האדם (ראה הלכות שגגות א,ד).
וּמְנִיפוֹ. מנענעו. בַּלָּאט. בלחש. עַד שֶׁיִּשְׁמַע הַשּׁוֹאֵל כְּאִלּוּ אֶחָד מְדַבֵּר עִמּוֹ. האדם שבא אל בעל האוב להישאל באוב, מדמה שמנהל דו שיח עם האדם שאותו העלו באוב.‬ וּכְאִלּוּ אֵינוֹ נִכָּר לָאֹזֶן אֶלָּא בַּמַּחֲשָׁבָה מַרְגִּישׁ בּוֹ. אין זה קול ממשי אלא דמיון.
וּמְנַחֵשׁ בָּהּ. לוחש כלפיה לחשים. מִתַּחַת שֶׁחְיוֹ. מתחת בית השחי. שָׁפָל עַד מְאֹד. קול נמוך.
א. כיצד מעשה האוב זה שהוא עומד ומקטיר. אמר אברהם: זה לא. אמרו, בבית הקברות עושה כן, ובעור של אדם מת, ומדבר משחיו שלמת.
א. מַעֲשֵׂה הָאוֹב. טור יו"ד קמט.
ב. כֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַיִּדְּעוֹנִי? מַנִּיחַ עֶצֶם עוֹף שֶׁשְּׁמוֹ יַדּוּעַ בְּפִיו, וּמַקְטִיר, וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂיּוֹת אֲחֵרוֹת עַד שֶׁיִּפֹּל כְּנִכְפֶּה, וִידַבֵּר בְּפִיו דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת. וְכָל אֵלּוּ מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן. וְאַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים" (ויקרא יט,לא).
ב. עוֹף שֶׁשְּׁמוֹ יַדּוּעַ. ידוע הוא שמו של העוף (פה"מ סנהדרין ז,ז). עַד שֶׁיִּפֹּל כְּנִכְפֶּה. בדומה לאדם שחולה במחלת הנפילה (אפילפסיה). וְאַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן מִנַּיִן. אזהרה שלא לעשות מעשים אלו.
ב. מַעֲשֵׂה הַיִּדְּעוֹנִי. טור יו"ד קמט. עֶצֶם עוֹף. ויש סוברים שמדובר במין חיה (רש"י, ראב"ד ועוד).
ג. הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן – חַיָּב כָּרֵת; בְּשׁוֹגֵג – מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וְאִם עָשָׂה בְּהַתְרָאָה וְעֵדִים – נִסְקָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת, עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ויקרא כ,ב). וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (שם יח,כא), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ" (דברים יח,י).
כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? מַדְלִיק אֵשׁ גְּדוֹלָה, וְלוֹקֵחַ מִקְצָת זַרְעוֹ וּמוֹסְרוֹ לַכּוֹמְרִין עוֹבְדֵי הָאֵשׁ, וְאוֹתָן הַכּוֹמְרִין נוֹתְנִין הַבֵּן לְאָבִיו אַחַר שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָם לְהַעֲבִירוֹ בָּאֵשׁ בִּרְשׁוּתָן, וַאֲבִי הַבֵּן הוּא שֶׁמַּעֲבִיר בְּנוֹ עַל הָאֵשׁ בִּרְשׁוּת הַכּוֹמְרִין, וּמַעֲבִיר אוֹתוֹ בְּרַגְלוֹ מִצַּד לְצַד אַחֵר בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת. לֹא שֶׁהוּא שׂוֹרְפוֹ לַמֹּלֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׂוֹרְפִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לַעֲבוֹדָה זָרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא בְּהַעֲבָרָה בִּלְבַד הָיְתָה עֲבוֹדַת זֶה שֶׁשְּׁמוֹ מֹלֶךְ. לְפִיכָךְ, הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה אַחֶרֶת חוּץ מִמֹּלֶךְ – פָּטוּר.
ג. וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ… לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ. שאינו חייב עד שיעשה שניהם: יתן למולך ויעביר באש (ראה לקמן ה"ד).
מִקְצָת זַרְעוֹ. חלק מילדיו ולא כולם (ראה לקמן ה"ד). לַכּוֹמְרִין עוֹבְדֵי הָאֵשׁ. כהני הדת של עבודה זרה זו שעובדים לאש. נוֹתְנִין הַבֵּן לְאָבִיו. מחזירים אותו לאביו. בִּרְשׁוּתָן. בנתינת רשות שלהם. וּמַעֲבִיר אוֹתוֹ בְּרַגְלוֹ מִצַּד לְצַד אַחֵר בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת. הבן מהלך ברגליו ואביו מושכו בידו ומעבירו במהירות מצד אחד של האש לצדה האחר מבלי שיישרף. הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה אַחֶרֶת חוּץ מִמֹּלֶךְ פָּטוּר. שאין העברה זו באש מוגדרת כהקטרה האסורה בכל עבודה זרה (ראה לעיל ג,ג), שהרי אין הבן נשרף.
ג. וַאֲבִי הַבֵּן הוּא שֶׁמַּעֲבִיר בְּנוֹ עַל הָאֵשׁ בִּרְשׁוּת הַכּוֹמְרִין. ויש חולקים וסוברים שהכמרים מעבירים אותו באש (רש"י, וראה סה"מ ל"ת ז). לֹא שֶׁהוּא שׂוֹרְפוֹ לַמֹּלֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׂוֹרְפִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לַעֲבוֹדָה זָרָה אַחֶרֶת. ויש סוברים ששורף את הבן ממש למולך (רמב"ן
ומאירי).
ד. אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ סְקִילָה עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִירוֹ בְּרַגְלוֹ בָּאֵשׁ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. מָסַר וְלֹא הֶעֱבִיר, הֶעֱבִיר וְלֹא מָסַר, אוֹ שֶׁמָּסַר וְהֶעֱבִיר שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה – פָּטוּר. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר מִקְצָת זַרְעוֹ וְיַנִּיחַ מִקְצָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ" (ויקרא כ,ג) – מִקְצָתוֹ וְלֹא כֻּלּוֹ.
ד. וְהֶעֱבִיר שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. שלא הלך הבן ברגליו, וכגון שנשא האב את בנו בחיקו.
ה. אֶחָד זֶרַע כָּשֵׁר וְאֶחָד זֶרַע פָּסוּל, אֶחָד בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְאֶחָד בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם – עַל כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ הוּא חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן זַרְעוֹ. אֲבָל אִם הֶעֱבִיר אֶחָיו אוֹ אַחְיוֹתָיו אוֹ אֲבוֹתָיו אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר עַצְמוֹ – פָּטוּר. הֶעֱבִיר אֶחָד מִזַּרְעוֹ וְהוּא יָשֵׁן אוֹ שֶׁהָיָה סוּמָא – פָּטוּר.
ה. זֶרַע פָּסוּל. שנולד מביאה אסורה.
סוּמָא. עיוור. יָשֵׁן אוֹ שֶׁהָיָה סוּמָא פָּטוּר. משום שאינו יכול לעבור ברגליו באופן עצמאי נחשב שלא דרך העברה.
ו. מַצֵּבָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה הִיא בִּנְיָן שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מִתְקַבְּצִין אֶצְלָהּ, וַאֲפִלּוּ לַעֲבֹד אֶת יי, שֶׁכֵּן הָיָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז,כב). וְכָל הַמֵּקִים מַצֵּבָה – לוֹקֶה.
וְכֵן אֶבֶן מַשְׂכִּית הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה עָלֶיהָ לַשֵּׁם – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת עָלֶיהָ" (ויקרא כו,א), מִפְּנֵי שֶׁכֵּן הָיָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה זָרָה לְהַנִּיחַ אֶבֶן לְפָנֶיהָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת עָלֶיהָ, לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין כֵּן לַיי. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו עַל הָאֶבֶן וְנִמְצָא כֻּלּוֹ מֻטָּל עָלֶיהָ, שֶׁזּוֹ הִיא הִשְׁתַּחֲוָיָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה.
ו. אֶבֶן מַשְׂכִּית. אבן מצוירת שהיו מניחים לפני עבודה זרה להשתחוות עליה (ראה גם סה"מ ל"ת יב).
ו. בִּנְיָן. ויש סוברים שהאיסור הוא אף באבן אחת (רש"י). שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מִתְקַבְּצִין אֶצְלָהּ. יש שפירשו שהכמרים היו נוהגים לעמוד על מצבה זו (רמב"ן), ויש שפירשו שהיו מקריבים עליה (רש"י). וְכָל הַמֵּקִים מַצֵּבָה לוֹקֶה. כתבו האחרונים שאין איסור בהקמת מצבת זכרון לנופלים במערכות ישראל וכדומה (משפטי עוזיאל ב, יו"ד כב; מנחת יצחק א,כט). וְכֵן אֶבֶן מַשְׂכִּית וכו'. שו"ע או"ח קלא,ח.
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת. אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ מֻתָּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַיי עַל הָאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת עָלֶיהָ" (ויקרא כו,א) – בְּאַרְצְכֶם אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים עַל הָאֲבָנִים, אֲבָל אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים עַל הָאֲבָנִים הַמְפֻצָּלוּת בַּמִּקְדָּשׁ.
וּמִפְּנֵי זֶה נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַצִּיעַ מַחֲצָלוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הָרְצוּפוֹת בַּאֲבָנִים, אוֹ מִינֵי קַשׁ וְתֶבֶן, לְהַבְדִּיל בֵּין פְּנֵיהֶם וּבֵין הָאֲבָנִים. וְאִם לֹא מָצָא דָּבָר מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הָאֶבֶן – הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר וּמִשְׁתַּחֲוֶה, אוֹ שׁוֹחֶה עַל צִדּוֹ וּמַטֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַדְבִּיק פָּנָיו בָּאֶבֶן.
ז. בִּשְׁאָר הָאֲרָצוֹת. ואף בארץ ישראל שלא במקום המקדש. הָאֲבָנִים הַמְפֻצָּלוּת. אבנים חתוכות ומסותתות (ראה הלכות בית הבחירה א,ח).
ז-ח. שו"ע או"ח קלא,ח. וּמִפְּנֵי זֶה נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַצִּיעַ מַחֲצָלוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הָרְצוּפוֹת בַּאֲבָנִים. וכך יש לנהוג ביום הכיפורים כאשר נופלים על פניהם (רמ"א). בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הָרְצוּפוֹת בַּאֲבָנִים. ודווקא באבן אסור, אך ברצפת לבנים מותר (מג"א).
ח. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַיי עַל אֲבָנִים הַמְפֻצָּלוּת בְּלֹא פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם – אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. אֲבָל לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַחַת הִשְׁתַּחֲוָיָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם אוֹ הִשְׁתַּחֲוָיָה בְּלֹא פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, מִשָּׁעָה שֶׁיִּכְבֹּשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע לָהּ – נִסְקָל.

ח. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַיי עַל הָאֲבָנִים הַמְפֻצָּלוּת בְּלֹא פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם וכו'. וכתב הרמ"א שאסור מדברי חכמים להשתחוות בפישוט ידים ורגליים אף על רצפה שאינה מאבנים מפוצלות, אלא אם כן מטה על צדו (וראה משנ"ב ושעה"צ והגהות הגר"א).

וּמִפְּנֵי זֶה. מפני איסור זה. נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַצִּיעַ מַחֲצָלוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הָרְצוּפוֹת בַּאֲבָנִים. ראה הלכות תפילה יא,ה. הָרְצוּפוֹת. המרוצפות. הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר. שאין בו רצפת אבנים. אוֹ שׁוֹחֶה עַל צִדּוֹ וּמַטֶּה. משתחווה על צדו ומטה את ראשו הצדה (ראה הלכות תפילה ה,יד).

ח. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַיי… בְּלֹא פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם. ופניו כלפי הארץ. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ט. הַנּוֹטֵעַ אִילָן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ אוֹ בְּכָל הָעֲזָרָה, בֵּין אִילַן סְרָק בֵּין אִילַן מַאֲכָל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ נוֹאי לַמִּקְדָּשׁ וְיֹפִי לוֹ – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דברים טז,כא), מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הָיָה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה זָרָה, נוֹטְעִין אִילָנוֹת בְּצַד מִזְבֵּחַ שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שָׁם הָעָם.
ט. אֵצֶל. ליד. אִילַן סְרָק. שאינו מוציא פירות הנאכלים.

י. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת אַכְסַדְרָאוֹת שֶׁל עֵץ בַּמִּקְדָּשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּחֲצֵרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּבִנְיָן וְאֵינוֹ עֵץ נָטוּעַ, הַרְחָקָה יְתֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עֵץ" (דברים טז,כא). אֶלָּא כָּל הָאַכְסַדְרָאוֹת וְהַסְּכָכוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ – שֶׁל אֶבֶן הָיוּ, לֹא שֶׁל עֵץ.

י. אַכְסַדְרָאוֹת. מבנה מקורה העשוי מעץ. כָּל הָאַכְסַדְרָאוֹת… שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁל אֶבֶן הָיוּ לֹא שֶׁל עֵץ. ראה גם הלכות בית הבחירה א,ט.
י. אלא כל האכסדראות והסככות היוצאות מן הכתלים שהיו במקום של אבן היו לא של עץ. אמר אברהם: לשכת העץ בית היתה. בימת עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה, וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה לשעתה היתה.

תקציר הפרק 

פרק ו בהלכות עבודה זרה

מעשים האסורים משום עבודה זרה

🔹 העושה אוב וידעוני – מיני כשפים הגורמים להשמעת קולות – חייב סקילה. וכן המעביר מזרעו למולך שזה מוסר את בנו לכהן הדת והוא מעבירו בתוך האש (אך לא שורפו) – חייב סקילה.
🔹 אסור להקים מצבה – מבנה שמתקבצים סביבו – אפילו לצורך עבודת ה', שזו דרכם של עובדי ע"ז. וכן אסור להשתחוות – אפילו לה' – על גבי אבן, שזו דרכם של עובדי ע"ז. לכן נהגו בבתי הכנסת לשים דבר החוצץ בין פניו לבין האבן (אף שחיוב מלקות הוא רק על השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים). בבית המקדש אין איסור, ומותר להשתחוות על אבן בפישוט ידיים ורגליים.
🔹 אסור לטעת עץ בכל העזרה, שזו דרכם של עובדי ע"ז לטעת עץ בצד המזבח.
🔹 אסור לבנות כל מבנה עץ בבית המקדש.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מהו מעשה הידעוני?

א. מקטיר קטורת ידועה ומניף שרביט של הדס, ומדבר בקול מנוך עד מאד.
ב. מקטיר ומנחש לגלגלת ידועה, עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו.
ג. מניח בפיו עצם של עוף ששמו ידוע, ומקטיר קטורת, ונופל כנכפה, ומדברים דברים שעתידים להיות.
ד. תשובות א' וב' נכונות.

[פרק ו', הלכה ב']

2. באיזה מקרה מהמקרים הבאים, המעביר זרעו למולך חייב?

א. כשהעביר את בנו שלא בדרך העברה.
ב. כשהעביר את בנו הפסול.
ג. כשהעביר את בנו בשעה שהיה ישן.
ד. כשהעביר את כל בניו.

[פרק ו', הלכה ד-ה]

3. מדוע נהגו להציע מחצלות בבתי כנסיות?

א. כדי לנאות את בתי הכנסת.
ב. כדי שלא ידרכו בנעליהם על רצפת בית הכנסת.
ג. כדי שלא ישתחוו על האבנים המרוצפות.
ד. זהו מנהג גויים, ואין ראוי לעשותו.

[פרק ו', הלכה ז']

4. ממה היו עשויות האכסדראות והסככות במקדש?

א. מעצי מאכל.
ב. מעצי סרק.
ג. מזכוכית לבנה.
ד. מאבנים.

[פרק ו', הלכה י']

תשובות
1-ג 2-ב 3-ג 4-ד

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן