פרק ו', הלכות עדות, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁקִּיּוּם שְׁטָרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין מְקַיְּמִין שְׁטָרוֹת אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה, אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דִּין. וּלְפִיכָךְ אֵין מְקַיְּמִין שְׁטָרוֹת בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁקִּיּוּם שְׁטָרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין. לעיל ג,ד התבאר שאף על פי שמן התורה אין מקבלים עדות בשטר, תיקנו חכמים שבדיני ממונות שטר מועיל ואפשר לגבות על פיו ממון. זאת כדי שלא יימנעו אנשים מלהלוות מחשש שלא יוכלו להביא את עדיהם לאחר זמן ולא יוכלו לגבות את חובם. אמנם כדי למנוע חשש שהשטר מזויף, תיקנו שבית דין יאשרר את החתימות שבו ויציין זאת בגוף השטר (לח"מ; לנוסח הקיום ראה לקמן ה"ד, למקום כתיבת הקיום בשטר ראה הלכות מלווה ולווה כז,ו). וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מְקַיְּמִין שְׁטָרוֹת אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה… מִפְּנֵי שֶׁהוּא דִּין. אף שקיום שטרות אינו אלא אישור על כשרות חתימות העדים בשטר, והיה מקום לומר שדי בשניים שיעידו על כך, מכל מקום תקנת חכמים הייתה לתת לשטר תוקף גמור של פסק דין, ולכן הצריכו שיהיו שלושה ככל דין שצריך להיעשות בשלושה (הלכות סנהדרין ב,י; וראה רשב"ם בבא בתרא מ,א). וּלְפִיכָךְ אֵין מְקַיְּמִין שְׁטָרוֹת בַּלַּיְלָה. מאחר שנחשב להליך משפטי, ואין דנים בלילה (הלכות סנהדרין ג,ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם ה"ד.
ב. בְּאֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְּרָכִים יִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר בְּבֵית דִּין: הַדֶּרֶךְ הָאַחַת – שֶׁיִּהְיוּ הַדַּיָּנִין מַכִּירִין כְּתַב יְדֵי הָעֵדִים, שֶׁזּוֹ עֵדוּת פְּלוֹנִי וְזוֹ עֵדוּת פְּלוֹנִי. הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה – שֶׁיַּחְתְּמוּ הָעֵדִים בִּפְנֵיהֶם. הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁית – שֶׁיָּבֹאוּ לִפְנֵיהֶם הָעֵדִים הַחוֹתְמִין, וְיֹאמַר כָּל אֶחָד וְאֶחָד: 'זֶה כְּתַב יָדִי, וַאֲנִי עֵד בְּדָבָר זֶה'. הַדֶּרֶךְ הָרְבִיעִית – שֶׁאִם מֵתוּ עֵדֵי הַשְּׁטָר אוֹ שֶׁהָיוּ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, יָבֹאוּ עֵדִים אֲחֵרִים וְיָעִידוּ עַל כְּתַב יָדָן שֶׁהוּא זֶה. הַדֶּרֶךְ הַחֲמִישִׁית – שֶׁיִּהְיֶה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא בִּשְׁטָרוֹת אֲחֵרוֹת, וְעוֹרְכִין בֵּית דִּין זֶה הַכְּתָב לְאוֹתוֹ הַכְּתָב שֶׁבַּשְּׁטָרוֹת הָאֲחֵרוֹת וְיִהְיֶה דּוֹמֶה זֶה לָזֶה, וְיֵרָאֶה לָהֶן בְּיַחַד שֶׁכְּתַב יְדֵי אֵלּוּ הוּא כְּתַב יְדֵי אֵלּוּ.
ב. שֶׁיַּחְתְּמוּ הָעֵדִים בִּפְנֵיהֶם. שמלכתחילה החתימה על השטר תהיה בנוכחות הדיינים. וַאֲנִי עֵד בְּדָבָר זֶה. ואני זוכר את האירוע (שכן עד המזהה את חתימתו בשטר אך אינו זוכר את העדות, אינו רשאי להעיד על כתב ידו, כמבואר לקמן ח,א). שֶׁיִּהְיֶה כְּתַב יָדָן יוֹצֵא בִּשְׁטָרוֹת אֲחֵרוֹת. כמפורט בהלכה הבאה. וְעוֹרְכִין. משווים. וְיֵרָאֶה לָהֶן בְּיַחַד. שכל שלושת הדיינים יסכימו שכתבי היד זהים.
ג. אֵין מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר מִשְּׁטָרוֹת אֲחֵרוֹת אֶלָּא מִשְּׁתֵּי שְׁטָרוֹת שֶׁל שְׁתֵּי שָׂדוֹת, שֶׁאֲכָלוּם בַּעֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֲכִילָה נְכוֹנָה, גְּלוּיָה, בְּלֹא שׁוּם יִרְאָה וְלֹא פַּחַד מִתְּבִיעָה בָּעוֹלָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִין כָּל בַּעֲלֵי שָׂדוֹת שְׂדוֹתֵיהֶן, אוֹ מִשְּׁנֵי שִׁטְרֵי כְּתֻבּוֹת. וְהוּא שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵי הַשְּׁטָרוֹת מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר, לֹא מִתַּחַת יְדֵי זֶה שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם שְׁטָרוֹ, שֶׁמָּא הוּא זִיֵּף הַכֹּל.
וְכֵן מְקַיְּמִין אֶת הַשְּׁטָר מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהֻחְזָק בְּבֵית דִּין, מְקַיְּמִין מִמֶּנּוּ לְבַדּוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּקַיְּמִין מִשִּׁטְרֵי שְׁתֵּי שָׂדוֹת אוֹ שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת.
ג. מִשְּׁתֵּי שְׁטָרוֹת שֶׁל שְׁתֵּי שָׂדוֹת. שני שטרי מכר של שדות. שֶׁאֲכָלוּם בַּעֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֲכִילָה נְכוֹנָה גְּלוּיָה. שהקונים אכלו מהן בביטחון ולעיני כל, ואינם חוששים שיבואו מערערים על המכירה. אוֹ מִשְּׁנֵי שִׁטְרֵי כְּתֻבּוֹת. של נשים היושבות תחת בעליהן בכתובות אלו, ואינן חוששות שיש בהן פגם (כס"מ; וראה מאירי כתובות כ,א שביאר שהדרך בכתובות לחתום בהן בפרהסיא). וְהוּא שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵי הַשְּׁטָרוֹת מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. שהשטרות המשמשים לקיום היו ברשות אדם אחר. לֹא מִתַּחַת יְדֵי זֶה שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם שְׁטָרוֹ שֶׁמָּא הוּא זִיֵּף הַכֹּל. שאם הביאם הוא בעצמו, יש לחוש שזייף גם את חתימות העדים על השטר הנידון לפנינו, וגם את חתימות העדים על השטרות שמציג לצורך קיום השטר הנידון.
מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהֻחְזָק בְּבֵית דִּין. שערערו על כשרותו ובית דין בחן ואישר את כשרות חתימות העדים.
ד. בֵּית דִּין שֶׁכָּתְבוּ: 'בְּמוֹשַׁב שְׁלֹשָׁה הָיִינוּ, וְנִתְקַיֵּם שְׁטָר זֶה בְּפָנֵינוּ' – הֲרֵי זֶה מְקֻיָּם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ בְּאֵי זוֹ דֶּרֶךְ מֵחָמֵשׁ הַדְּרָכִים נִתְקַיֵּם, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְבֵית דִּין שֶׁמָּא יִטְעוּ. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל בָּתֵּי דִּינִין שֶׁרָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ שֶׁיִּכְתְּבוּ הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְקַיֵּם בָּהּ בִּפְנֵיהֶם.
ד. שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין לְבֵית דִּין שֶׁמָּא יִטְעוּ. ויקיימו בטעות את השטר בדרך לא נכונה.
ה. וּלְעוֹלָם אֵין בֵּית דִּין בּוֹדְקִין אַחַר בֵּית דִּין אַחֵר, אֶלָּא מַחֲזִיקִין אוֹתָן שֶׁהֵן בְּקִיִּין וְלֹא יִטְעוּ, אֲבָל בּוֹדְקִין אַחַר הָעֵדִים.
ה. אֲבָל בּוֹדְקִין אַחַר הָעֵדִים. מוודאים שהם עדים כשרים ואכן מוסרים עדות מדויקת.
ו. שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן – צְרִיכִין לִכְתֹּב: 'בְּמוֹשַׁב שְׁלֹשָׁה הָיִינוּ, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ', שֶׁמָּא יִרְאֶה הָרוֹאֶה וְיֹאמַר: בִּשְׁנַיִם קִיְּמוּהוּ. אֲפִלּוּ הָיָה כָּתוּב בּוֹ: 'בְּבֵית דִּין', יֹאמַר: שֶׁמָּא דִּמּוּ שֶׁשְּׁנַיִם בֵּית דִּין הֵם. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מַשְׁמָע שֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה – אֵינוֹ צָרִיךְ.
ו. וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. לאחר שנוכחו בכשרות חתימות העדים, אך לפני שאישרו זאת בכתב. שֶׁמָּא יִרְאֶה הָרוֹאֶה וְיֹאמַר בִּשְׁנַיִם קִיְּמוּהוּ. שאם השניים שנותרו יכתבו סתם שהשטר התקיים בפניהם ויחתמו, עלול הקורא להסיק שהשטר קוים בפני שני עדים, וכלל לא בפני בית דין. אֲפִלּוּ הָיָה כָּתוּב בּוֹ בְּבֵית דִּין. אפילו כתבו 'בבית דין היינו והתקיים שטר זה בפנינו'. יֹאמַר שֶׁמָּא דִּמּוּ שֶׁשְּׁנַיִם בֵּית דִּין הֵם. עדיין יש לחוש שכשיראה שרק שניים חתומים על כך, יאמר שהשטר קוים בפני שני דיינים בלבד, אלא שטעו לחשוב שהם בית דין. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מַשְׁמָע שֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה. שמשתמע מאותו השטר שכתוב בו 'בבית דין' שהיו שם שלושה, כגון שכתוב שבית הדין התמנה לקיים את השטר על ידי דיין ידוע שבוודאי לא היה טועה לעשות את הקיום בשניים (ראה רש"י כתובות כב,א).
ז. שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר, וּבָאוּ שְׁנֵי עֵדִים וְעִרְעֲרוּ עַל אֶחָד מֵהֶן שֶׁהוּא גַּזְלָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וּבָאוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים וְהֵעִידוּ שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה: אִם עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ הֵעִידוּ שֶׁחָזַר – הֲרֵי זֶה חוֹתֵם עִמָּהֶן, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשָׁה הָיוּ; וְאִם אַחַר שֶׁחָתְמוּ הַשְּׁנַיִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה – אֵינוֹ חוֹתֵם עִמָּהֶן, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ בְּעֵת חֲתִימַת הַשְּׁנַיִם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעִרְעֲרוּ עָלָיו בַּעֲבֵרָה. אֲבָל אִם עִרְעֲרוּ עָלָיו בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה, כְּגוֹן שֶׁאָמְרוּ: 'אִמּוֹ לֹא נִשְׁתַּחְרְרָה, וְעֶבֶד הוּא', אוֹ 'לֹא נִתְגַּיְּרָה, וְגוֹי הוּא', וְנוֹדַע אַחַר שֶׁחָתְמוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁאֵין בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ פְּגָם וְשֶׁהוּא כָּשֵׁר – הֲרֵי זֶה חוֹתֵם עִמָּהֶן, שֶׁזֶּה גִּלּוּי דָּבָר שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם הוּא.
ז. וְעִרְעֲרוּ עַל אֶחָד מֵהֶן. ערערו על כשרות אחד מהדיינים העוסקים בקיום השטר. שֶׁהוּא גַּזְלָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. גזלן וכן עוברי עברה נוספים פסולים להעיד (לקמן י,ד), וכשם שפסולים להעיד כך פסולים לדון (לקמן טז,ד). וּבָאוּ שְׁנַיִם אֲחֵרִים וְהֵעִידוּ שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה. ולאחר חזרתו בתשובה הרי הוא חוזר לכשרותו (לקמן יב,ד). אִם עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ הֵעִידוּ שֶׁחָזַר. אם העדות ששב בתשובה התקבלה לפני שהדיינים האחרים חתמו על קיום השטר. הֲרֵי זֶה חוֹתֵם עִמָּהֶן שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשָׁה הָיוּ. שכן היה כשר לדון באותה שעה. וְאִם אַחַר שֶׁחָתְמוּ הַשְּׁנַיִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה אֵינוֹ חוֹתֵם עִמָּהֶן. שכן הוכשר לדון רק מאותה שעה שהעידו ששב בתשובה, ולא קודם לכן, ונמצא אפוא שבשעה שקיימו שני הדיינים האחרים את השטר לא היה כשר לדון עמהם.
בְּשֶׁעִרְעֲרוּ עָלָיו בַּעֲבֵרָה. שטענו שנפסל לדון בשל עברה שעבר. הֲרֵי זֶה חוֹתֵם עִמָּהֶן שֶׁזֶּה גִּלּוּי דָּבָר שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם הוּא. והתברר שגם בשעה שקיימו את השטר היה כשר לדון עמהם.
ח. מֻתָּר לִכְתֹּב הַקִּיּוּם בַּשְּׁטָר קֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשְּׁטָר, וְחוֹתְמִין הַדַּיָּנִין אַחֲרֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשְּׁטָר, שֶׁאֵין הַכְּתִיבָה עִקָּר אֶלָּא הַחֲתִימָה. וְאֵין הַדַּיָּנִין צְרִיכִין לִקְרוֹת הַשְּׁטָר שֶׁמְּקַיְּמִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מְקַיְּמִין אוֹתוֹ מֵעֵדָיו אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ.
ח. מֻתָּר לִכְתֹּב הַקִּיּוּם בַּשְּׁטָר. להכין את נוסח קיום השטר. וְחוֹתְמִין הַדַּיָּנִין אַחֲרֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשְּׁטָר. כשאמינות השטר תוברר לדיינים, יחתמו על נוסח הקיום. וְאֵין הַדַּיָּנִין צְרִיכִין לִקְרוֹת הַשְּׁטָר שֶׁמְּקַיְּמִין אוֹתוֹ וכו'. שקיום השטר הוא אישור של בית הדין על כך שחתימות העדים אינן מזויפות, ואין הוא מתייחס לתוכן השטר.

תקציר הפרק 

🤔 זה סוד הקיום
טוב, בניגוד לכותרת המבטיחה, בשורות הבאות לא נגלה לכם את סוד הקיום בכלל אלא את סוד הקיום של השטרות בלבד… "קיום שטרות" הוא מונח שמשמעותו אשרור של שטר שבו מופיעה עדותם של העדים כדי למנוע חשש שהשטר מזויף. יש כמה עקרונות בסיסיים לאשרור כזה, והראשון שבהם הוא שהאשרור נעשה בפני בית דין של שלושה, אפילו הם הדיוטות ולא דיינים מוסמכים (הלכה א); העקרון השני הוא שיש רק חמישה דרכים לאשרר את השטר, וביניהם חתימה של העדים בפני בית הדין על השטר או אמירה בעל פה "זה כתב ידי ואני עד בדבר" (שאר הדרכים מפורטים בהלכה ב). ואולי בכל זאת טמון כאן סוד הקיום: התורה, על כל פרטיה, היא חיינו ואורך ימינו ובזכותה ובזכות לומדיה (כן, גם אני הכותב, ואתם הקוראים) העולם מתקיים 🌍

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מספיק שהדיינים מכירים את העדים החתומים בשטר כדי לקיימו?

2.מותר להוסיף לשטר אישור קיום של בית דין קודם שבדקוהו?

3.אחר שחתמו 2 דיינים נתגלה שהשלישי גנב וחזר בתשובה – השטר כשר?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן