[א] כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן אַחַת מֵחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא – כֻּלָּם יָמוּתוּ, לְפִי שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים חֲשׁוּבִין הֵן וְאֵינָן בְּטֵלִין. וְאִם הִקְרִיב – הֻרְצָה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים.

א. מֵחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת. לעיל ד,א. שׁוֹר הַנִּסְקָל. שור שדינו להיסקל (כגון שהמית אדם) ואסור בהנאה (הלכות מאכלות אסורות ד,כב). אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא. חטאת המתה או שור הנסקל אחד שהתערב בעשרת אלפים שוורים של הקדש. לְפִי שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים חֲשׁוּבִין הֵן וְאֵינָן בְּטֵלִין. שלא כאיסורים רגילים הבטלים במיעוט כשהתערבו בהיתר, בעלי חיים אינם בטלים בכל שיעור (ראה גם הלכות מאכלות אסורות טז,ז). וְאִם הִקְרִיב הֻרְצָה. אפילו הקריב רק בהמה אחת, שהולכים אחר הרוב הכשר ולא אחר היחיד הפסול (ערוה"ש קלה,ה). שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים. אף שכשהתערב נפסל לכתחילה מהקרבה, אינו נדחה לגמרי ובדיעבד אם הקריבוהו כשר (ראה הלכות מעשה הקרבנות טו,ד).

[ב] נִתְעָרֵב בָּהֶן אֶחָד מֵאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ – יִרְעוּ כֻּלָּן עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרֵב.

ב. מֵאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ. כגון אתנן ומחיר (לרשימת האיסורים ראה הלכות איסורי מזבח ג,יא). יִרְעוּ כֻּלָּן עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם וכו'. כיוון שאינם בטלים אי אפשר להקריבם, ויש לפדותם לאחר שיפול בהם מום. וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרֵב. כשהתערבה בהמת קדשים אחת בתערובות של בהמות שיש בהם איסורי המזבח, יש לקנות בכסף הפדיון בהמה אחרת שתוקרב במקומה. ומכיוון שלא ידוע איזו בהמה הייתה בהמת הקדשים יש לקנות בהמה השווה לבהמה הטובה ביותר בתערובות ושאר הכסף חולין (וכן כאשר התערבה בהמה אחת אסורה בכמה בהמות הקדש, יש לקנות בדמי היפים ביותר את אותו מספר קרבנות שהיו בתערובת ודמי הבהמה הגרועה ביותר חולין, לח"מ).

[ג] נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּחֻלִּין תְּמִימִין – יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין שֶׁבַּתַּעֲרֹבֶת לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין, וְיִקְרְבוּ כֻּלָּן. כֵּיצַד? אַרְבַּע בְּהֵמוֹת שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאַרְבַּע בְּהֵמוֹת חֻלִּין תְּמִימִין – יִמָּכְרוּ הָאַרְבַּע שֶׁל חֻלִּין לְמִי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא שְׁלָמִים, וְיִקְרְבוּ הַכֹּל שְׁלָמִים. וְכֵן בָּעוֹלָה אוֹ בָּאָשָׁם. וְהַדָּמִים חֻלִּין לְכָל דָּבָר, שֶׁהֲרֵי דְּמֵי חֻלִּין הֵן. [ד] נִתְעָרֵב שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ בִּשְׁוָרִים חֹל – גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם הֶקְדֵּשׁ, וְיִמָּכְרוּ הַשְּׁאָר לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין.
נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים, מִין בְּמִינוֹ – זֶה יִקְרַב לְשֵׁם בְּעָלָיו וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם בְּעָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כָּל אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר קָרְבָּנוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקָרְבְּנוֹת נָשִׁים, שֶׁאֵין בָּהֶן סְמִיכָה. אֲבָל בְּקָרְבְּנוֹת אֲנָשִׁים, הוֹאִיל וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְרְבוּ, עַד שֶׁיִּתֵּן הָאֶחָד חֶלְקוֹ לַחֲבֵרוֹ, אוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל מוּם בַּכֹּל וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא כָּל אֶחָד בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין.

ג. קָדָשִׁים בְּחֻלִּין תְּמִימִין. בהמות קדשים התערבו בבהמות חולין תמימות שראויות להיות מוקדשות למזבח. יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין שֶׁבַּתַּעֲרֹבֶת לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין. ימכרו את בהמות החולין שבתערובת (בכל מקום שהם) לאנשים הזקוקים להביא קרבן ממין הקרבן שהתערב בבהמות אלו, ויקריבו את כל התערובת. וְהַדָּמִים חֻלִּין לְכָל דָּבָר שֶׁהֲרֵי דְּמֵי חֻלִּין הֵן. שניתנו תמורת בהמות החולין שבתערובת.
ד. קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּמִינוֹ. קרבן של אדם אחד בקרבן של אדם אחר ושניהם מאותו מין (כגון עולה בעולה וכדומה). זֶה יִקְרַב לְשֵׁם בְּעָלָיו וְזֶה יִקְרַב לְשֵׁם בְּעָלָיו וכו'. הכהן חושב בשעת ההקרבה שכל קרבן יהיה לשם בעליו. בְּקָרְבְּנוֹת נָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶן סְמִיכָה. ולכן אין צורך לדעת מי הבעלים (ראה גם לעיל ד,יד). הוֹאִיל וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ. ואי אפשר שהבעלים ימנו שליח לכך (הלכות מעשה הקרבנות ג,ח). עַד שֶׁיִּתֵּן הָאֶחָד חֶלְקוֹ לַחֲבֵרוֹ. כל אחד יקנה לאחר את חלקו באחד מהקרבנות (במידה וקרבן זה שלו) ובכך הוא יהיה ודאי הבעלים של הקרבן ויוכל לסמוך עליו. וְיָבִיא כָּל אֶחָד בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין. כל אחד יביא קרבן במחיר של הקרבן שנמכר יותר ביוקר שמא זה היה קרבנו.

[ה] נִתְעָרֵב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּגוֹן עוֹלָה בִּשְׁלָמִים – לֹא יִקְרְבוּ אֲפִלּוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. [ו] וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְמַעֲטִין בִּזְמַן אֲכִילָתָן, כָּךְ אֵין מְמַעֲטִין בְּאוֹכְלֵיהֶן וְלֹא בִּמְקוֹם אֲכִילָתָן. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִרְעוּ הַכֹּל עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיִמָּכֵר כָּל אֶחָד מֵהֶן לְבַדּוֹ, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין הָאַחֵר, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ.

ה. לֹא יִקְרְבוּ אֲפִלּוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. אין להקריב את הבהמות שבתערובת אפילו על ידי החמרה בהקרבתן כמין הקרבן החמור יותר (כגון שישחט את שתיהן בצפון כקדשי קדשים). שֶׁאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. אין מביאים קדשים למצב שייפסלו או שיגרום להם להיפסל (כדלקמן ה"ו). ואם יקריב את העולה והשלמים יביא את בשרם לידי פסול, שלא יכול לאכלו (שהרי יש כאן בשר עולה), ולא להקטירו (שהרי יש כאן בשר שלמים).
ו. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְמַעֲטִין בִּזְמַן אֲכִילָתָן וכו'. כדי שלא להביא למצב שבשר הקדשים יוכל להגיע לידי פסול, אין לצמצם את אפשרויות האכילה שלו על ידי מיעוט זמן האכילה, האנשים האוכלים ומקום האכילה. בִּזְמַן אֲכִילָתָן. כגון בתערובת של קרבן הנאכל ליום ולילה (כתודה) עם קרבן הנאכל לשני ימים (כשלמים). אֵין מְמַעֲטִין בְּאוֹכְלֵיהֶן. כגון בתערובת של קרבן הנאכל לכהנים בלבד (כבכור) עם קרבן הנאכל לכל אדם (כמעשר). וְלֹא בִּמְקוֹם אֲכִילָתָן. כגון בתערובת של קרבן הנאכל בעזרה בלבד (כחטאת) עם קרבן הנאכל בכל העיר (כשלמים). וְיִמָּכֵר כָּל אֶחָד מֵהֶן לְבַדּוֹ. כדי שידע מה מחיר היפה שבהם ויקנה במחיר זה מכל מין.

[ז] אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִקְרִיב עוֹלָה שֶׁחַיָּב בָּהּ אוֹ שְׁלָמִים שֶׁהָיָה חַיָּב לְהַקְרִיבָן – הֲרֵי זֶה מַקְרִיב מִדְּמֵי הַתַּעֲרֹבֶת עוֹלָה אַחֶרֶת וּשְׁלָמִים אֲחֵרִים.

ז. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִקְרִיב עוֹלָה שֶׁחַיָּב בָּהּ אוֹ שְׁלָמִים שֶׁהָיָה חַיָּב לְהַקְרִיבָן. כגון שבמשך הזמן עד שנפל בהם מום, הביא הבעלים את הקרבן שהיה חייב בו. הֲרֵי זֶה מַקְרִיב מִדְּמֵי הַתַּעֲרֹבֶת עוֹלָה אַחֶרֶת וּשְׁלָמִים אֲחֵרִים. אף שיצא ידי חובת נדרו בקרבן שהביא כבר, עדיין עליו להקריב עולה בדמי הקרבן הראשון שהוקדש לעולה או שלמים בדמי הקרבן שהוקדש לשלמים.

[ח] חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּשְׁלָמִים – יִרְעוּ הַכֹּל עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן שְׁלָמִים וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן חַטָּאת. וְאִם קָדַם וְהִקְרִיב חַטָּאת אַחֶרֶת עַל חֵטְא שֶׁהִפְרִישָׁהּ לוֹ – כֻּלָּם יָמוּתוּ.

ח. וְאִם קָדַם וְהִקְרִיב חַטָּאת אַחֶרֶת עַל חֵטְא שֶׁהִפְרִישָׁהּ לוֹ כֻּלָּם יָמוּתוּ. שהחטאת שהתערבה נחשבת כחטאת אבודה, וכשהתכפרו בעליה באחרת דינה למות (לח"מ). ומכיוון שנתערבה בשלמים, ימותו כולם (כדלעיל ה"א).

[ט] וְכֵן אִם נִתְעָרְבוּ מְעוֹת חַטָּאת בִּמְעוֹת אָשָׁם – לוֹקֵחַ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת, וּמְחַלֵּל דְּמֵי חַטָּאת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל חַטָּאת, וּדְמֵי אָשָׁם עַל אָשָׁם. וְאִם כְּבָר קָרְבָה חַטָּאתוֹ – יוֹלִיךְ כָּל הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח. וְאִם כְּבָר קָרַב אֲשָׁמוֹ – יִפְּלוּ הַכֹּל לִנְדָבָה.

ט. לוֹקֵחַ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וּמְחַלֵּל וכו'. יאמר שדמי החטאת בכל מקום שהם יהיו חולין, ואחת הבהמות תהיה חטאת במקומם. וכן יאמר על דמי האשם בבהמה השנייה. וְאִם כְּבָר קָרְבָה חַטָּאתוֹ. אם הקריב לפני שחילל את המעות על בהמה אחרת לחטאתו. יוֹלִיךְ כָּל הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח. דמי החטאת נחשבים כדמי חטאת המתה (כמבואר בהלכה הקודמת), ודינם לילך לים המלח (לעיל ה,א). ומכיוון שמעורבים יחד עם דמי האשם ילכו כולם לים המלח. כְּבָר קָרַב אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ הַכֹּל לִנְדָבָה. לאחר שהתכפרו באחרת נחשבים דמי האשם המעורבים כמותר אשם ודינם ליפול לנדבה (לעיל ה,ט).

[י] תּוֹדָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּתְמוּרָתָהּ – שְׁנֵיהֶם יִקְרְבוּ, וְיָנִיף הַלֶּחֶם עִמָּהֶן. וְכֵן אִם נִתְעָרְבָה תּוֹדָה בִּשְׁאָר זְבָחִים, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבָה תּוֹדָתוֹ – יִרְעוּ הַכֹּל עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה תּוֹדָה אַחֶרֶת וּבִדְמֵי הַיָּפֶה זֶבַח אַחֵר. [יא] תּוֹדָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּאֵיל נָזִיר – שְׁנֵיהֶן יִקְרְבוּ, וְיָנִיף הַלֶּחֶם עִמָּהֶן.

י. תּוֹדָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּתְמוּרָתָהּ שְׁנֵיהֶם יִקְרְבוּ וְיָנִיף הַלֶּחֶם עִמָּהֶן. כשמקריב את התודה הבאה בנדר ואת תמורתה, מביא לחם רק עם הבהמה הראשונה שמקריב (ראה לקמן יב,ח), וכשמקריבן יחד יניף את הלחם עם שתיהן. אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבָה תּוֹדָתוֹ. אף שכבר הביא בהמה אחרת ויצא בה ידי חובת התודה שהיה חייב, עליו להביא בדמי התודה שהתערבה בהמה נוספת ולהקריבה לשם קרבן תודה.
יא. בְּאֵיל נָזִיר. שלמים שמביא הנזיר כשמסיים את נזירותו, ומביא אתם לחמים שמונפים עם הקרבן. שְׁנֵיהֶן יִקְרְבוּ וְיָנִיף הַלֶּחֶם עִמָּהֶן. דיני עבודתם ואכילתם שווים, ולכן יכול להקריבם כל אחד לשם מי שהוא שהרי אינו ממעט באכילתם. ויניף עם שניהם גם את לחמי התודה וגם את לחמי הנזיר.

[יב] בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּפֶּסַח – שְׁנֵיהֶן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיֵאָכְלוּ כַּבְּכוֹר. וְלָמָּה לֹא יִקְרְבוּ? לְפִי שֶׁהַפֶּסַח נֶאֱכָל לְכָל אָדָם עַד חֲצוֹת, וְהַבְּכוֹר לִשְׁנֵי יָמִים, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לַכֹּהֲנִים, וְאֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל, וְאֵין מְמַעֲטִין בַּאֲכִילָתָן.

יב. שְׁנֵיהֶן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם. ויביא בדמי היפה שלהם בהמה ומחלל את הפסח עליה. ובהמה זו תקרב פסח אם עדיין לא הקריב קרבן פסח, או שלמים אם כבר הקריב קרבן פסח (הלכות קרבן פסח ד,ח). וְיֵאָכְלוּ כַּבְּכוֹר. לאחר שנפדה הפסח יש לנהוג בשתי הבהמות כשם שנוהגים בבכור בעל מום שדינו שאסור לשחטו ולמכרו בשוק ואסור לשקול את בשרו במשקל כדרך ששוקלים בשר רגיל (הלכות איסורי מזבח א,יב).

[יג] וְכֵן מַעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרֵב בַּפֶּסַח, כְּשֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם – יֵאָכְלוּ כַּמַּעֲשֵׂר. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרְבוּ – יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן. [יד] וְכֵן שְׁאָר קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּבְּכוֹר וּבַמַּעֲשֵׂר – יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיֵאָכְלוּ כִּבְכוֹר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אוֹ כְּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם.

יג. מַעֲשֵׂר. מעשר בהמה. כְּשֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם. ויביא בדמי היפה שלהם פסח (כמבואר בהלכה הקודמת בביאור). יֵאָכְלוּ כַּמַּעֲשֵׂר. כמעשר בעל מום שדיני אכילתו דומים לדיני אכילת בכור בעל מום. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁנִּתְעָרְבוּ יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן. ללא פדיון, אבל אין להקריבם כיוון שאינם שווים באכילתם (הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם).
יד. יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם. ויקנו בדמי הבהמה היפה, בהמה אחרת שתוקרב במקום הזבח שהתערב.

[טו] אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין מִשְּׁנֵיהֶם אֶלָּא הָאֵמוּרִין, אֲבָל הַבָּשָׂר נֶאֱכָל – לֹא יִקְרְבוּ, אֶלָּא יִרְעוּ עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהֶן מוּם, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה אָשָׁם וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שְׁלָמִים, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. וְאִם קָדַם וְהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ – שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

טו. לֹא יִקְרְבוּ. שלא ימעט את אכילת השלמים. שבשר האשם נאכל לכהנים ליום ולילה ובשר השלמים נאכל לכל אדם לשני ימים ולילה. וְאִם קָדַם וְהִקְרִיב אֲשָׁמוֹ שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לִנְדָבָה. כשהקדים והקריב בהמה אחרת לאשם, נחשב האשם שבתערובת לאשם שכיפרו בעליו שדינו שיפלו דמיו לנדבה (לעיל ד,יד). ומכיוון שמעורבים יחד עם דמי השלמים יפלו כולם לנדבה.

[טז] כָּל הַקֳּדָשִׁים אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְעָרְבוּ מִין בְּמִין, חוּץ מִן הַחַטָּאת עִם הָאָשָׁם, שֶׁאֵין הָאָשָׁם אֶלָּא מִזִּכְרֵי הַכְּבָשִׂים, וְאֵין לְךָ חַטָּאת מִן הַכְּבָשִׂים אֶלָּא נְקֵבָה. [יז] וְכָל אֵלּוּ הַמִּתְעָרְבִין בַּחַיִּים, אִם הִקְרִיב – הֻרְצָה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים.

טז. חוּץ מִן הַחַטָּאת עִם הָאָשָׁם וכו'. שאשם בא מן הכבש או מן האיל, והחטאת באה מכבשה או שעירה (חטאות יחיד) או משעיר עיזים (חטאות ציבור וחטאת נשיא).
יז. וְכָל אֵלּוּ הַמִּתְעָרְבִין בַּחַיִּים. ונאסרו בהקרבה כשהם מעורבים. שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים. ולא נפסלו על ידי שנאסרו להקרבה לכתחילה (ראה גם לעיל ה"א).

[יח] בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ: אִם נְקֵבָה בַּת שְׁנָתָהּ הִיא – כּוֹנְסָהּ לַכִּפָּה עַד שֶׁתָּמוּת, שֶׁמָּא חַטָּאת הִיא; הָיְתָה בַּת שְׁתַּיִם – יָבִיא אוֹתָהּ שְׁלָמִים, וְיָבִיא עִמָּהּ לֶחֶם, שֶׁמָּא תּוֹדָה הִיא.
מָצָא זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים – אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁמָּא אָשָׁם הוּא וַעֲדַיִן לֹא כִּפְּרוּ בְּעָלָיו. מָצָא זָכָר בֶּן שָׁנָה – מַנִּיחַ אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, וּמֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת תַּחְתָּיו, וּמַתְנֶה וְאוֹמֵר: 'אִם עוֹלָה הָיָה – זֶה עוֹלָה תַּחְתָּיו, וְאִם שְׁלָמִים הָיָה – זֶה שְׁלָמִים תַּחְתָּיו', וּמַקְרִיב הָאֶחָד עוֹלָה, וּנְסָכָיו מִשֶּׁל צִבּוּר, וְהָאֶחָד שְׁלָמִים עִם הַלֶּחֶם, שֶׁמָּא תּוֹדָה הָיָה.
וּמַה יַּעֲשֶׂה בְּזֶה הַנִּמְצָא? יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בְּכוֹר אוֹ מַעֲשֵׂר – בְּמוּמוֹ הוּא נֶאֱכָל, וְאִם פֶּסַח אַחַר זְמַנּוֹ הוּא – הֲרֵי זֶה שְׁלָמִים, וּבִזְמַנּוֹ הַכֹּל נִזְהָרִין בּוֹ. וְאִם תֹּאמַר: שֶׁמָּא אֲשַׁם נָזִיר אוֹ מְצֹרָע הוּא? אֵינָם מְצוּיִין תָּמִיד, לְפִיכָךְ לֹא חָשׁוּ לָהֶם.

יח. מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר. מקום בקרבת ירושלים. וּכְמִדָּתָהּ לְכָל רוּחַ. במרחק הזה מירושלים בכל הכיוונים. ומכיוון שרוב הבהמות שהיו בירושלים היו קרבנות, מניחים שבהמה הנמצאת בירושלים ובסביבתה היא בהמת קדשים שברחה מבעליה. כּוֹנְסָהּ לַכִּפָּה. מכניסה למקום סגור. שֶׁמָּא חַטָּאת הִיא. ויש לחשוש שמא בהמה זו חטאת מהחטאות המתות. הָיְתָה בַּת שְׁתַּיִם יָבִיא אוֹתָהּ שְׁלָמִים. ששאר הקרבנות (עולה, אשם, בכור, מעשר ופסח) אינם באים מנקבות, וחטאת באה רק בשנתה הראשונה ולכן בהמה זו בוודאי בהמת שלמים.
אֵין לוֹ תַּקָּנָה שֶׁמָּא אָשָׁם הוּא וַעֲדַיִן לֹא כִּפְּרוּ בְּעָלָיו. אם בהמה זו אשם ובעליה לא התכפרו, גם אם תרעה ויפול בה מום יצטרכו להביא בדמיה אשם אחר. ואי אפשר מספק להקריב אותה או את מה שהובא בדמיה לאשם שהרי לא ידוע אם היא באמת אשם ואם בעליה התכפרו או לא. מָצָא זָכָר בֶּן שָׁנָה. ויש ספק אם הוא עולה או שלמים. וּמֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת תַּחְתָּיו. שתי בהמות יפות כבהמה שנמצאה. וּמַקְרִיב הָאֶחָד עוֹלָה וּנְסָכָיו מִשֶּׁל צִבּוּר. הסולת והיין שיש להביא עם הקרבן יובאו מכספי הציבור (ראה גם הלכות שקלים ד,ג) ובית דין התקינו זאת שמא יניחו את הבהמה ויברחו מבלי להקריבה (משנה שקלים ז,ה; אך את נסכי השלמים מביא משל עצמו שכן זוכה בבשר השלמים ואין חשש שיברח – או"ש).
וּמַה יַּעֲשֶׂה בְּזֶה הַנִּמְצָא. לאחר שנפל בה מום. יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ. כדין בכור ומעשר שנפל בהם מום. וְאִם פֶּסַח אַחַר זְמַנּוֹ הוּא הֲרֵי זֶה שְׁלָמִים. הבאת קרבן שלמים בדמיו פוטרת גם אפשרות שבהמה זו הוקדשה לקרבן פסח ועבר הפסח ולא הקריבו אותה, שהרי פסח שעבר זמנו מקריבים אותו שלמים. וּבִזְמַנּוֹ הַכֹּל נִזְהָרִין בּוֹ. לפני פסח כולם נזהרים שלא לאבד את קרבן הפסח. שֶׁמָּא אֲשַׁם נָזִיר אוֹ מְצֹרָע הוּא. המובאים זכרים בני שנה.

[יט] נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטוּ – יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. נִתְעָרְבוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ בְּחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה – תַּעֲבֹר צוּרָתָן, וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.

יט. נִתְעָרְבוּ קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטוּ. חתיכות בשר של קרבנות שהתערבו יחד. יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. הבשר יאכל במקום, בזמן ועל ידי אנשים הראויים לאכילת בשר שני הקרבנות. בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. בשר קרבנות שנפסלו ודינם לשרפה. בְּחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. ואסורים בהנאה. תַּעֲבֹר צוּרָתָן. ימתין עד שיתקלקלו ולא יהיו ראויים לאכילה.

[כ] אֵבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי עוֹלָה – מַנִּיחִין הַכֹּל עַד שֶׁיִּפָּסְדוּ וְתַעֲבֹר צוּרָתָן, וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן בָּעֲזָרָה, בַּמָּקוֹם שֶׁשּׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.

כ. אֵבְרֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי עוֹלָה. אי אפשר להקטיר את הבשר שבתערובת מכיוון שיש לאכול את איברי החטאת, ואי אפשר לאכול את הבשר כיוון שיש להקטיר את איברי העולה. וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן בָּעֲזָרָה בַּמָּקוֹם שֶׁשּׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. ראה הלכות מעשה הקרבנות ז,ג.

[כא] אֵבָרִים שֶׁל בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי קָדָשִׁים, אֲפִלּוּ אֵבֶר בְּאֶלֶף אֵבָרִים – יֵצְאוּ הַכֹּל לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וַאֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת – הֲרֵי זֶה יִשָּׂרֵף בָּעֲזָרָה, בַּמָּקוֹם שֶׁשּׂוֹרְפִין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.

כא. אֵבָרִים שֶׁל בַּעֲלֵי מוּמִין. שאסור להקטירם. שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּאֵבְרֵי קָדָשִׁים. שיש להקטירם במזבח. וַאֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת הֲרֵי זֶה יִשָּׂרֵף. שמא איבר זה הוא של בעל המום.

[כב] חֲתִיכוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּחֲתִיכוֹת קָדָשִׁים קַלִּים, אוֹ הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד בַּנֶּאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים – יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן.

[כג] חֲתִיכָה שֶׁל חַטָּאת טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁל חַטָּאת טְהוֹרָה, וְכֵן פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנִּטְמָא שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְּרוּסוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים הַטָּהוֹר – הֲרֵי זוֹ תַּעֲלֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת.

כג. הֲרֵי זוֹ תַּעֲלֶה. החתיכה הטמאה בטלה במאה, ומותר לאכול את כל התערובת כקדשים טהורים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת. שתרומה טמאה מתבטלת במאה ואפשר לאכול את כל התערובת כתרומה טהורה (הלכות תרומות יד,יד).

[כד] אֲבָל חֲתִיכָה שֶׁל חַטָּאת טְהוֹרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁל חֻלִּין, וְכֵן פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים הַטָּהוֹר שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְּרוּסוֹת שֶׁל חֻלִּין – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲלוּ, אֶלָּא יֵאָכֵל הַכֹּל לַכֹּהֲנִים כְּכָל הַמְדֻמָּעוֹת.

כד. הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲלוּ אֶלָּא יֵאָכֵל הַכֹּל לַכֹּהֲנִים. במקרה זה, מכיוון שמותר לכהנים לאכול את כל התערובת, עליהם לאכלה בזמן ובמקום המותרים באכילת בשר החטאת ולחם הפנים, ולא יתבטלו הקדשים בחולין. כְּכָל הַמְדֻמָּעוֹת. חולין שהתערבה בהם תרומה ויש לאכלם כתרומה (שם יג,ב).