א. הַמַּיִם שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו אֵפֶר הַפָּרָה – אֵין מְמַלְּאִין אוֹתוֹ אֶלָּא בִּכְלִי, וּמִן הַמַּעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִים אוֹ מִן הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי" (במדבר יט,יז). וּנְתִינַת אֵפֶר הַפָּרָה עַל הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ, הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשׁ. וְהַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁנִּתָּן עֲלֵיהֶן הָאֵפֶר, הֵן הַנִּקְרָאִין מֵי חַטָּאת וּמַיִם מְקֻדָּשִׁין, וְהֵן שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב: "מֵי נִדָּה" (שם יט,ט, ועוד).
א. הַמַּיִם שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו אֵפֶר הַפָּרָה. כדי לקדשם לטהרת טמא מת (כמבואר לקמן פרק יא). אוֹ מִן הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מֵהֶן. הנמשכים מן המעיינות. מַיִם חַיִּים. מים נובעים (בניגוד למי גשמים). מים אלו משמשים גם לטהרת הזב ולציפורי המצורע (הלכות מקוואות ט,ח). הוּא הַנִּקְרָא קִדּוּשׁ. אופן הקידוש והלכותיו יתבארו לקמן בפרק ט. מֵי נִדָּה. מן השורש 'ידה' שפירושו זריקה, כלומר מים המשמשים להזאה.
ב. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְמַלֹּאות אֶת הַמַּיִם חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְהַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בִּכְלִי, וְאֵין מַזִּין אֶלָּא מִכְּלִי. וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ כְּשֵׁרִים בַּלַּיְלָה, אֲבָל אֵין מַזִּין וְאֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַהַזָּיָה וְלַטְּבִילָה.
ב. חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. בדומה לדין אסיפת האפר (לעיל ד,יז). וְאֵין מַזִּין. על הטמא. וְאֵין טוֹבְלִין. את אגודת האזוב במי החטאת כדי להזות מהם על הטמא. אֵין מַזִּין וְאֵין טוֹבְלִין אֶלָּא בַּיּוֹם. לקמן יא,א.
ג. בְּכָל הַכֵּלִים מְמַלְּאִין וּמַזִּין וּמְקַדְּשִׁין, אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּבַסְּפִינָה, וְאֶחָד כְּלִי חֶרֶשׂ וְאֶחָד כָּל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין מְמַלְּאִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין וְלֹא מַזִּין בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים וְלֹא בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ וְלֹא בִּמְגוּפַת הֶחָבִית וְלֹא בְּחָפְנָיו וְלֹא בְּבֵיצַת הַתַּרְנְגֹלֶת וְלֹא בַּשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. אֲבָל בֵּיצַת הַיּוֹצְרִין כְּשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלִי אֲדָמָה.
ג. אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה. אף על פי שאינם מקבלים טומאה, נחשבים כלים לעניין מי חטאת. וּבַסְּפִינָה. אף על פי שאינה נחשבת כלי לעניין קבלת טומאה (הלכות כלים יח,ט). בְּדָפְנוֹת הַכֵּלִים. דפנות שנשברו מכלים שיש להן בית קיבול. בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ. תחתית חרס עמוקה שמניחים בה כלים. בִּמְגוּפַת הֶחָבִית. מכסה של חבית. וכל הכלים הללו לא נועדו מתחילתם להיות כלי קיבול (ראה הלכות ברכות ו,יא). בְּחָפְנָיו. בכפות ידיו. בְּבֵיצַת הַתַּרְנְגֹלֶת. קליפת הביצה שרוקן אותה מתכולתה. וְלֹא בַּשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. גומה שנחקקה בסלע שמחובר לקרקע. וכל אלו אינם כלים (ראה שם, הלכות מקוואות ו,ג). בֵּיצַת הַיּוֹצְרִין. כדור חימר שהיוצר מכין ממנו כלי (ראה פה"מ פרה ה,ו).
ד. שׁוּלֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי זְכוּכִית וּכְלֵי עֶצֶם – אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן, עַד שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָן וִיתַקֵּן אוֹתָן וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן כֵּלִים בִּפְנֵי עַצְמָן. וְכֵן מְגוּפָה שֶׁהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת כְּלִי – מְקַדְּשִׁין בָּהּ. וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית – כְּשֵׁרָה לְקַדֵּשׁ בָּהּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לְמַלֹּאות בָּהּ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנָּה.
ד. עַד שֶׁיָּשׁוּף אוֹתָן. ישייף אותם. וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית. ביצת בת היענה, והיא מקבלת טומאה כשציפו אותה (ראה הלכות כלים א,ב).
ה. כְּלִי שֶׁחִבְּרוֹ בָּאָרֶץ אוֹ בַּסֶּלַע, אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּסִיד – מְקַדְּשִׁין בּוֹ וּמַזִּין מִמֶּנּוּ. עָשָׂה עֲטָרָה שֶׁל טִיט סָבִיב לַכְּלִי, וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי צָפִין עַד שֶׁהָלְכוּ לָעֲטָרָה: אִם נִטֶּלֶת הָעֲטָרָה עִם הַכְּלִי – הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי הֵן כִּכְלִי אֲדָמָה; וְאִם לָאו – הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁהִקִּיף עֲטָרָה שֶׁל טִיט בַּסֶּלַע אוֹ עַל הָאָרֶץ וּמִלֵּא אוֹתָהּ מַיִם, שֶׁהֵן פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בִּכְלִי.
ה. אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בְּסִיד. אף על פי שעל ידי הסיד הכלי מחובר היטב לקרקע, אין הוא בטל מתורת כלי. עָשָׂה עֲטָרָה שֶׁל טִיט סָבִיב לַכְּלִי. שפה לפיו. הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁהִקִּיף עֲטָרָה שֶׁל טִיט בַּסֶּלַע אוֹ עַל הָאָרֶץ. הואיל והעטרה לא מחוברת כראוי לכלי אין היא נחשבת ככלי ודינה כעטרה המחוברת לקרקע.
ו. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה – אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ. אֲבָל אִם נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה – מְקַדְּשִׁין בּוֹ.
ו. שֶׁנִּקַּב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. שיש בו נקב בגודל כזה שאם יונח הכלי בתוך נוזלים הם יחדרו לכלי דרך נקב זה. נִקַּב בְּמוֹצִיא מַשְׁקֶה. שאם ימלאו את הכלי בנוזלים הם יטפטפו דרך הנקב שבו, והוא נקב קטן יותר מכונס משקה (ראה גם הלכות כלים יט,ב).
ז. כְּלִי שֶׁנִּקַּב מִלְּמַטָּה וּסְתָמוֹ בִּסְמַרְטוּטִין – פָּסוּל, שֶׁהַמַּיִם שֶׁבּוֹ אֵינָן עַל עִגּוּל הַכְּלִי, אֶלָּא עַל הַפְּקָק. הָיָה נָקוּב מִן הַצַּד וּפְקָקוֹ – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לְמַלֹּאות וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מִמֶּנּוּ.
ז. אֵינָן עַל עִגּוּל הַכְּלִי. אינם נחים על כל תחתיתו של הכלי מפני הסמרטוטים.
ח. הַזּוֹלֵף מַיִם מִן הַמַּעְיָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּבַחֲרָסִים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָבִית – פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בִּכְלִי. נָתַן אֶת הֶחָבִית בַּמַּיִם, וְדָחַק אֶת הַמַּיִם בְּיָדָיו אוֹ בְּרַגְלָיו אוֹ בַּעֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ לֶחָבִית – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם שִׁקְּעָן בַּמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וְיַעֲלוּ וְיִשָּׁפְכוּ לֶחָבִית – פְּסוּלִין. וְאִם עָשָׂה כֵּן בַּעֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹז – הֲרֵי הַמַּיִם כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה: אִם סִיֵּע בּוֹ הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא הַכְּלִי – הַמַּיִם פְּסוּלִים; וְאִם סִיֵּע בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה – כְּשֵׁרִים.
ח. הַזּוֹלֵף מַיִם מִן הַמַּעְיָן. מתיז את מי המעיין לתוך החבית. אוֹ בַּעֲלֵי יְרָקוֹת. הראויים לאכילה ומקבלים טומאה. בַּעֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹז. שאינם מקבלים טומאה.
ט. הַמַּפְנֶה אֶת הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת אוֹ לְתוֹךְ הַגֶּבֶא, וְחָזַר וּמִלֵּא בִּכְלִי מֵאוֹתוֹ הַגֶּבֶא אוֹ הַגַּת – פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לְקִיחַת הַמַּיִם מִן הַמַּעְיָן בִּכְלִי בַּתְּחִלָּה.
ט. הַגֶּבֶא. בור.
י. הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה, וְאֵינוֹ כְּמַעְיָן. לְפִיכָךְ אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ לְקִדּוּשׁ. וְכָל הַנְּהָרוֹת פְּסוּלִין לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת. וּשְׁאָר הַיַּמִּים כְּמַעְיָן.
י. כְּמִקְוֶה וְאֵינוֹ כְּמַעְיָן. אינו נחשב מים חיים. וְכָל הַנְּהָרוֹת. שאינם מושכים מן המעיינות אלא ממקורות אחרים כגון שלגים.
יא. וְהַמַּיִם הַנִּגְרָרִין מִשְּׁאָר הַיַּמִּים, וְהֵם הַנִּקְרָאִין זוֹחֲלִין – פְּסוּלִים. וְהַזּוֹחֲלִים מִן הַמַּעְיָן – הֲרֵי הֵן כַּמַּעְיָן, וּכְשֵׁרִים.
יא. הַנִּגְרָרִין. הזורמים (ראה גם הלכות מקוואות ט,יב–יג).
יב. מַיִם הַמֻּכִּים וְהַמְכַזְּבִין – פְּסוּלִים. וְאֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּין? הַמְּלוּחִין אוֹ הַפּוֹשְׁרִין. וְהַמְכַזְּבִין? הֵן הַמַּעְיָנוֹת שֶׁפְּעָמִים מְקִירִין וּפְעָמִים חֲרֵבִין וִיבֵשִׁין. וַאֲפִלּוּ הָיוּ חֲרֵבִין פַּעַם לְשֶׁבַע שָׁנִים – פְּסוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ חֲרֵבִים בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, אוֹ לְשָׁנִים רַבּוֹת יָתֵר מִשֶּׁבַע, אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימֵיהֶן פְּעָמִים מְרֻבִּין וּפְעָמִים מוּעָטִים וְאֵינָם חֲרֵבִין – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. וּמַעְיָן שֶׁיָּצָא בַּתְּחִלָּה – כָּשֵׁר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁמָּא יְכַזֵּב.
יב. הַמְּלוּחִין. והוא הדין למים מרים שנחשבים כמים מוכים (הלכות מקוואות ט,ז). הַפּוֹשְׁרִין. חמים מעט. מְקִירִין. מוציאים מים ממקורם. וּמַעְיָן שֶׁיָּצָא בַּתְּחִלָּה. מעיין חדש.
יג. מֵי בִּצִּים וּמֵי הַיַּרְדֵּן וּמֵי הַיַּרְמוּךְ – פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֵי תַּעֲרֹבֶת. וְאֵלּוּ הֵן מֵי הַתַּעֲרֹבֶת? מַיִם הַכְּשֵׁרִים לְקִדּוּשׁ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם פְּסוּלִין – אֵין מְמַלְּאִין מִתַּעֲרֹבֶת שְׁנֵיהֶם. אֲבָל מַיִם כְּשֵׁרִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּמַיִם כְּשֵׁרִים, כְּגוֹן מֵימֵי שְׁתֵּי מַעְיָנוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְנִמְשְׁכוּ – מְמַלְּאִין מֵהֶם.
יג. מֵי בִּצִּים. מי הביצות. וּמֵי הַיַּרְמוּךְ. נחל בעבר הירדן המזרחי. שֶׁהֵן מֵי תַּעֲרֹבֶת. שמעורב בהם מים שאינם מים חיים.
יד. הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ שִׁנּוּיִים מֵחֲמַת עַצְמָן – כְּשֵׁרִים.
יד. מֵחֲמַת עַצְמָן. באופן טבעי.
טו. בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה וְנַעֲשׂוּ מֵימֶיהָ עֲכוּרִין – מְמַלֵּא מִמֶּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין. נָפַל לְתוֹכָהּ שֶׁטֶף שֶׁל מֵימֵי גְּשָׁמִים – יַמְתִּין עַד שֶׁתִּצֹּל.
טו. נָפַל לְתוֹכָהּ שֶׁטֶף שֶׁל מֵימֵי גְּשָׁמִים. ושינו את מראה המים. עַד שֶׁתִּצֹּל. שתחזור לצלילותה כמו שהייתה.
טז. אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק, הוֹאִיל וּתְחִלָּתָהּ מִן הַמַּעְיָן – כְּשֵׁרָה לְמַלֹּאות מִמֶּנָּה, וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יַפְסִיקֶנָּה אָדָם, וְנִמְצָא מְמַלֵּא מִן הַמַּיִם שֶׁפָּסְקוּ תְּחִלָּתָן מִן הַמַּעְיָן, שֶׁהֵן פְּסוּלִין.
טז. אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק. תעלה שהמעיין שלה רחוק מכאן. וְנִמְצָא מְמַלֵּא מִן הַמַּיִם שֶׁפָּסְקוּ תְּחִלָּתָן מִן הַמַּעְיָן. וכבר אינם מים חיים.
