פרק ו', הלכות רוצח ושמירת הנפש, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁלֹשָׁה הֵם הַהוֹרְגִים בְּלֹא כַּוָּנָה:
ב. יֵשׁ הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וְהַעֲלָמָה גְּמוּרָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה" (שמות כא,יג), וְדִינוֹ שֶׁיִּגְלֶה לְעָרֵי מִקְלָט וְיִנָּצֵל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וְהַעֲלָמָה גְּמוּרָה. שלא היה יכול להיזהר ולמנוע את ההרג. וְדִינוֹ שֶׁיִּגְלֶה לְעָרֵי מִקְלָט וְיִנָּצֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,א.
ג. וְיֵשׁ הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וְתִהְיֶה הַשְּׁגָגָה קְרוֹבָה לְאֹנֶס, וְהוּא שֶׁיֶּאֱרַע בְּמִיתַת זֶה מְאֹרָע פֶּלֶא שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּרֹב מְאֹרְעוֹת בְּנֵי אָדָם, וְדִינוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַגָּלוּת, וְאִם הֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם – נֶהֱרָג עָלָיו.
ג. וְדִינוֹ שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַגָּלוּת וְאִם הֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם נֶהֱרָג עָלָיו. כיוון שהוא קרוב לאונס אין עליו דין רוצח בשגגה והוא פטור לגמרי מגלות, ולכן אסור לגואל הדם להרגו. ואם הרגו גואל הדם במזיד, חייב מיתה.
ד. וְיֵשׁ הוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וְתִהְיֶה הַשְּׁגָגָה קְרוֹבָה לְזָדוֹן, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּבָר כְּמוֹ פְּשִׁיעָה, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ לְהִזָּהֵר וְלֹא נִזְהַר, וְדִינוֹ שֶׁאֵינוֹ גּוֹלֶה; מִפְּנֵי שֶׁעֲוֹנוֹ חָמוּר אֵין גָּלוּת מְכַפֶּרֶת לוֹ וְאֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ, שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת אֶלָּא הַמְחֻיָּב גָּלוּת בִּלְבַד.
לְפִיכָךְ אִם מְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם בְּכָל מָקוֹם וַהֲרָגוֹ – פָּטוּר.
ד. מִפְּנֵי שֶׁעֲוֹנוֹ חָמוּר אֵין גָּלוּת מְכַפֶּרֶת לוֹ וְאֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ. הגלות קולטת רוצח בשגגה ומגינה עליו מפני גואל הדם, והשהייה בה מכפרת על מעשהו. כשהשגגה קרובה למזיד, מחמת חומרת העוון הגלות אינה מכפרת, והשהייה בה אינה מגינה עליו.
אִם מְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם בְּכָל מָקוֹם וַהֲרָגוֹ פָּטוּר. אפילו בתוך עיר מקלט.
ה. וּמַה יַּעֲשֶׂה זֶה? יֵשֵׁב וְיִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִגּוֹאֵל הַדָּם. וְכֵן כָּל הָרַצְחָנִים שֶׁהָרְגוּ בְּעֵד אֶחָד אוֹ בְּלֹא הַתְרָאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם הֲרָגָם גּוֹאֵל הַדָּם – אֵין לָהֶם דָּמִים, לֹא יִהְיוּ אֵלּוּ חֲמוּרִים מֵהַהוֹרֵג בְּלֹא כַּוָּנָה.
ה. וּמַה יַּעֲשֶׂה זֶה יֵשֵׁב וְיִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִגּוֹאֵל הַדָּם. אין לרוצח זה הגנה מפני גואל הדם ועליו להישמר ולברוח בכל זמן ממנו. שֶׁהָרְגוּ בְּעֵד אֶחָד. ואף שאין להאמין לעד אחד ולהתיר את דמו של הרוצח, במקרה שגואל הדם הרגו מדעתו אי אפשר להעניש אותו (מגדל עוז, ויש שכתבו שמדובר כאן בעדות מיוחדת שיש להאמין לה ואי אפשר להרוג על פיה כדלעיל ד,ח – כס"מ, רדב"ז ועוד).
ו. כֵּיצַד? הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג, אוֹ הַסּוֹתֵר כָּתְלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָפְלָה אֶבֶן וְהֵמִיתָה, בֵּין שֶׁסְּתָרוֹ בַּיּוֹם בֵּין שֶׁסְּתָרוֹ בַּלַּיְלָה – הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְאֵינוֹ נִקְלָט, מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ פְּשִׁיעוּת הִיא, שֶׁהֲרֵי הָיָה לוֹ לְעַיֵּן וְאַחַר כָּךְ יִזְרֹק אוֹ יִסְתֹּר.
ו. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג… בֵּין שֶׁסְּתָרוֹ בַּיּוֹם בֵּין שֶׁסְּתָרוֹ בַּלַּיְלָה. כיוון שברשות הרבים מצויים אנשים ביום ובלילה, הזורק והסותר לשם בכל זמן צריך לבדוק שאין אנשים, ואם לא בדק הוא פושע.
ז. סְתָרוֹ לָאַשְׁפָּה בַּלַּיְלָה: אִם הָרַבִּים מְצוּיִין בָּהּ – הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְאֵינוֹ נִקְלָט; וְאִם אֵין הָרַבִּים מְצוּיִין בָּהּ כְּלָל – הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְאֹנֶס וּפָטוּר מִן הַגָּלוּת.
ז. סְתָרוֹ לָאַשְׁפָּה. סתר את כותלו לאשפה.
ח. הָיְתָה הָאַשְׁפָּה עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּלַּיְלָה וְאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּיּוֹם, וְנִקְרָה אָדָם וְיָשַׁב שָׁם, וְנָפְלָה עָלָיו אֶבֶן בִּשְׁעַת סְתִירָה וּמֵת – הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.
וְאִם אַחַר שֶׁנָּפְלָה הָאֶבֶן בָּא זֶה וְיָשַׁב, וְנָפְלָה עָלָיו וּמֵת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַגָּלוּת.
ח. עֲשׂוּיָה לְהִפָּנוֹת בָּהּ בַּלַּיְלָה. בני אדם נפנים לשם לעשות צרכיהם בלילה. וְנִקְרָה אָדָם וְיָשַׁב שָׁם. הזדמן לשם אדם ביום, שהוא זמן שכרגיל אין אנשים נפנים שם. וְנָפְלָה עָלָיו אֶבֶן בִּשְׁעַת סְתִירָה וּמֵת הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. כיוון שזה זמן שלא מצויים שם אנשים הוא אינו פושע, אך כיוון שלפעמים מזדמנים לשם אנשים הוא אינו אנוס ולכן גולה (בבלי מכות ח,א).
ט. וְכֵן הַזּוֹרֵק אֶת הָאֶבֶן וְאַחַר שֶׁיָּצָאת מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ וּמֵת – פָּטוּר מִן הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ" (דברים יט,ה) – פְּרָט לַמַּמְצִיא עַצְמוֹ.
ט. וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ פְּרָט לַמַּמְצִיא עַצְמוֹ. הפסוק מחייב גלות במקרה שהרוצח השליך דבר שמצא את ההרוג, אבל במקרה שההרוג הביא את עצמו לטווח הפגיעה של החפץ המושלך, המשליך פטור מגלות.
י. הַשּׂוֹנֵא שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה – אֵינוֹ נִקְלָט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ" (במדבר לה,כג) – חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא קָרוֹב לְמֵזִיד. וְאֵי זֶה הוּא שׂוֹנֵא? זֶה שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים מִפְּנֵי הָאֵיבָה. וְכֵן אִם נִכְנַס לְקֶרֶן זָוִית וֶהֱמִיתוֹ שָׁם בִּשְׁגָגָה, אוֹ שֶׁדְּחָפוֹ בְּגוּפוֹ, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק שְׁתַּיִם וְזָרַק אַרְבַּע, אוֹ שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֻּתָּר לַהֲרֹג, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג גּוֹי אוֹ בְּהֵמָה וְנִמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי כָּל אֵלּוּ קְרוֹבִין לְמֵזִיד וְאֵינָן נִקְלָטִין.
י. שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וכו'. בפסוק נאמר שההורג הגולה אינו "אויב" של ההרוג, שכן השונא מוחזק שהרג באופן הקרוב למזיד. חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא קָרוֹב לְמֵזִיד. ויש למלך רשות להרגו לפי צורך השעה, כדין שאר הרוצחים שאי אפשר לדונם (הלכות מלכים ג,י). וְכֵן אִם נִכְנַס לְקֶרֶן זָוִית וֶהֱמִיתוֹ שָׁם בִּשְׁגָגָה. ההורג נתקל בהרוג שבא מן הצד בהצטלבות הדרך, וכיוון שאין אפשרות לראות אם יש אדם מעבר לפינה היה עליו להיזהר כשנכנס לשם, ואם לא נזהר הרי הוא פושע. שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק שְׁתַּיִם וְזָרַק אַרְבַּע. התכוון לזרוק למרחק שתי אמות ובפועל זרק למרחק ארבע אמות. אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה. שבמקרה זה פטור ממיתה אף שהיה במזיד (לעיל ד,א).
יא. הַנִּכְנָס לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וַהֲרָגוֹ בַּעַל הַבַּיִת בִּשְׁגָגָה – פָּטוּר מִן הַגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר" (דברים יט,ה), מַה יַּעַר שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לַנֶּהֱרָג לְהִכָּנֵס לְשָׁם, אַף כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. לְפִיכָךְ הַנִּכְנָס לַחֲנוּת הַנַּגָּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְנִתְּזָה בְּקַעַת וְטָפְחָה לוֹ עַל פָּנָיו וּמֵת – פָּטוּר מִגָּלוּת; וְאִם נִכְנַס בִּרְשׁוּת – הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.
יא. בְּקַעַת. חתיכת עץ המתבקעת מביקוע העצים שבנגרייה.
יב. מִי שֶׁהָיָה דּוֹלֶה אֶת הֶחָבִית לְהַעֲלוֹתָהּ לַגַּג, וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנָפְלָה עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגַתְהוּ, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ – פָּטוּר מִן הַגָּלוּת, שֶׁזֶּה כְּמוֹ אָנוּס הוּא, שֶׁאֵין זֶה דָּבָר הַקָּרוֹב לִהְיוֹת בְּרֹב הָעִתִּים אֶלָּא פֶּלֶא הוּא.
אֲבָל אִם הָיָה מְשַׁלְשֵׁל אֶת הֶחָבִית וְנָפְלָה עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגַתְהוּ, הָיָה יוֹרֵד בַּסֻּלָּם וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּלָה וְנָפְלָה עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגַתְהוּ – גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת" (במדבר לה,כג), עַד שֶׁיִּפֹּל דֶּרֶךְ נְפִילָה, שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ נְפִילָה מָצוּי בְּרֹב הָעִתִּים לְהֶזֵּק, וְדָבָר קָרוֹב הוּא לִהְיוֹת, שֶׁהֲרֵי טֶבַע הַכֹּבֶד לֵירֵד לְמַטָּה בִּמְהֵרָה; הוֹאִיל וְלֹא זֵרֵז עַצְמוֹ וְתִקֵּן מַעֲשָׂיו יָפֶה בִּשְׁעַת יְרִידָה – יִגְלֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יב. שֶׁזֶּה כְּמוֹ אָנוּס הוּא שֶׁאֵין זֶה דָּבָר הַקָּרוֹב לִהְיוֹת בְּרֹב הָעִתִּים אֶלָּא פֶּלֶא הוּא. נפילה בזמן עלייה אינה מצויה והיא בגדר אונס. אבל נפילה בזמן ירידה מצויה ויש להיזהר מפניה, ואם לא נזהר והרג גולה, כמבואר בפסקה הבאה. וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ. האדם בעצמו נפל.
הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּלָה. מחליק את הטיט שטח בגג באבן בצורת גליל שהרכיבו בה ידיות להניע אותה הלוך ושוב.
יג. קַצָּב שֶׁהוּא מְקַצֵּב, וְהִגְבִּיהַּ יָדוֹ בַּקּוֹפִיס לַאֲחוֹרָיו, וְהֶחֱזִירוֹ לְשַׁבֵּר הָעֶצֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַקַּצָּבִין עוֹשִׂין: כָּל שֶׁיָּמִית בַּהוֹלָכָה, שֶׁהִיא הַגְבָּהָה מִלְּפָנָיו וִירִידָה מֵאֲחוֹרָיו – אֵינוֹ גּוֹלֶה עָלָיו; וְכָל שֶׁיָּמִית בַּהַחְזָרָה, שֶׁהִיא עֲלִיָּה מֵאַחֲרָיו וִירִידָה לְפָנָיו – גּוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ – גּוֹלֶה; שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ – אֵינוֹ גּוֹלֶה. וַאֲפִלּוּ בִּירִידָה שֶׁהִיא צֹרֶךְ עֲלִיָּה אֵינוֹ גּוֹלֶה.
יג. קַצָּב שֶׁהוּא מְקַצֵּב וְהִגְבִּיהַּ יָדוֹ וכו'. כדי לחתוך את הבשר מנחית הקצב את הסכין בעצמה רבה. בתחילה הוא מעלה את הסכין ככל האפשר ואז מוריד אותה מעט לאחוריו כדי להעצים את התנופה של ההכאה, השלב הזה נחשב 'דרך עלייה' ואפילו אם המית כשהוריד את הסכין כלפי מטה לאחוריו, אינו גולה. לאחר שהניף הקצב את הסכין לאחור הוא מנחית אותה על הבשר, בתחילה הוא מעלה את הסכין מאחוריו כלפי מעלה ואז מוריד אותה בתנופה לפניו, כל השלב הזה נחשב 'דרך ירידה' ואפילו אם המית כשהעלה את הסכין כלפי מעלה, גולה. בַּקּוֹפִיס. גרזן המשמש לחיתוך בשר. וַאֲפִלּוּ בִּירִידָה שֶׁהִיא צֹרֶךְ עֲלִיָּה. כגון שמוריד את הקופיץ לאחוריו כשמעלהו למעלה או כשעולה בסולם כמבואר בהלכה הבאה.
יד. כֵּיצַד? הָיָה עוֹלָה בַּסֻּלָּם וְנִשְׁמְטָה שִׁלְבָּה מִתַּחַת רַגְלוֹ וְנָפְלָה וְהֵמִיתָה – פָּטוּר מִן הַגָּלוּת. וְכֵן הַמִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק בְּצַד זֶה וְהָלְכָה לָהּ בְּצַד אַחֵר, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֶבֶן מֻנַּחַת לוֹ בְּחֵיקוֹ וְלֹא הִכִּיר בָּהּ מֵעוֹלָם, וְעָמַד וְנָפְלָה וְהֵמִיתָה, וְכֵן הַסּוּמָא שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה – כָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַגָּלוּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָרוֹב לְאֹנֶס.

יד. הָיָה עוֹלָה בַּסֻּלָּם וְנִשְׁמְטָה שִׁלְבָּה מִתַּחַת רַגְלוֹ וְנָפְלָה וְהֵמִיתָה פָּטוּר מִן הַגָּלוּת. אף שכשעלה על השלב בסולם דחקו ברגליו למטה, כיוון שירידה זו לצורך עלייתו, אינו גולה. וְכֵן הַמִּתְכַּוֵּן לִזְרֹק בְּצַד זֶה וכו'. כאן נזכרים מקרים נוספים של שוגג הקרוב לאונס. שֶׁהָיְתָה אֶבֶן מֻנַּחַת לוֹ בְּחֵיקוֹ וְלֹא הִכִּיר בָּהּ מֵעוֹלָם. כיוון שלא היה מודע מעולם לאבן זו לא היה עליו להיזהר, והוא נחשב אנוס כשהפילה והרגה.

טו. הָיְתָה אֶבֶן בְּחֵיקוֹ וְהִכִּיר בָּהּ, וּשְׁכָחָהּ, וְעָמַד וְנָפְלָה וְהֵמִיתָה – גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּשְׁגָגָה" (במדבר לה,יא; לה,טו) – מִכְּלָל שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה.
נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג – הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ – אֵינוֹ גּוֹלֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה מִכֹּחוֹ אֶלָּא מִכֹּחַ כֹּחוֹ, וְנִמְצָא כְּמוֹ אֹנֶס. וְכֵן הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְתָמָר לְהַפִּיל תְּמָרִים, וְנָפַל מִן הַתְּמָרִים עַל תִּינוֹק וַהֲרָגוּהוּ – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בָּאִין מִכֹּחַ כֹּחוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר הַסִּבּוֹת.

טו. נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ. הברזל של הגרזן נשמט מן הקת בשעה שהניף אותו. נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ. בשעה שהיכה בעץ נשמט הברזל מחמת חתיכת עץ שפגעה בו והוציאה אותו מהקת.

תקציר הפרק 

🤔 מהי תופעת הלוואי הקטלנית ביותר של העולם הדיגיטלי? (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ו')
לפי נתוני המשטרה, שימוש בטלפון מגדיל פי עשרה את הסיכוי לתאונת דרכים קטלנית. לפיכך, אדם שהרג בשוגג אדם אחר בשל שימוש בטלפון בזמן נהיגה, שגגתו "קרובה לזדון" ו"פשיעה", שכן "היה לו להיזהר ולא נזהר" (הלכה ד). אז שימו לב, את ההודעות שלנו אסור לכם לקרוא בזמן נהיגה! 📵

🤷‍ זהירות: פיגומים פגומים!
לפני כמה חודשים נערה נפצעה באורח קשה מפגיעת מוט שהושלך מאתר בנייה. ב"ה, לבסוף הנערה החלימה מפציעתה, אך אם חס וחלילה הייתה נהרגת, הפועל שהשליך את המוט היה מוגדר כהורג בשגגה רח"ל – אך לא היה גולה לעיר מקלט ולא זוכה לכפרה שהגלות מספקת, שכן השלכת המוט הייתה מעשה שהוא "קרוב למזיד… מפני שזו פשיעות היא, שהרי היה לו לעיין ואחר כך לזרוק או לסתור" (הלכה ו), דבר שהוא כמובן לא עשה 👷🏽‍♀

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות רוצח ושמירת הנפש ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קבלן שהרס בניין בחוסר זהירות והרג – האם גולה?

2.נכנס לנגריה בלי רשות ונהרג מנתז עץ – הנגר חייב גלות?

3.נהג בחוסר זהירות והרג – האם נחשב לרוצח בשגגה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן