פרק ו', הלכות שאר אבות הטומאות, ספר טהרה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיֵשׁ לָהּ רֶמֶז מִן הַתּוֹרָה: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית לה,ב). וְאַרְבָּעָה אֲבוֹת הַטֻּמְאָה יֵשׁ בָּהּ: עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ, וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ, וְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ, וְטֻמְאַת כֻּלָּן מִדִּבְרֵיהֶם.
א. וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. משמע שאלוהי הניכר מטמאים. וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ. הכלים שמשרתים אותה בהם. וְתִקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ. מה שמקריבים לה.
ב. עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, כְּשֶׁרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא" (דברים ז,כו). וְשִׁעוּרָהּ כַּזַּיִת, לֹא תִּהְיֶה זוֹ חֲמוּרָה מִן הַמֵּת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַצּוּרָה פְּחוּתָה מִכַּזַּיִת – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
ב. וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר. ראה לעיל א,א. כְּשֶׁרֶץ. בדומה לשרץ שאינו מטמא במשא (לעיל ד,ב). וְשִׁעוּרָהּ כַּזַּיִת לֹא תִּהְיֶה זוֹ חֲמוּרָה מִן הַמֵּת. אף שנלמדת משרץ להקל שאינה מטמאת במשא, אינה נלמדת ממנו להחמיר לטמא בכעדשה (שם), אלא מטמאת בכזית כבשר המת המטמא בשיעור זה (הלכות טומאת מת ב,א, וראה לקמן ה"ג).
ג. קָצַץ אֵבֶר מִמֶּנָּה, אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַרְדֵּעַ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים, אֶלָּא הַצּוּרָה כֻּלָּהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה" (ישעיהו ל,כב) – מַה הַנִּדָּה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים, אַף עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים.
בְּקֻלֵּי אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת דָּנוּ בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם: עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וּכְמֵת שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא בְּכַזַּיִת, וּכְנִדָּה שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים.
ג. אֲפִלּוּ הָיָה כְּמַרְדֵּעַ. בגודל של מלמד הבקר, שהיקפו טפח (הלכות טומאת מת כב,ד). שֶׁנֶּאֱמַר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה. נאמר לגבי פסילי עבודה זרה שיש להרחיקם כמו שמתרחקים מטומאת נידה ('דוה'). מַה הַנִּדָּה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְאֵבָרִים. שאם נחתכה ידה או רגלה אינן מטמאות משום נידה (פה"מ שבת ט,א, וראה הלכות מטמאי משכב ומושב ח,ד שיש למשפט זה משמעות נוספת).
ד. נִתְפָּרְקָה עֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַהֶדְיוֹט יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ וַהֲרֵי כָּל אֵבָרֶיהָ קַיָּמִין – אֵינָהּ מְטַמְּאָה.
ה. כָּל מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ: מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְשִׁעוּר טֻמְאָתָן בְּכַזַּיִת. וַאֲפִלּוּ קָצַץ מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ כַּזַּיִת מִן הַכְּלִי – מְטַמֵּא כְּשֶׁרֶץ, וְזוֹ חֻמְרָא בִּמְשַׁמְּשֶׁיהָ יָתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. וּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה – אֲבָנָיו וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ מְטַמְּאִין בְּכַזַּיִת בְּמַגָּע כְּכָל הַמְשַׁמְּשִׁין.
ה. וְזוֹ חֻמְרָא בִּמְשַׁמְּשֶׁיהָ יָתֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. שהיא אינה מטמאת לאיברים (לעיל ה"ג).
ו. הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה – נִטְמָא כַּנּוֹגֵעַ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה – נִטְמָא. סַפְסָלִים וְקַתֶּדְרָאוֹת שֶׁהִכְנִיס רֻבָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה – טְמֵאִים. וְכֻלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה.

ו. הַמַּכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה נִטְמָא כַּנּוֹגֵעַ. שאוויר בית עבודה זרה מטמא (השווה הלכות טומאת מת יא,א, הלכות טומאת צרעת טז,ו). וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ. המקבל טומאה דרך אווירו. סַפְסָלִים וְקַתֶּדְרָאוֹת. המקבלים טומאה כשאר כלים מגבם.

ז. תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּנְבֵלָה, וְשִׁעוּרָהּ בְּכַזַּיִת. כָּל דָּבָר שֶׁמַּקְרִיבִין לָהּ, בֵּין בָּשָׂר בֵּין שְׁאָר אֳכָלִים וּמַשְׁקִין – הַכֹּל כִּנְבֵלָה, שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן "זִבְחֵי מֵתִים" (תהלים קו,כח). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אֳכָלִים בְּטֵלָה לְעוֹלָם לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָיָה, אִם בִּטְּלָהּ – הֲרֵי זוֹ סָפֵק לַטֻּמְאָה. אֲבָל כְּלִי שֶׁהוּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּטְּלוֹ – טָהוֹר, וְכֵן עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ שֶׁבִּטְּלָן – טְהוֹרִין.
ז. כִּנְבֵלָה. המטמאת במגע ובמשא (לעיל א,א). שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן זִבְחֵי מֵתִים. כך מכנה הכתוב את הדברים שהוקרבו לעבודה זרה שהם כזבחים מתים, דהיינו כנבלה (וראה גם לעיל ב,י). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אֳכָלִים בְּטֵלָה לְעוֹלָם לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָיָה. שעבודה זרה ומשמשיה וכן תקרובת שלה אסורים בהנאה (הלכות עבודה זרה ז,ב), ואם ביטלוה קודם שתגיע לידי ישראל היא ומשמשיה מותרים, למעט תקרובת שאינה בטלה לעולם (שם ח,ח-ט). אִם בִּטְּלָהּ. פסל אותה וחיללה מלהיות תקרובת לעבודה זרה. אֲבָל כְּלִי שֶׁהוּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּטְּלוֹ טָהוֹר. שמכיוון שיש אפשרות לטהר כלי על ידי טבילתו במקווה, מועיל הביטול לטהרו מטומאה (בבלי עבודה זרה נב,א, וראה ר"ן ורש"ש שם).
ח. יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה – מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא, כִּנְבֵלָה, וְטֻמְאָתוֹ בְּכַזַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (דברים לב,לח) – הֲרֵי יֵין נְסִיכָם כְּחֵלֶב זְבָחֵימוֹ. וְאֵין מְטַמֵּא טֻמְאָה זוֹ אֶלָּא יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ בַּיָּד לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל סְתָם יֵינָם שֶׁל גּוֹיִם – מְטַמֵּא טֻמְאָה קַלָּה כִּשְׁאָר כָּל מַשְׁקִין טְמֵאִין.

ח. הֲרֵי יֵין נְסִיכָם כְּחֵלֶב זְבָחֵימוֹ. שדין היין שנתנסך לעבודה זרה שווה לדין הזבח שקרב לה (וכן לעניין איסור הנאה, הלכות מאכלות אסורות יא,א-ב). סְתָם יֵינָם שֶׁל גּוֹיִם. יין של גויים שלא ידוע אם נתנסך, שהוא אסור בשתייה ובהנאה מגזרת חכמים (ראה שם הל' ג-ד).

ט. מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר עַד כָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת מֵהֶן אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמֵהֶן אָבוֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים.
י. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל תּוֹרָה – הֲרֵי הוּא וְלַד טֻמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, וְכָל הַמִּתְטַמֵּא מֵחֲמַת אָב שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים – הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל דִּבְרֵיהֶן.
יא. כָּל אַב טֻמְאָה שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים – אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּע וְלֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו, וַהֲרֵי הוּא אַחַר שֶׁפֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּפְרֹשׁ וָלָד, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִים וְעוֹשֶׂה אוֹתָן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִאשׁוֹן.
יב. וְכָל אַב טֻמְאָה שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, בֵּין אָב שֶׁל תּוֹרָה בֵּין אָב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – אָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ אוֹ נוֹשְׂאוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וּבִשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִים – עָשָׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו.
פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו – הֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה לְכָל דָּבָר, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים – הֲרֵי הֵן שֵׁנִי.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר כָּל הָאָבוֹת חוּץ מִן הַנְּבֵלָה וְהַמֶּרְכָּב. אֲבָל הַנְּבֵלָה וְהַמֶּרְכָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה, וְהַנּוֹשְׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ, וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יב. מְטַמֵּא בְּגָדִים. והוא הדין לכל הכלים שנוגע בהם בשעת חיבורו במטמאיו, למעט אדם וכלי חרס (ראה הלכות פרה ה,ב ובפסקים ושיטות שם). עָשָׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן. כאילו נגעו באב הטומאה.

וְהַמֶּרְכָּב. כלי הראוי לרכיבה שנטמא על ידי מדרס הזב (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ו,א; ז,א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,א, הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב.

יג. מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כִּנְבֵלָה וּכְמֶרְכָּב שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים אֶלָּא הַנּוֹשְׂאָן – הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּגַּע בַּמַּיִם וְלֹא יָסִיט אוֹתָן, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְאֶחָד הַמֵּסִיט.
וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בְּצֶמֶר הַנְּבֵלָה אוֹ שֶׁנָּגַע בְּנוּמֵי הַמֶּרְכָּב – מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ מִשּׁוּם נוֹשֵׂא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַנּוֹגֵעַ בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָסִיט אוֹתָן, וּלְפִיכָךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, כְּדִין הַנּוֹשֵׂא.
יג. מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה. מי אפר פרה אדומה שיש בהם שיעור הראוי להזאה, שהם מטמאים את מי שנוגע או נושא אותם שלא לצורך (ראה הלכות פרה טו,א). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת מת א,ז.
בְּנוּמֵי הַמֶּרְכָּב. חוטים היוצאים ממנו.
יד. הַבּוֹלֵעַ נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר – בִּשְׁעַת בְּלִיעָתוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִין – הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. וְאַחַר שֶׁבָּלַע – הֲרֵי זֶה פּוֹרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו.
יד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,א. הֲרֵי זֶה פּוֹרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו. נחשב שפרש מן הטומאה ואינו מטמא בגדים יותר (שם).
טו. הַשּׂוֹרֵף פָּרָה אֲדֻמָּה, וּפָרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין, וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן מְטַמְּאִין בְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אִם נָגְעוּ בָּאֳכָלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן – הֲרֵי הֵן שֵׁנִי לַטֻּמְאָה.
טו. וּפָרִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין. חמש החטאות הנשרפות (ראה הלכות מעשה הקרבנות א,טו-טז). וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר. לעזאזל, ביום הכיפורים. שֶׁבִּשְׁעַת מַעֲשֵׂיהֶן מְטַמְּאִין בְּגָדִים. שהמתעסק בשרפתם מטמא בגדים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות פרה ה,א-ד.
טז. הַנּוֹגֵעַ בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת הַמֻּשְׁלָךְ בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה, כְּגוֹן נְבֵלָה אוֹ שֶׁרֶץ אוֹ מִשְׁכָּב שֶׁהָיָה בַּמִּקְוֶה וְנָגַע בּוֹ – הֲרֵי זֶה טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ויקרא יא,לו) – אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה מְטַמְּאִין. וּכְשֶׁיַּעֲלֶה מִן הַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ יִטְהַר.
וְכֵן זָב שֶׁדָּרַס עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁהוּא מֻנָּח בַּמִּקְוֶה – הֲרֵי הַמִּשְׁכָּב טָמֵא, וּכְשֶׁיַּעֲלֶה הַמִּשְׁכָּב מִן הַמִּקְוֶה – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְזֶה הַנּוֹגֵעַ בַּמִּשְׁכָּב כְּשֶׁהוּא בַּמִּקְוֶה, אִם פָּשַׁט יָדוֹ וְנָגַע חוּץ לַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין.
טז. מִשְׁכָּב. כלי הראוי לשכיבה שנטמא על ידי מדרס הזב, שהוא מטמא במגע ובמשא והנוגע בו או נושאו מטמא בגדים (הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב).
שֶׁדָּרַס עַל הַמִּשְׁכָּב. טימא אותו באחת מן הדרכים שמטמאת טומאת מדרס (ראה שם ז,א).

תקציר הפרק 

פרק ​ו הלכות שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת

​דיני טומאת עבודה זרה
שימו לב ❗ מהלכה ט עד יב יש מעין סיכום לדיני אבות הטומאות​

​טומאת עבודה זרה
תקנת חכמים ש​עבודה זרה וכל משמשיה מטמאים [א-ח]

​כללי הטומאה​​​

יש מאבות הטומאה המטמאים גם את בגדי האדם הנוגע בהם, ויש שרק אם האדם נושא אותם, ויש שכלל לא

א) במגע – כל אב טומאה היכול לטמא גם במשא, וכן המטמא בבית הבליעה;

ב) רק במשא – נבילה, מרכב הזב ומי חטאת;

ג) כלום – אב טומאה היכול לטמא רק במגע.

מעניין 🗯
​הפתגם המפורסם טובל ושרץ בידו מקורו מהלכה טז היום​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאר אבות הטומאות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טומאת ע"ז היא הקלה מבין אבות הטואמה?

2.טומאת תקרובת ע"ז חמורה מע"ז עצמה?

3.נגע במת שבמקווה-צריך לטבול במקווה אחר?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן