פרק ו', הלכות שופר סוכה ולולב, ספר זמנים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס – חַיָּבִים מִסָּפֵק. וְכֵן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין – חַיָּב. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, שֶׁהוּא כְּבֶן חָמֵשׁ כְּבֶן שֵׁשׁ – חַיָּב בַּסֻּכָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בַּמִּצְווֹת.
א. נָשִׁים וַעֲבָדִים… פְּטוּרִין. שנשים פטורות ממצוות עשה שבאות מזמן לזמן (הלכות עבודה זרה יב,ג), ועבד כנעני פטור ממצוות עשה שהנשים אין חייבות בהן (הלכות חגיגה ב,א). טֻמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה, ואם נתגלו איברי המין שלו ונמצא זכר דינו כזכר ודאי, ואם נמצא נקבה הרי הוא נקבה (הלכות אישות ב,כה). וְאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי מין זכריים ונקביים, והוא מוגדר כספק זכר ספק נקבה שאין דרך לברר את מינו (שם ב,כד). מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. שהיו לו שני בעלים שותפים, ואחד שחררו, או ששחרר בעליו את חציו (ראה הלכות עבדים ז,ד). שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ. שלא קורא בשם אמו כאשר הוא מתעורר (פה"מ סוכה ב,ז ע"פ בבלי כח,ב). מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מדברי חכמים. כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בַּמִּצְווֹת. ראה גם לעיל ב,ז, הלכות מגילה א,א ועוד.
ב. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, וְלֹא חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ חָשׁ בְּעֵינָיו. מִצְטַעֵר – פָּטוּר מִן הַסֻּכָּה; הוּא, לֹא מְשַׁמְּשָׁיו. וְאֵי זֶה הוּא מִצְטַעֵר? זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן בַּסֻּכָּה מִפְּנֵי הָרוּחַ, אוֹ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין וְהַפַּרְעוֹשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ מִפְּנֵי הָרֵיחַ.
ב. וּמְשַׁמְּשֵׁיהֶן. מסייעיהם. חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ. כואב לו הראש.
ג. הָאָבֵל – חַיָּב בַּסֻּכָּה. וְחָתָן וְכָל הַשּׁוֹשְׁבִינִין וְכָל בְּנֵי חֻפָּה – פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה.
ג. הָאָבֵל חַיָּב בַּסֻּכָּה. ואינו נידון כמצטער שפטור מן הסוכה. וְכָל הַשּׁוֹשְׁבִינִין. רעיו המלווים אותו. וְכָל בְּנֵי חֻפָּה. המשמשים ומסייעים בשמחת החופה.
ד. שְׁלוּחֵי מִצְוָה – פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. הוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּיּוֹם – פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה בַּיּוֹם וְחַיָּבִין בַּלַּיְלָה. הוֹלְכֵי דְּרָכִים בַּלַּיְלָה – פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה בַּלַּיְלָה וְחַיָּבִין בַּיּוֹם. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּיּוֹם – פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה בַּיּוֹם וְחַיָּבִין בַּלַּיְלָה. שׁוֹמְרֵי הָעִיר בַּלַּיְלָה – פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה בַּלַּיְלָה וְחַיָּבִין בַּיּוֹם. שׁוֹמְרֵי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים – פְּטוּרִין בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה הַשּׁוֹמֵר סֻכָּה, יֵדַע הַגַּנָּב שֶׁיֵּשׁ לַשּׁוֹמֵר מָקוֹם קָבוּעַ, וְיָבֹא וְיִגְנֹב מִמָּקוֹם אַחֵר.
ד. שְׁלוּחֵי מִצְוָה. ההולכים ממקום למקום לצורך מצווה.
ה. כֵּיצַד הִיא מִצְוַת הַיְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה? שֶׁיִּהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְדָר בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא דָּר בְּבֵיתוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם אֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי וְאֶת סֻכָּתוֹ קֶבַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג,מב). כֵּיצַד? כֵּלִים הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת – בַּסֻּכָּה. וּכְלֵי שְׁתִיָּה כְּגוֹן אֲשִׁישׁוֹת וְכוֹסוֹת – בַּסֻּכָּה. אֲבָל כְּלֵי אֲכִילָה כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת – חוּץ לַסֻּכָּה. הַמְּנוֹרָה – בַּסֻּכָּה, וְאִם הָיְתָה סֻכָּה קְטַנָּה – מַנִּיחָהּ חוּץ לַסֻּכָּה.
ה. וְאֶת סֻכָּתוֹ קֶבַע. שבה יהיה עיקר מגוריו. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ. ששם יהיו ישיבתכם ומגוריכם. וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת. בדים ומפות יפים. אֲשִׁישׁוֹת. בקבוקים או גביעים. אֲבָל כְּלֵי אֲכִילָה כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת חוּץ לַסֻּכָּה. לפי שהם מלוכלכים ואין הדבר מכבוד הסוכה. וְאִם הָיְתָה סֻכָּה קְטַנָּה מַנִּיחָהּ חוּץ לַסֻּכָּה. משום שהנר מאוס הוא ואינו נעים, ובסוכה שאינה מרווחת אין להכניסו (רש"י סוכה כט,א), או מפני שהבל הנר הופך את אוויר הסוכה למאוס (ואם כן הדין הוא רק בנר דולק; רבנו מנוח). ויש מפרשים שיש חשש שתידלק הסוכה (תוספות שם).
ו. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וִישֵׁנִין בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעָה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וְאָסוּר לֶאֱכֹל סְעוּדָה חוּץ לַסֻּכָּה כָּל שִׁבְעָה, אֶלָּא אִם כֵּן אָכַל אֲכִילַת עֲרַאי כַּבֵּיצָה אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר מְעַט. וְאֵין יְשֵׁנִין חוּץ לַסֻּכָּה וַאֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי. וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֶאֱכֹל פֵּרוֹת חוּץ לַסֻּכָּה. וּמִי שֶׁיַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֹא יִשְׁתֶּה חוּץ לַסֻּכָּה אֲפִלּוּ מַיִם – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
ו. וַאֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי. שמא יירדם לזמן ארוך, או מפני שלגבי שינה אין הגדרה של 'עראי' מפני שאפילו שינה מועטת עשויה להיות משמעותית לאדם מסוים (שני ההסברים הובאו בגמרא סוכה כו,א).
ז. אֲכִילָה בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בַּסֻּכָּה – חוֹבָה, אֲפִלּוּ אָכַל כַּזַּיִת פַּת – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מִכָּאן וָאֵילָךְ – רְשׁוּת: רָצָה לֶאֱכֹל סְעוּדָה – סוֹעֵד בַּסֻּכָּה; רָצָה אֵינוֹ אוֹכֵל כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא פֵּרוֹת אוֹ קְלָיוֹת חוּץ לַסֻּכָּה – אוֹכֵל. כְּדִין אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח.
ז. כְּדִין אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח. שיש חובה לאכול כזית מצה בליל יום טוב הראשון, ובשאר ימות החג אינו חייב לאכול מצה (ראה הלכות חמץ ומצה ו,א).
ח. מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בַּסֻּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ חוּץ לַסֻּכָּה וְאָכַל – הֲרֵי זֶה אָסוּר, וּכְאִלּוּ לֹא אָכַל בַּסֻּכָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר שֻׁלְחָנוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה.
ח. וְרֻבּוֹ. ורוב גופו. וּכְאִלּוּ לֹא אָכַל בַּסֻּכָּה. ואם מדובר באכילת החובה של הלילה הראשון, עליו לאכול שוב. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר שֻׁלְחָנוֹ. תוך כדי אכילה יקרב עצמו לשולחן ויצא משטח הסוכה. וַאֲפִלּוּ בְּסֻכָּה גְּדוֹלָה. שגם בה גזרו שמא יימשך אחר שולחנו.
ט. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים קוֹרֵא בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה. וּכְשֶׁמֵּבִין וּמְדַקְדֵּק בְּמַה שֶּׁיִּקְרָא – יָבִין חוּץ לַסֻּכָּה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. הַמִּתְפַּלֵּל – רָצָה מִתְפַּלֵּל בַּסֻּכָּה, אוֹ חוּץ לַסֻּכָּה.
ט. קוֹרֵא. לומד לצורך בקיאות ושינון. וּכְשֶׁמֵּבִין וּמְדַקְדֵּק. מעיין בדברים שלמד, וזקוק ליישוב הדעת.
י. יָרְדוּ גְּשָׁמִים – הֲרֵי זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ הַבַּיִת. מֵאֵמָּתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת? מִשֶּׁיֵּרְדוּ לְתוֹךְ הַסֻּכָּה טִפּוֹת שֶׁאִם יִפְּלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל יִפָּסֵד, אֲפִלּוּ לְתַבְשִׁיל שֶׁל פּוֹל. הָיָה אוֹכֵל בַּסֻּכָּה וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ, וּפָסְקוּ הַגְּשָׁמִים – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לַסֻּכָּה עַד שֶׁיִּגְמֹר סְעוּדָתוֹ. הָיָה יָשֵׁן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים בַּלַּיְלָה וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת, וּפָסְקוּ הַגְּשָׁמִים – אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לַסֻּכָּה כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, אֶלָּא יִישָׁן בְּבֵיתוֹ עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
י. לְפַנּוֹת. לעזוב את הסוכה. אֲפִלּוּ לְתַבְשִׁיל שֶׁל פּוֹל. שמתקלקל במהירות.
יא. גָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁחֲרִית – לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ, אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת כֵּלָיו וּמְפַנֶּה אוֹתָהּ מִן הַמִּנְחָה וָמַעְלָה. אֵין לוֹ מָקוֹם לְפַנּוֹת – פּוֹחֵת בָּהּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְאִם הֻצְרַךְ לִסְעֹד בִּשְׁאָר הַיּוֹם – צָרִיךְ לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, שֶׁמִּצְוָתָהּ כָּל שִׁבְעָה.
יא. לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ. אין לו לפרק את הסוכה, שהרי מצוותה היא כל היום עד הערב. מוֹרִיד הוּא אֶת כֵּלָיו. חזרה לבית, שמשעה זו יש להכין את הבית לכבוד יום טוב של שמיני עצרת. מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. לפנות ערב, כשעתיים וחצי קודם השקיעה ואילך. אֵין לוֹ מָקוֹם לְפַנּוֹת. את כליו ולאכול בהם בשמיני עצרת, ורוצה להמשיך לאכול בסוכה. פּוֹחֵת בָּהּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. מן הסכך ופוסלה, כדי שיהיה ניכר שנגמרה מצוותה (לקמן הי"ד).
יב. כָּל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעָה – מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיֵּשֵׁב: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה'. וּבְלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ עַל הַסֻּכָּה וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַזְּמַן, וּמְסַדֵּר כָּל הַבְּרָכוֹת עַל הַכּוֹס. נִמְצָא מְקַדֵּשׁ מֵעוֹמֵד, וּמְבָרֵךְ 'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה' וְיוֹשֵׁב, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַזְּמַן. וְכָזֶה הָיָה מִנְהַג רַבּוֹתַי וְרַבֵּי סְפָרַד לְקַדֵּשׁ מֵעוֹמֵד בְּלֵילֵי רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יב. עַל הַזְּמַן. ברכת 'שהחיינו' (ראה הלכות ברכות יא,ט). וּמְסַדֵּר כָּל הַבְּרָכוֹת עַל הַכּוֹס. מברך ברכות אלו על סדר הקידוש שעל כוס היין. נִמְצָא מְקַדֵּשׁ מֵעוֹמֵד וכו'. כדי שישב רק אחרי שיברך 'לישב בסוכה'.
יג. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים – יוֹשְׁבִין בַּסֻּכָּה שְׁמוֹנָה יָמִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, שֶׁהוּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת – יוֹשְׁבִין בָּהּ וְאֵין מְבָרְכִין 'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה'. וְכֵן טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס לְעוֹלָם אֵין מְבָרְכִין 'לֵישֵׁב', מִפְּנֵי שֶׁהֵן חַיָּבִין מִסָּפֵק וְאֵין מְבָרְכִין מִסָּפֵק.
יג. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים. בחוץ לארץ חוגגים את יום טוב יומיים, כפי שהיו נוהגים לעשות בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה והיה ספק בזמן קביעת החודש (ראה הלכות קידוש החודש ה,ד-ה). ומשום כך ביום השמיני של סוכות נוהגים מצד אחד כאילו הוא עדיין סוכות, ומצד שני הוא נחגג כשמיני עצרת. וְאֵין מְבָרְכִין לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה. כדי שלא יבואו לזלזל ביום שמיני עצרת הפטור מסוכה (ראה כס"מ).
יד. גָּמַר מִלֶּאֱכֹל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – מוֹרִיד כֵּלָיו וּמְפַנֶּה אוֹתָהּ. אֵין לוֹ מָקוֹם לְהוֹרִיד אֶת כֵּלָיו: אִם הָיְתָה קְטַנָּה – מַכְנִיס לָהּ מְנוֹרָה; וְאִם הָיְתָה גְּדוֹלָה – מַכְנִיס לָהּ קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, כְּדֵי לְהַכִּיר פְּסוּלָהּ וְשֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מִצְוָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְחֹת בָּהּ וּלְפָסְלָהּ.
יד. מַכְנִיס לָהּ מְנוֹרָה. שאין להכניסה לסוכה קטנה (לעיל ה"ה). מַכְנִיס לָהּ קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהן מאוסות ואין להכניסן לסוכה (שם). כְּדֵי לְהַכִּיר פְּסוּלָהּ וְשֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מִצְוָתָהּ. כדי שיהיה ניכר שכבר אין זה זמן סוכה. וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְחֹת בָּהּ וּלְפָסְלָהּ. אינו יכול לפחות את הסכך (כדלעיל הי"א), שהרי זהו יום טוב האסור במלאכת סתירה.
טו. מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סֻכָּה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – עוֹשֶׂה סֻכָּה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי עוֹשֶׂה סֻכָּה, שֶׁמִּצְוָתָהּ כָּל שִׁבְעָה.
עֲצֵי סֻכָּה אֲסוּרִין כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, בֵּין עֲצֵי דְּפָנוֹת בֵּין עֲצֵי סְכָךְ. אֵין נֵאוֹתִין מֵהֶן לְדָבָר אַחֵר כָּל שְׁמוֹנַת הַיָּמִים, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי כֻּלּוֹ הַסֻּכָּה מֻקְצֵית עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהוֹאִיל וְהֻקְצָת לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שְׁמִינִי – הֻקְצָת לְכָל הַיּוֹם.
טו. אֵין נֵאוֹתִין מֵהֶן לְדָבָר אַחֵר. אין משתמשים בהם לדברים אחרים מלבד שימושם לצורך הסוכה, לפי שיוחדו למצווה. כָּל שְׁמוֹנַת הַיָּמִים. שבעת ימי החג ושמיני עצרת. מֻקְצֵית. מיוחדת לצורך המצווה בלבד. וְהוֹאִיל וְהֻקְצָת וכו'. שזמן בין השמשות הוא ספק מן היום השביעי ספק מליל שמיני, ומכיוון שנאסר השימוש בתחילת היום מחמת הספק, נאסר לכולו.
טז. וְכֵן אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁתּוֹלִין בַּסֻּכָּה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ – אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן כָּל שְׁמוֹנָה. וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתְּלָיָן וְאָמַר: 'אֵינִי בּוֹדֵל מֵהֶן כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת' – הֲרֵי זֶה מִסְתַּפֵּק מֵהֶן בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְצָה אוֹתָן וְלֹא חָלָה עֲלֵיהֶן קְדֻשַּׁת הַסֻּכָּה וְלֹא נֶחְשְׁבוּ כְּמוֹתָהּ.
טז. לְהִסְתַּפֵּק. להשתמש. אֵינִי בּוֹדֵל מֵהֶן. איני רוצה להיבדל ולהימנע מהשימוש בהם, ובכך קבע כי אינו רוצה שייוחדו למצווה. כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. של ערב יום טוב הראשון. שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְצָה אוֹתָן וְלֹא חָלָה עֲלֵיהֶן קְדֻשַּׁת הַסֻּכָּה וְלֹא נֶחְשְׁבוּ כְּמוֹתָהּ. שהרי בכך שהתנה כבר הם אינם מיוחדים באופן בלעדי לצורך הסוכה ואינם נחשבים כחלק ממנה (אך לגוף הסוכה עצמו לא מועיל תנאי וחלה עליה קדושה בכל מקרה).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות סוכה

הישיבה בסוכה

הפטורים מישיבה בסוכה: נשים, עבדים, קטנים; חולים ומשמשיהם, אפילו חולה שאין בו סכנה, מצטער; חתן וכל השושבינים וכל בני החופה, כל שבעת ימי המשתה; שלוחי מצוה; הולכי דרכים בשעת הליכתם, שומרי העיר בשעת שמירתם (כנ"ל); שומרי גינות ופרדסים, גם שלא בזמן שמירתם.

אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. ואסור לאכול מחוץ לסוכה כל שבעה אלא אכילת עראי ואסור לישון מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי, אך מותר לשתות ולאכול פירות מחוץ לסוכה, ומי שמחמיר שלא לשתות אפילו מים מחוץ לסוכה – הרי זה משובח. וחובה לאכול בסוכה בליל יו"ט הראשון כזית פת.
יש ללמוד תורה בתוך הסוכה, וכשרוצה להבין ולדקדק, רשאי ללמוד מחוץ לסוכה, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו. ומותר להתפלל בתוך הסוכה או מחוצה לה.
אם ירדו גשמים ההורסים את התבשיל, יכנס לביתו. ואם פסקו הגשמים אחר שנכנס, אין מחייבים אותו לחזור לסעודה עד שיגמור סעודתו. וכן דין ישן בסוכה.

כל זמן שייכנס לישב בסוכה, מברך קודם שיישב "לישב בסוכה".

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר זמנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קטן חייב בסוכה מהרגע שהוא לא מפחד בלילה ונזקק לאימו שמתעורר?

2.האם כל אלו פטורין מהסוכה: מצטער, חתן, שלוחי מצווה, אבל, שומר גנות?

3.שומר שמוצב בבודקה בפתח הקניון – חייב בסוכה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן