א. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּבִירָה גְּדוֹלָה – מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזִיזֶיהָ וּכְתָלֶיהָ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבְתַרְבֵּץ שֶׁל חָצֵר, וּבָרְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים, וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֹבִי הַכְּתָלִים מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֹבִי הַכְּתָלִים. וּבְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים הוֹלְכִין אַחַר מִנְהַג הַמְּדִינָה וְהַשֵּׁמוֹת הַיְדוּעִין לָהֶן, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן מֶקַח וּמִמְכָּר.
א. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּבִירָה גְּדוֹלָה. השכיר לו יחידת דיור בתוך בירה שהיא מבנה גדול ומרובע שיש בו יחידות מגורים קטנות. ובמרכז הבירה כעין חלל לצורך כניסת אור ואוויר, ובחלל זה נטועה גינת נוי (תרבץ), ומאחורי הבתים בהיקף הבירה יש רחבה גדולה המוקפת כתלים בינה לבין רשות הרבים (מאירי בבא בתרא ו,א). בְּזִיזֶיהָ. בליטות היוצאות מהכתלים וניתן לתלות עליהן דברים. וּכְתָלֶיהָ. כגון להניח חפצים בחלל הכותל או לתקוע בו מסמרים ולתלות עליו חפצים. עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. לאורך הכותל עד מרחק ארבע אמות מפתח ביתו, אף שהוא כנגד שטחו של בית אחר (רש"י ותוס' רי"ד שם). ויש מפרשים שלאורך זה יכול להשתמש עד גובה של ארבע אמות (יד רמ"ה ומאירי שם). וּבְתַרְבֵּץ. בכתלים ובאוויר של הגינה הקטנה שבחלל שבין הבתים. בְּעֹבִי הַכְּתָלִים. בתליית זיזים או חקיקת חלונות קטנים להנחת חפצים (מאירי שם), ויש מפרשים שמדובר בדירה עליונה המשתמשת בשטח עובי הכותל מלמעלה (רש"י, תוס' רי"ד ויד רמ"ה שם). כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן מֶקַח וּמִמְכָּר. ראה הלכות מכירה כו,ז-ח.
ב. וְהַמַּשְׂכִּיר חֲצֵרוֹ סְתָם – לֹא הִשְׂכִּיר הָרֶפֶת שֶׁבָּהּ.
ב. סְתָם. ללא פירוט.
ג. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ – חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ דְּלָתוֹת, וְלִפְתֹּחַ לוֹ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ, וּלְחַזֵּק אֶת הַתִּקְרָה, וְלִסְמֹךְ אֶת הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְלַעֲשׂוֹת נֶגֶר וּמַנְעוּל, וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה אֻמָּן וְהֵן עִקָּר גָּדוֹל בִּישִׁיבַת הַבָּתִּים וְהַחֲצֵרוֹת.
הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְזוּזָה וּלְתַקֵּן מְקוֹם הַמְּזוּזָה מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵן אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת סֻלָּם אוֹ מַרְזֵב אוֹ לְהָטִיחַ גַּגּוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה מִשֶּׁל עַצְמוֹ.
הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה וּמְזוּזָה וּלְתַקֵּן מְקוֹם הַמְּזוּזָה מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵן אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת סֻלָּם אוֹ מַרְזֵב אוֹ לְהָטִיחַ גַּגּוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה מִשֶּׁל עַצְמוֹ.
ג. לְהַעֲמִיד לוֹ דְּלָתוֹת. להתקין דלתות בפתחים. וְלִפְתֹּחַ לוֹ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ. חללים שנעשו בקירות ומשמשים כחלונות, ועשויים להיסתם עם הזמן. וְלִסְמֹךְ אֶת הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה. לדאוג לתמיכה בקורה שבגג במקרה שנשברה ויש חשש שתתמוטט. נֶגֶר. בריח, מוט שמניחים לרוחב הדלת מקצה לקצה ומשמש לנעילת הבית מבפנים. וּמַנְעוּל. המשמש לנעילת הבית מבחוץ. מַעֲשֵׂה אֻמָּן. ולא כל אדם יכול לעשותם. עִקָּר גָּדוֹל. דבר בסיסי.
הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. שמצווה לעשות מעקה על גג הבית כדי שלא ייפלו ממנו (הלכות רוצח יא,א), ומצווה זו מוטלת על הדר בבית. וּמְזוּזָה. שקביעת המזוזה היא חובתו של הדר בבית (ראה הלכות מזוזה ה,יא). מְקוֹם הַמְּזוּזָה. מקום הנחת המזוזה. לְהָטִיחַ גַּגּוֹ. לטוח את הגג בטיט כדי לאטמו מחדירת גשמים.
הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. שמצווה לעשות מעקה על גג הבית כדי שלא ייפלו ממנו (הלכות רוצח יא,א), ומצווה זו מוטלת על הדר בבית. וּמְזוּזָה. שקביעת המזוזה היא חובתו של הדר בבית (ראה הלכות מזוזה ה,יא). מְקוֹם הַמְּזוּזָה. מקום הנחת המזוזה. לְהָטִיחַ גַּגּוֹ. לטוח את הגג בטיט כדי לאטמו מחדירת גשמים.
ד. הַמַּשְׂכִּיר עֲלִיָּה לַחֲבֵרוֹ, וְנִפְחֲתָה בְּאַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר – חַיָּב לְתַקֵּן הַתִּקְרָה וְהַמַּעֲזִיבָה שֶׁעָלֶיהָ, שֶׁהַמַּעֲזִיבָה חִזּוּק הַתִּקְרָה הִיא.
ד. וְנִפְחֲתָה בְּאַרְבָּעָה. רצפת העלייה התקלקלה בשטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (ראה לעיל ה,ח). הַתִּקְרָה וְהַמַּעֲזִיבָה שֶׁעָלֶיהָ. הקורות שהתקרה בנויה מהן וכיסוי הטיט שעל הקורות.
ה. הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר – הֲרֵי הוּא שֶׁל שׂוֹכֵר, לְפִיכָךְ הוּא מְטַפֵּל בּוֹ לְהוֹצִיאוֹ. וְאִם יֵשׁ שָׁם מִנְהָג – הוֹלְכִין אַחַר הַמִּנְהָג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַבְּהֵמוֹת שֶׁעָשׂוּ הַזֶּבֶל שֶׁל שׂוֹכֵר. וְאִם הַבְּהֵמָה שֶׁל אֲחֵרִים – הַזֶּבֶל שֶׁל בַּעַל הֶחָצֵר, שֶׁחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּתִּים שְׂכוּרִים בְּיַד אֲחֵרִים.
ה. הַזֶּבֶל. גללי הבהמות. הֲרֵי הוּא שֶׁל שׂוֹכֵר לְפִיכָךְ הוּא מְטַפֵּל בּוֹ לְהוֹצִיאוֹ. משום שהזבל של השוכר אם ירצה להשתמש בו, חובת סילוקו במקרה שלא ירצה להשתמש בו מוטלת עליו. וְאִם הַבְּהֵמָה שֶׁל אֲחֵרִים. שנכנסו לחצר בהמות שאינן של השוכר או המשכיר והטילו שם גללים. שֶׁחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. שחצרו היא כשליח הקונה עבורו וזכה בזבל זה (ראה גם הלכות גזלה ואבדה יז,ח-י, הלכות זכייה ומתנה ד,ח-ט).
ו. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת אוֹ חָצֵר אוֹ מֶרְחָץ אוֹ חֲנוּת אוֹ שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת עַד זְמַן קָצוּב – הֲרֵי זֶה כּוֹפֵהוּ לָצֵאת בְּסוֹף זְמַנּוֹ, וְאֵינוֹ מַמְתִּין לוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. הִשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת סְתָם לְלִינָה – אֵין פָּחוֹת מִיּוֹם אֶחָד. לִשְׁבִיתָה – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי יָמִים. לְנִשּׂוּאִין – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם.
ו. בַּיִת סְתָם לְלִינָה אֵין פָּחוֹת מִיּוֹם אֶחָד. כשסוכמה השכירות ללינה ולא סוכם לכמה ימים, השכירות היא ללילה וליום שאחריו ולא ללילה בלבד (שטמ"ק בבא מציעא קא,ב). לִשְׁבִיתָה אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי יָמִים. כשסוכמה השכירות בלשון שביתה, מכיוון שעל מנת לשבות ביום השבת אדם זקוק להכין שביתתו בערב שבת ולשבות בשבת, הרי שלשון זו כוללת יום ולילה ויום עד הלילה שלמחרת (שם, וראה חסדי דוד בבא מציעא ח,יא שפירש את השטמ"ק באופן שונה והביא פירוש נוסף משלו). לְנִשּׂוּאִין אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. ששמחת הנישואין נמשכת שלושים יום (ראה הלכות ברכות ה,ה).
ז. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ סְתָם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מָקוֹם וְלֹא יִהְיֶה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, וּלְסוֹף הַשְּׁלֹשִׁים יֵצֵא.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּימוֹת הַחַמָּה. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. קָבַע לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הֶחָג, אִם נִשְׁאַר מִן הַשְּׁלֹשִׁים אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לְאַחַר הֶחָג – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ עַד מוֹצָאֵי הַפֶּסַח, וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּעֲיָרוֹת. אֲבָל בַּכְּרַכִּים – אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם. וְכֵן בַּחֲנוּת – בֵּין בַּכְּרַכִּים בֵּין בָּעֲיָרוֹת צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּימוֹת הַחַמָּה. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. קָבַע לוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הֶחָג, אִם נִשְׁאַר מִן הַשְּׁלֹשִׁים אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לְאַחַר הֶחָג – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ עַד מוֹצָאֵי הַפֶּסַח, וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּעֲיָרוֹת. אֲבָל בַּכְּרַכִּים – אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם. וְכֵן בַּחֲנוּת – בֵּין בַּכְּרַכִּים בֵּין בָּעֲיָרוֹת צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם.
ז. סְתָם. ולא קצבו זמן לשכירות. כְּדֵי לְבַקֵּשׁ מָקוֹם. לחפש מקום מגורים אחר.
אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. מכיוון שבימות הגשמים קשה לאדם לטלטל את עצמו מבית לבית ואין הדירות להשכרה מצויות, אינו יכול להוציאו מחג הסוכות ועד חג הפסח אף אם יודיעו שלושים יום קודם. אִם נִשְׁאַר מִן הַשְּׁלֹשִׁים אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לְאַחַר הֶחָג וכו'. אם שלושים הימים לא נשלמו לפני החג, אלא נשאר יום אחד אחר כניסת החג. וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם. גם במוצאי פסח לא יוכל להוציאו מיד על סמך ההודעה שהודיעו קודם ימות הגשמים, ועליו לחזור ולהודיעו שלושים יום קודם מוצאי פסח.
בָּעֲיָרוֹת. בכפרים. אֲבָל בַּכְּרַכִּים. בערים גדולות, מכיוון שרבים מעוניינים לגור בהן, אין הדירות מצויות שם, ולכן משך הזמן שצריך להודיע מראש לשוכר גדול יותר. וְכֵן בַּחֲנוּת צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם. משום שדרכו של חנווני לתת למוכריו בהקפה, יש לתת לקונים זמן לשלם חובותיהם על מנת למנוע הפסד מהחנווני, או משום שהטורח במציאת חנות חלופית והעברתה מרובה ממציאת דירה והעברתה (ראה מאירי בבא מציעא קא,ב).
אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. מכיוון שבימות הגשמים קשה לאדם לטלטל את עצמו מבית לבית ואין הדירות להשכרה מצויות, אינו יכול להוציאו מחג הסוכות ועד חג הפסח אף אם יודיעו שלושים יום קודם. אִם נִשְׁאַר מִן הַשְּׁלֹשִׁים אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד לְאַחַר הֶחָג וכו'. אם שלושים הימים לא נשלמו לפני החג, אלא נשאר יום אחד אחר כניסת החג. וְהוּא שֶׁיּוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מִקֹּדֶם. גם במוצאי פסח לא יוכל להוציאו מיד על סמך ההודעה שהודיעו קודם ימות הגשמים, ועליו לחזור ולהודיעו שלושים יום קודם מוצאי פסח.
בָּעֲיָרוֹת. בכפרים. אֲבָל בַּכְּרַכִּים. בערים גדולות, מכיוון שרבים מעוניינים לגור בהן, אין הדירות מצויות שם, ולכן משך הזמן שצריך להודיע מראש לשוכר גדול יותר. וְכֵן בַּחֲנוּת צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִקֹּדֶם. משום שדרכו של חנווני לתת למוכריו בהקפה, יש לתת לקונים זמן לשלם חובותיהם על מנת למנוע הפסד מהחנווני, או משום שהטורח במציאת חנות חלופית והעברתה מרובה ממציאת דירה והעברתה (ראה מאירי בבא מציעא קא,ב).
ח. כְּשֵׁם שֶׁהַמַּשְׂכִּיר חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ, כָּךְ הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּעֲיָרוֹת אוֹ מִקֹּדֶם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּכְּרַכִּים, כְּדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ שָׁכֵן וְלֹא יִשָּׁאֵר בֵּיתוֹ פָּנוּי. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת, אֶלָּא יִתֵּן הַשָּׂכָר.
ח. כָּךְ הַשּׂוֹכֵר חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ. אם ברצונו לסיים את השכירות. כְּדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ שָׁכֵן וְלאֹ יִשָּׁאֵר בֵּיתוֹ פָּנוּי. שיחפש המשכיר שוכר חדש לבית שהתפנה, שבכרכים דרוש לכך יותר זמן, משום שנוהגים לשכור לפרק זמן ארוך ולא תמיד יימצאו שוכרים (ערוה"ש שיב,יז). אֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת אֶלָּא יִתֵּן הַשָּׂכָר. אינו יכול לצאת קודם תום הזמן אלא אם כן ישלם את דמי השכירות עד סוף שלושים יום בעיירות או עד תום שנים עשר חודש בכרכים.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּשְׂכִּיר יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ וְלֹא הַשּׂוֹכֵר יָכוֹל לָצֵאת עַד שֶׁיּוֹדִיעוּ מִקֹּדֶם, אִם הוּקְרוּ הַבָּתִּים – יֵשׁ לַמַּשְׂכִּיר לְהוֹסִיף עָלָיו וְלוֹמַר לַשּׂוֹכֵר: 'אוֹ שְׂכֹר בְּשָׁוֶה עַד שֶׁתִּמְצָא, אוֹ תֵּצֵא'. וְכֵן אִם הוּזְלוּ הַבָּתִּים, יֵשׁ לַשּׂוֹכֵר לִפְחֹת מִן הַשָּׂכָר וְלוֹמַר לַמַּשְׂכִּיר: 'אוֹ שְׂכֹר לִי כַּשַּׁעַר שֶׁל עַתָּה, אוֹ הֲרֵי בֵּיתְךָ לְפָנֶיךָ'.
נָפַל בֵּית הַמַּשְׂכִּיר שֶׁהָיָה דָּר בּוֹ – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיא הַשּׂוֹכֵר מִבֵּיתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: 'אֵינוֹ בַּדִּין שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי עַד שֶׁתִּמְצָא מָקוֹם וַאֲנִי מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁאֵין אַתָּה בַּעַל זְכוּת בְּבַיִת זֶה יָתֵר מִמֶּנִּי'.
נָפַל בֵּית הַמַּשְׂכִּיר שֶׁהָיָה דָּר בּוֹ – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיא הַשּׂוֹכֵר מִבֵּיתוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: 'אֵינוֹ בַּדִּין שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי עַד שֶׁתִּמְצָא מָקוֹם וַאֲנִי מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁאֵין אַתָּה בַּעַל זְכוּת בְּבַיִת זֶה יָתֵר מִמֶּנִּי'.
ט. יֵשׁ לַמַּשְׂכִּיר. יש לו רשות. אוֹ שְׂכֹר בְּשָׁוֶה עַד שֶׁתִּמְצָא אוֹ תֵּצֵא. מתנה עמו שישלם לו שכירות במחיר היקר עד שימצא דירה אחרת או שייצא מיד. ובמקרה זה אין המשכיר מחויב לתת לו שהות זמן ליציאתו משום שהוא מפסיד ממון. שְׂכֹר לִי. תשכיר לי.
נָפַל בֵּית הַמַּשְׂכִּיר שֶׁהָיָה דָּר בּוֹ. ונמצא שאין למשכיר היכן לדור. הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיא הַשּׂוֹכֵר מִבֵּיתוֹ. מיד, ואינו צריך לתת לו שהות זמן למציאת דירה.
נָפַל בֵּית הַמַּשְׂכִּיר שֶׁהָיָה דָּר בּוֹ. ונמצא שאין למשכיר היכן לדור. הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיא הַשּׂוֹכֵר מִבֵּיתוֹ. מיד, ואינו צריך לתת לו שהות זמן למציאת דירה.
י. נָתַן הַבַּיִת לִבְנוֹ לִשָּׂא בּוֹ אִשָּׁה: אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ נַעֲשֶׂה חָתָן בִּזְמַן פְּלוֹנִי, וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם וְלֹא הוֹדִיעוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ; וְאִם עַכְשָׁיו נִזְדַּמְּנָה לוֹ אִשָּׁה, וַהֲרֵי הוּא נוֹשֵׂא מִיָּד – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיאוֹ, שֶׁאֵינוֹ בַּדִּין שֶׁיִּהְיֶה זֶה יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וּבֶן בַּעַל הַבַּיִת מְחַזֵּר לִשְׂכֹּר בַּיִת שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ חֻפָּה.
י. נָתַן הַבַּיִת לִבְנוֹ לִשָּׂא בּוֹ אִשָּׁה. לאחר שהשכירו לאחר, מצא בנו אישה ורצה לתת לו את הבית ולהוציא את השוכר.
יא. מָכַר אֶת הַבַּיִת אוֹ נְתָנוֹ אוֹ הוֹרִישׁוֹ – אֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ מִקֹּדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ מִקֹּדֶם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁהֲרֵי הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין כֹּחֲךָ יָתֵר מִכֹּחַ זֶה שֶׁזָּכִיתָ בְּבַיִת זֶה מֵחֲמָתוֹ'.
יא. הַשֵּׁנִי. הקונה או מקבל המתנה או היורש. עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ וכו'. במקרה ששכר בסתם (ואם שכר לתקופה מוגדרת אינו יכול להוציאו עד תום תקופת השכירות).
