פרק ו', הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כּוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לָעִיר, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא בָּהֶן כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִקְרוֹת מִן הַצִּבּוּר.
א. חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לָעִיר. כדי להגן על העיר. וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וכו'. ראה גם הלכות תפילה יא,א.
ב. מִי שֶׁלָּקַח עִיר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – כּוֹפִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכוֹפִין בְּנֵי בִּקְעָה זֶה אֶת זֶה לַעֲשׂוֹת בֵּינֵיהֶן חָרִיץ וּבֶן חָרִיץ.
ב. מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שבאמצעות הדרכים יגיעו אנשים נוספים ויתיישבו בה. בְּנֵי בִּקְעָה. שטח פתוח שיש בו שדות של מספר אנשים. חָרִיץ וּבֶן חָרִיץ. תעלות ברוחב שישה ושלושה טפחים כדי להגן על השדות (ראה הלכות מכירה כא,כב).
ג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָצֵר בְּעִיר אַחֶרֶת – בְּנֵי הָעִיר מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ לַחְפֹּר עִמָּהֶם בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וְאַמַּת הַמַּיִם. אֲבָל בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים – אֵין מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיָה שָׁרוּי עִמָּהֶם בְּאוֹתָהּ הָעִיר – מְשַׁעְבְּדִין אוֹתוֹ עַל הַכֹּל.
ג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָצֵר בְּעִיר אַחֶרֶת. ואינו דר שם. בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. שמשמשים לאגירת מים.
ד. כְּשֶׁהֵן גּוֹבִין מֵאַנְשֵׁי הָעִיר לִבְנוֹת הַחוֹמָה – גּוֹבִין לְפִי קְרִיבַת הַבָּתִּים מִן הַחוֹמָה: כָּל הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה – נוֹתֵן יָתֵר.
ד. כָּל הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה נוֹתֵן יָתֵר. מכיוון שהסכנה מפני האויב שבחוץ גדולה ככל שקרובים יותר לחומה.
ה. וְכָל הַדָּר בָּעִיר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹ שֶׁקָּנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה – נוֹתֵן עִם בְּנֵי הָעִיר בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לְתִקּוּן הַחוֹמָה וְהַדְּלָתוֹת, וּשְׂכַר הַפָּרָשִׁים הַשּׁוֹמְרִין אֶת הַמְּדִינָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת הָעִיר.
ה. וְכָל הַדָּר בָּעִיר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שמתגורר בעיר בשכירות. אוֹ שֶׁקָּנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה. שאז מיד עם קניית הבית נעשה כשאר בני העיר.
ו. כָּל הַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לִשְׁמִירַת הָעִיר – לוֹקְחִין מִכָּל אַנְשֵׁי הָעִיר, וַאֲפִלּוּ מִן הַיְתוֹמִים, חוּץ מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְפִי שֶׁאֵין הַחֲכָמִים צְרִיכִין שְׁמִירָה – הַתּוֹרָה שׁוֹמַרְתָּן. אֲבָל לְתִקּוּן הַדְּרָכִים וְהָרְחוֹבוֹת – אֲפִלּוּ מִן הַחֲכָמִים. וְאִם כָּל הָעָם יוֹצְאִין וּמְתַקְּנִין בְּעַצְמָן – לֹא יֵצְאוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עִמָּהֶן, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְהִזְדַּלְזֵל בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ.
ו. חוּץ מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וכו'. ופטורים גם מנתינת מס, בין אם הוא מס קצוב על בני העיר ובין אם הוא מס הקצוב על כל איש ואיש (הלכות תלמוד תורה ו,י).
ז. הָיוּ חוֹפְרִין נָהָר לְהָבִיא בּוֹ מַיִם לַמְּדִינָה – גּוֹבִין אַף מִן הַיְתוֹמִים, שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶן, כְּדֵי שֶׁיַּשְׁקוּ מִמֶּנּוּ שְׂדוֹתֵיהֶן וְכַרְמֵיהֶן. לְפִיכָךְ, אִם אֵרַע לָהֶן דָּבָר וְלֹא בָּאוּ הַמַּיִם, הוֹאִיל וְלֹא נֶהֱנוּ הַיְתוֹמִים – מַחֲזִירִין לָהֶן כָּל מַה שֶּׁנִּלְקַח מֵהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. מַחֲזִירִין לָהֶן כָּל מַה שֶּׁנִּלְקַח מֵהֶן. משום שהיתומים אינם מוחלים על הממון (ראה לדוגמה הלכות גזלה ואבדה טו,טז).
ח. כּוֹפִין בְּנֵי מָבוֹי זֶה אֶת זֶה שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בֵּינֵיהֶן לֹא חַיָּט וְלֹא בֻּרְסִי וְלֹא אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת. הָיָה שָׁם בַּמָּבוֹי אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּבוֹי אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁם מֶרְחָץ אוֹ חֲנוּת אוֹ רֵחַיִם, וּבָא חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה מֶרְחָץ אַחֶרֶת בְּצִדּוֹ אוֹ טָחוֹן אַחֶרֶת – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אַתָּה פּוֹסֵק חַיַּי'. וַאֲפִלּוּ הָיָה מִבְּנֵי מָבוֹי אַחֵר – אֵינָן יְכוֹלִין לְמָנְעוֹ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בֵּינֵיהֶן אוֹתָהּ אֻמָּנוּת.
אֲבָל גֵּר מִמְּדִינָה אַחֶרֶת שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת חֲנוּת בְּצַד חֲנוּתוֹ שֶׁל זֶה אוֹ מֶרְחָץ בְּצַד מֶרְחָץ שֶׁל זֶה – יֵשׁ לָהֶן לְמָנְעוֹ. וְאִם הָיָה נוֹתֵן עִמָּהֶם מְנַת הַמֶּלֶךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ.
ח. כּוֹפִין בְּנֵי מָבוֹי. שאינו מפולש. שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בֵּינֵיהֶן לֹא חַיָּט וְלֹא בֻּרְסִי. מפני שמלאכתם עלולה להפריע לבני המבוי. בֻּרְסִי. מעבד עורות. טָחוֹן. רחיים טוחנים. פּוֹסֵק חַיַּי. מפסיד פרנסתי.
גֵּר מִמְּדִינָה אַחֶרֶת. בן עיר אחרת. מְנַת הַמֶּלֶךְ. מסים. אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ. אף האומן הראשון אינו יכול למנעו בטענה שמפסיד את פרנסתו.
ט. רוֹכְלִין הַמְחַזְּרִין בַּעֲיָרוֹת – אֵין בְּנֵי הָעֲיָרוֹת יְכוֹלִין לְעַכְּבָן, שֶׁתַּקָּנַת עֶזְרָא הִיא שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּשָׂמִים מְצוּיִין לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֵינָן קוֹבְעִין מָקוֹם וְיוֹשְׁבִין בּוֹ אֶלָּא מִדַּעַת בְּנֵי הָעִיר. וְאִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא – קוֹבֵעַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.
ט. רוֹכְלִין. שמוכרים בשמים. הַמְחַזְּרִין. מסתובבים. אֵין בְּנֵי הָעֲיָרוֹת יְכוֹלִין לְעַכְּבָן. בטענה שרוכלים אלו ממעטים את את פרנסתם. שֶׁתַּקָּנַת עֶזְרָא הִיא. עזרא הסופר תיקן עשר תקנות, וזו אחת מהן (ראה בבלי בבא קמא פב,א). שֶׁיִּהְיוּ הַבְּשָׂמִים מְצוּיִין לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. ולא יתגנו על בעליהן. וְאִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא. הרוכל הוא גם תלמיד חכם. קוֹבֵעַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. כדי שלא ייטרד מלימודו.
י. הַסּוֹחֲרִים שֶׁמְּבִיאִין סְחוֹרָתָן לִמְכֹּר בְּתוֹךְ הָעֲיָרוֹת – בְּנֵי הָעִיר מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן. וְאִם מָכְרוּ בְּיוֹם הַשּׁוּק בִּלְבַד – אֵין מוֹנְעִין אוֹתָן, וְהוּא שֶׁיִּמְכְּרוּ בַּשּׁוּק. אֲבָל לֹא יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים, אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשּׁוּק. וְאִם יֵשׁ לָהֶן מִלְוָה בָּעִיר – מוֹכְרִין כְּדֵי פַּרְנָסָתָן אֲפִלּוּ בְּלֹא יוֹם הַשּׁוּק, עַד שֶׁיִּפְרְעוּ אֶת חוֹבָן וְיֵלְכוּ לָהֶם.
י. בְּנֵי הָעִיר מְעַכְּבִין עֲלֵיהֶן. משום שמפסידים בכך את הסוחרים המקומיים. בְּיוֹם הַשּׁוּק. ביום שמתקיים בו יריד. וְאִם יֵשׁ לָהֶן מִלְוָה בָּעִיר. ורצונם להתעכב בעיר ולהשתכר מסחורתם עד שיפרעו את ההלוואה.
יא. אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ שֶׁבִּקֵּשׁ לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא, אֻמָּן, אוֹ גַּרְדִּי, אוֹ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל גּוֹיִם – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בַּחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין – לֹא יַשְׂכִּירֶנּוּ לֹא לְרוֹפֵא וְלֹא לְאֻמָּן וְלֹא לְגַרְדִּי וְלֹא לְסוֹפֵר יְהוּדִי שֶׁכּוֹתֵב הַשְּׁטָרוֹת וְלֹא לִמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל גּוֹיִם.
יא. מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. אבל מבוי המפולש לרשות הרבים, דינו כרשות הרבים (ראה לעיל ה,יד). אֻמָּן. מקיז דם. גַּרְדִּי. אורג. וְלֹא לְסוֹפֵר יְהוּדִי שֶׁכּוֹתֵב הַשְּׁטָרוֹת. לבלר הכותב מסמכים שונים. וְלֹא לִמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל גּוֹיִם. שאין בזה מצווה.
יב. חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר – יְכוֹלִין הַשְּׁכֵנִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים', אֶלָּא עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בַּחֲנוּתוֹ וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק. אֲבָל אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ' אוֹ 'מִקּוֹל הָרֵחַיִם', שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת כֵּן.
וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאֵין הַשֻּׁתָּפִין יְכוֹלִין לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן'.
יב. יְכוֹלִין הַשְּׁכֵנִים לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. אף אם החזיק לעשות מלאכתו בחצר, יכולים בכל עת למחות בו מלהכניס לשם את לקוחותיו (כדלקמן יא,ה). שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק לַעֲשׂוֹת כֵּן. ולא מיחו בו, אך לכתחילה יכולים למנעו (כדלעיל ה"ח).
יֵשׁ לוֹ לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אבל אם מלמדם חשבון או הנדסה וכדומה, מעכבים עליו (פה"מ בבא בתרא ב,ג).
יג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקֶה מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקֶה מִבַּחוּץ. וּשְׁנֵיהֶם עוֹשִׂים פּוֹתַחַת עַל הַבּוֹר: בַּעַל הַבּוֹר כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת מֵימָיו, וּבַעַל חָצֵר מִשּׁוּם חֲשַׁד אִשְׁתּוֹ, שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לְשָׁם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ.
יג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. כגון שקנה ממנו את הבור וקיבל דרך להגיע אל הבור, או במקרה של שותפים או אחים שחלקו והסכימו ביניהם שלבעל הבור תהיה דרך להגיע לבורו, ודרך זו עוברת דרך חצר חברו. נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וכו'. אבל אינו רשאי להיכנס ולצאת בשעות שאין בני אדם נוהגים להיכנס ולצאת מביתם ולהטריח בכך את בעל הבית לקום ולפתוח לו. וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקֶה מִבּוֹרוֹ. שההקניה או ההסכמה על המעבר בחצר חברו אינה הקניה גמורה אלא זכות מעבר, והיא אינה כוללת שימושים אלו. וּשְׁנֵיהֶם עוֹשִׂים פּוֹתַחַת עַל הַבּוֹר. כל אחד מהם עושה מנעול לנעילת הבור. שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לְשָׁם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. כדי שאשת בעל הבית לא תיכנס למתחם של הבור ללא ידיעת בעלה ותתייחד עם בעל הבור (ראה תורת חיים בבא בתרא צט,ב).
יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ – נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵין מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְשָׂדֶה אַחֶרֶת. וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ.
הֶחֱזִירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן – הֲרֵי זֶה נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְשָׂדֶה אַחֶרֶת. וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לְעַכֵּב עַל חֲבֵרוֹ בִּזְרִיעַת הַדֶּרֶךְ שֶׁנָּתְנוּ מִן הַצַּד.
יד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. שקנה את הגינה הפנימית וקיבל דרך לגינתו, וכן יורשים או שותפים שחלקו והתרצה החיצון לתת לפנימי מעבר דרך גינתו, ומשום שאין הדרך קנויה לו לגמרי אלא רק הזכות לעבור בה, מותר לו להשתמש בדרך רק בדברים ההכרחיים לגינה ולא לכל דבר אחר. תַּגָּרִין. סוחרים הבאים לקנות ירקות מגינתו. וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ. אם ירצה בכך. שהדרך קנויה לפנימי רק לצורך מעבר, ואינו יכול למנוע מהחיצון שום דבר כל עוד אינו מונע ממנו את המעבר לגינתו.
הֶחֱזִירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ מִן הַצַּד. שקבעו ביניהם שהמעבר לגינה הפנימית יהיה מהצד ולא באמצע הגינה החיצונית. נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וכו'. משום שמדובר בדרך צדדית אין בעל הגינה החיצונית נפסד בכך, ומן הסתם נתן לבעל הגינה הפנימית את האפשרות ללכת בדרך זו ללא הגבלה ולהכניס דרכה תגרים. וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְשָׂדֶה אַחֶרֶת. שאם יעשה כן הרי הוא מרבה על בעל הגינה השנייה את הליכתו, והדרך ניתנה לו רק לצורך הגינה גם כשהיא מן הצד (פה"מ בבא בתרא ו,ו). וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לְעַכֵּב עַל חֲבֵרוֹ בִּזְרִיעַת הַדֶּרֶךְ שֶׁנָּתְנוּ מִן הַצַּד. הואיל והסכימו שתהיה הדרך מהצד, הרי ייחדוה להילוך ולא לזריעה.

תקציר הפרק 

🤔 השתתפות בבניית בית כנסת, זו חובה?
כן! ההלכה היא שבני העיר יכולים ואף חייבים לכפות זה את זה "לבנות להם בית כנסת" (הלכה א), כלומר לקחת חלק בתשלומי הבנייה, וזאת מפני שבעיר שיש בה מניין יהודים חייב להיות מקום לתפילה בציבור. אכן, אם אין בידם של תושבי אותה העיר לבנות בית כנסת, בגלל מספרם המועט או מצבם הכלכלי, הם יכולים להסתפק בשכירת מבנה מתאים לתפילה (שבו יוכלו להתפלל לה' שישפיע עליהם שפע גדול שיאפשר להם לבנות בית כנסת…) 🕍

🤷‍ היופי הוא טעם החיים?
"שקר החן והבל היופי" הוא משפט שגור, אך ההלכה דווקא מכירה בחשיבותו של היופי עד שחכמינו קבעו ש"רוכלין [המוכרים בשמים ותכשיטי נשים] המחזרין בעיירות – אין בני העיירות יכולין לעכבן" מלמכור את סחורתם בעיירה, על אף שהדבר פוגע בסוחרים המקומיים, וזאת מפני שחכמינו ביקשו "שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל" במחיר נגיש כדי שהן לא תתגנינה על בעליהן (הלכה ט). 😎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכנים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם תלמידי ישיבות חייבים במיסי תחזוקת עירם?

2.תלמיד חכם סוחר המעוניין לפתוח חנות בעיר- יכולים התושבים לעכבו?

3.האם מותר לפתוח תלמוד תורה בביתו למרות מחאות השכנים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן