פרק ו', הלכות שלוחין ושותפין, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנַיִם שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בְּמָמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת שֻׁתָּפוּת, וְאִם פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע, וְיֵשׁ לָהֶן לְהַתְנוֹת בַּשָּׂכָר וּבַהֶפְסֵד כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲבָל אִם הָיָה הָאֶחָד בִּלְבַד הוּא שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּמָמוֹן הַשִּׁתּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּמוֹן מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם – הֲרֵי זֹאת הַשֻּׁתָּפוּת נִקְרֵאת עֵסֶק, וְזֶה הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן נִקְרָא מִתְעַסֵּק, שֶׁהֲרֵי הוּא לְבַדּוֹ מִתְעַסֵּק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, וְשֻׁתָּפוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן נִקְרָא בַּעַל הַמָּעוֹת.
א. אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת שֻׁתָּפוּת. משום שהעיסוק המשותף בדבר הוא המגדיר זאת כשותפות. וְאִם פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ. המעות מערכם. הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע. חולקים את הרווח וההפסד בשווה. וְיֵשׁ לָהֶן. הם רשאים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,ג.
ב. תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן – יִהְיֶה חֲצִי הַמָּמוֹן בְּתוֹרַת הַלְוָאָה, וַהֲרֵי הַמִּתְעַסֵּק חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָבַד בְּאֹנֶס, וְהַחֵצִי הָאַחֵר בְּתוֹרַת פִּקָּדוֹן, וַהֲרֵי הוּא בְּאַחֲרָיוּת בַּעַל הַמָּעוֹת. וְאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן – אֵין הַמִּתְעַסֵּק חַיָּב לְשַׁלֵּם, וּלְפִיכָךְ יִהְיֶה שְׂכַר זֶה הַחֵצִי, אִם הִרְוִיחוּ, שֶׁל בַּעַל הַמָּעוֹת.
וּלְפִי תַּקָּנָה זוֹ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד שֶׁל כָּל הַמָּמוֹן לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, נִמְצָא בַּעַל הַמָּעוֹת נוֹטֵל שְׂכַר חֲצִי מְעוֹתָיו שֶׁהֵן פִּקָּדוֹן וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, אֶלָּא זֶה הַמִּתְעַסֵּק טוֹרֵחַ לוֹ בַּחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן מִפְּנֵי מְעוֹתָיו שֶׁהִלְוָהוּ, וְנִמְצְאוּ בָּאִים לִידֵי אֲבַק רִבִּית.
וְהֵיאַךְ יַעֲשׂוּ? אִם רָצָה לִהְיוֹת הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה – יִתֵּן לַמִּתְעַסֵּק שְׂכָרוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הַשֻּׁתָּפוּת כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. וְאִם לוֹ עֵסֶק אַחֵר כָּל שֶׁהוּא לְהִתְעַסֵּק בּוֹ עִם מְעוֹתָיו שֶׁל זֶה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שְׂכַר כָּל יוֹם וָיוֹם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֶעֱלָה לוֹ דִּינָר בְּכָל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת, דַּיּוֹ; וְאִם פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ – יְהִי לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה.
וְכֵן אִם אָמַר לוֹ: 'כָּל הָרֶוַח, יְהִי לְךָ שְׁלִישׁוֹ' אוֹ 'עֲשִׂירִיתוֹ' 'בִּשְׂכָרְךָ', הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ עֵסֶק אַחֵר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאִם הִפְסִידוּ, יַפְסִיד מֶחֱצָה. וְאִם הָיָה זֶה הַמִּתְעַסֵּק אֲרִיסוֹ, וְהָיָה לוֹ עֵסֶק אַחֵר – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר כְּלָל, שֶׁהָאָרִיס מְשֻׁעְבָּד הוּא לְבַעַל הַשָּׂדֶה.
ב. תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן וכו'. ותיקנו זאת מכיוון שדרך זו נוחה הן לבעל המעות והן למתעסק שכל אחד מקבל על עצמו חצי מהאחריות (ראה בבלי בבא מציעא קד,ב). חֲצִי הַמָּמוֹן בְּתוֹרַת הַלְוָאָה. וממילא נעשה הכסף שקיבל שלו ומתחייב לתת כסף אחר תמורתו. אַף עַל פִּי שֶׁאָבַד בְּאֹנֶס. כי ממונו נפסד. וְאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן אֵין הַמִּתְעַסֵּק חַיָּב לְשַׁלֵּם. שדינו כשומר חינם שחייב רק בפשיעה (הלכות שכירות א,ב), משום שאינו נוטל שכר עבור שמירת מעות הפיקדון אלא עבור ההתעסקות במעותיו (כס"מ, וראה ראב"ד).
וְנִמְצְאוּ בָּאִים לִידֵי אֲבַק רִבִּית. שהמתעסק עוסק בחצי של הפיקדון ללא קבלת תמורה (שכן הרווחים על חלק זה ניתנים לבעל המעות). ונראה כאילו עושה זאת בתמורה לחצי שקיבל בהלוואה מבעל המעות (ראה גם הלכות מלווה ולווה ה,ט). אֲבַק רִבִּית. כינוי לריבית שאסורה מדברי חכמים כי התוספת אינה קצובה מראש (שם ו,א).
אִם רָצָה לִהְיוֹת הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה. אם בעל המעות רוצה ששניהם יתחלקו בשווה ברווח או בהפסד. כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. משערים כמה רגיל לקבל עבור מלאכתו, וכמה היה מוכן להפחית משכר זה כדי לנוח ולהיבטל ממלאכתו, וסכום זה תלוי במידת המאמץ והיגיעה שיש במלאכתו הרגילה (פה"מ בכורות ד,ו). וְאִם לוֹ עֵסֶק אַחֵר כָּל שֶׁהוּא לְהִתְעַסֵּק בּוֹ עִם מְעוֹתָיו שֶׁל זֶה. אם יש לו עסק משלו, וכשעוסק בשלו יכול לעסוק גם במעות של בעל המעות מבלי להיבטל ממלאכתו. אֲפִלּוּ הֶעֱלָה לוֹ דִּינָר בְּכָל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת דַּיּוֹ. מספיק שייתן לו דינר תמורת כל ההתעסקות, וכך אין בעיה של ריבית. וְאִם פָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ יְהִי לָאֶמְצַע בְּשָׁוֶה. אם קובע לתת שכר למתעסק כמבואר כאן, יכול לקבוע את חלוקת הרווח וההפסד באופן שווה ביניהם.
וְכֵן אִם אָמַר לוֹ וכו'. אפשרות נוספת היא שהתמורה להתעסקות תהיה הפרשת אחוז מסוים מהרווחים לטובת המתעסק במקום שכר קבוע. כָּל הָרֶוַח יְהִי לְךָ שְׁלִישׁוֹ וכו'. שקודם ייטול אחוז מסוים מהרווח ואת השאר יחלקו בשווה (כס"מ). הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ עֵסֶק אַחֵר. ואינו בטל ממלאכה אחרת כדי להתעסק במעות שקיבל. וְאִם הָיָה זֶה הַמִּתְעַסֵּק אֲרִיסוֹ. שמעבד את שדהו תמורת חלק מהיבול. וְהָיָה לוֹ עֵסֶק אַחֵר. ואינו בטל ממלאכתו בכדי להתעסק במעותיו. שֶׁהָאָרִיס מְשֻׁעְבָּד הוּא לְבַעַל הַשָּׂדֶה. והקלו כאן משום שבנוסף לכך שמדובר רק על אבק ריבית ועל מקרה שיש לו עסק, הוא גם משלם לאריס שכר בפירות עבור מלאכתו כל תקופת אריסותו, ולכן אינו חייב לתת לו שכר מיוחד עבור ההתעסקות (יקר תפארת).
ג. וְעוֹד תִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁכָּל נוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ, וְלֹא רָצָה לִתֵּן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ בְּכָל יוֹם, וְלֹא הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן שֵׁם תְּנַאי – שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַמִּתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן שְׁלִישׁ רֶוַח הַפִּקָּדוֹן, שֶׁהוּא שְׁתוּת רֶוַח כָּל הַמָּמוֹן.
לְפִיכָךְ, אִם הִרְוִיחוּ – יִטֹּל הַמִּתְעַסֵּק שְׁנֵי שְׁלִישִׁי הָרֶוַח: חֲצִי הָרֶוַח שֶׁל חֲצִי הַמָּעוֹת שֶׁהֵן מִלְוָה, וּשְׁתוּת הָרֶוַח בִּשְׂכַר שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּפִּקָּדוֹן – נִמְצָא הַכֹּל שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הָרֶוַח; וְיִטֹּל בַּעַל הַמָּעוֹת שְׁלִישׁ הָרֶוַח. וְאִם פָּחֲתוּ – יַפְסִיד הַמִּתְעַסֵּק שְׁלִישׁ הַפְּחָת, שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בַּחֲצִי הַפְּחָת, מִפְּנֵי שֶׁחֲצִי הַמָּעוֹת מִלְוָה, וְיֵשׁ לוֹ שְׁתוּת בִּשְׂכָרוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן – נִמְצָא שֶׁנִּשְׁאַר עָלָיו מִן הַפְּחָת שְׁלִישׁוֹ; וּבַעַל הַמָּעוֹת יַפְסִיד שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַפְּחָת.
ג. וְעוֹד תִּקְּנוּ חֲכָמִים… וְלֹא הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן שֵׁם תְּנַאי. תקנה זו מתייחסת למקרה שלא הגדירו מראש את שכרו של המתעסק באף אחת מן הדרכים שלמעלה, שאז חכמים קבעו כמה ייטול. שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַמִּתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן שְׁלִישׁ רֶוַח הַפִּקָּדוֹן. בנוסף לרווח מהחצי שמוגדר כהלוואה. שֶׁהוּא שְׁתוּת רֶוַח כָּל הַמָּמוֹן. שליש מהפיקדון הוא שישית ('שתות') מכל הרווח.
וְאִם פָּחֲתוּ… וְיֵשׁ לוֹ שְׁתוּת בִּשְׂכָרוֹ בְּאוֹתוֹ הַחֵצִי שֶׁל פִּקָּדוֹן. בעל המעות מנכה לו מן ההפסד על חצי המלווה שלו את שישית הרווח בשכר ההתעסקות בפיקדון כך שנותר לו הפסד שליש.
ד. יֵשׁ מִי שֶׁטּוֹעֶה וְאוֹמֵר שֶׁהַנּוֹתֵן עֵסֶק סְתָם: אִם יִהְיֶה שָׁם שָׂכָר – יִטֹּל הַמִּתְעַסֵּק חֶצְיוֹ; וְאִם הָיָה שָׁם הֶפְסֵד – יַפְסִיד שְׁלִישׁ. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא אִם הִתְנוּ עַל דָּבָר זֶה בְּפֵרוּשׁ. וְכֵן אִם הִתְנוּ שֶׁיַּפְסִיד הַמִּתְעַסֵּק מֶחֱצָה, וְאִם יִהְיֶה שָׁם שָׂכָר יִטֹּל שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הָרֶוַח – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
וְכֵן אִם הִתְנוּ שֶׁאִם יִהְיֶה שָׁם שָׂכָר יִטֹּל הַמִּתְעַסֵּק תְּשִׁיעִיתוֹ, וְאִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד יַפְסִיד עֲשִׂירִיתוֹ, הוֹאִיל וְהִתְנוּ שֶׁיִּהְיֶה רֶוַח הַמִּתְעַסֵּק יָתֵר עַל הֶפְסֵדוֹ – תְּנָאוֹ קַיָּם, וְתוֹסֶפֶת זוֹ הִיא כְּנֶגֶד עֲמָלוֹ.
וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין תְּנַאי זֶה מוֹעִיל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לַמִּתְעַסֵּק עֵסֶק אַחֵר. אֲבָל אִם אֵין לוֹ עֵסֶק אַחֵר – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׂכַר הַמִּתְעַסֵּק יָתֵר עַל הֶפְסֵדוֹ בִּשְׁתוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁזֶּה דָּבָר אָסוּר הוּא, וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בּוֹ. וְלֹא יֵרָאֶה לִי זֶה.
ד. יֵשׁ מִי שֶׁטּוֹעֶה וְאוֹמֵר. ביחס לנאמר בהלכה הקודמת לגבי מקרה שלא הגדירו מראש את השכר. אִם יִהְיֶה שָׁם שָׂכָר יִטֹּל הַמִּתְעַסֵּק חֶצְיוֹ וְאִם הָיָה שָׁם הֶפְסֵד יַפְסִיד שְׁלִישׁ. שההטיה לטובת המתעסק היא רק במקרה של הפסד. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אִם הִתְנוּ עַל דָּבָר זֶה בְּפֵרוּשׁ. אבל בסתם כאשר לא התנו, המתעסק נוטל שישית בשכרו בכל מקרה. ולכן אם מרוויח מקבל שני שליש ואם מפסיד משלם שליש, כמבואר בהלכה הקודמת. וְכֵן אִם הִתְנוּ שֶׁיַּפְסִיד הַמִּתְעַסֵּק מֶחֱצָה… הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שאם הגדיר מראש את העסקה כך שיש בה הטיה לטובת המתעסק ברווח ביחס להפסד, אין כאן בעיה של אבק ריבית.
וְכֵן אִם הִתְנוּ וכו'. שכל חלוקה מותרת כל עוד היא נוטה לטובת המתעסק, שעל ידי כך ההתעסקות אינה בחינם ואינה אסורה משום אבק ריבית. עֲמָלוֹ. טרחתו בחצי הפיקדון.
וְרַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין תְּנַאי זֶה מוֹעִיל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לַמִּתְעַסֵּק עֵסֶק אַחֵר. בדומה לנזכר לעיל סוף ה"ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בתחילת ההלכה. שֶׁזֶּה דָּבָר אָסוּר הוּא וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בּוֹ. לדעת רבותיו של הרמב"ם מכיוון שמדובר באיסור של אבק ריבית לא מועיל בו תנאי, ולכן אם שכר המתעסק אינו שישית הרווח הדבר אסור. וְלֹא יֵרָאֶה לִי זֶה. שאין ההיתר מבוסס על התנאי כשלעצמו, אלא שהגדרת עסקה באופן כזה שיש בה יתרון למתעסק אין בה משום אבק ריבית (ואין זה דומה לאמור לעיל ה"ב, ששם העסקה עצמה מתחלקת ביניהם בשווה אלא שנקבע למתעסק שכר עבור התעסקותו ומכיוון ששכר זה ניתן לו רק במקרה של רווח הצריכו גם שיהיה לו עסק אחר כדי שלא ייאסר משום אבק ריבית – ראה כס"מ לעיל ה"ב).
ה. הוֹרוּ רַבּוֹתַי, שֶׁאִם הִתְנָה שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מִן הַשָּׂכָר וּבַעַל הַמָּעוֹת רְבִיעַ הַשָּׂכָר – נִמְצָא רְבִיעַ הַמָּעוֹת בִּלְבַד בְּתוֹרַת הַפִּקָּדוֹן וּשְׁלֹשָׁה רְבָעִים בְּתוֹרַת מִלְוָה. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה שָׁם הֶפְסֵד – יַפְסִיד הַמִּתְעַסֵּק שְׁלֹשָׁה רְבִיעֵי הַהֶפְסֵד פָּחוֹת שְׁלִישׁ הָרְבִיעַ, וְיַפְסִיד בַּעַל הַמָּעוֹת רְבִיעַ וּשְׁלִישׁ רְבִיעַ, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ כָּל הַהֶפְסֵד.
כֵּיצַד? נָתַן לוֹ מֵאָה דִּינָרִין עַל תְּנַאי זֶה, וְחָסְרוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים – בַּעַל הַמָּעוֹת מַפְסִיד שְׁמוֹנָה, וְהַמִּתְעַסֵּק מְשַׁלֵּם שִׁשָּׁה עָשָׂר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ לְעוֹלָם: כָּל חֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לְבַעַל הַמָּעוֹת בַּשָּׂכָר: אִם יִהְיֶה שָׁם רֶוַח – נוֹטֵל כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ; וְאִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד – יַפְסִיד אוֹתוֹ הַחֵלֶק וְתוֹסֶפֶת שְׁלִישׁוֹ.
נִמְצֵאתָ לָמֵד לְפִי מִדָּה זוֹ, שֶׁאִם הִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ הַשָּׂכָר, אִם פָּחֲתוּ – לֹא יְשַׁלֵּם הַמִּתְעַסֵּק כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי רְבִיעַ הַהֶפְסֵד שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם מִפְּנֵי הַמִּלְוָה, יֵשׁ לוֹ כְּנֶגְדּוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶּׁיִּטֹּל בַּעַל הַמָּעוֹת, שֶׁהוּא רְבִיעַ, וְנִמְצָא זֶה כְּנֶגֶד זֶה.
וְכֵן אִם הִתְנוּ עַל הַפְּחָת וְלֹא הִזְכִּירוּ הָרֶוַח: אִם פָּחֲתוּ – פּוֹחֵת הַמִּתְעַסֵּק כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ; וְאִם הוֹסִיפוּ – נוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק כְּמוֹ אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁהָיָה מַפְסִיד, וְהוֹסָפַת שְׁלִישׁ מַה שֶּׁנָּטַל בַּעַל הַמָּעוֹת.
כֵּיצַד? הִתְנוּ שֶׁאִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד יִפְחֹת הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ, וְהִפְחִיתוּ – מְשַׁלֵּם רְבִיעַ הַפְּחָת; וְאִם הוֹתִירוּ – נוֹטֵל מֶחֱצָה.
וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרוּ דִּבְרֵי טַעַם הֵם – אִם תֵּלֵךְ עַל דֶּרֶךְ זוֹ, נִמְצָא הַמִּתְעַסֵּק אֶפְשָׁר שֶׁיִּפְחֹת וְיִטֹּל שָׂכָר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק אֶחָד מִשִּׁבְעָה בַּשָּׂכָר, וּפָחֲתוּ – נִמְצָא נוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק אֶחָד מִשִּׁבְעָה יָתֵר עַל זֶה הַהֶפְסֵד.
כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁפָּחֲתוּ שִׁבְעָה דִּינָרִין – הֲרֵי הַמִּתְעַסֵּק אוֹמֵר לוֹ: 'אֲנִי חַיָּב לְךָ דִּינָר אֶחָד כְּפִי הַתְּנַאי, וְאַתָּה חַיָּב לְשַׁלֵּם לִי שְׁנַיִם, שֶׁהֵן שְׁלִישׁ חֵלֶק הַפִּקָּדוֹן'. נִמְצָא בַּעַל הַמָּעוֹת חַיָּב לִתֵּן לוֹ דִּינָר בִּשְׂכַר שֶׁהִפְסִיד שִׁבְעָה; וְאִלּוּ הִפְסִיד אַרְבָּעָה עָשָׂר – הָיָה חַיָּב בַּעַל הַמָּעוֹת לִתֵּן לוֹ שְׁנֵי דִּינָרִין. וְזֶה תֵּמַהּ גָּדוֹל, וְדָבָר שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבֶלֶת, וְאֵין זֶה אֶצְלִי אֶלָּא כְּמוֹ דִּבְרֵי הַחוֹלִים.
אֲבָל הַדֶּרֶךְ וְהַדִּין הָאֱמֶת יֵרָאֶה לִי, שֶׁכָּל שֶׁיַּרְוִיחַ הַמִּתְעַסֵּק, אִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד – יַפְסִיד שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַחֵלֶק שֶׁהָיָה מַרְוִיחַ. וְכֵן אִם הִתְנוּ עַל הַהֶפְסֵד, וְהִרְוִיחוּ – יִטֹּל כְּמוֹ אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁהָיָה מַפְסִיד, וְתוֹסֶפֶת שְׁלִישׁ חֵלֶק חֲבֵרוֹ.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לְפִי מִדָּה זוֹ, שֶׁאִם הִתְנוּ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ הַשָּׂכָר, וְהִפְסִיד – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם שְׁתוּת; וְאִם הִתְנוּ שֶׁיַּפְסִיד רְבִיעַ, וְהִרְוִיחַ – נוֹטֵל מֶחֱצָה. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ לֹא תִּמְצָא תֵּמַהּ, וְיֵצֵא הַדִּין בְּקַו הַצֶּדֶק.
ה. הוֹרוּ רַבּוֹתַי וכו'. עד כאן דובר על עסק שהוא כתקנת חכמים מחצה מלווה ומחצה פיקדון. בהלכה זו מדובר בעסק שמחולק אחרת בהתאם לחלוקת הרווחים בין הצדדים. ולכן כאשר המתעסק נוטל שלושה חלקים מן הרווח ובעל המעות רבע, החלק בעסק שהוא בתורת מלווה הוא שלושה חלקים והרבע הנותר הוא בתורת פיקדון. אמנם, כדי שלא תהיה בעיה של אבק ריבית, צריך המתעסק לקבל שכר על עיסוקו בפיקדון, ולפי תקנת חכמים הוא שליש מהרווח או ההפסד של שיעור הפיקדון (לעיל ה"ג). מחלוקת הרמב"ם ורבותיו היא כיצד לחשב שליש זה במקרים הנזכרים כאן שהעסק אינו מתחלק בין הצדדים באופן של חצי מלווה וחצי פיקדון. יַפְסִיד הַמִּתְעַסֵּק שְׁלֹשָׁה רְבִיעֵי הַהֶפְסֵד פָּחוֹת שְׁלִישׁ הָרְבִיעַ. שלושת רבעי ההפסד הם כנגד חלקו בעסק שהוא בתורת מלווה ומסכום זה מנכה שליש מהרבע של הפיקדון שאותו מקבל עבור טרחתו. נמצא שבסך הכול נושא בשני שלישים מן ההפסד.
בַּעַל הַמָּעוֹת מַפְסִיד שְׁמוֹנָה. שישה דינרים כנגד הפיקדון, ועוד שניים שהם שליש מהפיקדון שהוא שכר המתעסק. אִם יִהְיֶה שָׁם רֶוַח נוֹטֵל כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ וְאִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד יַפְסִיד אוֹתוֹ הַחֵלֶק וְתוֹסֶפֶת שְׁלִישׁוֹ. שבמקרה שהתנאי מתייחס לחלוקה ביניהם במקרה שירוויחו, אין צורך להוסיף על כך שכר עבור ההתעסקות, והשכר ניתן רק אם יפסידו (וכן להפך, במקרה שתנאי מתייחס לחלוקת ההפסדים ביניהם, השכר עבור ההתעסקות ניתן רק אם מרוויחים).
נִמְצֵאתָ לָמֵד לְפִי מִדָּה זוֹ. המסקנה מצורת החישוב הזו. יֵשׁ לוֹ כְּנֶגְדּוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶּׁיִּטֹּל בַּעַל הַמָּעוֹת. הוא מקבל מבעל המעות שליש כנגד חלק הפיקדון (שהוא שלושה רבעים, שהרי למתעסק יש רק רבע). וְנִמְצָא זֶה כְּנֶגֶד זֶה. חלקו בהפסד מתקזז בשכרו, שהרי המתעסק מפסיד רבע (כנגד חלקו), ומרוויח רבע (שליש משלושה רבעים).
וְכֵן אִם הִתְנוּ עַל הַפְּחָת. כמה ישלם אם יפסיד, ולא התייחסו לרווחים, אזי ברווח מוסיפים את השליש המגיע לו כשכר ההתעסקות. פּוֹחֵת הַמִּתְעַסֵּק כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ. הוא מפסיד את כל הפחת שבחלקו, מכיוון שכך התנו. וְהוֹסָפַת שְׁלִישׁ מַה שֶּׁנָּטַל בַּעַל הַמָּעוֹת. במקרה של רווח ייטול גם שליש מהרווח שכנגד חלק הפיקדון.
הִתְנוּ שֶׁאִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד יִפְחֹת הַמִּתְעַסֵּק רְבִיעַ. המתעסק יישא ברבע מההפסד. וְאִם הוֹתִירוּ נוֹטֵל מֶחֱצָה. דהיינו רבע מהרווח כפי שסיכמו במפורש, ועוד שליש משלושת רבעי הרווח שכנגד חלק הפיקדון, ובסך הכול נוטל חצי מהרווח.
וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרוּ דִּבְרֵי טַעַם הֵם. שיש היגיון בכך שהשכר הניתן על ההתעסקות בפיקדון יהיה תלוי בשיעור הפיקדון. אִם תֵּלֵךְ עַל דֶּרֶךְ זוֹ נִמְצָא הַמִּתְעַסֵּק אֶפְשָׁר שֶׁיִּפְחֹת וְיִטֹּל שָׂכָר. ייתכן שיהיה הפסד והמתעסק דווקא ירוויח מכך. כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּטֹּל הַמִּתְעַסֵּק אֶחָד מִשִּׁבְעָה בַּשָּׂכָר. שביעית מהרווח, ונמצא ששביעית מלווה ושש שביעיות פיקדון. וּפָחֲתוּ. העסק הפסיד. נִמְצָא נוֹטֵל הַמִּתְעַסֵּק אֶחָד מִשִּׁבְעָה יָתֵר עַל זֶה הַהֶפְסֵד. במקום שהמתעסק יפסיד, הוא דווקא מקבל שביעית מסכום ההפסד, כמבואר בסמוך.
אֲנִי חַיָּב לְךָ דִּינָר אֶחָד כְּפִי הַתְּנַאי. שביעית ההפסד. וְאַתָּה חַיָּב לְשַׁלֵּם לִי שְׁנַיִם שֶׁהֵן שְׁלִישׁ חֵלֶק הַפִּקָּדוֹן. שהרי הפיקדון הוא שש שביעיות, ושליש מהן הוא שני דינרים. וְאִלּוּ הִפְסִיד אַרְבָּעָה עָשָׂר הָיָה חַיָּב בַּעַל הַמָּעוֹת לִתֵּן לוֹ שְׁנֵי דִּינָרִין. ויוצא מכאן שככל שההפסדים גדולים כך מרוויח המתעסק יותר. כְּמוֹ דִּבְרֵי הַחוֹלִים. שרק המשוגעים החולים בנפשם יכולים לעשות הסכם כזה (על פי הר"י שילת ברמב"ם מדויק, וראה הלכות דעות ב,א).
אֲבָל הַדֶּרֶךְ וְהַדִּין הָאֱמֶת יֵרָאֶה לִי וכו'. לדעת הרמב"ם במקרה של הפסד צורת התשלום עבור ההתעסקות שונה מבמקרה של רווח. שכאשר יש הפסד, התשלום שמקבל המתעסק אינו נקבע לפי החלק היחסי בפיקדון (כפי שמקבל במקרה של רווח), אלא לפי חלקו של המתעסק. שֶׁכָּל שֶׁיַּרְוִיחַ הַמִּתְעַסֵּק. החלק שסיכמו שהמתעסק יקבל מן הרווח. אִם יִהְיֶה שָׁם הֶפְסֵד יַפְסִיד שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי הַחֵלֶק שֶׁהָיָה מַרְוִיחַ. מנכים שליש מאותו השיעור, עבור שכר התעסקותו בפיקדון, ונמצא מפסיד שני שלישי חלקו. וְכֵן אִם הִתְנוּ עַל הַהֶפְסֵד. קבעו מה שיעור ההשתתפות של המתעסק בהפסדים. וְהִרְוִיחוּ. שאז הדין שהמתעסק מקבל שליש בשכרו. יִטֹּל כְּמוֹ אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁהָיָה מַפְסִיד וְתוֹסֶפֶת שְׁלִישׁ חֵלֶק חֲבֵרוֹ. במקרה זה מקבל את שכרו על ההתעסקות בפיקדון, כנגד שליש חלק הפיקדון.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר לְפִי מִדָּה זוֹ. לפי אופן חישוב זה. הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם שְׁתוּת. שישית מההפסד, שהיא רבע בניכוי שליש מן הרבע. וְאִם הִתְנוּ שֶׁיַּפְסִיד רְבִיעַ וְהִרְוִיחַ נוֹטֵל מֶחֱצָה. רבע כנגד חלק המלווה, ושליש מתוך שלושת הרבעים של חלק הפיקדון, שהוא רבע נוסף.

תקציר הפרק 

🤔 האם כל שותפות היא עסק מבחינה הלכתית?
לפעמים כשמישהי אומרת לך "יש לך עסק איתי", היא בסך הכול מתכוונת לומר שהיא ואת עובדים יחד… אז מה ההגדרה של עסק ומה בינה ובין שותפות? – "שותפות" היא מציאות שבה שני בני אדם (או יותר) עושים עסקאות בכסף של השותפות, וזאת גם במקרה שהכסף שייך רק לאחד מהם, ואז ההפסד והרווח מתחלקים בין השותפים; "עסק" הוא מציאות שבה רק אחד משני השותפים עושה עסקאות בכסף, וזאת גם במקרה שהכסף שייך לשניהם, ואז מי שעוסק בכסף של השותפות נקרא "מתעסק" וחברו לעסק נקרא "בעל המעות" (הלכה א). במקרה זה חלוקת הרווח וההפסד מורכבת יותר (ראו בקטע הבא) 💰

🤷‍ לא נגלה לכם איך סילקו חכמינו את האבק!
חכמים תיקנו שכאשר אדם נותן לחברו מעות להתעסק בהם חצי מהכסף יוגדר כפיקדון (שעליו אין למתעסק אחריות במקרה של הפסד מחמת אונס) והחצי השני יוגדר כהלוואה (שעליו יש למתעסק אחריות מלאה). כתוצאה מכך נוצר חשש של אבק ריבית שכן השותף שאחראי לעשיית העסקאות ("המתעסק") עוסק בחצי של הפיקדון ללא קבלת תמורה כלשהי (שכן הרווחים על חלק זה ניתנים לשותף השני שהוא "בעל הממון"), ונראה כאילו הוא עושה זאת בתמורה לחצי של כספי העסק שקיבל בהלוואה מבעל הממון, וזה אבק ריבית. כיצד אפוא התמודדו חכמים עם הבעיה? לא נגלה לכם! קִראו בעצמכם בהמשך ההלכה (הלכה ב) 😎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שלוחין ושותפין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כסף המנוהל ע"י שני אנשים המתחלקים ברווחים ובהפסדים נקרא עסק?

2.האם מותר לסוחר מניות להבטיח למשקיע חלק מהרווח בלא סיכון להפסד כלל?

3.נתן לסוחר חצי מהכסף כהלוואה וחצי כפקדון- מותר לחלק את הרווחים בשווה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן