פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם רָצָה לִמְכֹּר מְעַט מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית – מוֹכֵר, וְאוֹתָן הַדָּמִים הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית: יִלָּקַח בָּהֶן מַאֲכָל וְיֵאָכֵל בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, וְאוֹתוֹ הַפְּרִי הַנִּמְכָּר הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ כְּשֶׁהָיָה.
א. וְאוֹתָן הַדָּמִים וכו'. הכסף שקיבל עבור הפירות התקדש בקדושת שביעית, ויש לקנות בו מאכל ולאכלו בקדושת שביעית. וְאוֹתוֹ הַפְּרִי הַנִּמְכָּר וכו'. כמפורט לקמן הל' ו-ז.
ב. לֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר וְלֹא יִצְבַּע מִקְּלִפֵּי שְׁבִיעִית בְּשָׂכָר, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. לָקַח יְרָקוֹת לֶאֱכֹל וְהוֹתִיר – מֻתָּר לִמְכֹּר הַמּוֹתָר, וְהַדָּמִים שְׁבִיעִית. וְכֵן אִם לָקַט יְרָקוֹת לְעַצְמוֹ וְלָקַח מֵהֶן בְּנוֹ אוֹ בֶּן בִּתּוֹ וּמָכַר – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְהַדָּמִים דְּמֵי שְׁבִיעִית.
ב. יַרְקוֹת שָׂדֶה. ירקות הגדלים מאליהם, שאין בהם איסור ספיחים (כמובא לעיל ד,ג-ד). מִקְּלִפֵּי שְׁבִיעִית. קליפות שראויות לצביעה ויש בהן קדושת שביעית (לעיל ה,כא, לקמן ז,טו). מֻתָּר לִמְכֹּר הַמּוֹתָר… וְכֵן אִם לָקַט וכו'. כיוון שהירקות הגיעו לרשותו לצורך עצמו ולא למטרת סחורה.
ג. כְּשֶׁמּוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית – אֵין מוֹכְרִין אוֹתָן לֹא בְּמִדָּה וְלֹא בְּמִשְׁקָל וְלֹא בְּמִנְיָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּסוֹחֵר בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, אֶלָּא מוֹכֵר הַמְּעַט שֶׁמּוֹכֵר אַכְסְרָה, לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא הֶפְקֵר, וְלוֹקֵחַ הַדָּמִין לִקְנוֹת בָּהֶן אֹכֶל אַחֵר.
ג. בְּמִדָּה. מידת נפח. אַכְסְרָה. בהשערה ולא בדקדוק. לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא הֶפְקֵר. שזכה בו מההפקר למטרת אכילה ולא למטרת סחורה, וכעת רוצה לקנות במקומו מאכל אחר.
ד. וְאוֹגֵד דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָגֵד לַבַּיִת לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אַכְסְרָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לְהָבִיא לַבַּיִת, לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לַשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּמוֹכֵר בְּצִמְצוּם. וּדְבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהֵאָגֵד אֶלָּא לַשּׁוּק – לֹא יֶאֱגֹד אוֹתָן.
ד. וְאוֹגֵד דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָגֵד לַבַּיִת. ירקות שעלולים להתפזר נוהגים לקשור אותם באגודות, בלי להקפיד על כמות אחידה בכל האגודות, וכך מביאים אותם לבית. לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לַשּׁוּק. לא באגודות שוות בכמותן. בְּצִמְצוּם. בדקדוק. וּדְבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהֵאָגֵד אֶלָּא לַשּׁוּק. כגון ירקות שאין דרכם להתפזר, ואין טעם לאגוד אותם אלא אם כן אוגד באגודות שוות למטרה מסחרית.
ה. פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ – לֹא יִהְיוּ נִמְכָּרִין בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן, אֶלָּא כְּפֵרוֹת הָאָרֶץ אַכְסְרָה. וְאִם הָיוּ נִכָּרִין שֶׁהֵן מִחוּצָה לָאָרֶץ – מֻתָּר.
ה. לֹא יִהְיוּ נִמְכָּרִין וכו'. מפני שנראה כסוחר בפירות שביעית. וְאִם הָיוּ נִכָּרִין. אם כולם יודעים בהם ומכירים אותם.
ו. חֹמֶר בַּשְּׁבִיעִית מִבַּהֶקְדֵּשׁ, שֶׁהַפּוֹדֶה אֶת הַקֹּדֶשׁ – יֵצֵא הַקֹּדֶשׁ לְחֻלִּין וְיִתָּפְסוּ הַדָּמִין תַּחְתָּיו; וְהַשְּׁבִיעִית אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית – יִתָּפְסוּ הַדָּמִים וְיֵעָשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְהַפֵּרוֹת עַצְמָן לֹא נִתְחַלְּלוּ וְנַעֲשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁאָר הַשָּׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "תִּהְיֶה" (ויקרא כה,יב) – בַּהֲוָיָתָהּ תְּהִי לְעוֹלָם. וּלְפִי שֶׁנִּקְרֵאת "קֹדֶשׁ" (שם), תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית, וְהַפְּרִי עַצְמוֹ הֲרֵי הוּא כְּשֶׁהָיָה.
ו. חֹמֶר בַּשְּׁבִיעִית מִבַּהֶקְדֵּשׁ. בפירות שביעית ישנה חומרה מיוחדת שלא קיימת בדבר שהוקדש לבית המקדש. וְיִתָּפְסוּ הַדָּמִין תַּחְתָּיו. הכסף התקדש במקום ההקדש. לֹא נִתְחַלְּלוּ וְנַעֲשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁאָר הַשָּׁנִים. נשארו בקדושתם ולא נהפכו לפירות חולין. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ תִּהְיֶה בַּהֲוָיָתָהּ תְּהִי לְעוֹלָם וּלְפִי שֶׁנִּקְרֵאת קֹדֶשׁ תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ. מצד אחד לומדים מהמילה 'תהיה' שפירות שביעית נשארים בקדושתם לעולם, ומצד שני לומדים מהמילה 'קדש' שכסף הניתן תמורת פירות שביעית מתקדש בקדושתם כדין כסף הניתן תמורת הקדש.
ז. כֵּיצַד? לָקַח בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בִּדְמֵיהֶן בָּשָׂר – נַעֲשָׂה הַבָּשָׂר כְּאוֹתָן הַפֵּרוֹת, וְאוֹכְלוֹ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְצָרִיךְ לְבַעֵר שְׁנֵיהֶם בִּשְׁעַת בִּעוּר שְׁבִיעִית. לָקַח בְּאוֹתוֹ בָּשָׂר אוֹ בְּדָמָיו דָּגִים – יָצָא הַבָּשָׂר וְנִתְפְּשׂוּ הַדָּגִין. לָקַח בַּדָּגִין אוֹ בִּדְמֵיהֶן שֶׁמֶן – יָצְאוּ דָּגִין וְנִתְפַּס שֶׁמֶן. לָקַח בַּשֶּׁמֶן אוֹ בְּדָמָיו דְּבַשׁ – יָצָא שֶׁמֶן וְנִתְפַּס דְּבַשׁ. וְצָרִיךְ לְבַעֵר הַפֵּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עִם הַדְּבַשׁ הָאַחֲרוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבַעֲרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וְאֵין עוֹשִׂין מִשְּׁנֵיהֶם מְלֻגְמָא וְלֹא מַפְסִידִין אוֹתָן, כִּשְׁאָר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
ז. וְצָרִיךְ לְבַעֵר שְׁנֵיהֶם. להשמיד את הפירות והבשר. בִּשְׁעַת בִּעוּר שְׁבִיעִית. אם הגיע הזמן שבו אסור לאכול את הפירות (לדיני הביעור ראה לקמן פרק ז). יָצָא הַבָּשָׂר וְנִתְפְּשׂוּ הַדָּגִין. הבשר חזר להיות חולין, והדגים התקדשו בקדושת שביעית. וְאֵין עוֹשִׂין מִשְּׁנֵיהֶם מְלֻגְמָא. אסור להשתמש בהם לרפואה כמובא לעיל ה,י. וְלֹא מַפְסִידִין אוֹתָן. כמובא לעיל ה,יז.
ח. אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא דֶּרֶךְ מֶקַח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּפְרִי רִאשׁוֹן. אֲבָל בִּפְרִי שֵׁנִי – מִתְחַלֵּל בֵּין דֶּרֶךְ מֶקַח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל.
ח. אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֶלָּא דֶּרֶךְ מֶקַח וכו'. קדושת שביעית אינה עוברת מפירות השביעית ('פרי ראשון') לדבר אחר אלא באמצעות מכירת הפירות. אֲבָל בִּפְרִי שֵׁנִי וכו'. דבר שהתקבל תמורת פירות שביעית והתקדש בקדושתם, יכול לחזור להיות חולין גם ללא העברת בעלות, אלא באמצעות החלת הקדושה על כסף או דבר מאכל.
ט. וּכְשֶׁמְּחַלְּלִין פְּרִי הַנִּלְקָח שֵׁנִית – אֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף חַיִּים, שֶׁמָּא יַנִּיחֵם וִיגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים עֲדָרִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבִיעִית עַצְמָהּ. אֲבָל מְחַלְּלִין אוֹתָן הַפֵּרוֹת עַל הַשְּׁחוּטִים.
ט. פְּרִי הַנִּלְקָח שֵׁנִית. פרי שני. שֶׁמָּא יַנִּיחֵם וִיגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים עֲדָרִים. שמא הבהמה הקדושה בקדושת שביעית תלד ולדות קדושים, ולא יקפיד על קדושתם כראוי. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבִיעִית עַצְמָהּ. כשמחלל אותה דרך מקח, אין לקנות תמורתה בעל חיים בעודו חי. אוֹתָן הַפֵּרוֹת. שנקנו תמורת פירות שביעית או דמי שביעית. עַל הַשְּׁחוּטִים. שדינם כמאכל.
י. דְּמֵי שְׁבִיעִית – אֵין פּוֹרְעִין מֵהֶן אֶת הַחוֹב, וְאֵין עוֹשִׂין מֵהֶן שׁוֹשְׁבִינוּת, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן תַּגְמוּלִין, וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶן צְדָקָה לָעֲנִיִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל מְשַׁלְּחִין מֵהֶן דְּבָרִים שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.
וְכֵן אֵין לוֹקְחִין מֵהֶן עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וְאִם לָקַח – יֹאכַל כְּנֶגְדָּן, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאֵין מְבִיאִין מֵהֶן קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וְאִם הֵבִיא – יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. וְאֵין סָכִין כֵּלִים וְעוֹרוֹת בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית, וְאִם סָךְ – יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.
י. דְּמֵי שְׁבִיעִית וכו'. וכעין זה במעשר עני (הלכות מתנות עניים ו,יז), ובמעשר שני (הלכות מעשר שני ג,כא). אֵין פּוֹרְעִין מֵהֶן אֶת הַחוֹב. משום איסור סחורה. וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ שׁוֹשְׁבִינוּת. סכום כספי שהיו נותנים לחתן כסיוע בצרכי חתונתו (פרטי העניין מבוארים בהלכות זכייה ומתנה פרק ז). ואסור לתת סכום זה מדמי שביעית, כיוון שאם המקבל לא יחזירו לנותן כשיתחתן הנותן, יכול הוא לתבעו בבית דין, ולכן נתינת השושבינות נחשבת כהלוואה או כסחורה (תוכ"פ פאה עמ' 189, ד"א). וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן תַּגְמוּלִין. אדם שקיבל מחברו טובה, אסור לו לתת בתמורה דמי שביעית, שנחשב כפריעת חוב. וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶן צְדָקָה לָעֲנִיִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אדם שהתחייב לתרום סכום מסוים, אינו רשאי לפרוע חובו באמצעות דמי שביעית. אֲבָל מְשַׁלְּחִין מֵהֶן דְּבָרִים שֶׁל גְּמִילוּת חֲסָדִים. באופן שעושה טובה לחברו שאינו מחויב בה. וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. שהמקבל ידע שצריך לנהוג בהם קדושת שביעית.
וּבְהֵמָה טְמֵאָה. שאינה ראויה לאכילה. וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אם טעה וקנה בדמי שביעית דבר שאינו ראוי לאכילה, יקנה מכספי חולין פירות חולין בסכום זהה לסכום שטעה בו, ויאכלם בקדושת שביעית. כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. ראה הלכות מעשר שני ז,יז. קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת. זוג עופות שמקריבים הזב, הזבה והיולדת (ראה הלכות מחוסרי כפרה א,ג).
יא. אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לַבַּלָּן וְלֹא לַסַּפָּר וְלֹא לַסַּפָּן וְלֹא לִשְׁאָר הָאֻמָּנִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְמִי שֶׁדּוֹלֶה מַיִם מִן הַבּוֹר לְהַשְׁקוֹת אוֹתוֹ מַיִם. וּמֻתָּר לִתֵּן מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ מִדְּמֵיהֶן לָאֻמָּנִין מַתְּנוֹת חִנָּם.
יא. לַבַּלָּן. בעל בית מרחץ. לַסַּפָּן. בעל ספינה. אֲבָל נוֹתֵן הוּא וכו'. מותר לתת דמי שביעית לאדם ששואב מים באמצעות דלי, שכן התשלום הוא עבור מים לשתייה.
יב. הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל: 'הֵא לְךָ אִסָּר זֶה וְלַקֵּט לִי יָרָק הַיּוֹם' – שְׂכָרוֹ מֻתָּר, וְאֵינוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית, אֶלָּא מוֹצִיאוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וְלֹא קָנְסוּ אֶת הַפּוֹעֵל לִהְיוֹת שְׂכָרוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם אָמַר: 'לַקֵּט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם' – הֲרֵי זֶה כִּדְמֵי שְׁבִיעִית, וְאֵינוֹ מוֹצִיאוֹ אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית.
יב. אִסָּר. מטבע כסף. שְׂכָרוֹ מֻתָּר. הכסף חולין, כיוון שניתן לפועל כשכר עבור עבודתו, ולא כתשלום עבור ירק של שביעית. וְלֹא קָנְסוּ וכו'. יתבאר בהלכה הבאה. וְאִם אָמַר לַקֵּט לִי בּוֹ יָרָק הַיּוֹם. לשון זו משמעה שהכסף ניתן כתשלום עבור הירק ולכן הוא נעשה דמי שביעית.
יג. הַחַמָּרִין הָעוֹשִׂין בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מְלֶאכֶת שְׁבִיעִית הָאֲסוּרָה, כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוּ יָתֵר מִדַּאי – הֲרֵי שְׂכָרָן כִּדְמֵי שְׁבִיעִית, וְדָבָר זֶה קְנָס לָהֶם. וּמִפְּנֵי מָה קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַחַמָּרִין וְלֹא קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַפּוֹעֵל? מִפְּנֵי שֶׁשְּׂכַר הַפּוֹעֵל מֻעָט לֹא קָנְסוּ בּוֹ, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.
יג. הַחַמָּרִין. רוכבי חמורים. יָתֵר מִדַּאי. ראה לעיל ד,כד. וְדָבָר זֶה קְנָס לָהֶם. אף על פי שקיבלו השכר עבור עבודתם (ולא כתשלום על הסחורה), חכמים קנסו אותם על שהביאו יותר מדי. מִפְּנֵי שֶׁשְּׂכַר הַפּוֹעֵל וכו'. חכמים לא קנסו פועל שליקט ירק יותר מדי, כיוון ששכרו מצומצם והכרחי לקיומו.
יד. הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן, וְאָמַר לוֹ בִּשְׁעַת לְקִיחָה: 'כְּשֶׁאֲלַקֵּט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לְךָ בּוֹ' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאוֹתוֹ הַכִּכָּר הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם – לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שֶׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.
יד. הַנַּחְתּוֹם. אופה. כִּכָּר. לחם. בְּפֻנְדְּיוֹן. סכום כסף. אָבִיא לְךָ בּוֹ. אתן לך תמורת הכיכר. הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שמותר להחליף פירות שביעית במאכל אחר. וְאִם לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם. בלי לומר כיצד ישלם לו.
טו. אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה. כֵּיצַד בְּטוֹבָה? שֶׁיִּתֵּן לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית כְּמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ, אוֹ שֶׁיַּכְנִיסוֹ לְגִנָּתוֹ לֶאֱכֹל כְּמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה. וּמִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַתָּנָה אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירֻשָּׁה – הֲרֵי זֶה אוֹכְלָן כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת שֶׁאוֹסֵף אוֹתָן הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַשָּׂדֶה.

טו. אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה. באופן שמחזיק טובה למי שנתן לו את הפירות. הֲרֵי זֶה אוֹכְלָן וכו'. רשאי לאכול פירות אלו לבדו, אף על פי שמחזיק טובה לנותן או למוריש (פה"מ שביעית ט,ט).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות שמיטה ויובל

איסור סחורה ודמי שביעית

בפרק זה ממשיך הרמב"ם ומבאר דינים שונים הנובעים מקדושת פירות שביעית (כפי שהתבאר בפרק הקודם).
בפרק זה שני נושאים עיקריים: איסור סחורה בפירות שביעית הכולל גם דיני חילול פירות שביעית, ודין דמי שביעית.

הדין: כל מסחר בפירות שמיטה, אסור. מלבד מכירה מועטת שאינה כמסחר (כמפורט בפרק). כל חילופי המכירה מתקדשים אף הם בקדושת שביעית.

🗯🗯🗯🗯
אוצר בית דין

האזכור הראשון של אוצר בית דין הוא בתוספתא (שביעית ח, א), המתארת שבית הדין מינו שלוחים לעמוד בכניסה לעיר וכל אדם שהיה מביא פירות היו נוטלים אותם ממנו ומחלקים לו כמות מזון של שלוש סעודות, ואת השאר מכניסים לאוצר שבעיר. כמו כן, בית הדין שכרו פועלים שהיו יוצאים לשדות לקטוף פירות ולהכין מהם שמן ויין, וגם פירות אלו כנסו לאוצר שבעיר. את הפירות שבאוצר היו מחלקים באופן שווה לבני העיר. מן הפרשנים עולה שלמרות שחלק מן הפעולות שביצעו שליחי בית הדין אסורות בפירות שביעית, הדבר הותר משום שנעשה בשליחות הציבור.
תוספתא זו לא הובאה בבבלי או בירושלמי וכן לא ברמב"ם, אך היא מצוטטת אצל הרבה ראשונים בהקשרים שונים. עם התחדשות החקלאות בארץ, הציעו כמה פוסקים להתקין מעין 'אוצר בית דין' שיטפל עבור כלל הציבור בפירות הגדלים בשמיטה. אוצרות בית הדין התבססו על האמור בתוספתא, אך הם גם היו שונים בכך שבניגוד לאוצר בית דין שמתואר בתוספתא שנועד לתקנת הציבור בכללותו, הרי שבארץ ביקשו להשתמש באוצר בית הדין לתקנתם של החקלאים השובתים בשביעית, על ידי מינויים לשווק את הפירות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ו' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ירקן שמוכר פירות שביעית בכמות גדולה אבל ללא שקילה-נוהג כיאות?

2.קדושת פירות שביעית מתחללת פעם ראשונה במכירה אח"כ באמירה?

3.הקונה מזון – מותר לשלם עליו בפירות שביעית?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן