[א] סֵדֶר עֲבוֹדוֹת הַתְּמִידוֹת כָּךְ הוּא: סָמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשַּׁחַר יָבֹא הַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַפְּיָסוֹת וְיַקִּישׁ עַל הָעֲזָרָה, וּפוֹתְחִין לוֹ. וּמְבַלְּשִׁין אֶת כָּל הָעֲזָרָה, וּמַעֲמִידִין עוֹשֵׂי חֲבִתִּין לַעֲשׂוֹת הַחֲבִתִּין. וְכָל הַכֹּהֲנִים שֶׁשָּׁם כְּבָר טָבְלוּ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא הַמְמֻנֶּה, וְלָבְשׁוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. וְיָבֹאוּ וְיַעַמְדוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְיָפִיסוּ פַּיִס רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד בִּמְלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַתְחִיל זֶה שֶׁזָּכָה בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, וְתוֹרֵם עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְאַחַר כָּךְ מְסַדֵּר מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ מְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלֶה שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים וּמַנִּיחָן עַל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת הָאֵשׁ. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִים לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וּמוֹצִיאִין כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת שֶׁצְּרִיכִין לָהֶן כָּל הַיּוֹם. וּמַשְׁקִין אֶת הַתָּמִיד מַיִם, וְזֶה שֶׁזָּכָה בִּשְׁחִיטָתוֹ מוֹשְׁכוֹ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְיֵלְכוּ אַחֲרָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁזָּכוּ לְהַעֲלוֹת הָאֵבָרִים, וְשׁוֹהִין שָׁם עַד שֶׁפּוֹתְחִין שַׁעַר הַהֵיכָל הַגָּדוֹל. וּבִשְׁעַת פְּתִיחַת הַשַּׁעַר שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד.

א. סָמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשַּׁחַר וכו'. ראה גם הלכות בית הבחירה ח,יא. וְיַקִּישׁ עַל הָעֲזָרָה וּפוֹתְחִין לוֹ. הממונה דופק על שערי בית המוקד והכהנים הישנים שם פותחים לו (שם). וּמְבַלְּשִׁין אֶת כָּל הָעֲזָרָה. לראות שכל דבר במקומו (רע"ב תמיד א,ג), או כדי לראות שאין שם טומאה (ריק"ו). וּמַעֲמִידִין עוֹשֵׂי חֲבִתִּין לַעֲשׂוֹת הַחֲבִתִּין. את מנחת החביתין של הכהן הגדול. וְכָל הַכֹּהֲנִים שֶׁשָּׁם… וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד בִּמְלַאכְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,א-ו. וְתוֹרֵם עַל הַסֵּדֶר שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,יב.
וְאַחַר כָּךְ מְסַדֵּר מַעֲרָכָה וכו'. לעיל ב,ב-ד. לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים. שבה היו מאחסנים את כלי המקדש. וּמַשְׁקִין אֶת הַתָּמִיד מַיִם. לעיל א,ט. לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. שם שחטו את התמיד (לעיל א,יא). עַד שֶׁפּוֹתְחִין שַׁעַר הַהֵיכָל הַגָּדוֹל. היו נכנסים להיכל מהפשפש (שער קטן בצד השער הגדול) הצפוני ופותחים את שער ההיכל מבפנים (הלכות בית הבחירה ד,ו).

וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין לַהֵיכָל שְׁנֵי כֹּהֲנִים, הָאֶחָד שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְהַשֵּׁנִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה. [ב] וְהַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ מְדַשְּׁנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹחֵט שׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד. וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק אֶת הַדָּם זֶה שֶׁקִּבְּלוֹ. [ג] וְאַחַר שֶׁזּוֹרְקִין אֶת הַדָּם, מֵטִיב זֶה שֶׁבַּהֵיכָל חָמֵשׁ הַנֵּרוֹת, וְיוֹצְאִין שְׁנֵיהֶן מִן הַהֵיכָל.
וְאֵלּוּ שֶׁבְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם מַפְשִׁיטִין וּמְנַתְּחִין, וְכָל אֶחָד מַעֲלֶה אֵבֶר שֶׁזָּכָה בּוֹ לַכֶּבֶשׁ. וְנוֹתְנִין הָאֵבָרִין מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּן בְּמַעֲרָבוֹ, וְשֶׁל מוּסָפִין הָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָן מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמִזְרָחוֹ, וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נוֹתְנוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַעְלָה בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן בִּמְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
וּמוֹלְחִין שָׁם אֶת הָאֵבָרִים, וּבוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲלִיק וְיִפְּלוּ הַכֹּהֲנִים שָׁם בְּעֵת הֲלִיכָתָן בָּעֵצִים לַמַּעֲרָכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֶּלַח חוֹצֵץ בֵּין רַגְלֵיהֶן וּבֵין הַכֶּבֶשׁ – הוֹאִיל וְאֵין הַהוֹלָכָה הַזֹּאת עֲבוֹדָה, אֵינָן חוֹשְׁשִׁין.

בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. לעיל ג,ד. בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה. שם הי"ב.
ג. מֵטִיב זֶה שֶׁבַּהֵיכָל חָמֵשׁ הַנֵּרוֹת. שאת הדלקת המנורה היו עושים בשתי פעולות: בתחילה מדליקים חמישה נרות, ואחר כך מדליקים את שני הנרות הנותרים (ראה לעיל ג,טז ולקמן ה"ד).
מַפְשִׁיטִין וּמְנַתְּחִין. אופן ההפשטה והניתוח מבואר בהלכות מעשה הקרבנות ו,ה. וְשֶׁל מוּסָפִין. איברי העולות של מוספי שבת ומועדים. בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן בִּמְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. באמה החיצונית של גג המזבח היו הקרנות, באמה הסמוכה אליהם לא היו מערכות אש ואמה זו הייתה מיועדת לכהנים ההולכים על גג המזבח (הלכות בית הבחירה ב,ז). כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. מכיוון שראש החודש היה נקבע על פי בית דין היה צריך לפרסם שהם קידשו את החודש.
וּמוֹלְחִין שָׁם אֶת הָאֵבָרִים. כדרך שמולחים את כל הקרבנות (הלכות איסורי מזבח ה,יא). וּבוֹזְקִין. מפזרים. בְּעֵת הֲלִיכָתָן בָּעֵצִים לַמַּעֲרָכָה וכו'. אבל בהולכת האיברים הנחשבת עבודה, לא בוזקים.

[ד] וְאַחַר שֶׁמַּעֲלִין אֶת הָאֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, מִתְכַּנְּסִין כֻּלָּן לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶן: 'בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת', וְהֵן פּוֹתְחִין וְקוֹרְאִין 'אַהֲבַת עוֹלָם', וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּ'שְׁמַע', וּ'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ', וּ'וַיֹּאמֶר', וֶ'אֱמֶת וְיַצִּיב', וּ'רְצֵה', וְ'שִׂים שָׁלוֹם'. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת, וְהִיא שֶׁיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר הַנִּכְנָס: 'מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, יְשַׁכֵּן בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה אַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת'.
וְאַחַר כָּךְ מְפִיסִין פַּיִס שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְזָכָה בַּקְּטֹרֶת מִי שֶׁזּוֹכֶה, וְנִכְנָס וּמַקְטִיר. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס זֶה שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה וּמֵטִיב שְׁתֵּי הַנֵּרוֹת, וְיוֹצֵא זֶה שֶׁהִקְטִיר עִם מְדַשֵּׁן הַמְּנוֹרָה, וְעוֹמֵד עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם, הוּא וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים.

ד. בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת. מברכות קריאת שמע. וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. במקדש היו קוראים בכל יום לפני קריאת שמע את עשרת הדברות מפני שהם יסוד והתחלת המצוות. מחוץ למקדש לא קוראים כדי שהמינים לא יאמרו שרק עשרת הדיברות ניתנו למשה בסיני (פה"מ תמיד ה,א).
פַּיִס שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי. לעיל ד,ז-ח. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס זֶה שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה וּמֵטִיב שְׁתֵּי הַנֵּרוֹת. לאחר הדלקת חמשת הנרות הראשונים (לעיל ה"ג) יוצא המדשן מההיכל, ואחר כך הוא שב להדליק את שני הנרות הנותרים (לעיל ג,טז). וְעוֹמֵד עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. המדרגות היורדות מהאולם לעזרה.

[ה] כְּשֶׁיַּגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד הַמַּגְרֵפָה וּזְרָקָהּ בֵּין הָאוּלָם לַמִּזְבֵּחַ, וְהָיָה לָהּ קוֹל גָּדוֹל, וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת: כֹּהֵן שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְהוּא רָץ וּבָא, וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִין לְדַבֵּר בַּשִּׁיר וְהוּא רָץ וּבָא, וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים עַל שַׁעַר הַמִּזְרָח מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן.
וְאַחַר כָּךְ מַעֲלֶה זֶה שֶׁזָּכָה בָּאֵבָרִים אֶת הָאֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. וְאַחַר שֶׁמַּעֲלִין אֶת הָאֵבָרִים, מַתְחִילִין אֵלּוּ שֶׁעַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, בְּרָכָה אַחַת בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמָהּ.
אַחַר כָּךְ מַעֲלִין סֹלֶת הַנְּסָכִים, וְאַחַר הַסֹּלֶת מַקְטִיר הַחֲבִתִּין, וְאַחַר הַחֲבִתִּין מַעֲלִין אֶת הַיַּיִן לְנִסּוּךְ. וּבִשְׁעַת הַנִּסּוּךְ אוֹמְרִין הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, וּמַכִּין הַמְשׁוֹרְרִים בְּמִינֵי נִגּוּן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְתוֹקְעִין תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת עַל פִּרְקֵי הַשִּׁיר.

ה. הַמַּגְרֵפָה. כלי מיוחד ששימש לזריקה זו (תוי"ט ותפא"י תמיד ה,ו), ויש מפרשים שמדובר בכלי נגינה ולפי זה 'זרקה' פירושו הוציא ממנה קולות רבים (ראב"ד תמיד ג,ח). שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְהוּא רָץ וּבָא. בכל יום לאחר השלמת העבודה בהיכל היו הכהנים נכנסים להיכל להשתחוות (תפא"י תמיד ז,א). יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִין לְדַבֵּר בַּשִּׁיר. מתכנסים ומתכוננים לשיר בשעת ניסוך היין של הקרבן (לקמן ה"ז). וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד. הממונה על אנשי מעמד, אנשים מישראל שעמדו כל שבוע בשליחות כל ישראל על קרבנות הציבור (הלכות כלי המקדש ו,א). הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים עַל שַׁעַר הַמִּזְרָח מִפְּנֵי הַחֲשָׁד וכו'. מחוסרי כפרה (כגון מצורעים) שטבלו ועדיין לא הביאו את קרבנם, עמדו בשער ניקנור בכניסה המזרחית של העזרה, כדי שיראו שעדיין לא הביאו את הקרבן ואסור להם להיכנס לעזרה (ובפה"מ תמיד ה,ו כתב שהמצורעים עמדו שם כדי שיהיו מוכנים להזאת דם האשם, וראה הלכות מחוסרי כפרה ד,ב).
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּרָכָה אַחַת בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמָהּ. אומרים את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים ברצף ללא עניית אמן בין פסוק לפסוק, והוגים את שם ה' ככתיבתו ולא כפי שהוגים אותו בדרך כלל (הלכות תפילה יד,ט-י).
מַעֲלִין סֹלֶת הַנְּסָכִים. מקטירים על אש המזבח את מנחת הנסכים של קרבן התמיד. וְאַחַר הַסֹּלֶת מַקְטִיר הַחֲבִתִּין. חביתי כהן גדול. מַעֲלִין אֶת הַיַּיִן לְנִסּוּךְ. מזלפים את יין הנסכים לשיתין שבמזבח. אוֹמְרִין הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הלוויים עומדים על הדוכן ושרים בפה ויחד אתם עומדים אחרים ומנגנים בכלי שיר (הלכות כלי המקדש ג,ג). בְּמִינֵי נִגּוּן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. כלי נגינה שונים (ראה שם ה"ד).

[ו] כְּשֶׁהָיוּ נוֹתְנִין הַיַּיִן לַמְנַסֵּךְ, הָיוּ שָׁם שְׁנֵי כֹּהֲנִים עוֹמְדִין עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָן, וְהַסְּגָן עוֹמֵד עַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ. תָּקְעוּ וְהָרִיעוּ וְתָקְעוּ, וּבָאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל זֶה הַמְמֻנֶּה עַל הַצִּלְצָל, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. [ז] שָׁחָה הַמְנַסֵּךְ לְנַסֵּךְ, מֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין: הִקִּישׁ זֶה בַּצִּלְצָל, וְתָקְעוּ אֵלּוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק – תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ כָּל הָעָם שֶׁבָּעֲזָרָה. עַל כָּל פֶּרֶק תְּקִיעָה, וְעַל כָּל תְּקִיעָה הִשְׁתַּחֲוָיָה. וְכָל הַתְּקִיעוֹת שֶׁעַל הַתָּמִיד תֵּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ו. עוֹמְדִין עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים. שולחן השיש שהיה במערב הכבש שעליו נתנו את איברי הקרבנות (הלכות בית הבחירה ב,טו). וְהַסְּגָן. סגן הכהנים, המשנה לכהן הגדול. עוֹמֵד עַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ. בפינת המזבח, כדי לסמן לכהנים מתי יתחיל הניסוך. הַמְמֻנֶּה עַל הַצִּלְצָל. האחראי על המנגנים בכלים (הלכות כלי המקדש ז,ז). הַצִּלְצָל. מצלתיים.
ז. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק וכו'. שיר הלוויים היה מחולק לשלושה חלקים, בכל חלק היו תוקעים שלוש פעמים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ה, הלכות כלי המקדש ז,ה.

[ח] אֵין אוֹמְרִין שִׁירָה אֶלָּא עַל עוֹלַת צִבּוּר וְזִבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. אֲבָל עוֹלַת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין מִמּוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל צִבּוּר – אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן שִׁירָה. וְכֵן נְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן – אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן שִׁירָה.

ח. אֵין אוֹמְרִין שִׁירָה אֶלָּא וכו'. ראה גם הלכות כלי המקדש ג,ב. עוֹלַת צִבּוּר… הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. תמידים ומוספים. וְזִבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם. כבשי עצרת (לקמן ח,א). עוֹלַת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין מִמּוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. קרבנות נדבה שהיו הציבור מקריבים מכספי מחצית השקל שנותרו לאחר שהשתמשו בהם לצורך קניית קרבנות הציבור של אותה השנה (ראה הלכות שקלים ד,ט). נְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן. כשלא ניסכו את הנסכים יחד עם הקרבן אלא לאחר זמן.

[ט] הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן: "לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" וכו' (תהלים כד). בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִין: "גָּדוֹל יי וּמְהֻלָּל מְאֹד" וכו' (שם מח). בַּשְּׁלִישִׁי: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" וכו' (שם פב). בָּרְבִיעִי: "אֵל נְקָמוֹת יי" וכו' (שם צד). בַּחֲמִישִׁי: "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ" וכו' (שם פא). בַּשִּׁשִּׁי: "יי מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ" וכו' (שם צג). בְּשַׁבָּת: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (שם צב).
בְּמוּסְפֵי שַׁבָּת אוֹמְרִין שִׁירַת הַאֲזִינוּ, וְחוֹלְקִין אוֹתָהּ לְשִׁשָּׁה פְּרָקִים, הַ'זִּ'י'ו' לָ'ךְ', כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתָם שִׁשָּׁה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאוֹמְרִין פֶּרֶק בְּכָל שַׁבָּת. גָּמְרוּ הַשִּׁירָה בְּשִׁשָּׁה שַׁבָּתוֹת – חוֹזְרִין לָרֹאשׁ. בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת אוֹמְרִין: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו,א) וּ"מִי כָמֹכָה" וכו' (שם טו,יא).
בְּמוּסָף שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיוּ אוֹמְרִין: "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ" (תהלים פא,ב), וְאִם חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי, אוֹמְרִין: "הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ" וכו' (שם פא,ז). בְּמִנְחָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיוּ אוֹמְרִין: "קוֹל יי יָחִיל מִדְבָּר" וכו' (שם כט,ח). [י] רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – שִׁירָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ דּוֹחָה אֶת שִׁירָה שֶׁל שַׁבָּת, כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ: הַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ.

ט. שִׁירַת הַאֲזִינוּ. דברים לב,א-מג. וְחוֹלְקִין אוֹתָהּ לְשִׁשָּׁה פְּרָקִים וכו'. לא אומרים את כל השירה בשבת אחת אלא בכל שבת אומרים חלק אחד. הַ'זִּ'י'ו' לָ'ךְ'. ראשי התיבות של הפסקת הפרשיות. כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתָם שִׁשָּׁה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כשקוראים את פרשת האזינו בשבת בבית הכנסת מפסיקים במקומות אלו (ומפורטים בהלכות תפילה יג,ה). בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת. בתמיד של בין הערביים. אוֹמְרִין אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּמִי כָמֹכָה. בכל שבת את שני הפרקים (לח"מ, מער"ק, מרכה"מ; וראה ריק"ו).
בְּמוּסָף שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וכו'. שירי התמיד של כל ימי החגים היו השירים של ימי החול (ראה ערוה"ש קיד,יד), ולקרבן מוסף היו מזמורים מיוחדים (לפירוט שירי מוסף של חג הסוכות ראה לקמן י,יא; שירי המוסף של שאר המועדים וראש חודש לא הוזכרו בתלמוד וברמב"ם, וראה מסכת סופרים פרק יח). וְאִם חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי אוֹמְרִין הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ. שבכל יום חמישי אומרים 'הרנינו' בקרבן התמיד, וכדי לא לחזור על המזמור פעמיים אמרו במוסף 'הסירותי' (ליקו"ה סוף תמיד בדעת הרמב"ם).
י. שִׁירָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ דּוֹחָה אֶת שִׁירָה שֶׁל שַׁבָּת וכו'. וזאת בניגוד ליום טוב שחל בשבת שאז אומרים רק את השיר של שבת ולא את השיר של יום טוב (ראה לקמן י,יא).

[יא] בְּשַׁבָּת מַקְטִירִין אֶת שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה עִם הַמּוּסָפִין קֹדֶם נִסּוּךְ יַיִן שֶׁל מוּסָפִין. וְכַסֵּדֶר שֶׁעוֹשִׂין כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר, כָּךְ עוֹשִׂין בֵּין הָעַרְבַּיִם, חוּץ מֵהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְסִדּוּר הַמַּעֲרָכוֹת וְהַפְּיָסוֹת, שֶׁאֵין עוֹשִׂין דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּכָל יוֹם בַּשַּׁחַר בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יא. וְכַסֵּדֶר שֶׁעוֹשִׂין כָּל יוֹם בַּבֹּקֶר כָּךְ עוֹשִׂין בֵּין הָעַרְבַּיִם חוּץ וכו'. כל העבודות הנזכרות בבוקר היו גם בבין הערביים. שֶׁאֵין עוֹשִׂין דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּכָל יוֹם בַּשַּׁחַר בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,ב, ב,י-יא, ד,ח.