פרק ו', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לוֹ לָאָדָם לַעֲבֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, אוֹ אִם הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁנֵי פְּתָחִים בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר: שֶׁמָּא יֵלֵךְ וְיִכָּנֵס בַּפֶּתַח הָאַחֵר. וְכֵן אִם הָיָה בָּעִיר שְׁנֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, יֹאמַר הָרוֹאֶה: שֶׁמָּא יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָרָגִיל בּוֹ. וְאִם הָיָה לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ — מֻתָּר לַעֲבֹר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, שֶׁהַתְּפִלִּין מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא רוֹדֵף מִצְווֹת וְאֵינוֹ מִמְּבַטְּלֵי הַתְּפִלָּה.
א. לַעֲבֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וכו'. שלא יחשדוהו שהוא נמנע מתפילה בציבור. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי. וברור שהוא עסוק, ומשום כך אינו נכנס. בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת. בצדדים שונים של המבנה.
לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָרָגִיל בּוֹ. שהוא בית הכנסת השני. רוֹדֵף מִצְווֹת. מקפיד לקיים את המצוות.
א. שו"ע או"ח צ,ח. אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת. דווקא בצד שבו הפתח, אבל בצדי בית הכנסת מותר (שו"ע). בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין. והוא הדין אף בשעת קריאת שמע ופסוקי דזמרה (משנ"ב). אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי. וכן כשרוכב על בהמה, מותר (רמ"א). שְׁנֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת. ואף בבית כנסת אחד שיש בו מניינים רבים, מותר (משנ"ב).
ב. הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר — לֹא יַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ יָתֵר מִדַּאי. אֲבָל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ וַאֲפִלּוּ כְּסֵדֶר וִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים — אוֹמֵר. וְכֵן אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה — מוֹסִיף.
ב. לֹא יַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ יָתֵר מִדַּאי. אלא ישווה תפילתו לתפילת הציבור. וַאֲפִלּוּ כְּסֵדֶר וִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים. הווידוי שנאמר ביום הכיפורים אחר התפילה (הלכות תשובה ב,ז-ח), שיש בו אריכות גדולה. מֵעֵין הַבְּרָכָה. הוספות באותו הנושא.
ב. הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר לֹא יַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ. שו"ע או"ח נג,יא. הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר לֹא יַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ. כתב השו"ע ששליח ציבור שמאריך בתפילתו בקול ערב, אם כוונתו להודות לה' בנעימה, תבוא עליו ברכה, ומכל מקום לא יאריך יותר מדי מפני טורח ציבור. ואם כוונתו להשמעת קולו, הרי זה מגונה. אִם רָצָה לְהוֹסִיף וכו'. שו"ע או"ח קיט,א. אִם רָצָה לְהוֹסִיף. ויוסיף את בקשתו הפרטית רק לאחר שהתחיל לומר מאמר שלם מתוך הברכה, כגון שיאמר 'אתה חונן לאדם דעת' ואז יוסיף את בקשתו הפרטית (רמ"א ומשנ"ב). לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה. ודעת רבינו יונה שכששואל לצורך אישי או בשביל יחיד יכול לשאול באמצע כל ברכה וברכה ובתנאי שישאל בלשון יחיד. וכששואל לצורך הרבים, יכול לשאול רק בסוף כל ברכה וברכה ובתנאי שישאל בלשון רבים. אך בברכת 'שומע תפילה' או בסמוך ל'יהיו לרצון' יכול לשאול הן לצורך רבים והן לצורך יחיד, הן בלשון רבים והן בלשון יחיד, וכך נכון לנהוג (שו"ע; וראה שו"ע תקסו,ד).
ג. כֵּיצַד? הָיָה לוֹ חוֹלֶה — מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַּת חוֹלִים כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ. הָיָה צָרִיךְ לְפַרְנָסָה — מוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ בְּכָל אַחַת מֵהֶן. וְאִם רָצָה לִשְׁאֹל כָּל צְרָכָיו בְּ'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה' — שׁוֹאֵל. אֲבָל לֹא יִשְׁאַל לֹא בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת.
ג. כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ. כפי יכולת הביטוי שלו (ראה לעיל א,ג-ד). לֹא יִשְׁאַל לֹא בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת. שאינן ברכות של בקשת צרכים, אלא של שבח והודיה (ראה גם לעיל א,ט).
ג. שו"ע או"ח קיט,א. וְאִם רָצָה לִשְׁאֹל כָּל צְרָכָיו. יש מי שאומר שכשמוסיף בברכה לצורך יחיד, אף בשומע תפילה לא יאריך (שו"ע סעיף ב). אך בסמוך ל'יהיו לרצון' יכול להאריך אף בשביל יחיד. וכתבו האחרונים שעדיף לומר תחנונים אישיים לאחר 'יהיו לרצון' מאשר בשומע תפילה (משנ"ב). אֲבָל לֹא יִשְׁאַל וכו'. שו"ע או"ח קיב,א. לֹא בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת. וצרכי ציבור מותר לשאול אף בברכות אלו (שו"ע), ולכן נהגו בעשרת ימי תשובה להוסיף בברכות אלו (ב"י; וראה לעיל ב,יט).
ד. אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה מֵאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְכֵן לֹא יַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, וְלֹא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. אֲבָל טוֹעֵם הוּא וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה קֹדֶם מוּסָף וְקֹדֶם מִנְחָה, אֲבָל אֵינוֹ סוֹעֵד סָמוּךְ לַמִּנְחָה.
ד. שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם. שיאכל דבר מועט. מֵאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. שהוא תחילת זמנה של תפילת שחרית (לעיל ג,ז). לְפֶתַח חֲבֵרוֹ. לביתו של חברו. וְלֹא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. שצריך להתפלל בראשונה, קודם לעשיית כל מעשיו. אֵינוֹ סוֹעֵד סָמוּךְ לַמִּנְחָה. שמא יבטל מן התפילה, כדלקמן ה"ה.
ד. אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּטְעֹם וכו'. שו"ע או"ח פט,ב-ג. אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם. ולשתות מים, או אכילה ושתייה לצורך רפואה, מותר (שו"ע; וראה לעיל ה,ב דין הצמא והרעב). מֵאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וקודם עלות השחר מותר לעשות מלאכה, ויש שהחמירו בחצי שעה שקודם עלות השחר (משנ"ב). ונחלקו האחרונים אם מותר לאכול קודם עלות השחר (ראה כה"ח, יביע אומר ט או"ח קח). וְכֵן לֹא יַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ. וכן אסור לכרוע כלפי חברו כשמשכים לפתחו. ואם הוצרך ללכת לאיזה עניין, ומתוך כך הולך לפתח חברו לשאול בשלומו, יכול לומר לו 'צפרא דמרי טב' (בוקר טוב). וכן אם הולך בדרך ופוגש בחברו, מותר לומר לו שלום. ויש אומרים שיאמר רק 'צפרא דמרי טב'. ויש אוסרים לכרוע במקרה זה (שו"ע), וכך יש להורות (משנ"ב). ואם התחיל לברך ברכות השחר, ופגש בחברו בדרך, יכול לכרוע (שו"ע). וְלֹא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. ויש מקלים להתיר לצאת לדרך אם אמר מקצת ברכות, וטוב להחמיר (רמ"א; וראה לעיל ג,ז בפסקים ושיטות כיצד יתפלל הצריך לצאת לדרך). קֹדֶם מוּסָף. שו"ע או"ח רפו,ג. וְקֹדֶם מִנְחָה וכו'. שו"ע או"ח רלב,ב-ג. וְקֹדֶם מִנְחָה. אפילו כשהגיע זמן מנחה קטנה (משנ"ב).
ה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה — לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף וִיבַטֵּל מִן הַתְּפִלָּה; וְלֹא לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ אֲכִילַת עֲרַאי, שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה; וְלֹא לָדוּן אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין, שֶׁמָּא יִסָּתֵר הַדִּין וְיִמָּשֵׁךְ וִיבַטֵּל מִן הַתְּפִלָּה; וְכֵן לֹא יֵשֵׁב לִפְנֵי הַסַּפָּר אֲפִלּוּ תִּסְפֹּרֶת הֶדְיוֹט עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר הַזּוּג; וְלֹא יִכָּנֵס לַבֻּרְסְקִי סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל, שֶׁמָּא יִרְאֶה הֶפְסֵד בִּמְלַאכְתּוֹ וְיִתְעַסֵּק בָּהּ וְיִתְעַכֵּב מִן הַתְּפִלָּה. וְאִם הִתְחִיל בְּאַחַת מֵאֵלּוּ — לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא גּוֹמֵר, וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל מִנְחָה.
ה. זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה. חצי שעה אחר חצות היום (לעיל ג,ב-ד). אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ. אף אם אינו נכנס לרחוץ, אלא להזיע מחום המרחץ בלבד. שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. ייחלש מחמת אדי המרחץ והחום שם. אֲכִילַת עֲרַאי. סעודה קטנה. אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין. בשלב של הכרעת הדין וסיומו (ראה הלכות סנהדרין י,ב, כא,ג).
שֶׁמָּא יִסָּתֵר הַדִּין וְיִמָּשֵׁךְ. שתימצא סיבה להפריך את מסקנת הדין (הלכות סנהדרין ז,ו ועוד), וידונו מחדש במשך זמן. תִּסְפֹּרֶת הֶדְיוֹט. פשוטה ולא מפוארת. הַזּוּג. המספריים. לַבֻּרְסְקִי. מפעל לעיבוד עורות. וְאִם הִתְחִיל… לֹא יַפְסִיק אֶלָּא גּוֹמֵר. שמדובר בהרחקה מטעם חשש, ואם כבר התחיל אין חוששים לכך (ראה הלכות קריאת שמע ב,ו).
ה. שו"ע או"ח רלב,ב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה. היינו חצי שעה זמנית קודם מנחה גדולה (ב"י ואחרונים). וְלֹא לֶאֱכֹל. השו"ע פסק שאפילו סעודה קטנה אין לאכול קודם מנחה גדולה. והרמ"א הביא מספר דעות בעניין: יש מתירים לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ואוסרים סעודה גדולה כסעודת נישואין ומילה וכדומה; וסמוך למנחה קטנה אוסרים אף סעודה קטנה. ויש מתירים לאכול אף סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, וסמוך למנחה קטנה אוסרים אף סעודה קטנה. ויש מתירים לאכול רק סעודה קטנה הן בסמוך למנחה גדולה הן בסמוך למנחה קטנה. וכתב שעל אף שהמנהג להקל כשתי הסברות ולהתיר לאכול סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה וסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה, מפני שסומכים על השמש הקורא לציבור להתפלל בית הכנסת, טוב להחמיר שלא להתחיל סעודה גדולה אף קודם מנחה גדולה. והאחרונים כתבו כמה היתרים בדין זה, וביניהם שהרגיל להתפלל במנין בקביעות, או שביקש מחברו שיזכיר לו כשיגיע זמן התפילה, יכול להקל בדבר (ערוה"ש סעיף יד-טז; וראה לקמן ה"ז). אֲפִלּוּ אֲכִילַת עֲרַאי. והשו"ע כתב שמותר לאכול פירות או פת בשיעור כביצה ללא קביעות סעודה. וְלֹא לָדוּן. שו"ע חו"מ ה,ד. לֹא יַפְסִיק אֶלָּא גּוֹמֵר וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל מִנְחָה. ואם יודע שלא יהיה באפשרותו להתפלל לאחר מכן יפסיק ויתפלל מיד (שו"ע).
ו. מֵאֵימָּתַי הַתְחָלַת הַתִּסְפֹּרֶת? מִשֶּׁיַּנִּיחַ מַעְפֹּרֶת הַסַּפָּרִין עַל בִּרְכָּיו. וּמֵאֵימָּתַי הַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ? מִשֶּׁיִּפְשֹׁט בֶּגֶד הַסָּמוּךְ לִבְשָׂרוֹ. וּמֵאֵימָּתַי הַתְחָלַת הַבֻּרְסְקִי? מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בֵּין כְּתֵפָיו כְּמוֹ שֶׁהָאֻמָּנִין קוֹשְׁרִין. וּמֵאֵימָּתַי הַתְחָלַת אֲכִילָה? לִבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — מִשֶּׁיִּטֹּל יָדָיו, וְלִבְנֵי בָּבֶל — מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. וּמֵאֵימָּתַי הַתְחָלַת הַדִּין? מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִין וְיֵשְׁבוּ. וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִין — מִשֶּׁיַּתְחִילוּ בַּעֲלֵי דִּינִין.
ו. הַתְחָלַת הַתִּסְפֹּרֶת. השלב שאם התחיל בו אינו מפסיק, אלא גומר ומתפלל אחר כך. מַעְפֹּרֶת הַסַּפָּרִין. יריעת בד הנפרשת על הגוף בשעת התספורת. מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בֵּין כְּתֵפָיו. יקשור את קצוות בגדיו מאחוריו, שלא יפריעו למלאכתו. מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִין. יתכסו בבגד עליון, כהכנה לדין (ראה הלכות סנהדרין ג,ז).
ו. שו"ע או"ח רלב,ב. מֵאֵימָּתַי הַתְחָלַת הַדִּין וכו'. שו"ע חו"מ ה,ה. מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִין וְיֵשְׁבוּ. ובזמננו התחלת הדין היא משישבו הדיינים על דעת לדון (שו"ע).
ז. אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת הָעֶרֶב רְשׁוּת — לֹא יָבוֹא אָדָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאמַר: אֹכַל מְעַט וְאִישַׁן קִמְעָה וְאַחַר כָּךְ אֶתְפַּלֵּל, שֶׁמָּא תֶּאֱנֹס אוֹתוֹ שֵׁנָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֶלָּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יִישַׁן. וּמֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר וּלְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לַשַּׁחֲרִית, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּנְחָה, שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי, שֶׁרֹב הָעָם נִכְנָסִין בַּיּוֹם. אֲבָל בַּשַּׁחַר — דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְלֹא גָּזְרוּ בּוֹ.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת הָעֶרֶב רְשׁוּת. ומקילים בה במקצת (ראה לעיל ג,ז), חששו לביטולה משום שקבלוה ישראל כחובה (לעיל א,ו). שֶׁמָּא תֶּאֱנֹס אוֹתוֹ שֵׁנָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. מרוב עייפותו לא יתעורר, ולא יתפלל. וּמֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר וּלְהִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לַשַּׁחֲרִית. החל מעלות השחר, שהוא תחילת זמנה של התפילה (לעיל ג,ז).
ז. מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל. שו"ע או"ח רלה,ב. מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל. והשו"ע כתב שאסור להתחיל לאכול חצי שעה (זמנית) קודם זמן קריאת שמע של ערבית (בדומה לדין אכילה לפני תפילת מנחה לעיל ה"ה; וכן שאר המלאכות שמוזכרות שם — משנ"ב); ואם התחיל לאכול לאחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע ללא ברכות, ולאחר שיסיים סעודתו יקרא קריאת שמע בברכותיה ויתפלל. וכתב הרמ"א שאם יעבור זמן התפילה, אף כשהתחיל לאכול, עליו להפסיק אכילתו ולהתפלל.
ח. מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה — פּוֹסֵק וּמִתְפַּלֵּל. וְאִם הָיְתָה תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל, וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת תְּפִלָּה — אֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁמִּצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה גְּדוֹלָה מִמִּצְוַת תְּפִלָּה. וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים — כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.
ח. פּוֹסֵק וּמִתְפַּלֵּל. מפסיק מלימודו לצורך התפילה. תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ. שהיא מלאכתו היחידה. הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. דברים שיש בהם צורך לציבור, ומשום כך אינו יכול להתפלל (והשווה הלכות קריאת שמע ב,ה).
ח. מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וכו'. שו"ע או"ח קו,ג. וְאִם הָיְתָה תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ… אֵינוֹ פּוֹסֵק. אבל בזמננו כולם מפסיקים לתפילה (שו"ע). אך המלמד תורה לאחרים, אינו פוסק לתפילה, אף אם יעבור זמנה (רמ"א; ובדין הפסקה לקריאת שמע ראה רמב"ם הלכות קריאת שמע ב,ה בפסקים ושיטות). וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. שו"ע או"ח צג,ד. וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וכתבו האחרונים שאם אין אדם אחר שישתדל בצרכי הציבור, אף אם יעבור זמן התפילה, אינו פוסק, ואינו צריך להתפלל תפילת תשלומין לתפילה שהפסיד (משנ"ב).
ט. אֵין הַמִּתְפַּלֵּל מַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ, אֶלָּא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבַד: אֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ — לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, אֲבָל פּוֹסֵק הוּא לְמֶלֶךְ גּוֹי, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְרָאָה מֶלֶךְ גּוֹי אוֹ אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ — יְקַצֵּר, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל — יַפְסִיק. וְכֵן אִם רָאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בָּאִין כְּנֶגְדּוֹ: אִם הִגִּיעוּ אֵלָיו, וְהָיָה דַּרְכָּן בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהֵן מְמִיתִין — פּוֹסֵק וּבוֹרֵחַ; וְאִם לֹא הָיָה דַּרְכָּן לְהָמִית — אֵינוֹ פּוֹסֵק.
ט. אֶלָּא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבַד. שרוב המצוות נדחות מפניה (לעיקרון ראה הלכות יסודי התורה ה,א). מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל… לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. על אף החיוב לכבדו (השווה הלכות קריאת שמע ב,טו-יז). אַנָּס. שודד מסוכן. יְקַצֵּר. ויגמור את התפילה במהירות, כדי שלא יצטרך להפסיק בתפילתו.
מְמִיתִין. ארסיים.
ט. שו"ע או"ח קד, א-ד. אֵין הַמִּתְפַּלֵּל מַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ. כתב השו"ע שאין להפסיק אף בהליכה או בתזוזה ממקומו עד שיסיים תפילתו, אך בתחנונים שאחר התפילה מותר. וכתבו האחרונים שאין להפסיק אף ברמיזה, אלא אם כן מטרת הרמיזה לסלק טרדה מהמתפלל, כגון שרומז לתינוק שישתוק וכדומה (משנ"ב). אֶלָּא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבַד. אבל אין להפסיק מפני הפסד ממון (מג"א). פּוֹסֵק. כתב השו"ע (סעיפים ה-ו) שהמפסיק תפילתו, בין אם הפסיק מרצון בין אם הפסיק מחמת אונס (הן בשתיקה והן בדיבור — משנ"ב): אם שהה במשך שיעור זמן שבו כרגיל מתפלל תפילה מתחילתה לסופה, חוזר לראש. ואם לא שהה שיעור זמן זה, חוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה. ולדעת הרמ"א רק אם הפסיק מאונס (מכל סוג שהוא), חוזר לראש התפילה, אבל המפסיק מרצון (כגון שחשב שהדבר מותר וכדומה), חוזר לתחילת הברכה (ראה משנ"ב; וראה רמב"ם הלכות קריאת שמע ב,יב בפסקים ושיטות). ואם הפסיק בדיבור במזיד, יש אומרים שחוזר לראש התפילה אף אם דיבר זמן מועט (ראה בה"ל). ואם שהה זמן מרובה בשלוש הברכות הראשונות, אף אם לא שהה שיעור זמן תפילה מתחילתה לסופה, חוזר לראש התפילה; ובאחרונות חוזר ל'רצה' (שו"ע). וְרָאָה מֶלֶךְ גּוֹי אוֹ אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ… יַפְסִיק. כתב השו"ע שעל אף שמותר להפסיק בדיבור במקרים אלו, כשיש אפשרות עדיף לנטות מהדרך מלהפסיק בדיבור. וכן המתפלל בדרך וראה בהמה או קרון באים מולו, עדיף שיטה מהדרך ולא יפסיק בדיבור. נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. וכן אם בא שור מולו, פוסק ומרחיק — משור תם חמישים אמה ומשור מועד מלוא עיניו — וכשאין השוורים מוחזקים להזיק, אינו פוסק (שו"ע).
וְאִם לֹא הָיָה דַּרְכָּן לְהָמִית אֵינוֹ פּוֹסֵק. אבל יכול לנערם ממנו על ידי הליכה למקום אחר (רמ"א).
י. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה. וְכָל אִישׁ שֶׁפָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע — פָּטוּר מִן הַתְּפִלָּה. וְכָל הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן — פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה.
י. נָשִׁים וַעֲבָדִים. אף שהם פטורים ממצוות עשה שהזמן גרמן, חייבים בתפילה, משום שאינה תלויה בזמן אלא חובה קבועה (ראה לעיל א,ב). וּקְטַנִּים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה. שמחנכים אותם במצווה זו (ראה עוד הלכות קריאת שמע ד,א, הלכות תפילין ד,יג, הלכות מזוזה ה,י). וְכָל אִישׁ שֶׁפָּטוּר מִקְּרִיַּת שְׁמַע. כגון חתן והעוסקים במת (ראה הלכות קריאת שמע ד,א-ו). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן. שאינם נושאים את המת. פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה. שאינם יכולים להתכוון כראוי, מחמת טרדת ההלוויה (השווה שם ד,ד).
י. שו"ע או"ח קו,א-ב. נָשִׁים. ראה לעיל א,ב בפסקים ושיטות. וּקְטַנִּים. שהגיעו לגיל חינוך, מחנכים אותם להתפלל (שו"ע). וכתבו האחרונים שיש לחנכם להתפלל שמונה עשרה בבוקר ובערב (משנ"ב).

תקציר הפרק 

פרק ו הלכות תפילה

הכנות לתפילה (המשך מאתמול)

אסור לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בזמן התפילה אא"כ שלא יחשדו בו כגון שיש עוד בית כנסת בעיר.
המתפלל ביחיד יכול להאריך בתפילתו ולהוסיף בקשות אך בציבור לא יאריך יותר מדי.
אסור לעשות מלאכות או לאכול כשהגיע זמן התפילה שחרית וכן במנחה וערבית שמא ישכח להתפלל.
בזמן התפילה לא יפסיק אלא משום סכנת נפשות.
נשים ועבדים וקטנים חייבים בתפילה, אך כל שאר האנשים שפטורים מק"ש פטורים גם מתפילה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. באיזה מקרה אסור לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין?

א- אם היו לו תפילין בראשו.
ב- כשיש שני בתי כנסיות בעיר.
ג- כשאינו עובר סמוך לפתח.

[פרק ו', הלכה א']

2. מה מותר לעשות סמוך לזמן תפילת שחרית?

א- לעשות מלאכה.
ב- לאכול.
ג- להסתפר.

[פרק ו', הלכה ד' והלכה ז']

3. האם נשים וקטנים חייבים בתפילה.

א- כן.
ב- נשים – כן; קטנים – לא.
ג- נשים – לא; קטנים – כן.

[פרק ו', הלכה י']

 

תשובות:

1-ג 2-ג 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן