פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נֶאֱכֶלֶת לַכֹּהֲנִים, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, הֵן וְעַבְדֵיהֶן הַכְּנַעֲנִים וּבְהֶמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ" (ויקרא כב,יא). עֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח וְאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁמָּרְדָה – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין.
א. שֶׁמָּרְדָה. מסרבת לחיות עמו חיי אישות (ראה הלכות אישות יד,יח). הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין. מכיוון שעדיין לא יצאו מרשות הכהן.
ב. תְּרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה – אֵין אוֹכֵל אוֹתָהּ אֶלָּא כֹּהֵן מְיֻחָס. אֲבָל כֹּהֲנֵי חֲזָקָה אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן בִּלְבַד. וּתְרוּמָה טְהוֹרָה, בֵּין תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בֵּין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶן – אֵינָהּ נִתֶּנֶת אֶלָּא לְכֹהֵן תַּלְמִיד חֲכָמִים, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל תְּרוּמָה טְמֵאָה, וְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. לְפִיכָךְ נוֹתֵן תְּרוּמָה טְמֵאָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה.
ב. תְּרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה אֵין אוֹכֵל אוֹתָהּ אֶלָּא כֹּהֵן מְיֻחָס. כהן שיש עדים מי אבותיו ואבות אבותיו הכהנים עד לכהנים ששרתו בבית המקדש (ראה הלכות איסורי ביאה פרק כ). כֹּהֲנֵי חֲזָקָה. אדם שמוחזק ככהן אבל ייחוסו לכהונה אינו על פי עדות (ראה שם ה"א שכל הכהנים בזמן הזה הם כהני חזקה). בִּתְרוּמָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶן. שחיובה מדברי חכמים ולא מן התורה, ראה לעיל פרק א. וְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. ויטמאו את התרומה בלי משים. לְפִיכָךְ נוֹתֵן תְּרוּמָה טְמֵאָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה. אפילו לכהן עם הארץ, שמכיוון שידוע שהתרומה טמאה אין חשש שיאכל אותה (מרכה"מ וערוה"ש).
ג. יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, אֲפִלּוּ קְטַנָּה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה וְחָזֶה וָשׁוֹק. וְדִין תּוֹרָה שֶׁתֹּאכַל מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, שֶׁהֲרֵי הִיא קִנְיָנוֹ, אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁתֹּאכַל עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל תְּרוּמָה לְאָבִיהָ וּלְאַחֶיהָ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה בְּבֵית אָבִיהָ.
ג. יִשְׂרְאֵלִית. שאביה אינו כהן. אֲפִלּוּ קְטַנָּה. שאביה משיא אותה (הלכות אישות ג,יא). בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד תֹּאכַל. אבל קודם לכן לא תאכל (ראה ריק"ו). וְחָזֶה וָשׁוֹק. מתנות שניתנות לכהן מקרבנות מסוימים (ראה הלכות מעשה הקרבנות ט,יא, י,ד). וְדִין תּוֹרָה שֶׁתֹּאכַל מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה וכו'. האירוסין הם קניין הקידושין ואילו החופה היא שלב הנישואין שבו בני הזוג מתחילים לחיות יחד (הלכות אישות א,ב, י,א). מעיקר הדין יכולה לאכול תרומה משעת האירוסין, וחכמים גזרו שלא תאכל עד החופה.
ד. חֵרֶשֶׁת וְשׁוֹטָה שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן – אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, אֲפִלּוּ הִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשָּׂא חֵרֵשׁ כֹּהֵן לְחֵרֶשֶׁת וְיַאֲכִיל אוֹתָהּ, לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֹּאכַל חֵרֶשֶׁת בַּת יִשְׂרָאֵל כְּלָל.
ד. חֵרֶשֶׁת… חֵרֵשׁ. שאינם שומעים ואינם מדברים (הלכות אישות ב,כו). חֵרֶשֶׁת וְשׁוֹטָה שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. שאינן נקנות בקידושין מכיוון שאין להן דעת (ראה הלכות אישות ד,ט). אֲפִלּוּ הִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. של החרשת, ויש לקידושין תוקף מהתורה היות שהם תלויים בדעת אביה. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשָּׂא חֵרֵשׁ כֹּהֵן לְחֵרֶשֶׁת וְיַאֲכִיל אוֹתָהּ. וקידושי חרש אינם חלים מן התורה (שם).
ה. הַזָּר אָסוּר לֶאֱכֹל תְּרוּמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" (ויקרא כב,י). אֲפִלּוּ הָיָה תּוֹשַׁב כֹּהֵן אוֹ שְׂכִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ" (שם). "תּוֹשָׁב" – זֶה שְׂכִיר עוֹלָם, "וְשָׂכִיר" – זֶה שְׂכִיר שָׁנִים. וְעֶבֶד עִבְרִי הֲרֵי הוּא כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב. וְכֹהֶנֶת אֵשֶׁת הַזָּר הֲרֵי הִיא כַּזָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל זָר", בֵּין הוּא בֵּין אִשְׁתּוֹ.
ה. הַזָּר. מי שאינו כהן. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. ותרומה נקראת 'קדש', לקמן ז,א. שְׂכִירוֹ. אדם שנשכר לעשות מלאכה עבור בעל הבית. וְעֶבֶד עִבְרִי הֲרֵי הוּא כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב. כדין שכיר ותושב (על פי לשון הכתוב ויקרא כה,מ), ואסור בתרומה. וְכֹהֶנֶת אֵשֶׁת הַזָּר. בת כהן שנישאה לאדם שאינו כהן.
ו. זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה בְּזָדוֹן, בֵּין שֶׁהָיָה טָמֵא בֵּין שֶׁהָיָה טָהוֹר, בֵּין שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה בֵּין שֶׁאָכַל טְמֵאָה – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב,ט), וְלוֹקֶה עַל אֲכִילָתָהּ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם דְּמֵי שֶׁאָכַל, שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. וְאִם אָכַל בִּשְׁגָגָה – מוֹסִיף חֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ" וכו' (שם כב,יד).
ו. זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה וכו'. ראה בהרחבה לקמן פרק י. וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ. ובפסוק שאחריו נאמר שלזר אסור לאכול קדש, ולמדו חכמים שגם לגביו נאמר עונש המיתה (סה"מ ל"ת קלג). שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. אלא רק לוקה, על פי הכלל בדיני עונשין שלפיו אם האדם מתחייב בעונש מלקות וגם בתשלום אינו נענש בשניהם (ראה הלכות גנבה ג,א). וְאִם אָכַל בִּשְׁגָגָה. שאינו לוקה ולכן משלם מה שאכל. מוֹסִיף חֹמֶשׁ. מוסיף חלק חמישי השווה לרבע מסכום הקרן.
ז. "וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל" (ויקרא כב,יב) – שְׁנֵי עִנְיָנִים נִכְלְלוּ בְּלָאו זֶה: שֶׁאִם תִּבָּעֵל לְאָסוּר לָהּ וְתֵעָשֶׂה זוֹנָה אוֹ חֲלָלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה – הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמוֹת לְעוֹלָם, כְּדִין כָּל חָלָל, שֶׁהֶחָלָל כְּזָר לְכָל דָּבָר; וְשֶׁאִם תִּנָּשֵׂא לְיִשְׂרָאֵל – הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּמּוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהוּא חָזֶה וָשׁוֹק, לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁגֵּרְשָׁהּ אוֹ מֵת.
ז. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. מי בכלל זונה וחללה האסורות לכהן, ראה שם יח,ג יט,א. כְּדִין כָּל חָלָל. מי שאביו כהן ואמו פסולה לכהונה נעשה חלל ופסול לכהונה, וגם זו התחללה מהכהונה. שֶׁהֶחָלָל כְּזָר לְכָל דָּבָר. ראה הלכות איסורי ביאה יט,י. בַּמּוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים. מה שמופרש מן הקרבנות לכהנים. חָזֶה וָשׁוֹק. שמורמים מקרבן שלמים וניתנים לכהן. וכן הדין לגבי שאר חלקי הקרבן שניתנים לכהנים ונאכלים לנשיהם (ראה הלכות מעשה הקרבנות י,ד-ה, ד"א).
ח. אֲבָל הַתְּרוּמוֹת – אוֹכֶלֶת אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ הַיִּשְׂרְאֵלִי אוֹ מֵת אִם לֹא הִנִּיחַ מִמֶּנָּה בֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וכו' מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל" (ויקרא כב,יג),
ט. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "מִלֶּחֶם", וְלֹא כָּל לֶחֶם – חוֹזֶרֶת הִיא לַתְּרוּמָה וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְחָזֶה וָשׁוֹק.
ט. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. על פי מסורת חכמים פירשו את משמעות הכתוב.
י. וְלֹא הַכֹּהֶנֶת בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְאָסוּר לָהּ, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂת זוֹנָה – אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה לְעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ זֶרַע מִכֹּהֵן.
י. אֶלָּא אֲפִלּוּ לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית וכו'. גם היא כלולה באיסור שנזכר לעיל ה"ז. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ זֶרַע מִכֹּהֵן. ואילולא זינתה הייתה אוכלת תרומה משום בנה כדלקמן הי"ב.
יא. לְפִיכָךְ הַשְּׁבוּיָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: 'טְהוֹרָה אֲנִי'. וְכָל שְׁבוּיָה שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר 'טְהוֹרָה אֲנִי', אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵד כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. וְהַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה – לֹא נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה, וְאוֹכֶלֶת.
יא. לְפִיכָךְ הַשְּׁבוּיָה וכו'. אשת כהן שנשבתה על ידי גויים פסולה לכהונה מחשש שבאו עליה (הלכות איסורי ביאה יח,יז-כג). וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי. שאינה נאמנת להעיד על עצמה שלא באו עליה. וְכָל שְׁבוּיָה שֶׁנֶּאֱמֶנֶת לוֹמַר טְהוֹרָה אֲנִי. כגון במקרה שרק ממנה נודע לנו שנשבתה, שאז נאמנת לומר שהיא טהורה (שם הכ"א). אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵד. עד אחד שמעיד שהיא טהורה, שלעניין זה הקלו לסמוך על עד אחד (שם הי"ז). כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. אם זו עדות שמספיקה כדי להתירה לבעלה הכהן, יכולה גם לאכול תרומה. וְהַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה לֹא נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה. מכיוון שאינה בכלל זונה (שם ה"א).
יב-יג. אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. גם אם כבר אינה נשואה לכהן ואינה יכולה לאכול מכוח הנישואין. טֻמְטוּם. מי שאיברי הרבייה שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.] וְאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי רבייה זכריים ונקביים (ראה הלכות אישות ב,כד-כה). וַאֲפִלּוּ זֶרַע הַזֶּרַע. גם אם בנה או בתה מהכהן מתו והשאירו זרע יכולה לאכול תרומה כל עוד יש לה זרע כלשהוא מהכהן. וְזֶרַע אֵין לָהּ כְּשֵׁם שֶׁזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וכו'. פסוק זה נאמר ביחס לאכילת תרומה של בת כהן שנישאת לישראל, ודרשו ממנו חכמים שגם אכילת תרומה של אשת כהן תלויה בזרע שיש לה מבעלה. וּבָא עַל הַבַּת מִי שֶׁהוּא עֶרְוָה עָלֶיהָ אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְמַמְזֵר וכו'. ובשני המקרים הללו הוולד ממזר (הלכות איסורי ביאה טו,א).
יב. יִשְׂרְאֵלִית שֶׁיֵּשׁ לָהּ זֶרַע מִכֹּהֵן – אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, וַאֲפִלּוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס, וַאֲפִלּוּ זֶרַע הַזֶּרַע עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֶרַע אֵין לָהּ" (ויקרא כב,יג):
יג. כְּשֵׁם שֶׁזֶּרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּהֶנֶת פּוֹסֵל אוֹתָהּ, כָּךְ זֶרַע כֹּהֵן מִיִּשְׂרְאֵלִית מַאֲכִיל אוֹתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זֶרַע פָּסוּל. כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, אוֹ כֹּהֶנֶת לְיִשְׂרְאֵלִי, וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בַּת, וּבָא עַל הַבַּת מִי שֶׁהוּא עֶרְוָה עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְמַמְזֵר, וּמֵתָה הַבַּת וַהֲרֵי הַמַּמְזֵר קַיָּם: הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה; בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
יד. הִנֵּה לָמַדְתָּה שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל זַרְעָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ הַזֶּרַע פָּסוּל, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיְתָה לָהּ בַּת מִכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּת נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה – הֲרֵי אִמָּהּ אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל הַבַּת הַפְּסוּלָה.
יד. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ. מפני שהממזר אסור לבוא בקהל ישראל.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיְתָה לָהּ בַּת מִכֹּהֵן וכו'. שהרי נולדה כהנת. וַאֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה. כגון שבא עליה כהן בהיותה גרושה.
טו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ הַכֹּהֶנֶת, שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת מִפְּנֵי זַרְעָהּ שֶׁמִּיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ הַזֶּרַע כֹּהֲנִים. כֵּיצַד? בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בַּת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן – הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ, וּפוֹסֵל אֶת אֵם אִמּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: 'לֹא כִּבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה'.
טו. כַּיּוֹצֵא בּוֹ הַכֹּהֶנֶת. שנישאה לישראל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ. ונותרו רק הכהנת ונכדהּ ושניהם כהנים. וְזֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כִּבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה. הכהנת אומרת שלא ירבו כמותו אף שהוא כהן גדול, מכיוון שפוסל אותה מהתרומה. ו'כבני' לאו דוקא אלא 'בן בני' (מאירי יבמות סז,ב).
טז. הָעֶבֶד אֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע וְאֵינוֹ מַאֲכִיל. כֵּיצַד? כֹּהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ עֶבֶד, וּמֵת הַבֵּן וַהֲרֵי הָעֶבֶד קַיָּם: הָיְתָה אֵם אָבִיו שֶׁל עֶבֶד זֶה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה; הָיְתָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – תֹּאכַל, שֶׁאֵין זֶה זֶרַע, שֶׁהָעֲבָדִים אֵין לָהֶן יִחוּס.
טז. הָעֶבֶד אֵינוֹ פּוֹסֵל. את הכהנת מתרומה. וְאֵינוֹ מַאֲכִיל. תרומה את אשת הכהן. וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ עֶבֶד. בא על שפחה כנענית, וזרעו ממנה עבד כמותה (הלכות עבדים ט,א). וַהֲרֵי הָעֶבֶד קַיָּם. ואין לאם אביו זרע אחר. שֶׁהָעֲבָדִים אֵין לָהֶן יִחוּס. אינם נחשבים כבני אביהם (ראה הלכות אישות טו,ו).
יז. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן, וְחָזְרָה וְנִשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת הַיִּשְׂרְאֵלִי וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן – לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל – אוֹכֶלֶת בִּשְׁבִיל בְּנָהּ הָרִאשׁוֹן.
יז. וּמֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן. ולכן המשיכה לאכול בתרומה. לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. אף שיש לה בן מהכהן, שהרי כעת היא נשואה לישראל. מֵת הַיִּשְׂרְאֵלִי וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. אף שיש לה בן מהכהן מכיוון שהולכים אחר האחרון.
יח. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן, וְחָזְרָה וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן – תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן – אֲסוּרָה לֶאֱכֹל מִפְּנֵי בְּנָהּ שֶׁמִּיִּשְׂרָאֵל. מֵת בְּנָהּ שֶׁמִּיִּשְׂרָאֵל – חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בְּחָזֶה וָשׁוֹק.
יח. וְחָזְרָה וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. לפי המצב הנוכחי. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. כדין בת ישראל שיש לה זרע מכהן שאינה חוזרת לדין ישראל. וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בְּחָזֶה וָשׁוֹק. כדלעיל ה"ז.
יט. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה וְיֵשׁ לָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן, וְחָזְרָה וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן – אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. מֵת וְלָהּ מִמֶּנּוּ בֵּן – אוֹכֶלֶת מִפְּנֵי בְּנָהּ הָאַחֲרוֹן, שֶׁהֲרֵי הוּא מַאֲכִילָהּ כְּמוֹ שֶׁהֶאֱכִילָהּ אָבִיו.
יט. וְחָזְרָה וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. לפי מצבה הנוכחי, כדין בת ישראל שנשואה לכהן.

תקציר הפרק 

פרק ו' הלכות תרומות

האנשים המותרים באכילת תרומה

מתחילת ההלכות ועד כה התבארו דיני הפרשת תרומה, מפרק זה ועד סוף ההלכות עוסק הרמב"ם בשימוש בתרומה שהופרשה ובדיניה. חמשת הפרקים הבאים עוסקים באכילת תרומה, ובפרקנו מבאר הרמב"ם מי הם המותרים לאכול בתרומה.

הראויים לאכילת תרומה:
תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכוהנים -בין גדולים בין קטנים, בין זכרים בין נקבות, הם ועבדיהם הכנעניים.

תרומה של תורה-אין אוכל אותה, אלא כוהן מיוחס (כהן שיש עדים מי אבותיו עד לכהנים ששרתו בבית המקדש) אבל כוהני חזקה (אדם שמוחזק ככהן אבל ייחוסו לכהונה אינו על פי עדות), אוכלים בתרומה שחיובה מדברי חז"ל בלבד.
תרומה טהורה -בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר, בין של תורה בין של חז"ל-אינה ניתנת אלא לכוהן תלמיד חכמים מפני שאסור לאכול תרומה טמאה, וכל עמי הארץ בחזקת טומאה.
לפיכך נותן אדם תרומתו שהיא תרומה טמאה, לכל כוהן שירצה.

כוהנת אוכלת בתרומה בתנאי שאינה נשואה לישראלי או חללה(חללה היא אישה שכהן חלל שכב עימה ובכך נפסלה מלהינשא לכהן כשר), וזרעה אינו ישראל.
ישראלית/לויה אשת כהן בהווה או שזרעה כהן, ואינה חרשת אוכלת בתרומה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם אלמנת כהן שיש לה ילדים ממנו אוכלת בתרומה?

2.זר האוכל תרומה בזדון – האם דינו מיתה בידי שמיים?

3.יש מצב שגוי אוכל בתרומה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן