בִּזְמַן שֶׁאָדָם אֶחָד אוֹ אַנְשֵׁי מְדִינָה חוֹטְאִים, וְעוֹשֶׂה הַחוֹטֵא חֵטְא שֶׁעָשָׂה מִדַּעְתּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּ, רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הֵיאַךְ יִפָּרַע. יֵשׁ חֵטְא שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ עַל חֶטְאוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּבָנָיו הַקְּטַנִּים, שֶׁבָּנָיו שֶׁל אָדָם הַקְּטַנִּים שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת וְלֹא הִגִּיעוּ לִכְלַל מִצְווֹת כְּקִנְיָנוֹ הֵם; כָּתוּב: "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (דברים כד,טז, ושם: יוּמָתוּ; וראה מלכים ב יד,ו ודברי הימים ב כה,ה) – עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אִישׁ.
וְיֵשׁ חֵטְא שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹבֵר עָלָיו שׁוּם נֵזֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיֵשׁ חֵטְא שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. אֲבָל אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה – הַתְּשׁוּבָה כִּתְרִיס לִפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. וּכְשֵׁם שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ.
הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו,י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יי בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז), כְּלוֹמַר: חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא הַמַּרְפֵּא.
לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה" (שמות ד,כא, ושם: אֶת לִבּוֹ). לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" וכו' (שם א,י), נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ, לְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.
וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד מֹשֶׁה וְאוֹמֵר לוֹ: 'שַׁלַּח' וַ'עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה', וּכְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי" וכו' (שמות ט,ל)? "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת" וכו' (שם ט,טז) – כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֵא – אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב, אֶלָּא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ.
וְכֵן סִיחוֹן, לְפִי עֲוֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ נִתְחַיֵּב לְמָנְעוֹ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הִקְשָׁה יי אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ
וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ" (דברים ב,ל). וְכֵן הַכְּנַעֲנִיִּים, לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָנַע מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁעָשׂוּ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מֵאֵת יי הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם" וכו' (יהושע יא,כ). וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, לְפִי שֶׁהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ – מָנַע מֵאוֹתָן הַמַּרְבִּים תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" (מלכים א יח,לז), כְּלוֹמַר מָנַעְתָּ מֵהֶם הַתְּשׁוּבָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאֵין הָאֵל גָּזַר עַל פַּרְעֹה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל סִיחוֹן לַחֲטֹא בְּאַרְצוֹ, וְלֹא עַל הַכְּנַעֲנִיים לְהַתְעִיב, וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה – אֶלָּא כֻּלָּן חָטְאוּ מֵעַצְמָן, וְנִתְחַיְּבוּ כֻּלָּן לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה… וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. עונשו של עם ישראל הוא שלבבו ואוזניו ועיניו ייאטמו, כדי שלא יחזור בתשובה ויתכפר לו. שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה. שזה היה עונשם.
וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה. שתינטל ממנו אפשרות הבחירה להסכים לשלוח את ישראל ממצרים.
וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי. "כי טרם תיראון מפני יי אלהים", ומכאן שמראש ניטלה ממנו יכולת הבחירה. וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת. "העמדתיך בעבור הראותך את כֹחי, ולמען ספֵּר שמי בכל הארץ". ששליחת משה נועדה לפרסם בעולם את העניין הזה עצמו, של שלילת זכות הבחירה ממי שאינו ראוי לה.
וְכֵן סִיחוֹן. מלך חשבון בעבר הירדן, שסירב לבקשת משה רבנו לתת לישראל לעבור בארצו בדרכם לארץ כנען.
וְכֵן הַכְּנַעֲנִיִּים לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם. ראה ויקרא יח,ג ושם כז-כח.
וְנִתְחַיְּבוּ. נענשו.
וַהֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו,יג), הֲרֵי גָּזַר עַל הַמִּצְרִים לַעֲשׂוֹת רַע, וְכָתוּב: "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא,טז), הֲרֵי גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְלָמָּה נִפְרַע מֵהֶן? לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַזּוֹנֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַזּוֹנִים שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אִלּוּ לֹא רָצָה לַעֲבֹד לֹא הָיָה עוֹבֵד, וְלֹא הוֹדִיעוֹ הַבּוֹרֵא אֶלָּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאוֹמֵר: 'הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה בָּהֶם צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים' – לֹא מִפְּנֵי זֶה יֹאמַר הָרָשָׁע: כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (שם טו,יא).
וְכֵן הַמִּצְרִיִּים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַמְּצֵרִים וְהַמְּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל, אִלּוּ לֹא רָצָה לְהָרַע לָהֶם – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ, אֶלָּא הוֹדִיעוֹ שֶׁסּוֹף זַרְעוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת.
ה. וּמַה הוּא זֶה… עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ. אם התשובה תלויה בבחירת האדם, במה מתבטא חסדו של ה' המדריך ומורה לחוטאים דרך? כֹּחַ לִלְמֹד וּלְהָבִין. יכולת ורצון.
וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם. ה' אמר לאברהם שזרעו יהיו גרים במצרים במשך זמן רב, ושישתעבדו בהם. וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה. ה' אמר למשה שאחרי מותו ישראל יעבדו לעבודה זרה. וְלָמָּה נִפְרָע מֵהֶן. והלא מלכתחילה גזר עליהם שינהגו כך! אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ. אדם מסוים. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. מאמר הכתוב שלעולם יהיו עניים בישראל, שאינו גזירה על אדם מסוים שיהיה כך, אלא הודעת המציאות.
הַמְּצֵרִים וְהַמְּרֵעִים. המציקים והעושים רע. וּכְבָר אָמַרְנוּ. לעיל ה,ה. שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לֵידַע וכו'. אין אפשרות לאדם להבין כיצד להבחין בין ידיעה כללית של העתיד להיות, ובין גזירה על התנהגותו של אדם פרטי.
נתחייבו.