פרק ז', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִתְחִילָה לְהִצְטַעֵר וַאֲחָזוּהָ חֶבְלֵי לֵדָה, וְהִתְחִיל הַדָּם לָצֵאת קֹדֶם שֶׁתֵּלֵד – אוֹתוֹ הַדָּם הוּא הַנִּקְרָא 'דַּם הַקֹּשִׁי'. וְהֵיאַךְ דִּינוֹ? אִם בָּא בִּימֵי נִדָּתָהּ – הֲרֵי זֶה דַּם נִדָּה, וַהֲרֵי זוֹ טְמֵאָה נִדָּה; וְאִם בָּא בִּימֵי זִיבָתָהּ – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּזָּבָה: "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ" (ויקרא טו,יט); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "זֹבָהּ" – מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת וָלָד, וּבִלְבַד שֶׁתֵּלֵד וָלָד חַי. אֲבָל אִם הִפִּילָה – אֵין קֹשִׁי לִנְפָלִים.
אֲפִלּוּ הָיָה הַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד עִם הַחֲבָלִים וְהַצַּעַר אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם שֶׁתֵּלֵד – הֲרֵי זֶה דַּם קֹשִׁי, וְטָהוֹר. אֲבָל אִם הִתְחִיל הַדָּם קֹדֶם הַלֵּדָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אוֹ יָתֵר – הֲרֵי זֶה דַּם זִיבָה, וַהֲרֵי הִיא יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.
א. שֶׁהִתְחִילָה לְהִצְטַעֵר וַאֲחָזוּהָ חֶבְלֵי לֵידָה. שהתחילו אצלה כאבי הצירים. הוּא הַנִּקְרָא דַּם הַקֹּשִׁי. משום שיצא כשמתקשה בלידה. בִּימֵי נִדָּתָהּ… בִּימֵי זִיבָתָהּ. נתבאר לעיל ו,ו. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת הלכתית שבעל פה. זֹבָהּ מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְלֹא מֵחֲמַת וָלָד. שהדם בזיבה זב מעצמו ולא מחמת דבר אחר, ואם בא מחמת הוולד, אין בדם זה דין זיבה. אֵין קֹשִׁי לִנְפָלִים. הדין המיוחד של דם הקושי אינו נוהג בלידת נפל, ונחשב לדם זיבה.
שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד עִם הַחֲבָלִים וְהַצַּעַר אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. שהדם זב במשך זמן רב מאוד, יחד עם צירי הלידה. וַהֲרֵי הִיא יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. שאין כאן טהרת דם הקושי (ודינה יתבאר לקמן ה"ה).
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא פָּסְקוּ הַצִּירִים וְהַחֲבָלִים וְהַצַּעַר, אֶלָּא מִתְקַשָּׁה וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁיָּלְדָה. אֲבָל אִם רָאָת דָּם שְׁלֹשֶׁת יָמִים אוֹ יָתֵר בִּימֵי זִיבָתָהּ בְּצַעַר וַחֲבָלִים, וּפָסַק הַצַּעַר וְרָוַח לָהּ מִן הַחֲבָלִים אַחַר הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים וְעָמְדָה בְּנַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת אוֹ יָתֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק הַדָּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָזַר הַצַּעַר וְהַחֲבָלִים אַחַר אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעָה – הֲרֵי זוֹ זָבָה; שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּם מֵחֲמַת הַוָּלָד, לֹא פָּסַק הַצַּעַר וְלֹא הַחֲבָלִים. וְאִם יָלְדָה אַחֲרֵי כֵן – הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שדם הקושי טהור. אֶלָּא מִתְקַשָּׁה וְהוֹלֶכֶת. הכאבים מתמשכים. וְרָוַח לָהּ מִן הַחֲבָלִים. הייתה לה מנוחה מן הצירים. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק הַדָּם וכו'. שאין טהרת דם הקושי תלויה בדם, אלא בהיותו מחמת כאב הלידה.
ג. רָאָת דָּם יוֹם אֶחָד בְּלֹא צַעַר וּשְׁנַיִם בְּקֹשִׁי וְיָלְדָה, אוֹ שְׁנַיִם בְּלֹא צַעַר וְיוֹם בְּקֹשִׁי וְיָלְדָה, אוֹ יוֹם בְּקֹשִׁי וְיוֹם בְּלֹא צַעַר וְיוֹם בְּקֹשִׁי וְיָלְדָה – אֵינָהּ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. אֲבָל אִם רָאָת יוֹם אֶחָד בְּקֹשִׁי וּשְׁנַיִם בְּלֹא צַעַר וְיָלְדָה, אוֹ שְׁנַיִם בְּקֹשִׁי וְאֶחָד בְּלֹא צַעַר וְיָלְדָה, אוֹ יוֹם בְּלֹא צַעַר וְיוֹם בְּקֹשִׁי וְיוֹם בְּלֹא צַעַר וְיָלְדָה – הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. זֶה הַכְּלָל: קֹשִׁי הַסָּמוּךְ לַלֵּדָה – אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב; שֹׁפִי סָמוּךְ לַלֵּדָה – הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב.
ג. קֹשִׁי הַסָּמוּךְ לַלֵּדָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב. שסמיכות הקושי ללידה מוכיחה שהדם בא מחמת הוולד. שֹׁפִי. זמן ללא צער.
ד. חָל שְׁלִישִׁי לִרְאִיָּתָהּ לִהְיוֹת בְּיוֹם הַלֵּדָה, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ בְּשֹׁפִי – אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, שֶׁהֲרֵי יוֹם הַלֵּדָה סָמוּךְ לַקֹּשִׁי. רָאָת שְׁנֵי יָמִים, וּבַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה וּסְפֵק יוֹלֶדֶת.
ד. חָל שְׁלִישִׁי לִרְאִיָּתָהּּ לִהְיוֹת בְּיוֹם הַלֵּידָה. שראתה במשך יומיים לפניו. שֶׁהֲרֵי יוֹם הַלֵּידָה סָמוּךְ לַקֹּשִׁי. ביום שלפניו. וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה וכו'. אם היה זה נפל שנטמאת בלידתו כיולדת, או לא (ראה לקמן י,א-יא). וכן לא ידוע אם ראתה דם בשעת ההפלה כדי שתהיה זבה גדולה בראיית דם בשלושה ימים רצופים (ראה לקמן י,יז. או"ש).
ה. כֵּיצַד דִּין יוֹלֶדֶת בְּזוֹב? צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וְטוֹבֶלֶת לָעֶרֶב, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה לָהּ דַּם טֹהַר, וּמְבִיאָה קָרְבַּן זָבָה וְקָרְבַּן יוֹלֶדֶת.
לְפִיכָךְ, אִם יָלְדָה זָכָר, אֲפִלּוּ פָּסַק הַדָּם בְּיוֹם הַלֵּדָה – סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים וְטוֹבֶלֶת. וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה וְסָפְרָה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וְשָׁלְמוּ עִם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל לֵדָה אוֹ לְאַחֲרֵיהֶן – הֲרֵי זוֹ טוֹבֶלֶת, וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. וְאִם שָׁלְמוּ יְמֵי הַסְּפִירָה בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה עָשָׂר – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ עַד לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר.
ה. צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים. כדין זבה (לעיל ו,ח). וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה לָהּ דַּם טֹהַר. שאם תראה אחר כך דם, עד יום ארבעים מלידת זכר או עד שמונים מלידת נקבה, יהיה טהור (לעיל ד,ה).
אִם יָלְדָה זָכָר. שטומאת הלידה שלו שבעה ימים (לעיל ד,ב). סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים. כדין הזבה, ולאחר מכן טובלת לטומאת הלידה והזיבה. וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה. שטומאת הלידה שלה ארבעה עשר יום (לעיל ד,ב), ואפשר שתמנה שבעה נקיים לזיבתה, אך עדיין תהיה טמאה מחמת הלידה. אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ עַד לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר. שאז מסתיימים ימי טומאת לידה לנקבה.
ו. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁרָאָת דָּם שְׁלֹשָׁה, וְסָפְרָה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, הֲרֵי עֲשָׂרָה – עֲדַיִן הִיא אֲסוּרָה עַד לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר, שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא כְּנִדָּה. וְלָמָּה אֵין מַצְרִיכִין אֶת הַיּוֹלֶדֶת בְּזוֹב לִסְפִירַת שִׁבְעָה אַחַר שִׁבְעָה שֶׁל זָכָר וְאַחַר אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה? מִפְּנֵי שֶׁיְּמֵי לֵדָתָהּ וִימֵי נִדָּתָהּ שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה בָּהֶן עוֹלִין לָהּ לִסְפִירַת שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ו. הֲרֵי שֶׁרָאָת דָּם שְׁלֹשָׁה. אחרי לידת נקבה. שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא כַּנִּדָּה. אף אם אינה רואה בהם דם. עוֹלִין לָהּ לִסְפִירַת שִׁבְעָה. נקיים, אף שהיא טמאה בהם מצד ימי נידה או לידה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן הל' י-יא.
ז. יוֹלֶדֶת בְּזוֹב שֶׁלֹּא פָּסַק דָּמָהּ – אֵין לָהּ דַּם טֹהַר, אֶלָּא כָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה כְּדַם זִיבָה הוּא. אֲבָל אִם סָפְרָה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים וְשָׁלְמוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁל נְקֵבָה וְטָבְלָה, וְאַחַר כָּךְ רָאָת דָּם בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים שֶׁל זָכָר וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה – הֲרֵי זֶה דַּם טֹהַר.
ז. שֶׁלֹּא פָּסַק דָּמָהּ. שלא היו לה שבעה נקיים מדם אחרי שילדה. אֵין לָהּ דָּם טֹהַר. שכל עוד לא נטהרה מזובה, היא אסורה לבעלה.
ח. סָפְרָה שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים וְלֹא טָבְלָה, וְאַחַר כָּךְ רָאָת דָּם – הֲרֵי זוֹ טוֹבֶלֶת וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ מִיָּד, שֶׁכָּל יְמֵי טֹהַר אֵינָן רְאוּיוֹת לֹא לְנִדָּה וְלֹא לְזִיבָה. אֲבָל עַצְמוֹ שֶׁל דָּם טָמֵא וּמְטַמֵּא, כְּדִין דַּם הַנִּדָּה עַד שֶׁתִּטְבֹּל.
ח. הֲרֵי זוֹ טוֹבֶלֶת וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ מִיָּד. שבכך נטהרת מטומאת הזיבה שהייתה לה. שֶׁכָּל יְמֵי טֹהַר אֵינָן רְאוּיוֹת לֹא לְנִדָּה וְלֹא לְזִיבָה. ומשום כך אין הדם הזה מטמא אותה. אֲבָל עַצְמוֹ שֶׁל דָּם טָמֵא וּמְטַמֵּא. הדם שזב ממנה כל עוד לא טבלה, מטמא במגע ומשא (הלכות מטמאי משכב ומושב א,ח), כל עוד לא טבלה.
ט. הַיּוֹלֶדֶת נְקֵבָה, וּלְאַחַר אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁלָּהּ נִתְעַבְּרָה, וְהִתְחִיל דַּם הַקֹּשִׁי לָבֹא לָהּ בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים – הֲרֵי הוּא דַּם טֹהַר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קֹשִׁי לַנְּפָלִים, שֶׁכָּל דָּמִים שֶׁתִּרְאֶה בְּתוֹךְ יְמֵי טֹהַר טָהוֹר הוּא, עַד שֶׁתַּפִּיל הַוָּלָד. וּכְשֶׁתַּפִּיל תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵדָה: אִם הִפִּילָה זָכָר – טֻמְאַת זָכָר, וְאִם הִפִּילָה נְקֵבָה – טֻמְאַת נְקֵבָה. וּמוֹנָה יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי מְלֹאות מִוָּלָד שֵׁנִי. אֲפִלּוּ הָיוּ תְּאוֹמִים, וְהִפִּילָה הַיּוֹם אֶחָד וְהִפִּילָה הָאַחֵר אַחַר כַּמָּה יָמִים – מוֹנָה לַשֵּׁנִי יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי מְלֹאות.
ט. בְּתוֹךְ שְׁמֹנִים. בתוך ימי דם הטוהר של הלידה הקודמת. עַד שֶׁתַּפִּיל הַוָּלָד. ואם הפילה מונה ימי טומאה וטהרה מחדש, משעת ההפלה. טֻמְאַת זָכָר. שבעה ימים. טֻמְאַת נְקֵבָה. ארבעה עשר יום. וִימֵי מְלֹאת. ימי דם טוהר, עד השלמת ארבעים יום ללידת זכר ושמונים לנקבה.
י. זָבָה שֶׁפָּסַק זוֹבָהּ וְהִתְחִילָה לִמְנוֹת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וּבָא לָהּ דַּם קֹשִׁי בְּתוֹךְ יְמֵי נְקִיִּים – אֵינוֹ סוֹתֵר, וִימֵי הַקֹּשִׁי עוֹלִין לָהּ לְמִנְיַן שִׁבְעָה. וְכֵן אִם יָלְדָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים – אֵין הַלֵּדָה סוֹתֶרֶת, וִימֵי הַלֵּדָה עוֹלִין לָהּ לְמִנְיַן שִׁבְעָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ" (ויקרא טו,כח); כֵּיוָן שֶׁטָּהֲרָה מִזּוֹבָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה טֻמְאָה אַחֶרֶת, כְּגוֹן טֻמְאַת לֵדָה אוֹ טֻמְאַת נִדָּה אוֹ טֻמְאַת צָרַעַת – הֲרֵי זוֹ סוֹפֶרֶת בָּהֶן. וְאֵין טֻמְאוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן סוֹתְרִין הַסְּפִירָה.
י. בְּתוֹךְ יְמֵי נְקִיִּים. באמצע שבעת הנקיים לזובה. אֵינוֹ סוֹתֵר. אינה צריכה למנות שבעה נקיים מחדש. וִימֵי הַקֹּשִׁי עוֹלִין לָהּ לְמִנְיַן שִׁבְעָה. ואינה צריכה למנות ימים נקיים במקומם. וִימֵי הַלֵּידָה עוֹלִין לָהּ לְמִנְיַן שִׁבְעָה. אם לא ראתה בהם דם (לעיל ה"ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה בָּהֶן. משום הלידה. כֵּיוָן שֶׁטָּהֲרָה מִזּוֹבָהּ. שהפסיקה לראות דם זיבה. אוֹ טֻמְאַת נִדָּה. שאפשר שיבואו ימי נידתה בתוך שבעת הנקיים (ראה לעיל ו,ו), ואם ראתה בהם דם ונטמאה, אין הטומאה מבטלת את הספירה.
יא. יְמֵי לֵדָתָהּ וִימֵי נִדָּתָהּ: אִם לֹא רָאָת בָּהֶן דָּם – הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לָהּ לִסְפִירַת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים; וְאִם רָאָת בָּהֶן דָּם – אֵין עוֹלִין לָהּ יְמֵי הָרְאִיָּה וְלֹא סוֹתְרִין כָּל הַיָּמִים, אֶלָּא מַשְׁלֶמֶת עַל הַיָּמִים שֶׁסָּפְרָה כְּשֶׁיִּפְסֹק הַדָּם; שֶׁאֵין סוֹתֵר הַכֹּל אֶלָּא רְאִיָּה שֶׁל זוֹב, אֲבָל אֵלּוּ סוֹתְרִין יוֹמָן בִּלְבַד.
יא. הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לָהּ וכו'. נחשבים לספירה, כאמור בהלכה הקודמת. אֶלָּא מַשְׁלֶמֶת עַל הַיָּמִים שֶׁסָּפְרָה. שאותם הימים שראתה בהם אינם נספרים, וצריכה להוסיף ימים כנגדם. שֶׁאֵין סוֹתֵר הַכֹּל אֶלָּא רְאִיָּה שֶׁל זוֹב. שרק ראייה בימי זיבה סותרת את הספירה (לעיל ו,טו). אֲבָל אֵלּוּ סוֹתְרִין יוֹמָן בִּלְבַד. גורמים רק לאותו היום שלא ייחשב.
יב. מֵאַחַר שֶׁתָּבִין כָּל הָעִקָּרִין הָאֵלּוּ שֶׁבֵּאַרְנוּ, יִתְבָּאֵר לְךָ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּרְאֶה הָאִשָּׁה דָּם מִן הַמָּקוֹר יוֹם אַחַר יוֹם מֵאָה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם וְלֹא תִּהְיֶה זָבָה. כֵּיצַד? שְׁנַיִם לִפְנֵי נִדָּתָהּ, וְשִׁבְעָה יְמֵי נִדָּתָהּ, וּשְׁנַיִם לְאַחַר יְמֵי הַנִּדָּה, וְאַרְבָּעָה עָשָׂר קֹשִׁי, וּשְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה, וְשִׁבְעָה נִדָּה, וּשְׁנַיִם לְאַחַר יְמֵי הַנִּדָּה.
הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה הָאִשָּׁה אַחַר יְמֵי מְלֹאות תְּחִלָּה – הוּא תְּחִלַּת יְמֵי נִדָּתָהּ, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל וְסָתוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם. לְפִיכָךְ הָרוֹאָה דָּם בְּסוֹף יְמֵי מְלֹאות בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה, שֶׁמָּא בַּלַּיְלָה רָאָת הַדָּם, שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי נִדָּתָהּ.
יב. מֵאַחַר שֶׁתָּבִין כָּל הָעִיקָּרִים שֶׁבֵּאַרְנוּ. על בסיס הבנת העקרונות שנזכרו בהלכות אלו. שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּרְאֶה… וְלֹא תִּהְיֶה זָבָה. שלא תיחשב כזבה גדולה, לפי שאין צירוף שלושה ימי זיבה רצופים. שְׁנַיִם לִפְנֵי נִדָּתָהּ. שני ימים אחרונים של ימי זיבה. וּשְׁנַיִם לְאַחַר יְמֵי הַנִּדָּה. שני ימים ראשונים של ימי זיבה.
אַחַר יְמֵי מְלֹאת. אחרי השלמת ימי הטוהר של הלידה. הוּא תְּחִלַּת נִדָּתָהּ. שמזמן זה מתחילים למנות את מחזורי ימי הנידות והזיבה (נתבארו לעיל ו,ב-ו). וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל וְסָתוֹת שֶׁמִּקּוֹדֶם. לא מתחשבים במניין המחזורי שהיה לפני הלידה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה. שספק אם מן היום, שהוא מימי הטוהר, או מן הלילה, שהוא מימי נידתה.
יג. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנִּדָּה שֶׁרָאָת דָּם כָּל שִׁבְעָה מֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ בְּלֵיל שְׁמִינִי אַחַר שֶׁתִּטְבֹּל. וְזָבָה קְטַנָּה מְשַׁמֶּרֶת יוֹם אֶחָד טָהוֹר וְטוֹבֶלֶת, וּמֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ לָעֶרֶב. וְזָבָה גְּדוֹלָה סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים וְטוֹבֶלֶת, וּמֻתֶּרֶת לְשַׁמֵּשׁ בְּלֵיל שְׁמִינִי. וְאֵין בֵּין זְמַן נִדָּה לִזְמַן נִדָּה אֶלָּא אַחַד עָשָׂר יוֹם בִּלְבַד, וּבְאוֹתָן הָאַחַד עָשָׂר יוֹם תִּהְיֶה זָבָה קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה.
יג. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנִּדָּה וכו'. לעיל ד,ו. וְזָבָה קְטַנָּה מְשַׁמֶּרֶת יוֹם אֶחָד. לעיל ו,ט-י. וְזָבָה גְּדוֹלָה סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים. לעיל ו,יא. אַחַד עָשָׂר יוֹם בִּלְבַד. לעיל ו,ג.
יד. וּמֵאַחַר שֶׁתִּהְיֶה זוֹכֵר כָּל אֵלּוּ הָעִקָּרִים, יִתְבָּאֵר לְךָ זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים:
הָאִשָּׁה שֶׁהֻחְזְקָה כָּל יָמֶיהָ, יוֹם תִּרְאֶה דָּם וְיוֹם לֹא תִּרְאֶה דָּם – בַּתְּחִלָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּבְיוֹם שְׁמִינִי שֶׁהוּא יוֹם אֶחָד אַחַר יְמֵי נִדָּתָהּ. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּכָל שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם אַרְבַּע לֵילוֹת בִּלְבַד, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּשׁ בַּיָּמִים, שֶׁהַיּוֹם הַטָּהוֹר הוּא שִׁמּוּר לַיּוֹם הַטָּמֵא. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה רוֹאָה הַדָּם בְּכָל יוֹם טָמֵא מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה – אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת אֶלָּא בַּשְּׁמִינִי בִּלְבַד, שֶׁהוּא יוֹם אֶחָד אַחַר נִדָּתָהּ.
יד. יִתְבָּאֵר לְךָ זֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים. ניתן יהיה להבין את החשבונות שחישבו חכמים בעניין נידה, במי שרואה דם במשך מספר ימים קבוע ולאחריהם פוסקת מלראות במשך זמן זהה, כפי שיפורט לקמן.
בַּתְּחִלָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּלֵיל שְׁמִינִי. שבו נטהרה מימי נידתה. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי. שלמחרתו, ולא ראתה בו דם. וּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּכָל שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם. בשאר הימים שנותרו ממחזור ימי הנידה והזיבה. אַרְבַּע לֵילוֹת בִּלְבַד. שרואה יום אחד ומשמרת למחרתו, ובלילה מותרת, וחוזר חלילה. כך נמצא שמשמשת בליל אחד עשר, ליל שלושה עשר, ליל חמישה עשר וליל שבעה עשר, ורואה למחרתם. אִם הָיְתָה רוֹאָה הַדָּם בְּכָל יוֹם טָמֵא מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה. ולא ביום, אסורה היא באותם הלילות שהוזכרו. אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת אֶלָּא בַּשְּׁמִינִי בִּלְבַד וכו'. שאינה צריכה בו שימור.
טו. הָיְתָה רוֹאָה שְׁנֵי יָמִים טְמֵאִים וּשְׁנֵי יָמִים טְהוֹרִים – מְשַׁמֶּשֶׁת בַּשְּׁמִינִי וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וְשִׁשָּׁה עָשָׂר וְיוֹם עֶשְׂרִים.
טו. מְשַׁמֶּשֶׁת בַּשְּׁמִינִי. שבו נטהרה מימי נידתה. וּבִשְׁנֵים עָשָׂר. שתשיעי ועשירי הם ימי ראייה, ואחד עשר יום שימור. וְשִׁשָּׁה עָשָׂר. ששלושה עשר וארבעה עשר הם ימי ראייה, וחמישה עשר יום שימור. וְיוֹם עֶשְׂרִים. ששבעה עשר ושמונה עשר הם ימי ראייה, ותשעה עשר יום שימור.
טז. הָיְתָה רוֹאָה שְׁלֹשָׁה יָמִים טְמֵאִים וּשְׁלֹשָׁה טְהוֹרִים – מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁנֵי יָמִים מֵהַשְּׁלֹשָׁה הַטְּהוֹרִים שֶׁאַחַר יְמֵי נִדָּתָהּ, שֶׁהָאֶחָד מֵהֶן שִׁמּוּר לַשְּׁנַיִם הַטְּמֵאִים הַסְּמוּכִין לְנִדָּתָהּ, וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקָה זָבָה גְּדוֹלָה וְאֵין לָהּ שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים.
טז. שֶׁהָאֶחָד מֵהֶן שִׁמּוּר לַשְּׁנַיִם הַטְּמֵאִים הַסְּמוּכִין לְנִדָּתָהּ. שראתה אחר נידתה ביום שמיני ותשיעי, וצריכה לשמור יום אחד כנגדם, ונותרו לה יומיים טהורים.
יז. הָיְתָה רוֹאָה אַרְבָּעָה יָמִים טְמֵאִים וְאַרְבָּעָה טְהוֹרִים – מְשַׁמֶּשֶׁת יוֹם אֶחָד שֶׁאַחַר נִדָּתָהּ, וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם.
יז. מְשַׁמֶּשֶׁת יוֹם אֶחָד שֶׁאַחַר נִדָּתָהּ. שביום השמיני היא טהורה, אך רואה למחרתו, ואין לה שבעה נקיים לעולם.
יח. הָיְתָה רוֹאָה חֲמִשָּׁה יָמִים טְמֵאִים וַחֲמִשָּׁה טְהוֹרִים – מְשַׁמֶּשֶׁת הַשְּׁלֹשָׁה הַסְּמוּכִין לְנִדָּתָהּ, וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם.
יח. הַשְּׁלֹשָׁה הַסְּמוּכִים לְנִדָּתָהּ. שלא תראה עד היום האחד עשר לנידתה.
יט. הָיְתָה רוֹאָה שִׁשָּׁה יָמִים טְמֵאִים וְשִׁשָּׁה טְהוֹרִים – מְשַׁמֶּשֶׁת בַּחֲמִשָּׁה יָמִים הַסְּמוּכִין לְנִדָּתָהּ תְּחִלָּה, וְשׁוּב אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְעוֹלָם.
יט. בַּחֲמִשָּׁה יָמִים הַסְּמוּכִים לְנִדָּתָהּ תְּחִלָּה. שלא תראה עד היום השלושה עשר לנידתה.
כ. הָיְתָה רוֹאָה שִׁבְעָה יָמִים טְמֵאִים וְשִׁבְעָה טְהוֹרִים – מְשַׁמֶּשֶׁת הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן הַטָּהוֹר הַסָּמוּךְ לְנִדָּתָהּ, וְיָבֹא אַחֲרָיו שָׁבוּעַ טָמֵא תִּקָּבַע בּוֹ זָבָה, וְהַשָּׁבוּעַ הַטָּהוֹר שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו – לִסְפִירָה, וַאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ; וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא שִׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ בְּאַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת אֶלָּא שָׁבוּעַ אֶחָד. וְכֵן כָּל יָמֶיהָ מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם בְּכָל שְׁמוֹנָה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת.
כֵּיצַד? שָׁבוּעַ חֲמִישִׁי – הֲרֵי הִיא זָבָה. שָׁבוּעַ שִׁשִּׁי שֶׁהִיא בּוֹ טְהוֹרָה – לִסְפִירָה. שָׁבוּעַ שְׁבִיעִי – זָבָה. שָׁבוּעַ שְׁמִינִי – לִסְפִירָה. שָׁבוּעַ תְּשִׁיעִי שֶׁהִיא רוֹאָה בּוֹ, חֲמִשָּׁה יָמִים מִמֶּנּוּ מִימֵי נִדָּתָהּ וּשְׁנַיִם מִתְּחִלַּת יְמֵי זִיבָה – מְשַׁמֶּרֶת יוֹם אֶחָד מִן הַשָּׁבוּעַ הָעֲשִׂירִי הַטָּהוֹר, וּמְשַׁמֶּשֶׁת שִׁשָּׁה. שָׁבוּעַ אַחַד עָשָׂר שֶׁהִיא רוֹאָה בּוֹ, שְׁנַיִם מִסּוֹף יְמֵי זִיבָה וַחֲמִשָּׁה מִתְּחִלַּת יְמֵי נִדָּה, וּמְשַׁמֶּשֶׁת חֲמִשָּׁה יָמִים מִשָּׁבוּעַ שְׁנֵים עָשָׂר הַטָּהוֹר. שָׁבוּעַ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר – זָבָה. וְשָׁבוּעַ אַרְבָּעָה עָשָׂר – לִסְפִירָה. וְכֵן שָׁבוּעַ חֲמִשָּׁה עָשָׂר – זָבָה. וְשָׁבוּעַ שִׁשָּׁה עָשָׂר – לִסְפִירָה. וְשָׁבוּעַ שִׁבְעָה עָשָׂר – זָבָה. וְשָׁבוּעַ שְׁמוֹנָה עָשָׂר – לִסְפִירָה. וְסוֹפֶרֶת עַל דֶּרֶךְ זוֹ לְעוֹלָם.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁבְּכָל שְׁמוֹנָה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם. וְאִלּוּ לֹא אֵרַע לָהּ חֹלִי זֶה וְהָיְתָה שָׁבוּעַ נִדָּה וְאַחַד עָשָׂר יוֹם טְהוֹרָה – הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּכָל שְׁמוֹנָה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת אַחַד עָשָׂר שָׁבוּעוֹת, שֶׁהֵן שִׁבְעָה וְשִׁבְעִים יוֹם.
כ. שָׁבוּעַ טָמֵא תִּקָּבַע בּוֹ זָבָה. שיש בו שלושה ימי ראייה רצופים. וְנִמְצֵאת שֶׁלֹּא שִׁמְּשָׁה… אֶלָּא שָׁבוּעַ אֶחָד. בשבוע השני שמיד אחרי ימי נידתה. וְכֵן כָּל יָמֶיהָ מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם וכו'. שימי טהרתה תלויים במחזור ימי הנידה והזיבה – שבעה ימי נידה ואחד עשר ימי זיבה. ולעתים ימי הטומאה יחולו בשלושה ימי זיבה רצופים (או יותר), ותיעשה זבה, ותצטרך לספור בשבעת ימי הטהרה שבעה נקיים, ולא תוכל לשמש בהם. ואם לא יחולו שלושה מתוך ימי הטומאה בימי הזיבה, לא נעשית זבה, ובשבעת הימים הטהורים תוכל לשמש לפחות בחלקם.‬ ולפי החשבון שיבואר בהלכות שבסמוך, יוצא שמשמשת שמונה עשר יום בכל שמונה עשר שבועות. ובסופם נשלם מחזור שבו היא חוזרת לראות בתחילת ימי נידתה.
שָׁבוּעַ חֲמִישִׁי הֲרֵי הִיא זָבָה. שהרי בשבוע השני התחילו אחד עשר ימי הזיבה. ומתוך השבוע השלישי שבו ראתה היו ארבעה ימי זיבה ושלושה ימי נידה. ונעשתה זבה וספרה בשבוע הרביעי שבעה נקיים שמהם ארבעה ימי נידה ושלושה ימי זיבה, נמצא שכל השבוע החמישי הוא בימי זיבה. שָׁבוּעַ שִׁשִּׁי שֶׁהִיא בּוֹ טְהוֹרָה לִסְפִירָה. ובו יום אחד מימי הזיבה, ושישה ימי נידה. שָׁבוּעַ שְׁבִיעִי זָבָה. ובו יום אחד מימי נידה, ושישה ימי זיבה, ונעשית זבה. שָׁבוּעַ שְׁמִינִי לִסְפִירָה. וחמישה ממנו ימי זיבה, ושניים ממנו ימי נידה. שָׁבוּעַ תְּשִׁיעִי… חֲמִשָּׁה יָמִים מִמֶּנּוּ מִימֵי נִדָּה וּשְׁנַיִם מִתְּחִלַּת יְמֵי זִיבָה. ולא נעשתה זבה גדולה, שלא ראתה בשלושה ימי זיבה, ואינה צריכה שבעה נקיים אלא שימור יום אחד בלבד. הַשָּׁבוּעַ הָעֲשִׂירִי הַטָּהוֹר. ובו שבעה ימי זיבה. שָׁבוּעַ אַחַד עָשָׂר… שְׁנַיִם מִסּוֹף יְמֵי זוֹבָהּ וַחֲמִשָּׁה מִתְּחִלַּת יְמֵי נִדָּה. וצריכה להשלים שני ימים לימי הנידה, מן השבוע השנים עשר, ואינה צריכה שבעה נקיים, שהרי ראתה מימי הזיבה רק יומיים. שָׁבוּעַ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זָבָה. ויש בו שישה ימי זיבה, ויום נידה אחד, ונעשית זבה. וְשָׁבוּעַ אַרְבָּעָה עָשָׂר לִסְפִירָה. ויש בו שישה ימי נידה, ויום זיבה אחד. שָׁבוּעַ חֲמִשָּׁה עָשָׂר זָבָה. ויש בו שבעה ימי זיבה, ונעשית זבה. שָׁבוּעַ שִׁשָּׁה עָשָׂר לִסְפִירָה. ויש בו שלשה ימי זיבה וארבעה ימי נידה. וְשָׁבוּעַ שִׁבְעָה עָשָׂר זָבָה. ויש בו שלושה ימי נידה וארבעה ימי זיבה, ונעשית זבה. וְשָׁבוּעַ שְׁמוֹנָה עָשָׂר לִסְפִירָה. ויש בו שבעה ימי זיבה. ולאחר שמונה עשרה שבועות שבה לתחילת המחזור, ורואה בתחילת ימי נידתה.
מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם. שבעה ימים בשבוע השני, שישה בשבוע העשירי, וחמישה בשבוע השנים עשר. וְהָיְתָה שָׁבוּעַ נִדָּה וְאַחַד עָשָׂר יוֹם טְהוֹרָה. שהייתה רואה רק בימי נידתה.
כא. וּבִזְמַן שֶׁהִיא רוֹאָה שָׁבוּעַ טָמֵא וְשָׁבוּעַ טָהוֹר – מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם, שֶׁהֵם כְּמוֹ רְבִיעַ הַיָּמִים. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: מְשַׁמֶּשֶׁת רְבִיעַ יָמֶיהָ.
כא. כְּמוֹ רְבִיעַ הַיָּמִים. כמעט רבע מן הימים בהם הייתה יכולה לשמש אילו הייתה רואה רק בימי הנידה. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ… מְשַׁמֶּשֶׁת רְבִיעַ יָמֶיהָ. ולא שמדובר ברבע מימי חייה, אלא ברבע ממה שהייתה משמשת אילו לא אירע לה חולי זה.
כב. הָיְתָה רוֹאָה שְׁמוֹנָה יָמִים טָמֵא וּשְׁמוֹנָה טָהוֹר – הֲרֵי זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם מִתּוֹךְ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה יוֹם.
כֵּיצַד? שְׁמוֹנָה טָמֵא שֶׁבַּתְּחִלָּה, שִׁבְעָה מֵהֶן יְמֵי נִדָּתָהּ וְיוֹם אֶחָד זִיבוּת סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ – מְשַׁמֶּרֶת לוֹ יוֹם אֶחָד מִן הַשְּׁמוֹנָה הַטְּהוֹרִים, וּמְשַׁמֶּשֶׁת שִׁבְעָה. וְאַחַר כָּךְ יָבֹאוּ לָהּ שְׁמוֹנָה טְמֵאִים, מֵהֶן שְׁנַיִם תַּשְׁלוּם יְמֵי זִיבָתָהּ וְשִׁשָּׁה מִימֵי נִדָּתָהּ, וְיָבֹאוּ שְׁמוֹנָה טְהוֹרִים, יוֹם אֶחָד מֵהֶן תַּשְׁלוּם יְמֵי נִדָּתָהּ – וּמְשַׁמֶּשֶׁת שִׁבְעָה שְׁנִיּוֹת. וְאַחַר כָּךְ יָבֹאוּ לָהּ שְׁמוֹנָה טְמֵאִים, מֵהֶן אַרְבָּעָה תַּשְׁלוּם יְמֵי זִיבָתָהּ וְאַרְבָּעָה מִימֵי נִדָּתָהּ, נִמְצֵאת זָבָה גְּדוֹלָה, וּצְרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה. יָבֹאוּ לָהּ שְׁמוֹנָה טְהוֹרִים – סוֹפֶרֶת מֵהֶן שִׁבְעָה וּמְשַׁמֶּשֶׁת יוֹם אֶחָד. נִמְצֵאת מְשַׁמֶּשֶׁת חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בְּכָל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.
כב. מְשַׁמֶּרֶת לוֹ יוֹם אֶחָד… וּמְשַׁמֶּשֶׁת שִׁבְעָה. שלא נעשתה זבה, הואיל וראתה רק יום אחד בימי הזיבה. וּמְשַׁמֶּשֶׁת שִׁבְעָה שְׁנִיּוֹת. שאף בזו לא נעשתה זבה, הואיל וראתה רק שני ימים בזיבתה. בְּכָל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אולם בימים שלאחר מכן החישוב משתנה (ראה מ"מ).
כג. הָיְתָה רוֹאָה תִּשְׁעָה יָמִים טָמֵא וְתִשְׁעָה יָמִים טָהוֹר – מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה יָמִים בְּכָל שְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם לְעוֹלָם. כֵּיצַד? תִּשְׁעָה הַטְּמֵאִין, שִׁבְעָה מֵהֶן נִדָּתָהּ וּשְׁנַיִם זִיבוּת סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ – מְשַׁמֶּרֶת לָהֶן יוֹם אֶחָד מִן הַתִּשְׁעָה הַטְּהוֹרִין וּמְשַׁמֶּשֶׁת שְׁמוֹנָה. וְכֵן לְעוֹלָם.
כג. וְכֵן לְעוֹלָם. שבכל שתי תשיעיות היא שבה לראשית המחזור, ולראייה בתחילת ימי הנידה.
כד. הָיְתָה רוֹאָה עֲשָׂרָה יָמִים טָמֵא וַעֲשָׂרָה טָהוֹר וּמֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, אֲפִלּוּ אֶלֶף יוֹם טָמֵא וְאֶלֶף יוֹם טָהוֹר – יִהְיֶה יְמֵי שִׁמּוּשָׁהּ כְּמִנְיַן זִיבָתָהּ. כֵּיצַד? עֲשָׂרָה הַטְּמֵאִין – מֵהֶן שִׁבְעָה נִדָּה וּשְׁלֹשָׁה יְמֵי זִיבָה. וַעֲשָׂרָה הַטְּהוֹרִין – סוֹפֶרֶת מֵהֶן שִׁבְעָה וּמְשַׁמֶּשֶׁת שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ יְמֵי הַשִּׁמּוּשׁ שְׁלֹשָׁה וִימֵי זִיבוּת דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה.
וְכֵן מֵאָה יוֹם טְמֵאִים וּמֵאָה טְהוֹרִין: הַמֵּאָה הַטְּמֵאִין – שִׁבְעָה מֵהֶן לְנִדָּה וּשְׁלֹשָׁה וְתִשְׁעִים זִיבוּת; הַמֵּאָה הַטְּהוֹרִים – שִׁבְעָה מֵהֶן לִסְפִירָה וּשְׁלֹשָׁה וְתִשְׁעִים לְשִׁמּוּשׁ. וְכֵן אֶלֶף, וְכֵן כָּל מִנְיָן וּמִנְיָן עַל דֶּרֶךְ זוֹ.
כד. יְמֵי שִׁמּוּשָׁהּ כְּמִנְיַן זִיבָתָהּ. בתחילת ראייתה, שאז יש שבעת ימי נידה והיתר לזיבתה, וכשפוסקת מלראות יש שבעה נקיים והשאר לשימושה. אולם בשאר הפעמים שבמחזור אין הכרח שהחישוב יהיה כך, שהרי ימי הנידה והזיבה אינם תמיד תואמים לימי הראייה.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות איסורי ביאה

טומאת יולדת

דם קושי: ראתה דם בצער קודם שתלד, אינה נעשית בו זבה. ובתנאי שהיה זה בשבועיים של הלידה, והצער היה רצוף (ברובו) או צמוד ללידה.
יולדת בזוב: סופרת שבעה נקיים, וטובלת אחר ימי זכר ונקבה. וכל עוד לא פסק הדם, אין לה דם טוהר.

דינים שונים:
🔹 בימי טוהר – דם קושי טהור.
🔹 בתוך שבעה נקיים – דם קושי סותר רק יום אחד.
🔹 הרואה בתכיפות – טהורה רק בימים שאינה נידה או זבה (כמפורט בפרק בהלכות ט-כד)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.דם הנובע מצירי לידה שנראה בימי זיבה-האם מטמא?

2.מקרה שרואה דם ובכ"ז מונה לנקיים קיים כאשר ראתה בנקיים דם קושי?

3.דם נידה בז' נקיים החלים בימי נידה – אינו סותר ואינו עולה לנקיים?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן