א. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אָבִי': רָצָה הָאָב – מְקֻדֶּשֶׁת; לֹא רָצָה, אוֹ שֶׁשָּׁתַק, אוֹ שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע הַדָּבָר – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. 'עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִמְחֶה אֲבִי': שָׁמַע וּמִחָה – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת; לֹא מִחָה אוֹ שֶׁמֵּת – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן וְאַחַר כָּךְ שָׁמַע הָאָב – מְלַמְּדִין אֶת הָאָב שֶׁיֹּאמַר: 'אֵינִי רוֹצֶה' כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שָׁם קִדּוּשִׁין וְלֹא תִּפֹּל לִפְנֵי יָבָם.
א. רָצָה הָאָב. הביע הסכמה מפורשת. אוֹ שֶׁשָּׁתַק… אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שהרי לא הסכים כששמע. שֶׁלֹּא יִמְחֶה. שלא יתנגד. מְלַמְּדִין אֶת הָאָב. מורים לו למחות על הקידושין כדי לבטל אותם מראש, ובכך לפטור את האישה מן הצורך בייבום או בחליצה.
ב. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז' אוֹ 'בֵּית כּוֹר עָפָר': אִם יֵשׁ שָׁם עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם אֵין לוֹ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ וְהוּא אוֹמֵר: 'אֵין לִי' כְּדֵי לְקַלְקְלָהּ.
ב. בָּזֶה. במה שנותן לה לקידושין. בֵּית כּוֹר עָפָר. שדה הראויה לזרוע בה תבואה בשיעור כור. כְּדֵי לְקַלְקְלָהּ. לגרום לה לתקלה, שתינשא לאדם אחר בעברה.
ג. 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז' אוֹ 'בֵּית כּוֹר עָפָר' 'בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי': אִם יֵשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם – מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם אֵין לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ שָׁם וְהוּא מִתְכַּוֵּן לְקַלְקְלָהּ.
ד. 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּז' אוֹ 'בֵּית כּוֹר עָפָר' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וְיַרְאֶנָּה. הֶרְאָהּ הַזּוּזִים בְּיַד אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁהֶרְאָהּ בֵּית כּוֹר עָפָר בִּשְׂדֵה אֲחֵרִים – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּרְאֶנָּה מִשֶּׁלּוֹ. לָקַח הַמָּעוֹת בְּמִלְוָה אוֹ בְּשֻׁתָּפוּת, אוֹ שֶׁשָּׂכַר הַשָּׂדֶה אוֹ לְקָחָהּ בַּאֲרִיסוּת וְהֶרְאָהּ – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּרְאֶנָּה מִשֶּׁלּוֹ; שֶׁמַּשְׁמַע 'שֶׁאַרְאֵךְ' – שֶׁעִמִּי לְעַצְמִי דָּבָר זֶה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ.
ד. וְיַרְאֶנָּה. וצריך להראות לה כדי שיתקיים התנאי. אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּרְאֶנָּה מִשֶּׁלּוֹ. רכוש השייך לו. בַּאֲרִיסוּת. האריס הוא מי שמקבל שדה לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול. שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁאַרְאֵךְ שֶׁעִמִּי לְעַצְמִי דָּבָר זֶה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ. שכוונת הביטוי 'עד שאראך' היא שיראה לה נכס או רכוש השייכים לו לגמרי.
ה. הָיָה לוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר וְהָיוּ בּוֹ נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים: אִם הָיוּ הַנְּקָעִים מְלֵאִים מַיִם – הֲרֵי הֵן כִּסְלָעִים, וְאֵין נִמְדָּדִין עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין רְאוּיִין לִזְרִיעָה; וְאִם אֵינָן מְלֵאִין מַיִם – נִמְדָּדִין עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִזְרִיעָה.
ה. נְקָעִים. בקעים. וְאֵין נִמְדָּדִין עִמּוֹ. אינם נחשבים חלק ממידת בית כור.
ו. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ נְדָרִים', וְנִמְצָא עָלֶיהָ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה נְדָרִים אֵלּוּ: שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר, אוֹ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן, אוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּמִינֵי צִבְעוֹנִין – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם נִמְצָא עָלֶיהָ נֶדֶר חוּץ מֵאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'מַקְפִּיד אֲנִי אֲפִלּוּ עַל זֶה' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם אָמַר לָהּ: 'עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלַיִךְ כָּל נֶדֶר', אֲפִלּוּ נִמְצֵאת שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תֹּאכַל חֲרוּבִין – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
ו. אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה נְדָרִים אֵלּוּ וכו'. שרגיל אדם להקפיד עליהם, מפני שהם נדרים של עינוי נפש או נדרים הפוגעים ביחסים שבינו לבינה (הלכות נדרים יב,א-ג). בְּמִינֵי צִבְעוֹנִין. איפור או בגדים צבעוניים. אֲפִלּוּ נִמְצֵאת שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תֹּאכַל חֲרוּבִין. דוגמה לנדר שאין לו חשיבות, אך אותו אדם גילה את דעתו שאינו חפץ בכל נדר.
ז. 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּךְ מוּמִין', וְנִמְצָא בָּהּ אֶחָד מִן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. נִמְצָא בָּהּ מוּם אַחֵר חוּץ מֵאוֹתָן הַמּוּמִין, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר: 'מַקְפִּיד אֲנִי אֲפִלּוּ עַל זֶה' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
וּמַה הֵן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים? כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים – פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. וּבְהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ יִתְבָּאֲרוּ כָּל מוּמֵי הַכֹּהֲנִים. וְיָתֵר עֲלֵיהֶן בַּנָּשִׁים: רֵיחַ הָרַע, וְזֵעָה, וְרֵיחַ הַפֶּה, וְקוֹל עָבֶה, וְדַדִּין גַּסִּין מֵחַבְרוֹתֶיהָ טֶפַח, וְטֶפַח בֵּין דַּד לְדַד, וּנְשִׁיכַת כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה הַמָּקוֹם צַלֶּקֶת, וְשׁוּמָה שֶׁעַל הַפַּדַּחַת, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָה מִשְּׂעַר רֹאשָׁהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר; וְזוֹ הִיא הַשּׁוּמָה שֶׁיְּתֵרָה בְּאִשָּׁה עַל הַכֹּהֲנִים.
אֲבָל אִם הָיְתָה שׁוּמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר בִּשְׁאָר הַפָּנִים, אוֹ שׁוּמָה גְּדוֹלָה כָּאִסָּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר – הֲרֵי זוֹ מוּם בֵּין בַּכֹּהֲנִים בֵּין בַּנָּשִׁים.
וּמַה הֵן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים? כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים – פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. וּבְהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ יִתְבָּאֲרוּ כָּל מוּמֵי הַכֹּהֲנִים. וְיָתֵר עֲלֵיהֶן בַּנָּשִׁים: רֵיחַ הָרַע, וְזֵעָה, וְרֵיחַ הַפֶּה, וְקוֹל עָבֶה, וְדַדִּין גַּסִּין מֵחַבְרוֹתֶיהָ טֶפַח, וְטֶפַח בֵּין דַּד לְדַד, וּנְשִׁיכַת כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה הַמָּקוֹם צַלֶּקֶת, וְשׁוּמָה שֶׁעַל הַפַּדַּחַת, אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָה מִשְּׂעַר רֹאשָׁהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר; וְזוֹ הִיא הַשּׁוּמָה שֶׁיְּתֵרָה בְּאִשָּׁה עַל הַכֹּהֲנִים.
אֲבָל אִם הָיְתָה שׁוּמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר בִּשְׁאָר הַפָּנִים, אוֹ שׁוּמָה גְּדוֹלָה כָּאִסָּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר – הֲרֵי זוֹ מוּם בֵּין בַּכֹּהֲנִים בֵּין בַּנָּשִׁים.
ז. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר מַקְפִּיד אֲנִי… מְקֻדֶּשֶׁת. מפני שרוב בני האדם אינם מקפידים עליהם.
הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים. מעבודה במקדש. וּבְהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. פרקים ז-ח. וְדַדִּין גַּסִּין מֵחַבְרוֹתֶיהָ. שדיים גדולים משל שאר הנשים. וְשׁוּמָה שֶׁעַל הַפַּדַּחַת. יבלת על המצח. וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָה מִשְּׂעַר רֹאשָׁהּ. שאינה בולטת כל כך. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר. גם אם לא צמחו בשומה שערות, היא פוסלת בנשים. וְזוֹ הִיא הַשּׁוּמָה שֶׁיְּתֵרָה בְּאִשָּׁה עַל הַכֹּהֲנִים. שהיא מום הפוסל בנשים ולא בכהנים.
כָּאִסָּר. מטבע קטן.
הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים. מעבודה במקדש. וּבְהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְדָּשׁ. פרקים ז-ח. וְדַדִּין גַּסִּין מֵחַבְרוֹתֶיהָ. שדיים גדולים משל שאר הנשים. וְשׁוּמָה שֶׁעַל הַפַּדַּחַת. יבלת על המצח. וַאֲפִלּוּ קְרוֹבָה מִשְּׂעַר רֹאשָׁהּ. שאינה בולטת כל כך. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שֵׂעָר. גם אם לא צמחו בשומה שערות, היא פוסלת בנשים. וְזוֹ הִיא הַשּׁוּמָה שֶׁיְּתֵרָה בְּאִשָּׁה עַל הַכֹּהֲנִים. שהיא מום הפוסל בנשים ולא בכהנים.
כָּאִסָּר. מטבע קטן.
ח. הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה סְתָם וְנִמְצָא בָּהּ אֶחָד מִן הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים, אוֹ נִמְצָא עָלֶיהָ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה נְדָרִים – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק. קִדְּשָׁהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְהָיוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, וְהָלְכָה אֵצֶל חָכָם וְהִתִּיר לָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת.
ח. הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה סְתָם. בלא שהתנה על מנת שאין בה נדרים או מומים. אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה נְדָרִים. האמורים לעיל ה"ו. מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק. שמא אין אדם חפץ באישה נדרנית או שיש בה מומים, גם אם לא אמר במפורש. וְהָלְכָה אֵצֶל חָכָם וְהִתִּיר לָהּ. שהחכם יכול להתיר את נדרה כשהתחרטה עליו (ראה הלכות נדרים ד,ה, הלכות שבועות פרק ו). הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מפני שאין עליה עכשיו נדרים, ואין גנאי בנדרים שנדרה בעבר והותרו.
ט. קִדְּשָׁהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְהָיוּ בָּהּ מוּמִין, וְהָלְכָה אֵצֶל רוֹפֵא וְרִפֵּא אוֹתָהּ – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם הִתְנָה הָאִישׁ שֶׁאֵין עָלָיו נְדָרִים וְשֶׁאֵין בּוֹ מוּמִין וְהָיוּ עָלָיו נְדָרִים וְהָיוּ בּוֹ מוּמִין, וְהָלָךְ אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירוֹ, אֵצֶל רוֹפֵא וְרִפְּאוֹ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין לָאִישׁ גְּנַאי בְּמוּמִין שֶׁכְּבָר נִרְפְּאוּ, וְאֵין הָאִשָּׁה מַקְפֶּדֶת עַל זֹאת.
ט. וְהָיוּ בָּהּ מוּמִין וְהָלְכָה אֵצֶל רוֹפֵא וְרִפֵּא אוֹתָהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וכו'. משום שהאיש מקפיד על מומים שיש באישה, ומגונה בעיניו אף אם נרפאו. אבל במקרה ההפוך אין האישה מקפידה.
י. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה עַל מְנָת שֶׁאֶתֵּן לִיךְ מָאתַיִם זוּז מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יום': אִם נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם עָבְרוּ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא נָתַן – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּזוּזִים אֵלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לְאַחַר הַשְּׁלֹשִׁים. וְאִם חָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים אוֹ חָזְרָה הִיא – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּזוּזִים אֵלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַכְּלוּ הַמָּעוֹת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לְאַחַר הַשְּׁלֹשִׁים. וְאִם חָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים אוֹ חָזְרָה הִיא – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
י. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. שהקידושין יחולו בעוד שלושים יום. שֶׁנִּתְאַכְּלוּ. האישה הוציאה את הכסף וכבר אינו ברשותה. הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. שהרי קיבלה כסף לשם קידושין. וְאִם חָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים אוֹ חָזְרָה הִיא אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מפני שעדיין לא חלו הקידושין.
יא. בָּא שֵׁנִי וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי לְעוֹלָם. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּדְּשָׁהּ הַשֵּׁנִי לֹא הָיְתָה מְקֻדֶּשֶׁת, וְתָפְסוּ בָּהּ קִדּוּשֵׁי שֵׁנִי וְנַעֲשָׂת אֵשֶׁת אִישׁ; וּלְאַחַר הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם, כְּשֶׁיָּבֹאוּ קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן, יִמְצְאוּ אוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ, וְנִמְצָא הָרִאשׁוֹן כְּמִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ.
יא. כְּשֶׁיָּבֹאוּ קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן יִמְצְאוּ אוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ. בזמן שבו הקידושין הראשונים אמורים לחול, נמצא שכבר היא אשת איש לשני. שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ. שאין קידושין תופסים בערווה (לעיל ד,יב).
יב. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּדִינָר זֶה', וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק לִשְׁנֵיהֶם. לְפִיכָךְ שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט, בֵּין בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם בֵּין לְאַחַר הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם.
'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', וּבָא אַחֵר וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם', וּבָא אַחֵר וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר עֲשָׂרָה יָמִים', אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה – קִדּוּשֵׁי כֻּלָּן תּוֹפְסִין בָּהּ, וּצְרִיכָה גֵּט מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לְכֻלָּן בְּסָפֵק.
'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', וּבָא אַחֵר וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר עֶשְׂרִים יוֹם', וּבָא אַחֵר וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מֵעַכְשָׁו לְאַחַר עֲשָׂרָה יָמִים', אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה – קִדּוּשֵׁי כֻּלָּן תּוֹפְסִין בָּהּ, וּצְרִיכָה גֵּט מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לְכֻלָּן בְּסָפֵק.
יב. מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק לִשְׁנֵיהֶם. מפני שיש ספק אם קידושי הראשון חלים מעכשיו או רק לאחר שלושים יום.
יג. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי חוּץ מִפְּלוֹנִי', כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תֵּאָסֵר עָלָיו, אֶלָּא תִּהְיֶה אֵשֶׁת אִישׁ עַל כָּל הָעוֹלָם וְלִפְלוֹנִי כִּפְנוּיָה – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁתִּהְיִי מֻתֶּרֶת לִפְלוֹנִי' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וְתִהְיֶה אֲסוּרָה עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי כִּשְׁאָר הָעָם, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ.
יג. שֶׁהִתְנָה בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ. שהרי אין אישה יכולה להיות מקודשת לשני אנשים (לעיל ג,ט), ולפיכך התנאי בטל. אבל כשאמר 'חוץ מפלוני', הגביל את הקידושין שלא באופן של התניה, ולכן יש ספק אם מועיל.
יד. הַנּוֹתֵן שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת לְאִשָּׁה, וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי הַיּוֹם בְּאַחַת, וּבְאַחַת לְאַחַר שֶׁאֲגָרְשִׁיךְ' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וּכְשֶׁיְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ תִּהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה מִן קִדּוּשֵׁי פְּרוּטָה שְׁנִיָּה.
אֲבָל הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר', 'לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי', 'לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר', 'לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי', 'לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ', 'לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ' – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עַתָּה לְקַדְּשָׁהּ.
אֲבָל הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר', 'לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי', 'לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר', 'לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי', 'לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ', 'לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ' – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל עַתָּה לְקַדְּשָׁהּ.
יד. וּכְשֶׁיְּגָרֵשׁ אוֹתָהּ תִּהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת. על פי אמירתו בשעה שקידש אותה בתחילה, תהיה מקודשת בפרוטה השנייה לאחר הגירושין.
לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי. שהקידושין נעשים כאשר אחד הצדדים עדיין גוי. לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי. שהקידושין נעשים כאשר אחד הצדדים הוא עבד כנעני שאינו בדין קידושין (לעיל ד,טו), ולאחר שישתחרר יהיה מותר להינשא לישראל (הלכות איסורי ביאה יג,יב). לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ. ומדובר באחות אשתו, שאסור בה כל עוד אשתו בחיים, ואחרי מות אשתו מותר בה (שם ב,ט).
לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּרִי. שהקידושין נעשים כאשר אחד הצדדים עדיין גוי. לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי. שהקידושין נעשים כאשר אחד הצדדים הוא עבד כנעני שאינו בדין קידושין (לעיל ד,טו), ולאחר שישתחרר יהיה מותר להינשא לישראל (הלכות איסורי ביאה יג,יב). לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתֵךְ. ומדובר באחות אשתו, שאסור בה כל עוד אשתו בחיים, ואחרי מות אשתו מותר בה (שם ב,ט).
טו. הָאוֹמֵר לִיבָמָה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה לְאַחַר שֶׁיַּחֲלֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ' – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק, הוֹאִיל וְאִלּוּ קִדְּשָׁהּ עַתָּה הָיוּ קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ מִסָּפֵק.
טו. הָיוּ קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ מִסָּפֵק. כמבואר לעיל ד,יד.
טז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה' – לֹא אָמַר כְּלוּם. וְאִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְהֻכַּר הָעֻבָּר – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ מֵאָבִיהָ אַחַר שֶׁתִּוָּלֵד, כְּדֵי שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ בְּקִדּוּשִׁין שֶׁאֵין בָּהֶן דֹּפִי.
טז. אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי. אם תיוולד לך בת, הרי הבת מקודשת לי. לֹא אָמַר כְּלוּם. אין בזה קידושין כלל, שאין כאן מי שתתקדש. וְאִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר הָעֻבָּר. שניכר לרואים שהיא בהריון. כְּדֵי שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ בְּקִדּוּשִׁין שֶׁאֵין בָּהֶן דֹּפִי. בקידושין שאין בהם חיסרון. שהדין כאן שמקודשת נאמר משום חומרה, אך מצד ההלכה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן אינו מקנה למי שלא בא לעולם (הלכות מכירה כב,י), ונמצא שלא היו כאן קידושין (פה"מ קידושין ג,ה).
יז. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּמֵאָה דִּינָר', וְנָתַן לָהּ אֲפִלּוּ דִּינָר אֶחָד – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִשֶׁלָּקְחָה הַדִּינָר, וְהוּא יַשְׁלִים לָהּ אֶת הַשְּׁאָר; שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּדִינָר זֶה עַל מְנָת שֶׁאַשְׁלִים לִיךְ מֵאָה דִּינָר', שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת מֵעַכְשָׁו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָמַר לָהּ 'בְּמֵאָה דִּינָר' סְתָם. אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּמֵאָה דִּינָר אֵלּוּ', וְהִתְחִיל לִמְנוֹת לְתוֹךְ יָדָהּ – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּשְׁלִים. וַאֲפִלּוּ בַּדִּינָר הָאַחֲרוֹן שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר זֶה בָּזֶה. וְכֵן אִם נִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר אוֹ נִמְצָא מֵהֶן דִּינָר נְחֹשֶׁת – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. נִמְצָא בָּהֶם דִּינָר רַע: אִם יְכוֹלָה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי הַדְּחָק – יַחֲלִיפֶנּוּ; וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָמַר לָהּ 'בְּמֵאָה דִּינָר' סְתָם. אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּמֵאָה דִּינָר אֵלּוּ', וְהִתְחִיל לִמְנוֹת לְתוֹךְ יָדָהּ – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּשְׁלִים. וַאֲפִלּוּ בַּדִּינָר הָאַחֲרוֹן שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר זֶה בָּזֶה. וְכֵן אִם נִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר אוֹ נִמְצָא מֵהֶן דִּינָר נְחֹשֶׁת – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. נִמְצָא בָּהֶם דִּינָר רַע: אִם יְכוֹלָה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי הַדְּחָק – יַחֲלִיפֶנּוּ; וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
יז. וְהוּא יַשְׁלִים לָהּ אֶת הַשְּׁאָר. בתנאי שישלים את מלוא הסכום שהתחייב.
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּשְׁלִים. עד שייתן את כל מה שאמר. לַחֲזֹר זֶה בָּזֶה. להתחרט. וְכֵן אִם נִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר. שהתגלה שבאותם מאה דינרים שאמר לה, חסר אחד. דִּינָר נְחֹשֶׁת. ולא של כסף, כפי שהיה אמור להיות. נִמְצָא בָּהֶם דִּינָר רַע אִם יְכוֹלָה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי הַדְּחָק יַחֲלִיפֶנּוּ. שאחד המטבעות פגום, אזי אם יש סוחרים המוכנים לקבלו – עדיין ניתן להתייחס אליו כדינר, ויש כאן מנה ומקודשת. אך צריך האיש להחליף אותו בדינר היוצא. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אם המטבע אינו יוצא אפילו על ידי הדחק.
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד שֶׁיַּשְׁלִים. עד שייתן את כל מה שאמר. לַחֲזֹר זֶה בָּזֶה. להתחרט. וְכֵן אִם נִמְצָא מָנֶה חָסֵר דִּינָר. שהתגלה שבאותם מאה דינרים שאמר לה, חסר אחד. דִּינָר נְחֹשֶׁת. ולא של כסף, כפי שהיה אמור להיות. נִמְצָא בָּהֶם דִּינָר רַע אִם יְכוֹלָה לְהוֹצִיאוֹ עַל יְדֵי הַדְּחָק יַחֲלִיפֶנּוּ. שאחד המטבעות פגום, אזי אם יש סוחרים המוכנים לקבלו – עדיין ניתן להתייחס אליו כדינר, ויש כאן מנה ומקודשת. אך צריך האיש להחליף אותו בדינר היוצא. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אם המטבע אינו יוצא אפילו על ידי הדחק.
יח. אָמַר לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּבְגָדִים אֵלּוּ, שֶׁהֵן שָׁוִין חֲמִשִּׁים דִּינָר', וְהָיוּ שֶׁל מֶשִׁי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָאִשָּׁה מִתְאַוָּה לָהֶן: אִם הָיוּ שָׁוִים חֲמִשִּׁים – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִשְּׁעַת לְקִיחָה, וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּמָה בַּשּׁוּק וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת כְּדֵי שֶׁתִּסְמֹךְ דַּעְתָּהּ, אֶלָּא הוֹאִיל וְהֵן שָׁוִים כְּשֶׁאָמַר לָהּ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה; וְאִם אֵינָן שָׁוִין – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
יח. וְאֵינָן צְרִיכִין שׁוּמָה בַּשּׁוּק… כְּדֵי שֶׁתִּסְמֹךְ דַּעְתָּהּ. אין צורך להעריך מראש את מחיר הבגדים, כדי לגרום לאישה להאמין שהם שווים כפי שאמר לה.
יט. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּדִבְרֵי אֵרוּסִין, הוּא אוֹמֵר: 'בְּמֵאָה דִּינָר אֲקַדֵּשׁ אוֹתָךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'אֵינִי מִתְקַדֶּשֶׁת לְךָ אֶלָּא בְּמָאתַיִם', וְהָלַךְ זֶה לְבֵיתוֹ וְזֶה לְבֵיתוֹ, וְאַחַר כָּךְ תָּבְעוּ זֶה אֶת זֶה וְקִדְּשׁוּ סְתָם: אִם הָאִישׁ תָּבַע אֶת הָאִשָּׁה – יֵעָשׂוּ דִּבְרֵי הָאִשָּׁה; וְאִם הָאִשָּׁה תָּבְעָה אֶת הָאִישׁ – יֵעָשׂוּ דִּבְרֵי הָאִישׁ.
יט. וְהָלַךְ זֶה לְבֵיתוֹ וְזֶה לְבֵיתוֹ. מבלי להסכים. תָּבְעוּ זֶה אֶת זֶה וְקִדְּשׁוּ סְתָם. הביעו רצון להינשא, וקידשה מבלי להזכיר את הסכום. יֵעָשׂוּ דִּבְרֵי הָאִשָּׁה. עליו להשלים את השאר כפי שרצתה האישה (ראה לעיל הי"ז).
כ. הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה, וְהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְקִדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ לְקַדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ סְתָם, אוֹ עַל תְּנַאי אַחֵר, אוֹ שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַתְּנַאי – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כ. וְהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְקִדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. שלא מילא את שליחותו כנדרש (ראה הלכות שלוחין ושותפין א,ב).
כא. אָמַר לוֹ: 'קַדְּשָׁהּ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', הָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. 'קַדְּשָׁהּ לִי וַהֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. וְכֵן הִיא שֶׁאָמְרָה לִשְׁלוּחָהּ: 'קַבֵּל לִי קִדּוּשַׁי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְקִבְּלָם לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. 'הֲרֵי הַבַּעַל בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְקִבֵּל לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאָה מָקוֹם הִיא לוֹ.
כא. קַדְּשָׁהּ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וכו'. במקרה זה נראה שהמשלח רוצה שהקידושין ייעשו באותו המקום דווקא, והשליח שינה משליחותו. וַהֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי… שֶׁמַּרְאֶה מָקוֹם הוּא לוֹ. במקרה זה המקום נאמר רק כדי שידע השליח היכן למצוא אותה, ואין המשלח מקפיד על כך.
כב. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְחָזַר בּוֹ מִיָּד הוּא אוֹ הִיא, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר – אֵין חֲזָרָתָם כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת.
כב. וְחָזַר בּוֹ מִיָּד… בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר אֵין חֲזָרָתָם כְּלוּם וַהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת. אפילו אם חזרו בהם בתוך שיעור זמן אמירת 'שלום עליך רבי' (הלכות שבועות ב,יז) מהקידושין, אין החזרה מועילה. ולמרות שבדרך כלל חזרה תוך כדי דיבור מבטלת את האמירה הקודמת – בקידושין אין כלל זה תקף (בבלי ב"ב קכט,ב).
כג. הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי, וְחָזַר אַחַר כַּמָּה יָמִים וּבִטֵּל הַתְּנַאי, אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֵדִים – בָּטַל הַתְּנַאי, וַהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת סְתָם. וְכֵן אִם הָיָה הַתְּנַאי מִן הָאִשָּׁה וּבִטְּלָה אוֹתוֹ אַחַר כֵּן בֵּינוֹ לְבֵינָהּ – בָּטַל הַתְּנַאי. לְפִיכָךְ, הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וְכָנַס סְתָם אוֹ בָּעַל סְתָם – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, שֶׁמָּא בִּטֵּל הַתְּנַאי כְּשֶׁבָּעַל אוֹ כְּשֶׁכָּנַס.
וְכֵן הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּמִלְוָה, וְחָזַר וּבָעַל סְתָם בִּפְנֵי עֵדִים – צְרִיכָה גֵּט, שֶׁעַל בְּעִילָה זוֹ סָמַךְ, לֹא עַל אוֹתָן הַקִּדּוּשִׁין הַפְּסוּלִין; חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת, וַהֲרֵי בְּיָדוֹ עַתָּה לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעִילַת מִצְוָה.
וְכֵן הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּמִלְוָה, וְחָזַר וּבָעַל סְתָם בִּפְנֵי עֵדִים – צְרִיכָה גֵּט, שֶׁעַל בְּעִילָה זוֹ סָמַךְ, לֹא עַל אוֹתָן הַקִּדּוּשִׁין הַפְּסוּלִין; חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת, וַהֲרֵי בְּיָדוֹ עַתָּה לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעִילַת מִצְוָה.
כג. וְכָנַס סְתָם. נשא אותה בלא להזכיר את התנאי.
הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּמִלְוָה. שאין הקידושין חלים (ראה לעיל ג,א, ה,יג). שֶׁעַל בְּעִילָה זוֹ סָמַךְ. שתהיה לשם קידושין.
הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה אוֹ בְּמִלְוָה. שאין הקידושין חלים (ראה לעיל ג,א, ה,יג). שֶׁעַל בְּעִילָה זוֹ סָמַךְ. שתהיה לשם קידושין.