[א] כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה – חֲמִשִּׁים, וְזֶה הוּא פְּרָטָן: [ב] חֲמִשָּׁה בָּאֹזֶן, וְאֵלּוּ הֵן: א) מִי שֶׁנִּפְגַּם סְחוּס אָזְנוֹ כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר הַצִּפֹּרֶן בַּפְּגָם. אֲבָל הָעוֹר הַמֻּקָּף לִסְחוּס הָאֹזֶן – אֵין בּוֹ מוּם, בֵּין נִקַּב בֵּין נִפְגַּם בֵּין נִסְדַּק. [ג] ב) מִי שֶׁנִּסְדַּק סְחוּס אָזְנוֹ בְּכָל שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסַר. ג) מִי שֶׁנִּקַּב סְחוּס אָזְנוֹ נֶקֶב כְּכַרְשִׁנָּה, בֵּין נֶקֶב עָגֹל בֵּין נֶקֶב אָרֹךְ, אִם מִצְטָרֵף לְכַרְשִׁנָּה – הֲרֵי זֶה מוּם. ד) מִי שֶׁיָּבְשָׁה אָזְנוֹ כְּדֵי שֶׁתִּנָּקֵב וְלֹא תּוֹצִיא דָּם. ה) מִי שֶׁהָיְתָה אָזְנוֹ כְּפוּלָה לִשְׁתַּיִם, אֲפִלּוּ הַגְּדִי שֶׁדֶּרֶךְ אָזְנוֹ לִהְיוֹתָן נוֹטוֹת וּכְפוּלוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ לָהּ שְׁנֵי סְחוּסִין. אֲבָל אִם אֵין לָהּ אֶלָּא סְחוּס אֶחָד, וַהֲרֵי הוּא כְּגוּף אֶחָד שֶׁנִּכְפַּל – כָּשֵׁר.

א. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. ובפרק הבא נמנים המומים הפוסלים באדם בלבד. ואילו בהלכות איסורי מזבח פרק ב נמנים מומים נוספים שמיוחדים בבהמה.
ב. סְחוּס אָזְנוֹ. הסחוס האלסטי שממנו בנויה האוזן החיצונה שהוא החלק העבה, הקשה יותר של האוזן, שאינו עור רך ממש. כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר הַצִּפֹּרֶן בַּפְּגָם. שאם יוליך את הציפורן על גבה היא תיתקל בפגימה. אֲבָל הָעוֹר הַמֻּקָּף לִסְחוּס הָאֹזֶן. הבשר הרך סביב האוזן.
ג. כְּכַרְשִׁנָּה. גרגר הכרשינה שהוא מין קטנית המכונה בִקיַת כרשינה (Vicia ervilia) וקוטרו 5.5-3.5 מ"מ. אֲפִלּוּ הַגְּדִי שֶׁדֶּרֶךְ אָזְנוֹ לִהְיוֹתָן נוֹטוֹת וּכְפוּלוֹת. בשל היותן ארוכות במיוחד.

[ד] שְׁלֹשָׁה בָּרִיס שֶׁל עַיִן, וְאֵלּוּ הֵן: א) מִי שֶׁנִּקַּב רִיס מֵרִיסֵי עֵינָיו בְּכָל שֶׁהוּא. ב) מִי שֶׁנִּסְדַּק רִיס מֵרִיסֵי עֵינָיו בְּכָל שֶׁהוּא. ג) מִי שֶׁנִּפְגַּם רִיס עֵינָיו בְּכָל שֶׁהוּא. וּשְׁלֹשָׁה מוּמִין אֵלּוּ בִּכְלַל "חָרוּץ" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כב,כב).

ד. בָּרִיס שֶׁל עַיִן. עפעף (העור המכסה את העין, ולא השער שעליו). חָרוּץ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. ראה עוד לקמן הי"א.

[ה] שְׁמוֹנָה בָּעַיִן, וְאֵלּוּ הֵן: א) הָעִוֵּר, בֵּין בְּאַחַת מֵעֵינָיו אוֹ בִּשְׁתֵּיהֶן. ב) מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אוֹ בְּאַחַת מֵהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נִרְאֶה בָּהֶן שִׁנּוּי כְּלָל, מֵחֲמַת שֶׁיָּרְדוּ מַיִם קְבוּעִין כְּנֶגֶד רוֹאוֹתָיו. ג) מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה בְּעֵינָיו אוֹ בְּאַחַת מֵהֶן רְאִיָּה בְּרוּרָה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בָּהּ סַנְוֵרִים קְבוּעִין. ד) מִי שֶׁבְּעֵינָיו כְּמוֹ עֵנָב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה. ה) מִי שֶׁיָּצָא בָּשָׂר יָתֵר בְּעֵינוֹ, עַד שֶׁחִפָּה מְעַט מִן הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן. ו) מִי שֶׁנִּמְשַׁךְ הַלֹּבֶן שֶׁל עַיִן וְנִכְנַס מִמֶּנּוּ מְעַט בַּשָּׁחֹר, עַד שֶׁנִּמְצָא הַשָּׁחֹר מְעֹרָב בַּלָּבָן, וְזֶה הוּא "תְּבַלֻּל" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא,כ). אֲבָל אִם יָצָא מִן הַשָּׁחֹר לְתוֹךְ הַלָּבָן – אֵינוֹ מוּם, שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן. ז) מִי שֶׁהָיְתָה נְקֻדָּה לְבָנָה בְּתוֹךְ הַשָּׁחֹר, וְזֶה הוּא "דַּק" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (שם), וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה צָפָה עַל גַּבֵּי הַשָּׁחֹר. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה צָפָה אוֹ שֶׁהָיְתָה מֻשְׁקַעַת בַּשָּׁחֹר – אֵינוֹ מוּם. וְכֵן אִם הָיְתָה נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה בְּתוֹךְ הַלָּבָן, אֲפִלּוּ צָפָה – אֵינוֹ מוּם, שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן. ח) שֶׁתִּהְיֶה נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה שׁוֹקַעַת בְּתוֹךְ הַשָּׁחֹר, אַף זֶה נִקְרָא "דַּק". אֲבָל אִם הָיְתָה צָפָה, הוֹאִיל וְהִיא שְׁחוֹרָה בַּשָּׁחֹר – אֵינוֹ מוּם.

ה. הָעִוֵּר. שעיניו (או עין אחת שלו) נעקרו או שבאופן חיצוני ניכר עליהן שאינן רואות. מֵחֲמַת שֶׁיָּרְדוּ מַיִם קְבוּעִין כְּנֶגֶד רוֹאוֹתָיו. סוג של דלקת הגורמת לפגיעה חמורה ביכולת הראייה. מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בָּהּ סַנְוֵרִים קְבוּעִין. אבדן או טשטוש קבוע של כושר הראייה שאינו ניכר באופן חיצוני. ואם המים או הסנוורים אינם קבועים, נחשבים למום עובר (הלכות איסורי מזבח ב,ז; ואופן הבדיקה אם הם קבועים מבואר שם ב,יב–טז). כְּמוֹ עֵנָב. בליטה בעין הנובעת כתוצאה מדלקת בקרנית. מִי שֶׁיָּצָא בָּשָׂר יָתֵר בְּעֵינוֹ וכו'. שנמשך על גבי העין בשר מיותר. שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן. אין להחשיב פגמים בלבן שבעין כמום. שֶׁתִּהְיֶה צָפָה עַל גַּבֵּי הַשָּׁחֹר. שהנקודה הלבנה תהיה בולטת מעל השחור.

[ו] שְׁלֹשָׁה בַּחֹטֶם, וְאֵלּוּ הֵן: א) מִי שֶׁנִּקַּב חָטְמוֹ, אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד. ב) מִי שֶׁנִּסְדַּק חָטְמוֹ. ג) מִי שֶׁנִּפְגַּם חָטְמוֹ.

ו. בַּחֹטֶם. באף. מִי שֶׁנִּקַּב חָטְמוֹ. באחת מן הדפנות החיצוניות של האף (ונקב במחיצת האף פוסל רק בבהמה, ראה איסורי מזבח ב,ב).

[ז] שִׁשָּׁה בַּפֶּה, וְאֵלּוּ הֵן: א) מִי שֶׁנִּקְּבָה שְׂפָתוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן. ב) מִי שֶׁנִּפְגְּמָה שְׂפָתוֹ. ג) מִי שֶׁנִּסְדְּקָה שְׂפָתוֹ, וְהוּא שֶׁתִּסָּדֵק מִזֵּר שֶׁלָּהּ עַד שֶׁתֵּחָלֵק לִשְׁנֵי רָאשִׁים. ד) מִי שֶׁעֶצֶם לֶחְיוֹ הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן. ה) מִי שֶׁפִּיו בָּלוּם מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבְרִיָּתוֹ. אֲבָל אִם נִבְלַם מֵחֲמַת הָרוּחַ – אֵינוֹ מוּם. ו) מִי שֶׁנִּטַּל רֹב הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ.

ז. הוּא שֶׁתִּסָּדֵק מִזֵּר שֶׁלָּהּ. שהסדק נמצא בחלקו החיצוני והבולט של השפה (ולא בחלק הפנימי של הפה), ופגם שלה נראה בחוץ (רדב"ז; וערוה"ש מו,יא מפרש שהסדק נמצא בקצה השפה הנושק לשפה השנייה). מִי שֶׁעֶצֶם לֶחְיוֹ הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן. הלסת התחתונה בולטת החוצה יותר מהעליונה. בָּלוּם. נפוח (הסבר שני ברש"י בכורות מ,ב, ולדעת הב"י יו"ד שט זוהי דעת הרמב"ם). מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבְרִיָּתוֹ. שכך נולד. מֵחֲמַת הָרוּחַ. מחמת מחלה. רֹב הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ. רוב החלק של הלשון שאינו דבוק לחיך.

[ח] שְׁנֵים עָשָׂר בְּאֵבְרֵי הַזֶּרַע, וְאֵלּוּ הֵן: א) מִי שֶׁנִּמְעַךְ הַגִּיד שֶׁלּוֹ. ב) אוֹ נִכְתַּת. ג) אוֹ נִתַּק. ד) אוֹ נִכְרַת. ה) מִי שֶׁנִּמְעֲכוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ אוֹ אַחַת מֵהֶן. ו) אוֹ נִכְתְּתוּ, אוֹ אַחַת מֵהֶן. ז) אוֹ נִתְּקוּ, אוֹ אַחַת מֵהֶן. ח) אוֹ נִכְרְתוּ, אוֹ אַחַת מֵהֶן. ט) מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כִּיסִין. י) מִי שֶׁשְּׁנֵי בֵּיצָיו בְּכִיס אֶחָד. יא) הַטֻּמְטוּם. יב) הָאַנְדְּרָגִינָס.

ח. הַגִּיד. איבר המין של הזכר. נִכְתַּת. נכתש לחתיכות קטנות. נִתַּק. נחתך האיבר אך עדיין קיים חיבור כלשהו. אוֹ נִכְרַת. נחתך לגמרי. הַבֵּיצִים. האשכים. נִתְּקוּ. הביצים מהחוטים המחברים אותם, אך עדיין קיים חיבור כלשהו. נִכְרְתוּ. נחתכו הביצים לגמרי מהגידים המחברים אותם, למרות שמונחים בכיס האשכים (בבלי בכורות לט,ב; ומרש"י משמע גם שניתוק הוא ביד וכריתה היא בסכין). מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי כִּיסִין. שכן כיס האשכים והאשכים נוצרים בתהליכים נפרדים. וכאן מדובר במקרה שאחת מביציו נשארה בתוך הגוף בתהליך היווצרותה ולא ירדה אל כיס האשכים (וראה עוד הלכות בכורות ג,ה). הַטֻּמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה. [הערה: בפה"מ מנקד הרמב"ם מילה זו: טֻומְטוֹם]. הָאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי מין זכריים ונקביים.

[ט] שִׁשָּׁה בַּיָּדַיִם וּבְרַגְלַיִם, וְאֵלּוּ הֵן: א) הַפִּסֵּחַ. ב) מִי שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ, וְהוּא "שָׂרוּעַ" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא,יח). ג) מִי שֶׁאַחַת מִירֵכוֹתָיו גְּבוֹהָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. ד) מִי שֶׁנִּשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר. ה) מִי שֶׁנִּשְׁבַּר עֶצֶם רַגְלוֹ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר כְּשֶׁעוֹמֵד, אִם נִכָּר כְּשֶׁיְּהַלֵּךְ – הֲרֵי זֶה מוּם. ו) מִי שֶׁרַגְלָיו מְבֻלָּמוֹת מֵחֲמַת עַצְמָן וּבְרִיָּתָן. אֲבָל אִם הָיוּ מְבֻלָּמוֹת מֵחֲמַת הָרוּחַ – אֵינוֹ מוּם.

ט. הַפִּסֵּחַ. צולע. מִי שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ. שעצם הירך יצאה ממקומה ורגלו נראית שמוטה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר. שייראה בחוץ. מִי שֶׁרַגְלָיו מְבֻלָּמוֹת וכו'. שאינו מסוגל לפתוח את רגליו כראוי או שהן נפוחות (ראה לעיל ה"ז לעניין פיו בלום).

[י] אַרְבָּעָה רְאוּיִין לִהְיוֹת בְּכָל הַגּוּף, וְאֵלּוּ הֵן: א) מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גָּרָב יָבֵשׁ כָּל שֶׁהוּא, וְזֶה הוּא הַ"גָּרָב" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא,כ; כב,כב). ב) מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יַבֹּלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶצֶם, וְזֶה הוּא "יַבֶּלֶת" הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה (שם כב,כב). ג) מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲזָזִית הַמִּצְרִית כָּל שֶׁהִיא, וְהִיא חֲזָזִית קָשָׁה וּכְעוּרָה, וְזוֹ הִיא "יַלֶּפֶת" הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה (שם כא,כ; כב,כב). [יא] ד) כָּל עֶצֶם שֶׁבַּגָּלוּי שֶׁנֶּחֱרַץ בּוֹ חֶרֶץ – הֲרֵי זֶה מוּם, וְהוּא בִּכְלַל "חָרוּץ" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (שם כב,כב). וְאֵין הַצְּלָעִים בִּכְלַל עֲצָמוֹת שֶׁבַּגָּלוּי.

י. גָּרָב יָבֵשׁ. מין שחין יבש. כָּל שֶׁהוּא. אפילו בשיעור קטן מאוד. חֲזָזִית הַמִּצְרִית. מין שחין יבש מבחוץ ולח מבפנים (בבלי בכורות מא,א; וראה תוס' שם ורש"י דברים כח,כז שפירשו שהחזזית לחה מבחוץ ויבשה מבפנים).
יא. שֶׁנֶּחֱרַץ בּוֹ חֶרֶץ. נעשה בו חריץ. הַצְּלָעִים. הצלעות.

[יב] וְעוֹד יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה מוּמִין אֲחֵרִין, וְאֵלּוּ הֵן: א) הַזָּקֵן שֶׁהִגִּיעַ לִהְיוֹת רוֹתֵת וְרוֹעֵד כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד. ב) הַחוֹלֶה שֶׁהוּא רוֹעֵד מִפְּנֵי חָלְיוֹ וְכִשְׁלוֹן כֹּחוֹ. אֲבָל הַטְּרֵפָה – כָּשֵׁר בָּאָדָם וּפָסוּל בַּבְּהֵמָה. וְכֵן יוֹצֵא דֹּפֶן כָּשֵׁר בָּאָדָם וּפָסוּל בַּבְּהֵמָה. [יג] ג) הַמְזֹהָם. וְכֹהֵן שֶׁהוּא מְזֹהָם בְּזֵעָתוֹ – רוֹחֵץ וְשָׁף כָּל גּוּפוֹ בְּבֹשֶׂם, וְעוֹבֵד. הָיָה רֵיחַ פִּיו רַע – נוֹתֵן בְּפִיו פִּלְפֵּל אוֹ זַנְגְּבִיל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְעוֹבֵד. וְאִם עָבַד בְּזִהוּם זֵעָתוֹ אוֹ בְּזִהוּם פִּיו – הֲרֵי זֶה חִלֵּל עֲבוֹדָתוֹ כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי אֵלּוּ הַמּוּמִין כֻּלָּן.

יב. אֲבָל הַטְּרֵפָה כָּשֵׁר בָּאָדָם. לעיל ו,ז. וּפָסוּל בַּבְּהֵמָה. הלכות איסורי מזבח ב,י. יוֹצֵא דֹּפֶן. שלא נולד דרך הרחם אלא בניתוח קיסרי. וּפָסוּל בַּבְּהֵמָה. שם ג,ד.
יג. הַמְזֹהָם. מסריח. רוֹחֵץ וְשָׁף כָּל גּוּפוֹ בְּבֹשֶׂם. כדי שבשעת עבודה לא יהיה מסריח.