פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן שִׁעוּר הַחַיָּב בַּחַלָּה וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, שֶׁנָּגְעוּ זוֹ בָּזוֹ וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ, אִם הָיוּ שֶׁל שְׁנַיִם, אֲפִלּוּ הֵן מִמִּין אֶחָד – פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה, שֶׁסְּתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִין. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עַל עֵרוּב הָעִסּוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
א. וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ. נדבקו כך שאם יפרידו ביניהן יתלשו מעט אחת מהשנייה. שֶׁסְּתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִין. בדרך כלל אנשים מקפידים שעיסה של אדם אחר לא תתערב בעיסה שלהם.
ב. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד: אִם הָיוּ מִמִּין אֶחָד – מִצְטָרְפִין, וְחַיָּבוֹת בַּחַלָּה; וְאִם הָיוּ שְׁנֵי מִינִין – אֵין מִצְטָרְפִין, שֶׁסְּתָם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. וְאִם הָיָה מַקְפִּיד שֶׁלֹּא תִּגַּע עִסָּה זוֹ בָּזוֹ וְלֹא תִּתְעָרֵב עִמָּהּ, אֲפִלּוּ הָיוּ מִין אֶחָד – אֵין מִצְטָרְפוֹת.
ב. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן. שתי העיסות הנושכות. שֶׁסְּתָם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד וכו'. אדם שיש לו שתי עיסות ממין אחד יש להניח שאינו מקפיד אם יתערבו.
ג. וְכֵיצַד מִצְטָרְפוֹת אִם הָיוּ שֶׁל אֶחָד מִמִּין אֶחָד? עִסַּת הַחִטִּים שֶׁנָּגְעָה בְּעִסַּת הַכֻּסְּמִין – מִצְטָרְפוֹת; נָגְעָה בִּשְׁאָר הַמִּינִין – אֵין מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן עִסַּת שְׂעוֹרִים שֶׁנָּגְעָה בְּעִסַּת כֻּסְּמִין אוֹ שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל אוֹ שִׁיפוֹן, וְכֵן עִסַּת כֻּסְּמִין וְשֶׁל שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשֶׁל שִׁיפוֹן שֶׁנָּגְעָה כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן בַּחֲבֶרְתָּהּ – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
ג. וְכֵיצַד מִצְטָרְפוֹת וכו'. שיבולת שועל ושיפון הם מין שעורים, וכוסמין מין חיטים (הלכות ברכות ג,א, וראה גם לקמן ח,ד). אמנם מפני שהכוסמין דומה גם למיני השעורים מצטרף גם עמהם (ראה פה"מ ור"ש כלאיים א,א,). משום כך, עיסת חיטים מצטרפת רק עם כוסמין, ועיסת כוסמין מצטרפת עם כל המינים.
ד. עִסַּת חָדָשׁ אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לְשֶׁל יָשָׁן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִמִּין אֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: תּוֹרְמִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. וְלֹא יִתְרֹם מֵאֶמְצַע שְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא יָבִיא עִסָּה אַחֶרֶת חָדָשׁ אוֹ יָשָׁן, וִיצָרֵף לָהֶן לְהַשְׁלִים הַשִּׁעוּר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעִסָּה שֶׁנָּגְעָה בְּעִסָּה אַחֶרֶת. אֲבָל הַבּוֹלֵל קֶמַח חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין וְעָשָׂה מֵהֶן עִסָּה אַחַת – הֲרֵי חֲמִשְׁתָּן מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר עִסַּת חַלָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. עִסַּת חָדָשׁ אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לְשֶׁל יָשָׁן. עיסה העשויה מתבואת שנה זו שנושכת בעיסה העשויה מתבואת שנה שעברה, אינן מצטרפות להשלמת שיעור. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תּוֹרְמִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. דין צירוף עיסות שנושכות זו את זו תלוי בהיותן מין אחד, ולכן מדין תורה עיסת חדש ועיסת ישן מצטרפות. אולם חכמים אמרו שאינן מצטרפות כדי שלא יבואו להתיר הפרשה מעיסת חדש על עיסת ישן או להפך, שהפרשה מזו על זו אסורה מהתורה (כדין הפרשת תרומה המבואר בהלכות תרומות ה,יא, וחלה הושוותה בדיני הפרשתה לתרומה כדלעיל ה,יד). וְלֹא יִתְרֹם מֵאֶמְצַע שְׁתֵּיהֶן וכו'. אם צירף את העיסות יחד, אינו יכול להפריש מהן חלה מפני גזרת חכמים הנזכרת, וזאת אפילו כאשר מפריש מכל עיסה על עצמה כגון שתורם מהאמצע ולוקח קצת מזו וקצת מזו. כמו כן, אינו יכול להפריד בין העיסות מבלי להפריש מהן חלה, כיוון שהתחייב בחלה מן התורה כאשר צירף אותן. ולכן הפתרון הוא להביא עיסה אחרת. יָבִיא עִסָּה אַחֶרֶת חָדָשׁ אוֹ יָשָׁן וִיצָרֵף לָהֶן לְהַשְׁלִים הַשִּׁעוּר. ישלים את אחת העיסות באופן שיהיה שיעור חלה מתבואה של שנה אחת (חדש או ישן) ויתרום מעיסה זו על הכול, שכאשר יש שיעור חלה מתבואה של שנה אחת, יש היכר בדבר ומותר לצרף אליה עיסה מתבואה של שנה אחרת ונחשבות כעיסה אחת (ריק"ו, וראה רדב"ז שביאר באופן שונה).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. ששני מינים או חדש וישן אינם מצטרפים (ריק"ו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,טו.
ה. עִסָּה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר מִכָּאן, וְעִסָּה פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר מִכָּאן, וְעִסָּה שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה בָּאֶמְצַע, כְּגוֹן עִסַּת אֹרֶז אוֹ עִסַּת תְּרוּמָה אוֹ מְדֻמָּע אוֹ עִסַּת גּוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ – אֵינָן מִצְטָרְפוֹת, שֶׁהֲרֵי דָּבָר הַפָּטוּר מִן הַחַלָּה מַבְדִּיל בָּאֶמְצַע.
ה. מְדֻמָּע. לביאור המושג ראה לעיל ו,ד.
ו. הָיָה בָּאֶמְצַע עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ – מִצְטָרְפוֹת, שֶׁהָעִסָּה שֶׁבֵּינֵיהֶן כְּבָר הָיְתָה מְחֻיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן עִסַּת הֶקְדֵּשׁ – מִצְטָרְפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לִפְדּוֹתָהּ וְתִתְחַיֵּב בַּחַלָּה. וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן עִסַּת מִין אַחֵר אוֹ עִסַּת אִישׁ אַחֵר אוֹ עִסַּת חָדָשׁ – הֲרֵי שְׁתֵּי הָעִסּוֹת שֶׁבַּצְּדָדִין מִצְטָרְפוֹת לְחַלָּה.
ו. עִסַּת הֶקְדֵּשׁ. שהוקדשה לבית המקדש לאחר שנעשתה עיסה והתחייבה בחלה, ובהיותה קדושה פטורה מן החלה עד שתיפדה (ראה לקמן ח,ו-ז).
ז. שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר שֶׁהִפְרִישׁ מִזּוֹ חַלָּה וּמִזּוֹ חַלָּה, וְחָזְרוּ וְנָגְעוּ זוֹ בָּזוֹ וַהֲרֵי בִּשְׁתֵּיהֶן כַּשִּׁעוּר – חַיָּב לְהַפְרִישׁ מֵהֶן חַלָּה, שֶׁהַחַלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵינָן כְּלוּם.
ז. שֶׁהַחַלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵינָן כְּלוּם. שהרי הופרשו מעיסות פטורות, ורק לאחר נגיעת העיסות התחייבו בחלה.
ח. שְׁנֵי גּוֹיִם שֶׁעָשׂוּ עִסָּה כַּשִּׁעוּר וְחָלְקוּ אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹסִיף כָּל אֶחָד עַל חֶלְקוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לַשִּׁעוּר – הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת, שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת חוֹבָה כְּשֶׁהָיוּ גּוֹיִם, שֶׁהֲרֵי פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר הָיָה בְּיַד כָּל אֶחָד מֵהֶן.
ח. שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת חוֹבָה כְּשֶׁהָיוּ גּוֹיִם. העיסה הגיעה לידי חיוב חלה רק לאחר שהתגיירו (ואילו הייתה ראויה לחיוב חלה לפני הגיור, הייתה נפטרת לעולם, על פי הכלל המבואר בהלכה הבאה).
ט. אֲבָל שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים שֶׁעָשׂוּ כֵּן, וְחָזַר כָּל אֶחָד אַחַר שֶׁחָלַק וְהוֹסִיף עַל חֶלְקוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לַשִּׁעוּר – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה, שֶׁכְּבָר הָיְתָה לָהּ שְׁעַת חוֹבָה, וְהָיוּ פְּטוּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ לְחַלֵּק.
ט. שֶׁכְּבָר הָיְתָה לָהּ שְׁעַת חוֹבָה וכו'. שבזמן שהיה בעיסה כשיעור הייתה ראויה להתחייב, אך נפטרה מחיוב חלה מפני שעשאוה לחלק. וכל עיסה שפטורה בזמן שהייתה ראויה להתחייב, שוב אינה מתחייבת (ראה גם לקמן ח,ז-ט).
י. הָיְתָה הָעִסָּה בֵּין הַגּוֹי וְהַיִּשְׂרְאֵלִי בְּשֻׁתָּפוּת, וְחָלְקוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר הַגּוֹי, וְהוֹסִיף הַגֵּר עַל שֶׁלּוֹ וְהַיִּשְׂרְאֵלִי עַל שֶׁלּוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל אֶחָד עִסָּתוֹ לַשִּׁעוּר – שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיֶּבֶת, וְשֶׁל גּוֹי פְּטוּרָה.
י. הָיְתָה הָעִסָּה בֵּין הַגּוֹי וְהַיִּשְׂרְאֵלִי בְּשֻׁתָּפוּת. בשותפות שניהם לכל דבר, ללא כוונה לחלוק (בניגוד למדובר בהלכות הקודמות, שרק העשייה הייתה יחד מתוך כוונה לחלוק לאחר העשייה – כס"מ). וְחָלְקוּ. לאחר מכן שינו דעתם והחליטו לחלוק. שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיֶּבֶת. כיוון שלא היה לה שעת חובה לפני כן, שחלק הגוי בעיסה אינו נחשב כלום לגבי הישראל ונמצא שחלק הישראל הושלם לשיעור חלה רק אחרי שהישראל הוסיף משלו. וְשֶׁל גּוֹי פְּטוּרָה. כדין גוי שהייתה לו עיסה כשיעור לפני שהתגייר (ששוב אינה מתחייבת), שחלק הישראל בשותפות משלים לשיעור חלה את חלקו של הגוי.
יא. הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא עִסָּה שְׁנִיָּה שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ עִם שְׂאוֹר זֶה שִׁעוּר עִסָּה שֶׁחַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְנוֹתֵן אוֹתָהּ בְּצַד הָעִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, וּמַפְרִישׁ מִן הָעִסָּה הַשְּׁנִיָּה שִׁעוּר חַלָּה עָלֶיהָ וְעַל הַשְּׂאוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל מִן הַמֻּקָּף. וְאִם אֵין לוֹ עִסָּה שְׁנִיָּה – נַעֲשָׂת זוֹ כֻּלָּהּ טֶבֶל, וּמַפְרִישׁ חַלָּה עַל הַכֹּל, שֶׁהַטֶּבֶל בְּמִינוֹ אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא.
יא. הֲרֵי זֶה מֵבִיא וכו'. על מנת לתקן את השאור שלא הורמה ממנו חלה. מִן הַמֻּקָּף. מן הסמוך, כדלעיל ה,יג. שֶׁהַטֶּבֶל בְּמִינוֹ אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. טבל שהתערב בחולין שהם ממינו, אינו מתבטל בשיעור מסוים, אלא כל התערובת נחשבת טבל, מפני שיש אפשרות להתירה על ידי הפרשת חלה ('דבר שיש לו מתירין' – הלכות מאכלות אסורות טו,י).
יב. עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה – אֵינָהּ כַּחַלָּה, וַהֲרֵי הִיא כְּחֻלִּין לְעִנְיַן טֻמְאָה, שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחֻלִּין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּמֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ שְׁתֵּי עִסּוֹת, אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה – נוֹטֵל כְּדֵי חַלַּת שְׁתֵּיהֶן מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְנוֹתְנָהּ בָּאֶמְצַע סָמוּךְ לָעִסָּה הַטְּהוֹרָה, וּמוֹשֵׁךְ מִן הַטְּמֵאָה לַטְּהוֹרָה כְּדֵי בֵּיצָה, כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף.
יב. עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה. שחייבת בחלה ועדיין לא הפרישוה. שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחֻלִּין. כל דבר הנוגע באב הטומאה נעשה 'ראשון לטומאה', והנוגע בראשון נעשה 'שני לטומאה' וכן הלאה (הלכות טומאת מת ה,ח). עם זאת, השני לטומאה אינו מטמא את החולין להיות 'שלישי לטומאה', שכן רק תרומה (ובכללה חלה) וקדשים נטמאים על ידי השני לטומאה (ראה הלכות שאר אבות הטומאות יא,ב-ד). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאר אבות הטומאות יא,טו. וּמֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ראה גם הלכות טומאת אוכלין טז,ט. אַחַת טְהוֹרָה וְאַחַת טְמֵאָה. שאין מפרישים מזו על זו (לעיל ה,יג), אלא אם כן מחבר ביניהן באופן המבואר לקמן (ובדומה לדין הפרשת תרומה מן הטהור על הטמא, כמבואר בהלכות תרומות ה,ז). כְּדֵי חַלַּת שְׁתֵּיהֶן. שיעור חלה עבור שתי העיסות. וּמוֹשֵׁךְ מִן הַטְּמֵאָה לַטְּהוֹרָה כְּדֵי בֵּיצָה. מחבר את העיסה הטמאה עם הטהורה באמצעות חתיכת בצק בשיעור ביצה שנטל מהעיסה הטהורה. ולמרות שחתיכה זו נעשית שני לטומאה, אינו חושש שהרי מותר לטמא חולין. והעיסה הטהורה, וכן החלה שנוגעת בה, נשארות בטהרתן, כיוון שעיסה הטבולה לחלה דינה חולין ואינה נטמאת ממגע של שני לטומאה כדלעיל (מרכה"מ).
יג. עוֹשֶׂה אָדָם עִסָּה טְהוֹרָה וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ חַלָּתָהּ, וּמַנִּיחָהּ אוֹ מַנִּיחַ מִקְצָתָהּ לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלּוֹת שֶׁל עִסּוֹת אֲחֵרוֹת, וַאֲפִלּוּ נִטְמְאוּ הָעִסּוֹת, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה הָעִסָּה שֶׁהִנִּיחַ כֻּלָּהּ חַלָּה, וְיִתְּנֶנָּה לַכֹּהֵן. וְהוּא שֶׁלֹּא תִּפָּסֵל מֵאֹכֶל אָדָם. אֲבָל מִשֶּׁתִּסְרַח – אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ אוֹתָן הָעִסּוֹת שֶׁמַּפְרִישׁ עֲלֵיהֶן סָפֵק אִם הוּרְמָה מֵהֶן חַלָּה אוֹ לֹא הוּרְמָה, שֶׁחַלַּת דְּמַאי נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף.
יג. לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ וכו'. שכאשר יעשה עיסה נוספת לא יפריש מתוכה חלה, אלא יסמן חלק מסוים בעיסה הראשונה עבור החלה של העיסה השנייה, וכך עיסה אחר עיסה עד שהעיסה הראשונה תיעשה כולה חלה.
שֶׁחַלַּת דְּמַאי. חלת ספק.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות ביכורים ומתנות כהונה

צירוף עיסות

בפרק הקודם למדנו שישנו שיעור מינימלי לחיוב עיסה בחלה. עוד התבאר בפרק הקודם שבתנאים מסויימים חלות מצטרפות לשיעור חלה גם לאחר האפייה. ברובו של פרק זה, עוסק הרמב"ם בפירוט בדיני צירוף עיסות לשיעור חלה, חלות שנדבקו זו לזו – מצטרפות לשיעור חלה ובתנאי שהבעלים אינו מקפיד, ושניהם מאותה שנה, והם חייבות בחלה (כמפורט בפרק). אם עיסות של שני אנשים שונים נדבקו ואין באחת מהעיסות שיעור חלה -פטורים מהחלה משום שבדר"כ שני אנשים שונים מקפידים שלא תתערב עיסתם בעיסת חבריהם.
אם ידוע שאינן מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות.
ניתן להפריש חלה מעיסה טהורה עבור עיסה טמאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות ביכורים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ב' אנשים שלא מקפידים על עירוב העיסות – האם העיסות מצטרפות?

2.האם שעורה וכוסמין מצטרפות לשיבולת שועל?

3.האם בחלות דמאי מותר להפריש חלה לכתחילה שלא מן המוקף?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן