[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לְיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל; כו,ב). וְלֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ אַתָּה יָרֵא, אֶלָּא מִמִּי שֶׁצִּוָּה עַל יִרְאָתוֹ. [ב] וְאֵי זוֹ הִיא יִרְאָתוֹ? שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ אוֹ בְּמִנְעָל שֶׁבְּרַגְלָיו אוֹ בַּאֲפֻנְדָּתוֹ אוֹ בְּאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו אוֹ בְּמָעוֹת הַצְּרוּרִין לוֹ בִּסְדִינוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לוֹ לָרֹק בְּכָל הַר הַבַּיִת, אֶלָּא אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק – מַבְלִיעוֹ בִּכְסוּתוֹ.
וְלֹא יַעֲשֶׂה הַר הַבַּיִת דֶּרֶךְ, שֶׁיִּכָּנֵס מִפֶּתַח זוֹ וְיֵצֵא בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדָהּ כְּדֵי לְקַצֵּר הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא יַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ. וְלֹא יִכָּנֵס לוֹ אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה. [ג] וְכָל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת, נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִמִּי שֶׁאֵרְעוֹ דָּבָר, שֶׁהוּא מַקִּיף עַל הַשְּׂמֹאל. לְפִיכָךְ הָיוּ שׁוֹאֲלִין לוֹ: 'מַה לְּךָ מַקִּיף עַל הַשְּׂמֹאל?', 'שֶׁאֲנִי אָבֵל' – 'הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֶמְךָ'; 'שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה' – 'הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבְּךָ וְתִשְׁמַע לְדִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ וִיקָרְבוּךָ'.

א. וְלֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ אַתָּה יָרֵא. אין להפוך את המקדש עצמו מושא לפולחן.
ב. שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ וכו'. זהו דין מיוחד בהר הבית, ולבית הכנסת מותר להיכנס באופנים אלו (הלכות תפילה יא,י). בַּאֲפֻנְדָּתוֹ. בגד הצמוד לבשר וסופג את הזיעה. והאיסור הוא כשלובשו ללא בגד אחר מעליו (פה"מ ברכות ט,ו).
וְלֹא יַעֲשֶׂה הַר הַבַּיִת דֶּרֶךְ… כְּדֵי לְקַצֵּר הַדֶּרֶךְ… וְלֹא יִכָּנֵס לוֹ אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה. וכן הדין בבית הכנסת (ראה הלכות תפילה יא,ח-י).
ג. נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. בכל שער שבו נכנסים להר הבית יש לפנות תחילה ימינה וללכת לאותו כיוון. שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה. ישנן עברות שמנדים את העובר עליהן (לפירוטן ראה הלכות תלמוד תורה ו,יד, לדיני המנודה ראה שם ז,ד). המנודה נשאר מנודה עד שיחזור בתשובה ויתירו לו את הנידוי.

[ד] כָּל שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָה וְנִסְתַּלֵּק לוֹ, אֵינוֹ יוֹצֵא וַאֲחוֹרָיו לַהֵיכָל, אֶלָּא מְהַלֵּךְ אֲחוֹרַנִּית מְעַט מְעַט וּמְהַלֵּךְ עַל צִדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הָעֲזָרָה. וְכֵן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד וּלְוִיִּם מִדּוּכָנָן, כָּךְ הֵן יוֹצְאִין מִן הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפּוֹסֵעַ אַחַר הַתְּפִלָּה לַאֲחוֹרָיו. כָּל זֶה לְיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ.

ד. וּמְהַלֵּךְ עַל צִדּוֹ. באופן זה יכול גם ללכת וגם לא להפנות עורף. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר. הכהנים העובדים במקדש בשבוע מסוים (ראה הלכות כלי המקדש ד,ג). וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד. נציגים מעם ישראל שנכחו בעת הקרבת קרבנות הציבור (שם ו,א-ב). וּלְוִיִּם מִדּוּכָנָן. לוויים שעמדו על הדוכן שבעזרה ושרו בעת הקרבת הקרבנות (שם ג,ג). כְּמוֹ שֶׁפּוֹסֵעַ אַחַר הַתְּפִלָּה לַאֲחוֹרָיו. הלכות תפילה ה,י.

[ה] לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁל עֲזָרָה, שֶׁהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְכָל הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה יְהַלֵּךְ בְּנַחַת בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הָאָדוֹן יי, שֶׁאָמַר: "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב ז,טז), וּמְהַלֵּךְ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וָפַחַד וּרְעָדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהלים נה,טו).

ה. שַׁעַר נִיקָנוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. לעיל ו,ה. בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִכָּנֵס לְשָׁם. כמפורט לקמן הלכות טו-כב. וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם. במקדש.

[ו] וְאָסוּר לְכָל אָדָם לֵישֵׁב בְּכָל הָעֲזָרָה. וְאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יי" (שמואל ב ז,יח; דברי הימים א יז,טז). וְהַסַּנְהֶדְרִין שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית לֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין אֶלָּא בְּחֶצְיָהּ שֶׁל חֹל.

ו. בְּחֶצְיָהּ שֶׁל חֹל. לעיל ה,יז.

[ז] אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּקְדָּשׁ הַיּוֹם חָרֵב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, חַיָּב אָדָם בְּמוֹרָאוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה נוֹהֵג בּוֹ בְּבִנְיָנוֹ: לֹא יִכָּנֵס אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וְלֹא יֵשֵׁב בָּעֲזָרָה, וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל; כו,ב) – מַה שְּׁמִירַת שַׁבָּת לְעוֹלָם, אַף מוֹרָא מִקְדָּשׁ לְעוֹלָם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָרַב – בִּקְדֻשָּׁתוֹ עוֹמֵד.

ז. חַיָּב אָדָם בְּמוֹרָאוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה נוֹהֵג בּוֹ בְּבִנְיָנוֹ. שהרי קדושת המקדש לא התבטלה (לעיל ו,יד-טו).

[ח] בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, אָסוּר לוֹ לְאָדָם לְהָקֵל אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַצּוֹפִים, שֶׁהוּא חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, וְלִפְנִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה אֶת הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא יִהְיֶה גָּדֵר מַפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין הַמִּקְדָּשׁ.

ח. מִן הַצּוֹפִים… וְלִפְנִים. כל מקום הקרוב למקדש יותר מהר הצופים מכל הצדדים.

[ט] אָסוּר לְאָדָם לְעוֹלָם שֶׁיִּפָּנֶה אוֹ שֶׁיִּישַׁן בֵּין מִזְרָח לַמַּעֲרָב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין קוֹבְעִין בֵּית הַכִּסֵּא בֵּין מִזְרָח לַמַּעֲרָב בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַהֵיכָל בַּמַּעֲרָב. לְפִיכָךְ לֹא יִפָּנֶה לֹא לַמַּעֲרָב וְלֹא לַמִּזְרָח שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּעֲרָב, אֶלָּא בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם נִפְנִים וִישֵׁנִים. וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים – יֵשֵׁב וּפָנָיו כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ, אוֹ יְסַלֵּק הַקֹּדֶשׁ לִצְדָדָיו.

ט. שֶׁיִּפָּנֶה. יעשה צרכיו הגדולים. וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים וכו'. הנמצא מן הצופים ולפנים ופניו כלפי הקודש לא ישתין בעמידה אלא בישיבה, ובאופן זה הוא לא יראה את הקודש בשעה שמשתין, או ישתין לצדדים (ב"ח או"ח סי' ג).

[י] וְאָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם, חָצֵר כְּנֶגֶד הָעֲזָרָה, שֻׁלְחָן כְּצוּרַת הַשֻּׁלְחָן, וּמְנוֹרָה כְּצוּרַת הַמְּנוֹרָה. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא מְנוֹרָה שֶׁל חֲמִשָּׁה קָנִים אוֹ שֶׁל שְׁמוֹנָה קָנִים, אוֹ מְנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ מַתֶּכֶת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁבְעָה קָנִים.

י. בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל. בית שיהיה בצורת ההיכל. אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם. רחבה מקורה לפני הבית שתהיה בצורת האולם. חָצֵר כְּנֶגֶד הָעֲזָרָה. חצר הדומה בדיוק לעזרה. מְנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ מַתֶּכֶת. שהיא פסולה במקדש (לעיל א,יח).

[יא] שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְהִיא אַרְבַּע מַחֲנוֹת; וּמַחֲנֵה לְוִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ" (במדבר א,נ); וּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, וְהִיא מִפֶּתַח חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד וְלִפְנִים.
וּכְנֶגְדָּן לְדוֹרוֹת: מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם עַד הַר הַבַּיִת כְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּמִפֶּתַח הַר הַבַּיִת עַד פֶּתַח הָעֲזָרָה שֶׁהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר כְּמַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמִפֶּתַח הָעֲזָרָה וְלִפְנִים מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְהַחֵיל וְעֶזְרַת נָשִׁים, מַעֲלָה יְתֵרָה בְּבֵית הָעוֹלָמִים.

יא. שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. שלושה תחומים מוגדרים החלוקים אלו מאלו לעניין אכילת קדשים ושילוח הטמאים מהם. וְהִיא אַרְבַּע מַחֲנוֹת. חניית השבטים במדבר התחלקה לארבעה מחנות שחנו בארבע הרוחות מסביב למשכן (במדבר פרק ב). וּמַחֲנֵה לְוִיָּה. שבט לוי חנה מסביב למשכן וחצץ בינו לבין מחנה ישראל.
וּכְנֶגְדָּן לְדוֹרוֹת. כנגד שלושת המחנות האלו יש שלושה מחנות במקדש ובירושלים. וְהַחֵיל וְעֶזְרַת נָשִׁים מַעֲלָה יְתֵרָה בְּבֵית הָעוֹלָמִים. החיל ועזרת הנשים נמצאים מחוץ לעזרה, ודיניהם לעניין שילוח הטמאים חמור מהר הבית (לקמן הל' טו-טז), חומרה זו אינה מפני שהם נחשבים למחנה נוסף (במדבר היו רק שלושה מחנות), אלא תוספת שהייתה במקדש.

[יב] כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ? שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְהַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִין כֵּן מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת.

יב. שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנָּה הָעֹמֶר. מנחה העשויה משעורים שהיו מביאים עם קרבן העומר בטז' ניסן בכל שנה (הלכות תמידין ומוספין ז הל' ג, ה) וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. לחמי חמץ עשוים מחיטים שהיו מקריבים במקדש בחג השבועות (הלכות תמידין ומוספין ח,א-ב). וְהַבִּכּוּרִים. אחת ממתנות הכהונה, לתת את גידולי הפירות הראשונים שגדלו מפירות שבעת המינים (הלכות ביכורים ב,א-ב).

[יג] עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מְקֻדָּשׁוֹת מִשְּׁאָר הָאָרֶץ, שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן אֶת הַמְצֹרָעִין, וְאֵין קוֹבְרִין מֵת בְּתוֹכָן עַד שֶׁיִּרְצוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר אוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר, וְאִם יָצָא הַמֵּת חוּץ לְעִיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ כֻּלָּן לְהַחֲזִירוֹ.
רָצוּ בְּנֵי הָעִיר לְהוֹצִיא הַקֶּבֶר מִן הַמְּדִינָה – מְפַנִּין אוֹתוֹ. וְכָל הַקְּבָרוֹת מְפַנִּין חוּץ מִקֶּבֶר נָבִיא אוֹ מֶלֶךְ. קֶבֶר שֶׁהִקִּיפַתּוּ הָעִיר, בֵּין מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו בֵּין מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ: אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר יָתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָאן וַחֲמִשִּׁים לְכָאן – אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּרְצוּ כֻּלָּן; פָּחוֹת מִכָּאן – מְפַנִּין אוֹתוֹ.

יג. עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה. להגדרתן ראה הלכות שמיטה ויובל יב,טו. שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן אֶת הַמְצֹרָעִין. הלכות טומאת צרעת י,ז. וְאֵין קוֹבְרִין מֵת בְּתוֹכָן. מת שמת בתוך העיר. שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר. נבחרים רשמיים הממונים על ענייני העיר.
קֶבֶר שֶׁהִקִּיפַתּוּ הָעִיר. קבר שהיה מחוץ לעיר והעיר התפשטה עד אליו. בֵּין מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו בֵּין מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. על מנת לפנות קבר לא צריך שהעיר תגיע אליו מכל הכיוונים, אלא אפילו אם הגיעה העיר אליו משני כיוונים מקבילים (מזרח ומערב או צפון ודרום) מפנים אותו. יָתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה. מרחק זה יש להרחיק מכל עיר את כל הדברים שעלולים להזיק לעיר או לתושביה (הלכות שכנים י,א-ג).

[יד] יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מִשְּׁאָר עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת, שֶׁאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִפְנִים מֵחוֹמָתָהּ. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם: אֵין מַלִּינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת, וְאֵין מַעֲבִירִין בְּתוֹכָהּ עַצְמוֹת אָדָם, וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים, וְאֵין נוֹתְנִין בָּהּ מָקוֹם לְגֵר תּוֹשָׁב, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ קְבָרוֹת חוּץ מִקִּבְרֵי בֵּית דָּוִד וְקֶבֶר חֻלְדָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין נוֹטְעִין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְאֵינָהּ נִזְרַעַת וְלֹא נֶחֱרֶשֶׁת שֶׁמָּא תִּסְרַח, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אִילָנוֹת חוּץ מִגִּנַּת וְרָדִין שֶׁהָיְתָה שָׁם מִימוֹת הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אַשְׁפּוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים, וְאֵין מוֹצִיאִין הֵימֶנָּה זִיזִין וּגְזֻזְטְרָיוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת מִפְּנֵי הֶעָשָׁן, וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תַּרְנְגֹלִין מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים, וְכֵן לֹא יְגַדְּלוּ הַכֹּהֲנִים תַּרְנְגֹלִין בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת, וְאֵין הַבַּיִת נֶחֱלָט בָּהּ, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים.

יד. קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. אינם נאכלים אלא בירושלים (מעשה הקרבנות י,ד-ה, מעשר שני ב,א). אֵין מַלִּינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת. אלא קוברים אותו בו ביום (ואפילו אם הדבר הוא לכבודו – יש"ש בבא קמא פ"ז סימן מד, והשווה הלכות סנהדרין טו,ח). וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים. ירושלים היא רכוש העם כולו, לכן הדיירים בבתים שבירושלים אינם נחשבים כבעלי הבית והם אינם רשאים לגבות דמי שכירות על בתיהם. וְאֵין נוֹתְנִין בָּהּ מָקוֹם לְגֵר תּוֹשָׁב. גוי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה ולקיים המצוות שנצטוו בני נח (הלכות עבודה זרה י,ו, הלכות איסורי ביאה יד,ז). ואף שמתירים לגוי כזה לגור בארץ ישראל, אין נותנים לו מקום מגורים בירושלים. וְאֵין נוֹטְעִין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וכו'. משום הזבל הנחוץ לגידולם. מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים. שמתרבים באשפה וירבו טומאה במותם. וְאֵין מוֹצִיאִין הֵימֶנָּה זִיזִין וּגְזֻזְטְרָיוֹת. מוטות היוצאים מקירות ומרפסות. מפני שהם העלולים להאהיל על טומאת מת ולטמא את האנשים המהלכים תחתם. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת מִפְּנֵי הֶעָשָׁן. תנורי ענק המשמשים לייצור סיד, כלי חרס וכדומה, כדי שהעשן לא יכער את העיר. וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תַּרְנְגֹלִין מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים. שהתרנגולים מחטטים באשפה ועלולים להביא שרצים מתים במגע עם בשר הקדשים. מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת. מאכלים שיש לאכלם בטהרה, כגון תרומה. וְאֵין הַבַּיִת נֶחֱלָט בָּהּ. בית הנמכר בערים המוקפות חומה עובר לבעלות הקונה לצמיתות לאחר שנה. בירושלים אינו נוהג דין זה (הלכות שמיטה ויובל יב,יב). וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. בית בירושלים שיש בקירותיו נגע, אינו טמא (הלכות טומאת צרעת יד,יא). וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת. כאשר רוב אנשי העיר עובדים עבודה זרה הורגים אותם ושורפים את העיר ורכושה. ירושלים אינה נעשית עיר הנידחת אלא דנים את עובדיה כיחידים שעבדו עבודה זרה (הלכות עבודה זרה ד,ד). וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. הרוג שנמצא בדרך ואין ידוע מי הרגו, מודדים את המרחק ממנו אל הערים שמסביב וזקני העיר הקרובה מביאים עגלה ועורפים אותה לכפרה. אם ירושלים נמצאת בסביבת ההרוג אין מודדים אליה אלא אל יתר הערים שבסביבה (הלכות רוצח ט,ד). לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים. כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים השונים לא חילקו את ירושלים, והיא נשארה שייכת לכל העם (טעם זה נוגע להשכרת בתים, חליטת בתים, נגעי בתים, עיר הנידחת ועגלה ערופה).

[טו] הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין זָבִין וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִין לְשָׁם. וּמֻתָּר לְהַכְנִיס הַמֵּת עַצְמוֹ לְהַר הַבַּיִת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר טְמֵא מֵת שֶׁהוּא נִכְנָס לְשָׁם.

טו. זָבִין. אדם היוצא ממנו שכבת זרע ללא קישוי כתוצאה מחולי (ראה הלכות מחוסרי כפרה ב,א). וְזָבוֹת. אישה הרואה דם שלא בזמן הראוי לנידתה (הלכות איסורי ביאה ו,ב-ג). זָבִין וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. החמירו בביאתם להר הבית יותר מטמא מת כיוון שטומאתם חמורה מטמא מת לעניין זה שהם מטמאים את כל הנמצא תחת משכבם ומושבם (ראה גם הלכות ביאת מקדש ג,ג-ד).

[טז] הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת וּבוֹעֵל נִדָּה נִכְנָסִין לְשָׁם. [יז] עֶזְרַת הַנָּשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַחֵיל, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם. וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם, אֲבָל מִן הַתּוֹרָה מֻתָּר טְבוּל יוֹם לְהִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה. וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים – אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת.

טז. הַחֵיל. להגדרתו ראה לעיל ה,ג, וראה גם הלכות ביאת מקדש ג,ה. וּבוֹעֵל נִדָּה. אדם שבעל אישה נידה, והוא נטמא ממנה (הלכות מטמאי משכב ומושב ג,א-ב).
יז. עֶזְרַת הַנָּשִׁים. לעיל ה,ז, וראה גם הלכות ביאת מקדש ג,ו. טְבוּל יוֹם. טמא שטבל, וכל עוד לא שקעה עליו השמש הוא טמא בטומאה קלה ואסור באכילת תרומה וקדשים (הלכות שאר אבות הטומאות י,א-ב).

[יח] עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים, שֶׁאֵין מְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם. וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לָהּ – חַיָּב כָּרֵת. [יט] עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְשָׁם אֶלָּא בִּשְׁעַת צָרְכֵיהֶם, לִסְמִיכָה וְלִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה.

יח. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים. הלכות ביאת מקדש ג,ז. מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. זב, זבה, יולדת ומצורע שטהרו מטומאתם ועדיין לא הביאו קרבן להשלמת תהליך טהרתם, ואסורים לאכול קדשים (הלכות מחוסרי כפרה א,א).
יט. לִסְמִיכָה. סמיכת הידיים על ראש הקרבן (הלכות מעשה הקרבנות ג,ו). ואין הסמיכה כשרה אלא בעזרה (שם ג,יא). וְלִשְׁחִיטָה. שחיטת הקרבנות שכשרה גם בזרים (הלכות ביאת מקדש ט,ו). וְלִתְנוּפָה. הנפת אימורי השלמים שנעשעת בעזרה על ידי הבעלים יחד עם הכהן (הלכות מעשה הקרבנות ט,ו). וכן הנפת הביכורים בעזרה כשמביאים אותם למקדש (הלכות ביכורים ג,יב).

[כ] בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ וּקְרוּעֵי בְּגָדִים נִכְנָסִין לְשָׁם. [כא] הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. [כב] בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה.

כ. בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ וּקְרוּעֵי בְּגָדִים. כל אלו אסורים לעבוד במקדש (הלכות ביאת מקדש א,ח, א,יד, ו,א). וכן אסור לכהן ששתה רביעית יין להיכנס בין האולם למזבח (שם א,א). שֶׁאֵין בַּעֲלֵי… נִכְנָסִין לְשָׁם. ראה הלכות ביאת מקדש א,טו.
כא. שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֶלָּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. שאסור לכהן לעבוד במקדש ללא רחיצת ידיים ורגליים (הלכות ביאת מקדש ה,א), ואסור להיכנס כלל להיכל שלא לצורך עבודה (שם ב,ב).
כב. כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. להקטרת קטורת, להזאת דם הפר ודם השעיר ולהוצאת הכף והמחתה של הקטורת (הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד).

[כג] מָקוֹם שֶׁהָיָה בָּעֲלִיָּה מְכֻוָּן עַל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – אֵין נִכְנָסִין לוֹ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ, לֵידַע מַה הוּא צָרִיךְ לְחַזֵּק בִּדְקוֹ.
בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִין הַבַּנָּיִין לִבְנוֹת וּלְתַקֵּן בַּהֵיכָל אוֹ לְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַטֻּמְאָה, מִצְוָה שֶׁיִּהְיוּ הַנִּכְנָסִין כֹּהֲנִים תְּמִימִין. לֹא מָצְאוּ תְּמִימִין – יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מוּמִין. אִם אֵין שָׁם כֹּהֲנִים – יִכָּנְסוּ לְוִיִּם. לֹא מָצְאוּ לְוִיִּם – יִכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל. מִצְוָה בִּטְהוֹרִים. לֹא מָצְאוּ טְהוֹרִים – יִכָּנְסוּ טְמֵאִים. טָמֵא וּבַעַל מוּם – יִכָּנֵס טָמֵא וְאַל יִכָּנֵס בַּעַל מוּם, שֶׁהַטֻּמְאָה דְּחוּיָה בַּצִּבּוּר.
וְכָל הַנִּכְנָסִין לַהֵיכָל לְתַקֵּן – יִכָּנְסוּ בְּתֵבוֹת. אִם אֵין שָׁם תֵּבוֹת, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶן שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּתֵבוֹת – יִכָּנְסוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים.

כג. מָקוֹם שֶׁהָיָה בָּעֲלִיָּה מְכֻוָּן עַל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. החלק בעליית ההיכל שנמצא מעל קודש הקדשים. פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ. אחת לשבע שנים. לֵידַע מַה הוּא צָרִיךְ לְחַזֵּק בִּדְקוֹ. לבדוק אם צריך לתקן שם משהו.
שֶׁהַטֻּמְאָה דְּחוּיָה בַּצִּבּוּר. שכאשר אין אפשרות להקריב את קרבנות הציבור בטהרה עושים אותם בטומאה (הלכות ביאת מקדש ד,ט).
יִכָּנְסוּ בְּתֵיבוֹת. שלא יהנו ממראה הקודש (לעיל ד,יג).