א. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִפְרִישׁ אֶחָד מַעֲשֵׂר, הָיוּ לוֹ מֵאָה וְהִפְרִישׁ עֲשָׂרָה לַמַּעֲשֵׂר – אֵין אֵלּוּ מַעֲשֵׂר. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה? כּוֹנֵס כָּל הַטְּלָאִים אוֹ כָּל הָעֲגָלִים לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לוֹ פֶּתַח קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, וּמַעֲמִיד אִמּוֹתֵיהֶן מִבַּחוּץ וְהֵן גּוֹעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַטְּלָאִים קוֹלָן וְיֵצְאוּ מִן הַדִּיר לִקְרָאתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר" (ויקרא כז,לב) – שֶׁיַּעֲבֹר מֵעַצְמוֹ, וְלֹא שֶׁיּוֹצִיאוֹ בְּיָדוֹ.
וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַדִּיר זֶה אַחַר זֶה, מַתְחִיל וּמוֹנָן בַּשֵּׁבֶט: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם – סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא, וְאוֹמֵר: 'הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר'. לֹא סְקָרָן בְּסִקְרָא, וְלֹא מְנָיָן בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָיָן רְבוּצִין אוֹ עוֹמְדִין – הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר; הוֹאִיל וּמְנָיָן עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְקִדֵּשׁ עֲשִׂירִי, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
וּכְשֶׁיֵּצְאוּ מִן הַדִּיר זֶה אַחַר זֶה, מַתְחִיל וּמוֹנָן בַּשֵּׁבֶט: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם – סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא, וְאוֹמֵר: 'הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר'. לֹא סְקָרָן בְּסִקְרָא, וְלֹא מְנָיָן בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָיָן רְבוּצִין אוֹ עוֹמְדִין – הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר; הוֹאִיל וּמְנָיָן עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְקִדֵּשׁ עֲשִׂירִי, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
ב. אֵינוֹ צָרִיךְ לְצָרֵף כָּל בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בִּרְשׁוּתוֹ לְדִיר אֶחָד, אֶלָּא מְצָרֵף כָּל עֵדֶר וָעֵדֶר לְבַדּוֹ. הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בִּירוּשָׁלַיִם וַחֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּעַכּוֹ – אֵין מִצְטָרְפִין, וְכֻלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכַמָּה יְהִי בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ וְיִצְטָרְפוּ? שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל.
ב. שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. כחמישה עשר קילומטר.
ג. הָיוּ שְׁלֹשָׁה עֲדָרִים, בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל – הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּם מִצְטָרְפִין. כֵּיצַד? הָיוּ תִּשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְאֶחָד בָּאֶמְצַע – הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
ג. תִּשְׁעָה מִכָּאן וְתִשְׁעָה מִכָּאן וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. האמצעי מצטרף עם התשעה שבכל צד לעדר שלם. אך אם היו חמישה מכאן וחמישה מכאן ואחד באמצע, כיוון שהבהמות שבכל צד עם האמצעי אינן עדר שלם הוא אינו מצרפם (ריק"ו וכס"מ ע"פ בבלי בכורות נה,א).
ד. אֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וְלֹא מִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן, אֲבָל מְעַשְּׂרִין מִן הַכְּבָשִׂין עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן" (ויקרא כז,לב) – כָּל מַשְׁמַע "צֹאן" אֶחָד, שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִקְרָאִין שֶׂה, וַהֲרֵי הֵן כְּמִין אֶחָד.
ד. כָּל מַשְׁמַע צֹאן אֶחָד שֶׁשְּׁנֵיהֶן נִקְרָאִין שֶׂה. המילה 'צאן' שבפסוק מתייחסת לכל סוגי הצאן – כבשים ועזים – שהרי שניהם גם מכונים 'שה' (ראה למשל דברים יד,ד).
ה. אֵין מְעַשְּׂרִין מִן הַנּוֹלָדִין בְּשָׁנָה זוֹ עַל הַנּוֹלָדִים בְּשָׁנָה אַחֶרֶת, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין בְּזֶרַע הָאָרֶץ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" (דברים יד,כב). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עִשֵּׂר בְּהֵמָה מִשָּׁנָה עַל שָׁנָה – הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר, מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל מַעְשַׂר בְּהֵמָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה.
ה. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. ומכאן נלמד שיש להפריש תרומה מפירות כל שנה בנפרד (הלכות תרומות ה,יא). הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקֳּדָשִׁים. מכיוון שקרא עליו שם מעשר התקדש. שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל מַעְשַׂר בְּהֵמָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה. אלא למדו זאת ממעשר הארץ.
ו. כָּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל – מִצְטָרְפִין, וּמְעַשְּׂרִין מֵאֵלּוּ עַל אֵלּוּ. נוֹלְדוּ חֲמִשָּׁה טְלָאִים בְּתִשְׁעָה וְעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל, וַחֲמִשָּׁה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי – אֵין מִצְטָרְפִין. יָלְדוּ הַוְּלָדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן – הֲרֵי הִיא וּבִתָּהּ נִכְנָסוֹת לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
ו. כָּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל מִצְטָרְפִין. שראש השנה לעניין מעשר בהמה הוא באחד בתשרי (משנה ראש השנה א,א). יָלְדוּ הַוְּלָדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן וכו'. אם הנולדות בשנה זו ילדו לפני שהתעשרו, יש לעשרן יחד עם ולדותיהן.
ז. אֵין הַטְּלָאִים הַנּוֹלָדִים כְּמוֹ הַטֶּבֶל שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ, אֶלָּא מֻתָּר לִמְכֹּר וְלִשְׁחֹט כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר; יִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ, וְיֵאָכֵל כְּהִלְכָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. הַטֶּבֶל. אוכל שעדיין לא הפרישו ממנו תרומה ומעשרות. שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ. הלכות מאכלות אסורות י,יט. יִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ וְיֵאָכֵל כְּהִלְכָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לפני שמעשר מותר למכור ולשחוט אפילו מעדרים שהתחייבו במעשר, וכשמעשר נעשה המעשר קרבן ויש לשחטו בעזרה ולאכלו בירושלים (לעיל ו,ד).
ח. קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים בַּשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, וּמִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן מֵהֶן אָסוּר לוֹ לִמְכֹּר אוֹ לִשְׁחֹט עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם שָׁחַט – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵלּוּ הֵן הַשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים: בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם קֹדֶם הַפֶּסַח, וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם עֲצֶרֶת, וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר קֹדֶם הֶחָג. וְכָל זְמַן מֵאֵלּוּ נִקְרָא גֹּרֶן מַעְשַׂר בְּהֵמָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁהַגֳּרָנוֹת שֶׁל מַעְשַׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֲדָר, וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים מִסְּפִירַת הָעֹמֶר, וּבְיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְלָמָּה קָבְעוּ הַגֳּרָנוֹת בְּיָמִים אֵלּוּ? כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁהַגֳּרָנוֹת שֶׁל מַעְשַׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֲדָר, וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים מִסְּפִירַת הָעֹמֶר, וּבְיוֹם אַחֲרוֹן מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְלָמָּה קָבְעוּ הַגֳּרָנוֹת בְּיָמִים אֵלּוּ? כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְּהֵמוֹת מְצוּיוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה.
ח. עֲצֶרֶת. שבועות. הֶחָג. סוכות. וְכָל זְמַן מֵאֵלּוּ נִקְרָא גֹּרֶן מַעְשַׂר בְּהֵמָה. גורן הוא גמר מלאכת התבואה שאחריה אסור לאכול מן התבואה ללא תרומות ומעשרות, ובדומה לזה קוראים גורן לזמן שבו נאסרו הבהמות (פה"מ בכורות ט,ה).
וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים מִסְּפִירַת הָעֹמֶר. חמישה עשר יום קודם שבועות שהוא ביום החמישים לספירת העומר. שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ז. הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה. בעלי הבהמות לא היו מוכרים את בהמותיהם לפני שעישרום כדי לא להפסיד את המצווה, וכיוון שקבעו את הזמנים הללו לעשר היו כולם מעשרים ומוכרים את הבהמות בזמנים הללו.
וּבְיוֹם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים מִסְּפִירַת הָעֹמֶר. חמישה עשר יום קודם שבועות שהוא ביום החמישים לספירת העומר. שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר קֹדֶם שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ז. הָיוּ נִמְנָעִים לִמְכֹּר עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ וְיַעֲשׂוּ הַמִּצְוָה. בעלי הבהמות לא היו מוכרים את בהמותיהם לפני שעישרום כדי לא להפסיד את המצווה, וכיוון שקבעו את הזמנים הללו לעשר היו כולם מעשרים ומוכרים את הבהמות בזמנים הללו.
ט. הִכְנִיס כָּל הַצֹּאן אוֹ הַבָּקָר לַדִּיר, וְהִתְחִיל לִמְנוֹת וּלְקַדֵּשׁ עֲשִׂירִי, עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַדִּיר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה – הֲרֵי זֶה מַנִּיחָן לְגֹרֶן אַחֵר, וְהֵן מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ שֶׁיִּוָּלְדוּ, וְיִתְעַשְּׂרוּ הַכֹּל בְּגֹרֶן אֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּמִּנְיָן, חַיָּב לְהַכְנִיס הַכֹּל לַדִּיר, וְהַנִּשְׁאָר יִשָּׁאֵר.
ט. עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַדִּיר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. לאחר שעישר את העשיריות שיצאו מהדיר, נשארו בדיר פחות מעשר בהמות. וְיִתְעַשְּׂרוּ הַכֹּל בְּגֹרֶן אֶחָד. בפעם הבאה שיעשר את בהמותיו בשנה זו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּמִּנְיָן חַיָּב לְהַכְנִיס הַכֹּל לַדִּיר וְהַנִּשְׁאָר יִשָּׁאֵר. אף שכשמכניסם לדיר יודע שלאחר שימנה ויעשר את כל העשיריות יישארו כמה בהמות בודדות, בכל זאת חייב להכניס את כל בהמותיו לדיר ואינו יכול להשאיר חלק מהן בחוץ כפי מניין הבהמות שבכל מקרה לא יתעשרו.
בַּשֵּׁבֶט. מקל. סוֹקְרוֹ בְּסִקְרָא. צובעו באדום.