פרק ז', הלכות ברכות, ספר אהבה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִנְהָגוֹת רַבִּים נָהֲגוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בַּסְּעוּדָה, וְכֻלָּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁנִּכְנָסִין לַסְּעוּדָה — גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין וְיוֹשְׁבִין מְסֻבִּין. וְגָדוֹל מֵסֵב בָּרֹאשׁ, וְשֵׁנִי לוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. הָיוּ שָׁלֹשׁ מִטּוֹת — גָּדוֹל מֵסֵב בָּרֹאשׁ, וְשֵׁנִי לוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וּשְׁלִישִׁי לוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
א. וְכֻלָּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ. מנהגי נימוס. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן. האדם המכובד שבסעודה. מְסֻבִּין. מסבים על גבי מיטות, בהטיה על צד שמאל (ראה הלכות חמץ ומצה ז,ח). וְגָדוֹל מֵסֵב בָּרֹאשׁ. ראשון (ואולי הכוונה שיושב במיטה שנמצאת במרכז, שכאשר יש שתי מיטות מסודרות בצורת ר, וכשיש שלוש מיטות מסודרות בצורת ח). לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. לצד רגליו של הראשון. לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. לצד ראשו של הראשון.
ב. בַּעַל הַבַּיִת מְבָרֵךְ 'הַמּוֹצִיא לֶחֶם' וּמַשְׁלִים בְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ. וְהָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי הַבַּיִת — גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן בּוֹצֵעַ, וְהוּא מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
ב. וּמַשְׁלִים בְּרָכָה וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ. גומר את הברכה בעוד הלחם שלם (ראה לקמן ה"ד), ואחר כך חותך אותו. וְהָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. אומר את ברכת הזימון ומברך אחריה ברכת המזון (לעיל ה,ב-ג). כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת. יאמר את התוספת המיוחדת שיש בברכה רביעית (לעיל ב,ז). וְאִם הָיוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי הַבַּיִת. ואין שם אורחים. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן בּוֹצֵעַ וכו'. משום כבודו.
ג. אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצֹעַ עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח וְלִפְתָּן לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכֹל פַּת חֲרֵבָה. וְאֵינוֹ בּוֹצֵעַ לֹא פְּרוּסָה קְטַנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּצַר עַיִן, וְלֹא פְּרוּסָה יָתֵר מִכַּבֵּיצָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּרַעַבְתָּן. וּבְשַׁבָּת יֵשׁ לוֹ לִבְצֹעַ פְּרוּסָה גְּדוֹלָה. וְאֵינוֹ בּוֹצֵעַ אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁבָּשַׁל יָפֶה יָפֶה.
ג. עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח וְלִפְתָּן. דבר מה לאכול עם הלחם, כדי שיוכלו להתחיל בסעודה מיד אחר הברכה (ראה לעיל א,ח). פַּת חֲרֵבָה. בלא תוספות.
כְּצַר עַיִן. קמצן. כְּרַעַבְתָּן. זללן. יֵשׁ לוֹ לִבְצֹעַ פְּרוּסָה גְּדוֹלָה. רשאי לעשות כן, משום כבוד סעודת השבת. שֶׁבָּשַׁל יָפֶה יָפֶה. אפוי לגמרי.
ד. מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִבְצֹעַ מִכִּכָּר שְׁלֵמָה. אִם הָיְתָה שָׁם שְׁלֵמָה שֶׁל שְׂעוֹרִים וּפְרוּסָה שֶׁל חִטִּים — מַנִּיחַ פְּרוּסָה בְּתוֹךְ שְׁלֵמָה וּבוֹצֵעַ מִשְׁתֵּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּבְצַע מֵחִטִּים וּמִשְּׁלֵמָה. בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים חַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת: נוֹטֵל שְׁתֵּיהֶן בְּיָדוֹ וּבוֹצֵעַ אַחַת מֵהֶם.
ד. מִכִּכָּר שְׁלֵמָה. לחם שלם, שהוא כבוד הברכה. שְׁלֵמָה שֶׁל שְׂעוֹרִים וּפְרוּסָה שֶׁל חִטִּים. שבכל אחת יש צד של יתרון וצד של חיסרון. מַנִּיחַ פְּרוּסָה בְּתוֹךְ שְׁלֵמָה. מקפל את השלמה, ומניח את הפרוסה בתוכה. חַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. לברך על שתיהן, והוא זכר לכמות המן הכפולה שירדה לכבוד שבתות וימים טובים (ראה גם הלכות שבת ל,ט).
ה. הַבּוֹצֵעַ נוֹתֵן פְּרוּסָה לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָאֶחָד נוֹטֵל בְּיָדוֹ. וְאֵינוֹ נוֹתֵן בְּיַד הָאוֹכֵל, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָבֵל. וְהַבּוֹצֵעַ הוּא שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ תְּחִלָּה וְאוֹכֵל. וְאֵין הַמְּסֻבִּין רַשָּׁאִין לִטְעֹם עַד שֶׁיִּטְעֹם הַמְבָרֵךְ, וְאֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִטְעֹם עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי רֹב הַמְּסֻבִּין. וְאִם רָצָה הַבּוֹצֵעַ לַחֲלֹק כָּבוֹד לְרַבּוֹ אוֹ לְמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וְיַנִּיחֶנּוּ לִפְשֹׁט יָדוֹ קֹדֶם לוֹ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
ה. נוֹתֵן פְּרוּסָה לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד וכו'. מניח את הפרוסה כנגד האוכל, ולא נותן לו בידו. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָבֵל. שנהוג שהאבל מקבל אוכל מאחרים (ראה הלכות אבל ד,ט). הוּא שֶׁפּוֹשֵׁט יָדוֹ תְּחִלָּה. לוקח ראשון מן הלחם, משום כבודו.
לַחֲלֹק כָּבוֹד לְרַבּוֹ וכו'. שקדימות האכילה אינה אלא עניין של כבוד, ולפיכך רשאי להעבירו לאחר.
ו. שְׁנַיִם מַמְתִּינִין זֶה לָזֶה בַּקְּעָרָה, שְׁלֹשָׁה אֵין מַמְתִּינִין. גָּמְרוּ מֵהֶן שְׁנַיִם — הַשְּׁלִישִׁי מַפְסִיק עִמָּהֶן. גָּמַר אֶחָד מֵהֶן — הַשְּׁנַיִם אֵין מַפְסִיקִין לוֹ, אֶלָּא אוֹכְלִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁגּוֹמְרִין. אֵין מְשִׂיחִין בַּסְּעוּדָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. וּמִפְּנֵי זֶה, אִם בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם בֵּרֵךְ אֶחָד, יַעֲנֶה הָעוֹנֶה אָמֵן בִּשְׁעַת הַבְּלִיעָה וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְאֵין מִסְתַּכְּלִין בִּפְנֵי הָאוֹכֵל וְלֹא בִּמְנָתוֹ, שֶׁלֹּא לְבַיְּשׁוֹ.
ו. שְׁנַיִם מַמְתִּינִין זֶה לָזֶה בַּקְּעָרָה. כאשר אוכלים מכלי אחד, שלא יאכל האחד לפני השני. שְׁלֹשָׁה אֵין מַמְתִּינִין. שאין שניים ממתינים לאחד, אלא הולכים אחר הרוב. הַשְּׁלִישִׁי מַפְסִיק עִמָּהֶן. לענות לברכת הזימון. אֵין מְשִׂיחִין. אסור לדבר. כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. סכנת חנק, אם יקדים קנה לוושט. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. ראה לעיל ד,יב.
ז. הַשַּׁמָּשׁ הָעוֹמֵד לִפְנֵי הַמְּסֻבִּין אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְדֶרֶךְ רַחֲמָנוּת הִיא לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. וְאִם נָתְנוּ לוֹ יַיִן — מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וָכוֹס שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁתִיָּתוֹ תְּלוּיָה בִּרְצוֹנוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנָם.
ז. אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן. שלא יעסוק באכילה במקום לשרת את האוכלים. לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו. להאכיל אותו. כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. שלא יצטער. מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וָכוֹס. ואין די בברכה אחת בתחילה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁתִיָּתוֹ תְּלוּיָה בִּרְצוֹנוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנָם. ואין דעתו לשתות עוד, ודינו כנמלך (ראה לעיל ד,ז).
ח. יָצָא אֶחָד מִן הַמְּסֻבִּין לְהַשְׁתִּין מַיִם — נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְנִכְנָס. דִּבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְהִפְלִיג — נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו וְנִכְנָס. וְאִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה — נִכְנָס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו, וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לָאוֹרְחִים. וְלָמָּה נוֹטֵל בִּמְקוֹמוֹ? שֶׁמָּא יְדַמּוּ שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם אֲכִילָה.
ח. נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת. משום הלכלוך שיש עליה. וְהִפְלִיג. המשיך לזמן ארוך. נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו. משום היסח הדעת (ראה לעיל ו,יז). מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה. בלא אכילה. נִכְנָס וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו. משום נקיות ודרך ארץ. מַחֲזִיר פָּנָיו לָאוֹרְחִים. שאינו נוטל מול האורחים אלא מפנה את גבו אליהם, משום כבודם, ולאחר שנטל מסתובב בחזרה. וְלָמָּה נוֹטֵל בִּמְקוֹמוֹ. שבמקרה זה אינו נוטל בחוץ, אלא אחרי שחזר לשבת במקומו.
ט. אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר חַי עַל הַפַּת, וְאֵין מַעֲבִירִין כּוֹס מָלֵא עַל הַפַּת, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּעָרָה בְּפַת, וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַפַּת וְלֹא אֶת הַחֲתִיכוֹת וְלֹא אֶת הָאֳכָלִים שֶׁאֵין לָהֶם קְלִפִּין כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים וּתְאֵנִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִמְאָסִין. וּמֻתָּר לְהַמְשִׁיךְ יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת בְּבָתֵּי חֲתָנִים, וְזוֹרְקִין לִפְנֵיהֶן קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאָסִין. וְאֵין נוֹטְלִין יָדַיִם בְּיַיִן, בֵּין חַי בֵּין מָזוּג. וְכֵן אֵין מַפְסִידִין שְׁאָר אֳכָלִין וּמַשְׁקִין דֶּרֶךְ בִּזּוּי וּבְעִיטָה.
ט. אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר חַי וכו'. מטרת הנהגות אלו היא שמירה על הלחם או אוכלים אחרים מהשחתה והפסד. וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַפַּת. שזוהי דרך בזיון. בְּצִנּוֹרוֹת. תעלות. קְלָיוֹת. חיטים קלויות. בִּימוֹת הַחַמָּה. שהקרקע יבשה ובלא בוץ. שֶׁנִּמְאָסִין. מתלכלכים ונפסדים מאכילה. מַפְסִידִין. מבזבזים ומשחיתים. דֶּרֶךְ בִּזּוּי וּבְעִיטָה. כהפגנת זלזול ובלא צורך.
י. אָסוּר לָאוֹרְחִים לִטּוֹל כְּלוּם מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם וְלִתֵּן בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁמָּא יִתְבַּיֵּשׁ בַּעַל הַסְּעוּדָה, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶן, וְנִמְצְאוּ הַקְּטַנִּים נוֹטְלִין אוֹתוֹ וְהוֹלְכִין. לֹא יִשְׁלַח אָדָם לַחֲבֵרוֹ חָבִית יַיִן וְשֶׁמֶן צָף עַל פִּיהָ, שֶׁמָּא יִשְׁלַח לוֹ אָדָם חָבִית שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁמֶן, וִידַמֶּה שֶׁהִיא יַיִן, וְשֶׁמֶן הוּא שֶׁעַל פָּנֶיהָ בִּלְבַד, וִיזַמֵּן אוֹרְחִים וְיִתְבַּיֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ הַמְבִיאִין לִידֵי בּוּשָׁה לְבַעַל הַסְּעוּדָה — אֲסוּרִין.
י. שֶׁמָּא יִתְבַּיֵּשׁ בַּעַל הַסְּעוּדָה. במקרה שאין עוד מלבד מה שהניחו לפני האורחים.
לֹא יִשְׁלַח אָדָם לַחֲבֵרוֹ חָבִית יַיִן וְשֶׁמֶן צָף עַל פִּיהָ. שהיו נוהגים ליצוק שמן על גבי היין, כדי שישמש כשכבה מפרידה בין היין ובין האוויר אשר תשמור אותו מהחמצה. וכששולח חבית לחברו אסור לעשות כן. שֶׁמָּא יִשְׁלַח לוֹ אָדָם חָבִית שֶׁכֻּלָּהּ שֶׁמֶן וִידַמֶּה שֶׁהִיא יַיִן. אילו היו נוהגים לשלוח חביות כך, היה הדבר עלול לגרום לטעות. ומשום שאסרו לשלוח, יודע המקבל שמדובר בשמן ולא יטעה. וִיזַמֵּן אוֹרְחִים וְיִתְבַּיֵּשׁ. שאין לו במה להשקותם.
יא. גָּמְרוּ מִלֶּאֱכֹל — מְסַלְּקִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וּמְכַבְּדִין אֶת הַמָּקוֹם שֶׁאָכְלוּ בּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין אֶת יְדֵיהֶן, שֶׁמָּא יִשָּׁאֵר שָׁם פֵּרוּרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּזַּיִת, שֶׁאָסוּר לְהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן וְלִרְחֹץ עֲלֵיהֶן. אֲבָל פֵּרוּרִין שֶׁאֵין בָּהֶן כַּזַּיִת — מֻתָּר לְאַבְּדָן בַּיָּד.
יא. מְסַלְּקִין אֶת הַשֻּׁלְחָן. שנהגו לאכול על גבי שולחן קטן המיטלטל, ובסיום הסעודה מפנים אותו. וּמְכַבְּדִין אֶת הַמָּקוֹם. מטאטאים את המקום משאריות לחם. שֶׁאָסוּר לְהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן וְלִרְחֹץ עֲלֵיהֶן. משום הפסד וביזוי האוכלים (לעיל ה"ט).
יב. הֵבִיאוּ לָהֶן מַיִם לִנְטִילָה — כָּל שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הוּא נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵשֵׁב הַגָּדוֹל וְיָדָיו מְזֹהָמוֹת עַד שֶׁיִּטֹּל אַחֵר. וּשְׁאָר הַסּוֹעֲדִין נוֹטְלִין יָדָן בַּסּוֹף, זֶה אַחַר זֶה. וְאֵין מְכַבְּדִין בְּדָבָר זֶה, שֶׁאֵין מְכַבְּדִין בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת, וְלֹא בַּדְּרָכִים וְלֹא בַּגְּשָׁרִים, אֶלָּא בְּפֶתַח הָרָאוּי לִמְזוּזָה, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָה.
יב. כָּל שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. האדם שיזמן, האורח או הגדול שבסעודה (לעיל ה"ב). כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵשֵׁב הַגָּדוֹל וְיָדָיו מְזֹהָמוֹת וכו'. שאין זה כבודו להמתין לכולם במצב כזה. וְאֵין מְכַבְּדִין בְּדָבָר זֶה. שייתן אחד למי שמכובד ממנו ליטול לפניו. שֶׁאֵין מְכַבְּדִין בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת. אלא אם הגיע תורו של אדם ליטול — ייטול. שבדבר שנתקן מפני הסכנה לא שייך כבוד.
וְלֹא בַּדְּרָכִים וְלֹא בַּגְּשָׁרִים. שאף הם מקום סכנה, ואין מקדימים את הגדול בהם. אֶלָּא בְּפֶתַח הָרָאוּי לִמְזוּזָה וּבִשְׁעַת כְּנִיסָה. שהוא מקום הראוי לכיבוד.
יג. גָּמְרוּ לִטֹּל יְדֵיהֶן, וְנִגְּבוּ יְדֵיהֶן, וּבֵרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהֵבִיאוּ אֶת הַמֻּגְמָר — הַגָּדוֹל שֶׁבֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הוּא מְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר, וְכֻלָּם עוֹנִים.
יג. הַמֻּגְמָר. מיני בשמים הנשרפים על גחלים שנהגו להריח בהם בסוף הסעודה. מְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר. את ברכת הבשמים (לקמן ט,ב).
יד. אִם הָיָה שָׁם יַיִן — מְבִיאִין כּוֹס מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ יָתֵר עַל רְבִיעִית, וּמְבִיאִין מִין בְּשָׂמִים, אוֹחֵז אֶת הַיַּיִן בִּימִינוֹ וְאֶת הַבְּשָׂמִים בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַבֹּשֶׂם. אִם הָיָה הַבְּשָׂמִים שֶׁמֶן עָרֵב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — טָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים — טָחוֹ בַּכֹּתֶל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מְבֻשָּׂם לַשּׁוּק.
יד. אִם הָיָה שָׁם יַיִן. ורוצים לברך ברכת המזון על כוס יין (ראה לקמן הט"ו). כּוֹס מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ יָתֵר עַל רְבִיעִית. שהוא שיעור הראוי לכוס של ברכה (ראה הלכות שבת כט,ז, הלכות חמץ ומצה ז,ז). וּמְבִיאִין מִין בְּשָׂמִים. לכבוד הברכה (ראה הלכות אישות י,ד; וראה גם לקמן ט,ד). שֶׁמֶן עָרֵב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שמן מבושם שצריך לנגבו מן הידיים. טָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. לבשם את שערו. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים. שאין ראוי לו לצאת בשיער מבושם (הלכות דעות ה,ט). טָחוֹ בַּכֹּתֶל. מנגב את השמן על הקיר.
טו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה יַיִן, אִם בֵּרֵךְ עַל הַיַּיִן כַּמִּנְהָג שֶׁאָמַרְנוּ — צָרִיךְ שֶׁיָּדִיחַ הַכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִבִּפְנִים, וְיִשְׁטֹף אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וִימַלְּאֶנּוּ יַיִן חַי. וְכֵיוָן שֶׁיַּגִּיעַ לְבִרְכַּת הָאָרֶץ — נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָרֵב לִשְׁתִיָּה. וְאֵין מְשִׂיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא הַכֹּל שׁוֹתְקִין עַד שֶׁתִּכְלֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְהַיַּיִן, וְיִשְׁתּוּ.
טו. שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה יַיִן. שאין זו חובה אלא מהנהגות סעודה מכובדת (ראה הלכות חמץ ומצה ז,י, ח,י). צָרִיךְ שֶׁיָּדִיחַ. שטיפה יסודית. וִימַלְּאֶנּוּ יַיִן חַי. שאינו מהול במים. וְכֵיוָן שֶׁיַּגִּיעַ לְבִרְכַּת הָאָרֶץ נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם. להראות שבח הארץ שיינותיה חזקים וצריכים מזיגה במים (רבנו יונה על הרי"ף ברכות לז,א). וְאֵין מְשִׂיחִין. אסור לדבר.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות ברכות

מנהגי הסעודה

חכמי ישראל נהגו בהרבה הנהגות של דרך ארץ בסעודה: בצורת הישיבה, בכבוד בעל הבית, בכבוד השמש ובכבוד האוכל.
מבין ההנהגות: אין משיחין בשעת הסעודה, לא זורקים לחם ונותנים למלצר לאכול מהאוכל המוגש, פירוט ההנהגות מבוארות בפרק.

ברכת המזון לא חייבת להיות על יין, אך כשעושה על יין חייב לשטוף את הכוס ולהוסיף מים ליין באמצע ברכת הארץ.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. המתארח אצל חבירו – מי מברך ברכת המוציא, ומי מברך ברכת המזון?

א- בעל הבית – המוציא; האורח – ברכת המזון.
ב- האורח – המוציא; בעל הבית – ברכת המזון.
ג- האורח מברך את שתי הברכות.

[פרק ז', הלכה ב']

2. אילו פירורי לחם מותר לאבד בידיים?

א- פירורים שאין בהן כזית.
ב- פירורים שאין בהם כביצה.
ג- אסור לאבד פירורים כלל.

[פרק ז', הלכה י"א]

3. האם ברכת המזון טעונה יין?

א- לא.
ב- רק אם יש שלושה המתחייבים בזימון.
ג- רק אם יש עשרה המתחייבים בזימון בשם.

[פרק ז', הלכה ט"ו]

תשובות 1-א 2-א 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן