פרק ז', הלכות גניבה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשּׁוֹקֵל לַחֲבֵרוֹ בְּמִשְׁקָלוֹת חֲסֵרוֹת מִן הַמִּשְׁקָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה, אוֹ הַמּוֹדֵד בְּמִדָּה חֲסֵרָה מִן הַמִּדָּה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלֶיהָ – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" (ויקרא יט,לה).
א. הַשּׁוֹקֵל לַחֲבֵרוֹ. את מה שהוא מוכר לו וכיוצא בזה. בְּמִשְׁקָלוֹת חֲסֵרוֹת וכו'. משקולות שמשקלן נמוך מהמקובל, ללא ידיעתו של הקונה. הַמּוֹדֵד בְּמִדָּה. כלי למדידת נפח.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹדֵד אוֹ הַשּׁוֹקֵל חָסֵר, גּוֹנֵב – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, אֶלָּא מַשְׁלִים לוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹדֵד אוֹ הַשּׁוֹקֵל חָסֵר גּוֹנֵב. כאשר שוקל או מודד במשקל או מידה חסרים נחשב גונב מכיוון שחלק מהתשלום שהוא מקבל אינו שלו. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. יש מפרשים שהטעם הוא מכיוון שמכירה במשקל או מידה חסרים היא גזל, וגזלן פטור מכפל (מ"מ). ויש שפירשו שאמנם מקרה זה דומה יותר לגנבה, שכן חלק מהכסף ניתן בגלל רמאות, אך פטור מכיוון שהכסף ניתן בידיעת הקונה, ואילו חיוב כפל הוא כשהדבר שנגנב נלקח ללא ידיעת הבעלים (אבן האזל). אֶלָּא מַשְׁלִים לוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל. צריך לתת לקונה את ההפרש לפי המידה או המשקל השלמים. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין. חייב להחזיר את ההפרש, ויש כלל שאין לוקים על איסור לאו שיש בו חובת תשלום (הלכות סנהדרין יח,ב).
ג. כָּל מִי שֶׁמַּשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲנוּתוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מִשְׁקָל חָסֵר – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ" (דברים כה,יג). וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּדָּה עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר בָּהּ, שֶׁמָּא יָבֹא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהִיא חֲסֵרָה וְיִמְדֹּד בָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
ג. כָּל מִי שֶׁמַּשְׁהֶה בְּבֵיתוֹ וכו'. גם אם אינו משתמש בהם. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ. המשך הפסוק "אבן ואבן גדולה וקטנה", ומכאן שקיים איסור שיהיו ברשותו מידות חסרות גם אם מונחות בכיסו ואינן בשימוש. עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם. כלי קיבול לשתן. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. שאין לוקים על עברה אלא אם יש בה מעשה ממשי (הלכות סנהדרין יח,א-ב).
ד. הָיוּ הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁקָלוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעִיר חֲתוּמוֹת בְּחוֹתָם יָדוּעַ, וְזוֹ הַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל הַחֲסֵרִים בְּלֹא חוֹתָם – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁהוֹתָן לִשְׁאָר תַּשְׁמִישֵׁי הַבַּיִת.
כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה מִן הַצַּד – לֹא יַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל בֵּין מִשְׁקְלוֹתָיו, וְלֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין גְּרוּטָיוֹתָיו, וְלֹא יִקְּבֶנָּה וְיִתְלֶנָּה בְּצַוַּאר בְּנוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא אַחֵר וְיַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל, אֶלָּא אוֹ יִשְׁחֹק אוֹ יַחְתֹּךְ אוֹ יָקֹץ אוֹ יַשְׁלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח.
ד. בְּחוֹתָם יָדוּעַ. סימון מוגדר ומפורסם. הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁהוֹתָן. שאין חשש שישתמשו בהם.
סֶלַע. מטבע שיש לה משקל מוגדר וניתן להשתמש בה גם לשקילה. שֶׁנִּפְגְּמָה. נחסר ממנה. וְלֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין גְּרוּטָיוֹתָיו. שמא ישתמש בה. וְלֹא יִקְּבֶנָּה וְיִתְלֶנָּה בְּצַוַּאר בְּנוֹ. לא ינקבה וישתמש בה כתכשיט אף שאינו משתמש בה כמשקל. שֶׁמָּא יָבֹא אַחֵר וְיַעֲשֶׂנָּה מִשְׁקָל. ולא יבחינו בחיסרון מכיוון שהוא בצד המטבע. יִשְׁחֹק. יפורר. יָקֹץ. יקצץ. אוֹ יַשְׁלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח. כדי לאבדה מהעולם (ים המלח הוא הים הגדול – הלכות ערכין וחרמין ח,ח לפי נוסחאות מדויקים).
ה. חָסְרָה וְעָמְדָה עַל מֶחֱצָה – יְקַיֵּם; עָמְדָה עַל פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה – יָקֹץ; עַל יָתֵר מִמֶּחֱצָה – יָקֹץ עַד שֶׁיַּעֲמִידֶנָּה עַל מֶחֱצָה. וְאִם לֹא חָסְרָה אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – יְקַיֵּם לָשֵׂאת וְלָתֵת בָּהּ, אֲבָל לֹא לְמִשְׁקָל, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת מוֹחֲלִין בּוֹ רֹב הָאָדָם בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן.
ה. חָסְרָה וְעָמְדָה עַל מֶחֱצָה יְקַיֵּם. שבשיעור זה אין חשש שיטעו בה, ולכן יכול להשאירה אצלו. עָמְדָה עַל פָּחוֹת מִמֶּחֱצָה יָקֹץ. שמא יטעו להחשיב אותה כחצי סלע. וְאִם לֹא חָסְרָה אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתוּת יְקַיֵּם לָשֵׂאת וְלָתֵת בָּהּ. במטבע חסרה ייתכנו שני שימושים אסורים, תשלום ושקילה. ההטעיה בתשלום היא בשווי הדבר, ויש בכך איסור אונאה ולא איסור מידה ומשקל. על איסור משקל עובר בכל שהוא, אך דין אונאה קיים רק כשמטעה את השני בשישית (שתות), ולכן יכול להשהות מטבע שנפחתה בפחות משישית לצורך תשלום (הלכות מכירה יב,ח-י). שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת מוֹחֲלִין בּוֹ רֹב הָאָדָם בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן. ראה הלכות מכירה יב,ג.
ו. סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה בָּאֶמְצַע – אָסוּר לִמְכֹּר אוֹתָהּ לֶהָרָג אוֹ לֶחָרָם, מִפְּנֵי שֶׁמְּרַמִּין בָּהּ אֶת אֲחֵרִים. אֲבָל נוֹקְבָהּ וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּצַוַּאר הַקָּטָן.
ו. סֶלַע שֶׁנִּפְגְּמָה בָּאֶמְצַע אָסוּר לִמְכֹּר אוֹתָהּ. אף שהפגם ניכר. לֶהָרָג. שודד שהורג עבור הכסף. אוֹ לֶחָרָם. שודד דרכים שאינו הורג. מִפְּנֵי שֶׁמְּרַמִּין בָּהּ אֶת אֲחֵרִים. שמקבלים אותה מהם מחוסר בררה גם אם אינה שלמה. אֲבָל נוֹקְבָהּ וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּצַוַּאר הַקָּטָן. שאין חשש שישתמשו בה כמשקל מכיוון שהפגם באמצע וההטעיה ניכרת.
ז. עוֹשֶׂה אָדָם מִדּוֹתָיו סְאָה, וַחֲצִי סְאָה, וּרְבִיעַ סְאָה, וְקַב, וַחֲצִי קַב, וְרֹבַע הַקַּב, וַחֲצִי הָרֹבַע, וּשְׁמִין הָרֹבַע. אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה קַבַּיִם, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף בְּרֹבַע הַסְּאָה, שֶׁהוּא קַב וּמֶחֱצָה.
וְכֵן בְּמִדּוֹת הַלַּח – עוֹשֶׂה הִין, וַחֲצִי הִין, וּרְבִיעִית הַהִין, וְלֹג, וַחֲצִי לֹג, וּרְבִיעִית, וּשְׁמִינִית, וְאֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית. וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִישִׁית הִין וּרְבִיעִית הִין אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְחַלְּפִין זֶה בָּזֶה, הוֹאִיל וְהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ בִּימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
ז. עוֹשֶׂה אָדָם מִדּוֹתָיו. חכמים תיקנו שיעשה את כלי המדידה בהפרש ניכר ביניהם. סְאָה. יש בה שישה קבים, ומודדים בה דברים יבשים. וּרְבִיעַ סְאָה וְקַב. רבע סאה היא קב וחצי, והיחס בין קב לבינה הוא שתיים לשלוש. וַחֲצִי הָרֹבַע. חצי רובע קב. וּשְׁמִין. שמינית. שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף בְּרֹבַע הַסְּאָה שֶׁהוּא קַב וּמֶחֱצָה. שהיחס ביניהן הוא שלוש לארבע.
וְכֵן בְּמִדּוֹת הַלַּח. גם בכלים למדידת נוזלים תיקנו חכמים שיעשה נפחים שיש ביניהם הפרש ניכר. הִין. שיש בו שנים עשר לוגים. וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת שְׁלִישִׁית הִין וּרְבִיעִית הִין וכו'. למרות שהיחס ביניהן הוא שלוש לארבע, בכל זאת לא אסרו חכמים לעשותן שכן מידות אלו שימשו במקדש. ובמקדש לא אסרו זאת מכיוון שסמכו על הכהנים שלא יחליפו בין המידות הללו (בבלי בבא בתרא צ,א). בִּימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. שהרי מידות אלו שימשו לצורך הנסכים כמפורש בתורה (במדבר פרק טו ועוד, וראה הלכות כלי המקדש א,יז).
ח. אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם הַגּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אִם מָדַד אוֹ שָׁקַל בְּחָסֵר – עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְחַיָּב לְהַחֲזִיר. וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הַגּוֹי בַּחֶשְׁבּוֹן, אֶלָּא יְדַקְדֵּק עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ" (ויקרא כה,נ) – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ, קַל וָחֹמֶר לְגוֹי שֶׁאֵינוֹ כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "כִּי תוֹעֲבַת יי אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל" (דברים כה,טז) – מִכָּל מָקוֹם.
ח. אֶחָד הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ עִם הַגּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. ראה גם לעיל א,א. וְכֵן אָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הַגּוֹי בַּחֶשְׁבּוֹן. כשמחשב עמו סכומי כסף, ולא רק במידות ומשקלות (והשווה הלכות גזלה ואבדה יא,ד-ה). וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ. פסוק זה נאמר ביחס לישראל שנקנה לעבדות על ידי גוי, ואחד מקרוביו משלם לאותו קונה כדי לפדותו, וסכום הפדיון נקבע לפי מספר השנים שנשארו עד היובל. ונלמד מכאן שהישראל צריך לחשב את הדבר במדויק ואסור לו לרמות את הגוי. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדֶיךָ. אפילו במקום שישראל שולטים וכופים על הגוי את דיני התורה לגבי פדיון עבד אסור לרמות את הגוי. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר… מִכָּל מָקוֹם. פסוק זה נאמר ביחס לרמאות במשקלות ומידות, ומודגש בו שכל רמאות היא תועבה ולא משנה את מי מרמים (פה"מ כלים יב,ז).
ט. וְכֵן בְּמִדַּת הַקַּרְקַע, אִם הִטְעָה אֶת חֲבֵרוֹ בִּמְשִׁיחַת הַקַּרְקַע – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה" (ויקרא יט,לה) – זוֹ מְדִידַת הַקַּרְקַע. וְכָךְ הוּא עִנְיַן פָּסוּק זֶה: לֹא תַּעֲשׂוּ עָוֶל בְּמִשְׁפַּט מִדַּת הַקַּרְקַע, וְלֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּשְׁקָל, וְלֹא בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה, אֲפִלּוּ מִדָּה קְטַנָּה כַּמְּשׂוּרָה.
ט. בִּמְשִׁיחַת הַקַּרְקַע. מדידת הקרקע. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה וכו'. החלק הראשון של הפסוק הוא ציווי כללי "לא תעשו עול במשפט", והחלק השני מפרט למה מתייחס הציווי הכללי: "במדה במשקל ובמשורה". בְּמִשְׁפַּט הַמִּדָּה. מידת נפח, שנאמר "במשורה", וזו מידת נפח קטנה מאוד (לקמן ח,ז).
י. בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִין זֶה עַל זֶה שֶׁהֶחֱלִיפוּ חֵלֶק בְּחֵלֶק, אוֹ לָוָה מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וְהֶחֱזִיר לוֹ – עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וּמִשּׁוּם מִשְׁקָל וּמִשּׁוּם מִנְיָן, וּמִשּׁוּם לוֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב.
י. בְּנֵי חֲבוּרָה הַמַּקְפִּידִין זֶה עַל זֶה. שאוכלים יחד מאוכל משותף, אך מקפידים שכל אחד ייטול ממנו בשווה. שֶׁהֶחֱלִיפוּ חֵלֶק בְּחֵלֶק וכו'. אם סיכמו שכל אחד ייטול חלק מהאוכל, ובתמורה לכך ייקחו גם האחרים כמות שווה. אוֹ לָוָה מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וְהֶחֱזִיר לוֹ. אם אחד לווה מהשני אוכל וסיכמו שיפרע לו כמות שווה. עוֹבְרִין מִשּׁוּם מִדָּה וכו'. אם לצורך ההחלפה או ההלוואה שקל או מנה את המאכלים ולא דייק במדידה עובר על איסורים אלו מפני שהם מקפידים על כך (ע"פ המאירי בבא מציעא עה,א). וּמִשּׁוּם לוֹוִין וּפוֹרְעִין בְּיוֹם טוֹב. אם עשו זאת ביום טוב (ראה הלכות שבת כג,יב, הלכות יום טוב ד,יט-כא).
יא. הַמַּסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ, וְהִכְנִיס מִתְּחוּם חֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ אֲפִלּוּ מְלֹא אֶצְבַּע: אִם בְּחָזְקָה עָשָׂה – הֲרֵי זֶה גַּזְלָן; וְאִם הִסִּיג בַּסֵּתֶר – הֲרֵי זֶה גַּנָּב. וְאִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִסִּיג הַגְּבוּל – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, בְּלָאו שֶׁל גְּנֵבָה אוֹ שֶׁל גְּזֵלָה, וּבְלָאו שֶׁל "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ" (דברים יט,יד). וְאֵין חַיָּבִין בְּלָאו זֶה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ" (שם).
יא. הַמַּסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ. הזיז את הגבול שבין השטחים לתוך השטח של השני ובכך הגדיל את השטח שלו.
יב. קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יָתֵר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁזֶּה בֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם וְזֶה בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְכָל הַכּוֹפֵר בְּמִצְוַת מִדּוֹת – כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּוּוּי; וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת מִדּוֹת – הֲרֵי זֶה מוֹדֶה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהִיא גָּרְמָה לְכָל הַצִּוּוּיִין.

יב. וְזֶה בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. ולכן לא די בתשובה כדי לכפר על החטא אלא צריך להחזיר לחברו מה שלקח לו ולפייס אותו (ראה הלכות תשובה ב,ט). וְכָל הַכּוֹפֵר בְּמִצְוַת מִדּוֹת כְּכוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. המוזכרת בסוף מצוות מידות ומשקלות (ויקרא יט,לו). שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַצִּוּוּי. יציאת מצרים היא הבסיס לחובת קיום המצוות, שעל תנאי זה הוציאנו ה' ממצרים (תו"כ קדושים פרש' ג פ"ח ה"י). שֶׁהִיא גָּרְמָה לְכָל הַצִּוּוּיִין. בעקבות יציאת מצרים קיבלנו את כל המצוות.

תקציר הפרק 

הלכות גנבה
​פרק ז *איסור הטעיה במשקל ובמידה*
*חובה* ללמוד עד הסוף את הפרק היום כי בסופו הרמב"ם מלמד אותנו ככל יסוד על היחס של הקב"ה *לעבירות שבין אדם לחברו* (ציטוט בסוף הוואצפ)

🔹אסור לשקול במשקל או במידה חסרים. ואסור אף להחזיק משקולת כאלו בבית וכל זמן הן בבית עוברים בלאו ("לא יהיה לך בכיסך").
❓מותר להטעות גוי במו"מ ? (תשובה חד משמעית בהלכה ח)
🔹כמו כן קיים איסור *כפול* לגזול קרקע בארץ ישראל. (בחו"ל זה "רק" גנבה/גזלה ובישראל זה גם "לא תסיג גבול רעך")

הלכה יב:
*קשה עונשן של מידות, יתר מעונשן של עריות, שזה בינו לבין המקום, וזה בינו לבין חברו. וכל הכופר במצות מידות–ככופר ביציאת מצריים, שהיא תחילת הציווי; וכל המקבל עליו מצות מידות–הרי זה מודה ביציאת מצריים, שהיא גרמה לכל הציוויין*

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גניבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מי שנכנס לחצר חבירו עובר על הסגת גבול?

2.מטיילים שמלוים זה לזה אוכל בחשבון עלולים לעבור עבירה?

3.עונשו של המרמה במסחר גדול מזה של הנואף?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן