פרק ז', הלכות דעות, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְרַגֵּל בַּחֲבֵרוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט,טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, עָוֹן גָּדוֹל הוּא, וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (שם). צֵא וּלְמַד מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי.
א. הַמְרַגֵּל. מרכל, מעביר מידע (לקמן ה"ב). שֶׁאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה. שאף הוא לאו שאין בו מעשה ממשי (ראה לעיל ו,ה). וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. עלול לגרום נזק רב, כדלקמן. לְכָךְ נִסְמַךְ לוֹ. סופו של אותו הפסוק. מָה אֵרַע לְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי. שסיפר לשאול שדוד קיבל סיוע מאת אחימלך הכהן, ובשל כך נגזר דין מוות על כל כהני העיר נוב (שמואל א פרק כב).
הערה: הלכות לשון הרע ורכילות לא הובאו בשולחן ערוך אך פורטו בהרחבה רבה בספר 'חפץ חיים', וכאן הובאו מקצת מן הפרטים שמוזכרים שם.
ב. אֵי זֶה הוּא רָכִיל? זֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן דְּבָרִים, וְהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: 'כָּךְ וְכָךְ אָמַר פְּלוֹנִי', 'כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי'. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם.
יֵשׁ עָוֹן גָּדוֹל מִזֶּה עַד מְאֹד, וְהוּא בִּכְלַל לָאו זֶה, וְהוּא לָשׁוֹן הָרַע, וְהוּא הַמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר – מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ נִקְרָא. אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר: 'כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי', וְ'כָךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו', וְ'כָךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו', וְאוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי. עַל זֶה הַכָּתוּב אוֹמֵר: "יַכְרֵת יי כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת" (תהלים יב,ד).
ב. טוֹעֵן דְּבָרִים. מעמיס דברים, כרוכל המעביר סחורה ממקום למקום. הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. שהדבר עתיד לעורר סכסוכים בין אנשים.
ב. זֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן דְּבָרִים. האיסורים שבהלכה זו הם לא רק כשאומר בעל פה את הדברים אלא גם כשכותב אותם (חפץ חיים הלכות לשון הרע א,ח).
בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ. דברים רעים שעשה האחר. מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ נִקְרָא. ראה הלכות נערה בתולה ג,א. אֲבָל בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע. המדבר רעות שאינן דברי שקר, בניגוד למוציא שם רע. עַל זֶה הַכָּתוּב אוֹמֵר יַכְרֵת יי כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת. ה' מעניש ומשמיד את כל המדברים בדיבורים האסורים.
ב. אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך עשה איש פלוני. אמר אברהם: לא כן אלא קשה הראשון מן השני, שהראשון הוא תליתאי והורג נפשות והשני תנין ואינו הורג אלא עצמו (ראה בבלי ערכין טו,ב). בינה זאת.
ג. אָמְרוּ חֲכָמִים: שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ" (תהלים יב,ה). וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁלֹשָׁה לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וְזֶה שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו. וְהַמְקַבְּלוֹ יָתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ.
ג. וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כֻּלָּם. חמור כשלוש העברות הללו (וראה הלכות תשובה ג,ו). כָּפַר בָּעִקָּר. באדון העולם. שְׁלֹשָׁה לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת וכו'. שלכל הצדדים המעורבים בה היא גורמת נזק. וְהַמְקַבְּלוֹ יָתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ. דינו חמור יותר, שאילו לא היה מקבלו היה הנזק נמנע.
ג. וְהַמְקַבְּלוֹ יָתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ. כשם שיש איסור לומר לשון הרע כך יש איסור לשמוע לשון הרע. אמנם מותר לאדם לשמוע לשון הרע כשמשער שעל ידי שמיעתו יוכל לפייס את המספר או שעל ידי כך יפוג רוגזו ולא יספר דברים אלו לאנשים אחרים. כמו כן, מותר לברר ולשמוע לשון הרע בדברים הנוגעים לו כגון שרוצה לעשות שותפות עם אדם מסוים ורוצה לדעת אם הוא מהימן וכדומה, אך אין לקבל ולהאמין לדברים באופן מוחלט אלא רק לחשוש להם (חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ו סעיפים ב,ד. וראה שם פרטים נוספים בדין קבלת לשון הרע).
ד. וְיֵשׁ שָׁם דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. כֵּיצַד? 'מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה?', אוֹ שֶׁיֹּאמַר: 'שִׁתְקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה אֵרַע וּמֶה הָיָה', וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְכֵן הַמְסַפֵּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו הֲרֵי זֶה אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לָהֶם שֶׁיְּסַפְּרוּ בִּגְנוּתוֹ. וְעַל עִנְיָן זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ" (משלי כז,יד), שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ.
וְכֵן הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי" (משלי כו,יח-יט). וְכֵן הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רְמִיּוּת, וְהוּא שֶׁיְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע הוּא, אֶלָּא כְּשֶׁמְּמַחִין בּוֹ אוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי' אוֹ 'שֶׁזֶּה לָשׁוֹן הָרַע'.
ד. אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע. דיבורים שרומזים על כך שיש דבר רע, בלא סיפור מפורש של העניין (ראה הלכות איסורי ביאה כב,יט). מִי יֹאמַר לִפְלוֹנִי וכו'. תמיהה על התנהגותו של אדם, או רמז על דברים רעים. מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וכו'. שדיבור בטובתו של אדם יכול להיחשב כקללה.
ד. בִּפְנֵי שׂוֹנְאָיו. וכן אסור לספר בטובתו בפני רבים מפני שסביר שיהיה שם מי שיקנא ויבוא לספר בגנותו. ומותר לאדם לספר בשבח אדם שהוחזק לרבים ככשר וצדיק, וכן מותר לספר בשבח אדם שהשומעים אינם מכירים אותו לפי שבוודאי לא יבואו לגנותו (חפץ חיים הלכות לשון הרע ט,ב-ג).
דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ. כאילו אינו מתכוון ברצינות לדבריו. כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיּוֹרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת וכו'. כאדם המשתטה ועושה דברים מסכני נפשות, וטוען שהדברים לא נעשו בכוונה. דֶּרֶךְ רְמִיּוּת. כאילו אינו מתייחס לאותו העניין ולאותו האדם. אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי וכו'. שכן לא אמרתי דבר במפורש.
ה. אֶחָד הַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְהַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ – הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע, וְאִם סִפֵּר הַדָּבָר אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָׁה פַּעַם אַחֶרֶת – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יָתֵר.
ה. אֶחָד הַמְסַפֵּר… בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אין הבדל בדין אם הדברים נאמרים בפני אותו אדם שמסופר עליו או שלא בפניו. שֶׁגּוֹרְמִין אִם נִשְׁמְעוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ וכו'. שאם יתפרסמו עלולים לגרום לנזק כלשהו. כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע. העניין התפרסם, ולכן מכאן והלאה אין המספרו גורם לנזק. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יָתֵר. שלא יתכוון לפרסם את השמועה הזו בצורה רחבה יותר.
ה. וְהַמְּסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִין… לְהַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ. מותר לספר לשון הרע כשמתכוון לתועלת, כגון שמספר לקרוביו ותלמידיו שאדם מסוים הוא בעל מידות מגונות כדי שיתרחקו ממנו, או שמספר על תכונותיו של אדם שרוצים להשתתף אתו במסחר או להשתדך אתו וכן כיוצא בזה (חפץ חיים הלכות לשון הרע ד,י-יא; וראה שם בשאר הכלל וכן בכלל י שמפרט את התנאים שנדרשים כדי שיהיה מותר לספר לשון הרע). וְאִם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע וכו'. דברי הרמב"ם מבוססים על דברי הגמרא (ב"ב לט,א) שכל דבר שנאמר בפני שלושה אין בו משום לשון הרע. ויש ראשונים שכתבו שהיתר זה הוא רק בדברים שאינם דברי גנאי (תוספות). ויש שפירשו את הגמרא באופן אחר, והוא שדברים שגילה אדם על עצמו בפני שלושה, מותר לשומעים לגלותם לאחרים (רש"י) ואף אם הם דברי גנאי (רשב"ם. וראה חפץ חיים הלכות לשון הרע ב,ב-ג ובבאר מים חיים שם). בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע. ואם הזהיר האומר את השומעים שלא לגלות את דבריו וכן אם אחד מהשומעים הוא ירא שמים שנזהר שלא לדבר לשון הרע או שהוא קרוב או אוהב של מי שסיפרו בגנותו, אסור להם לספר לאחרים את הדברים ששמעו. ומותר לספר לשון הרע שנאמר בפני שלושה רק באותה העיר אך אין לאומרו בעיר אחרת (שם ב,ה-ז).
ו. כָּל אֵלּוּ הֵם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם, וְכָל שֶׁכֵּן לֵישֵׁב עִמָּהֶן וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם. וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד.
ו. שֶׁאָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם. שמא ילמד ממעשיהם (ראה לעיל ו,א, הלכות טומאת צרעת טז,י). וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבַד. על כך שבני ישראל האמינו לדברי המרגלים, שדיברו בגנותה של ארץ כנען (במדבר פרקים יג-יד).
ז. הַנּוֹקֵם אֶת חֲבֵרוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִקֹּם" (ויקרא יט,יח). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה, דַּעַת רָעָה הִיא עַד מְאֹד, אֶלָּא רָאוּי לְאָדָם לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל אֵצֶל הַמְּבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי וְאֵינָם כְּדַאי לִנְקֹם עֲלֵיהֶם.
כֵּיצַד הִיא הַנְּקִימָה? אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ', אָמַר לוֹ: 'אֵינִי מַשְׁאִילְךָ'. לְמָחָר צָרַךְ לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ', אָמַר לוֹ: 'אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ' – הֲרֵי זֶה נוֹקֵם. אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא לוֹ לִשְׁאֹל, יִתֵּן בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא יִגְמֹל לוֹ כַּאֲשֶׁר גְּמָלוֹ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּדֵעוֹתָיו הַטּוֹבוֹת: "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם" וכו' (תהלים ז,ה).
ז. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. שאין בו מעשה (כדלעיל ה"א). לִהְיוֹת מַעֲבִיר עַל כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם. שימחל על כל דבר שבעולם הזה. שֶׁהַכֹּל אֵצֶל הַמְבִינִים דִּבְרֵי הֶבֶל וַהֲבַאי וכו'. שהמבינים יודעים שהדברים הללו אינם בעלי ערך, ואינם מצדיקים התנהגות של נקמה.
קַרְדֻּמְּךָ. כלי עבודה המשמש לחפירה ולקיצוץ. וְכֵן אָמַר דָּוִד בְּדֵעוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. בתפילה בה הוא מבקש שה' יושיע אותו בזכות מידותיו הטובות, מזכיר שאיננו גומל רעות לאלו שעשו לו רעות.
ח. וְכֵן כָּל הַנּוֹטֵר לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" (ויקרא יט,יח). כֵּיצַד? רְאוּבֵן שֶׁאָמַר לְשִׁמְעוֹן: 'שְׂכֹר לִי בַּיִת זֶה' אוֹ 'הַשְׁאִילֵנִי שׁוֹר זֶה', וְלֹא רָצָה שִׁמְעוֹן. לְיָמִים צָרַךְ שִׁמְעוֹן לִרְאוּבֵן לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ אוֹ לִשְׂכֹּר, וְאָמַר לוֹ רְאוּבֵן: 'הֵא לְךָ, הֲרֵינִי מַשְׁאִילְךָ וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ, וְלֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ', הָעוֹשֶׂה כָּזֶה – עָבַר בְּ'לֹא תִטּוֹר'.
אֶלָּא יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וְלֹא יִטְּרֶנּו, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵר אֶת הַדָּבָר וְזוֹכְרוֹ, שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם. לְפִיכָךְ הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל הַנְּטִירָה, עַד שֶׁיִּמְחֶה הֶעָוֹן מִלִּבּוֹ כְּלָל וְלֹא יִזְכְּרֶנּוּ. וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ וּמַשָּׂאָן וּמַתָּנָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם זֶה עִם זֶה.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
ח. הַנּוֹטֵר. שומר את זיכרון הפגיעה. וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ וְלֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּמַעֲשֶׂיךָ. איני מתנהג כמוך בצרות עין, ולא אתנהג איתך כדרך שנהגת איתי.
יִמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ. ימחק את הדבר ולא ישמרנו. שֶׁמָּא יָבוֹא לִנְקֹם. שהוא מעשה חמור יותר, 'שהיא דעה רעה עד מאוד' (לעיל ה"ז). וְזוֹ הִיא הַדֵּעָה הַנְּכוֹנָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ יִשּׁוּב הָאָרֶץ וכו'. כך היא ההתנהגות הראויה, המאפשרת חיים מתוקנים בעולם.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות דעות
פרק אחרון בנושא זה🔚

לשון הרע,רכילות,נקימה ונטירה

🔹רכילות -העברה של דיבור מאחד לחברו.
🔹יותר חמור ממנה הוא איסור לשון הרע והוא המדבר בגנות חברו אפילו בצחוק ובכלל זה הנקרא אבק לשון הרע אמירת דברים שנשמע מהם גנאי. אולם כשהדברים נאמרו כבר בפני שלשה אין איסור לשון הרע אם אינו מתכוון לגלות יותר את ממה שידוע.
🔹הנקימה -מחזיר רעה למי שנהג אליו כך.
🔹הנטירה -כששומר את השנאה, לחברו שפגע בו, בליבו. (ללא מעשה)

🗯🗯
הרמב"ם היה הראשון שאסף את כל הלכות לשון הרע למקום אחד. לאחריו הקדיש החפץ חיים ספר שלם לבירור ההלכות שבפרק זה. בין חידושיו של החפץ חיים נמצא היתר לומר לשון הרע לתועלת אך החפץ חיים סייגו בשבעה כללים שעיקרם – נחיצות (רק כשאין ברירה אחרת), מידתיות (רק מה שחייבים), ולאחר שננקטו אמצעי ההגנה הנדרשים. יש צורך לברר כיצד יש לקיים הלכות אלו במערכות החיים המודרניות- עיתונות, פוליטיקה ופסיכולוגיה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. המספר בטובת חבירו בפני שונאיו –

א. הרי זה משובח.
ב. הרי זה בעל לשון הרע.
ג. הרי זה אבק לשון הרע.
ד. עליו הכתוב אומר "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".

[פרק ז', הלכה ד']

2. כיצד יתכן שאדם יספר לשון הרע, ולא יעבור על האיסור?

א. כשמספר הדברים שלא בפני חבירו.
ב. כשמספר דבר שנאמר בפני שלושה.
ג. כשמספר בדרך שחוק וקלות ראש.
ד. כשמספר לפי תומו.

[פרק ז', הלכה ה']

3. מהי הדעה שעל ידה מתקיים יישוב הארץ?

א. מי שאינו שונא את ישראל בלבו.
ב. מי שאינו מדבר לשון הרע.
ג. מי שאינו נוקם.
ד. מי שאינו נוטר.

[פרק ז', הלכה ז']

תשובות
1-ג 2-ב 3-ד

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן