פרק ז', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנִּצּוֹק – אֵינוֹ חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַטָּהֳרָה. כֵּיצַד? הָיָה מְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִים לְתוֹךְ כְּלִי טָמֵא, וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ – הֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק טָהוֹר, וְאִם קָלַט מִן הַמַּשְׁקִין הַנִּגָּרִים מִן הָאֲוִיר, הֲרֵי זֶה שֶׁקָּלַט טָהוֹר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁמְּעָרֶה מֵהֶן טְהוֹרִים.
א. הַנִּצּוֹק. קילוח של נוזל המצוי באוויר בשעה שיוצקים אותו ממקום גבוה למקום נמוך. מְעָרֶה. שופך. וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ. שהוא אב הטומאה. הֲרֵי הָעַמּוּד הַנִּצּוֹק טָהוֹר. המשקים שטרם ירדו למקום הטומאה טהורים אף על פי שהמשקים שלמטה הנוגעים בה טמאים, שאין העמוד המקלח נחשב כגוף אחד. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמַּשְׁקִין שֶׁמְּעָרֶה מֵהֶן טְהוֹרִים. המשקים הנמצאים למעלה שעדיין לא התחילו לקלח.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁעֵרָה מִצּוֹנֵן לְצוֹנֵן, אוֹ מֵחַם לְחַם, אוֹ מֵחַם לְצוֹנֵן. אֲבָל הַמְעָרֶה מַשְׁקִין טְהוֹרִים צוֹנִין לְתוֹךְ מַשְׁקִין טְמֵאִים חַמִּין – הֲרֵי הַנִּצּוֹק חִבּוּר וְנִטְמָא, וְנִטְמְאוּ הַמַּשְׁקִין הַצּוֹנִין כֻּלָּן שֶׁהוּא מְעָרֶה מֵהֶן, וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַמְעָרֶה מִצּוֹנֵן לְחַמִּין חִבּוּר? לְפִי שֶׁעֲנַן הַחַמִּין עוֹלֶה כְּתִימְרוֹת עָשָׁן וּמִתְעָרֵב בַּנִּצּוֹק וּבַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן וּמְטַמֵּא הַכֹּל, שֶׁהֶעָנָן הָעוֹלֶה מִן הַחַמִּין – מַשְׁקִין הוּא חָשׁוּב.

ב. צוֹנִין. צוננים. וְנִטְמָא הַכְּלִי שֶׁמְּעָרֶה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ. שהמשקים הטמאים הנוגעים בכלים מטמאים אותם מגזרת חכמים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,א-ג). לְפִי שֶׁעֲנַן הַחַמִּין עוֹלֶה כְּתִימְרוֹת עָשָׁן וּמִתְעָרֵב בַּנִּצּוֹק וכו'. שהאדים החמים העולים מן המשקים הרותחים שלמטה מתערבבים עם המשקים הקרים שבעמוד הניצוק ושבכלי ומטמאים אותם. אבל במקרה של חם לתוך חם אין הניצוק חיבור שאין השפעת התחתון ניכרת בעליון (פה"מ מכשירין ה,י, ונראה לבאר כוונתו שחום הרתיחה של המשקים שלמעלה גורם לכך שהאדים העולים מלמטה ייספגו באוויר ולא יתערבבו אתם – ראה ערוה"ש קסט,ו-ז).

ג. לְפִיכָךְ, הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ יָדֶיהָ טְהוֹרוֹת וְהֵגִיסָה בִּקְדֵרָה טְמֵאָה, וְהֵזִיעוּ יָדֶיהָ מֵהֶבֶל הַקְּדֵרָה – נִטְמְאוּ יָדֶיהָ כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּקְּדֵרָה. וְכֵן אִם הָיוּ יָדֶיהָ טְמֵאוֹת וְהֵגִיסָה בִּקְדֵרָה וְהֵזִיעוּ יָדֶיהָ – נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּקְּדֵרָה.
ג. וְהֵגִיסָה בִּקְדֵרָה טְמֵאָה. ערבבה תבשיל טמא. נִטְמְאוּ יָדֶיהָ כְּאִלּוּ נָגְעָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבַּקְּדֵרָה. שמשקים טמאים מטמאים את הידיים. וְהֵגִיסָה בִּקְדֵרָה. והקדרה טהורה. וְהֵזִיעוּ יָדֶיהָ נִטְמָא כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה וכו'. שהאדים העולים מן הקדרה מחברים את הזיעה שעל ידיה למשקה שבקדרה (פה"מ מכשירין ה,יא).
ד. דְּבַשׁ הַזִּיפִים וּדְבַשׁ הַצַּפַּחַת – הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר, וַאֲפִלּוּ הָיָה מְעָרֶה מִצּוֹנֵן אֶל צוֹנֵן, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רִיר וַהֲרֵי הֵן נִמְשָׁכִין כְּדֶבֶק. לְפִיכָךְ, כָּל הָאֳכָלִים – אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר וַאֲפִלּוּ הָיוּ עָבִים הַרְבֵּה, כְּגוֹן הַגְּרִיסִין וְהַחֵלֶב הַמֻּתָּךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רִיר. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין – אֵין הַנִּצּוֹק שֶׁלָּהֶן חִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן עֵרָה מִצּוֹנֵן לְחַם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. דְּבַשׁ הַזִּיפִים וּדְבַשׁ הַצַּפַּחַת. שמות של מקומות שהדבש שלהם עבה במיוחד (פה"מ מכשירין ה,ט). ויש מפרשים שזיפים הם מין של דבורים (פירוש הגאונים שם, הערוך ערך 'זף'), וצפחת היא מאכל העשוי מקמח ודבש (שם ערך 'צפחת'), או שהיא דבש בשעה שיוצא מן הכוורת שהוא מעורב בשעווה (תוספות נזיר נ,א). מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רִיר. שכאשר יוצקים אותם נמשכים מהם כעין חוטים המחברים אותם ליחידה אחת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' א-ב.
ה. הַנִּצּוֹק אֵינוֹ חִבּוּר לַטָּהֳרָה. כֵּיצַד? שֶׁאִם עֵרָה מַיִם טְמֵאִים מִכְּלֵי אֶבֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה – אֵין אוֹמְרִין: מִשֶּׁהִגִּיעַ קְצָת הַנִּצּוֹק לַמִּקְוֶה טָהֲרוּ הַמַּיִם, אֶלָּא הֲרֵי הֵן בְּטֻמְאָתָן עַד שֶׁיַּשִּׁיק הַמִּקְוֶה לְכֻלָּן מִצַּד אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְכֵן הַקְּטַפְרֵס שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – אֵינוֹ מְחַבְּרָן לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּמִּדְרוֹן לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַטָּהֳרָה. אֲבָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּאֶשְׁבֹּרֶן – כֻּלָּן חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַטָּהֳרָה.
ה. מִכְּלֵי אֶבֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כלים שאינם מקבלים טומאה. עַד שֶׁיַּשִּׁיק הַמִּקְוֶה לְכֻלָּן מִצַּד אֶחָד. שיכניס את הכלי לתוך המקווה, שבאופן זה מי המקווה משיקים לכל המים שבכלי ומטהרים אותם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,כא.
וְכֵן הַקְּטַפְרֵס שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. מקום משופע כמדרון שנשפכו עליו משקים ונשארה עליו רטיבות כלשהי ('משקה טופח'). אֵינוֹ מְחַבְּרָן לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּמִּדְרוֹן. אין המשקים שעל המדרון נחשבים כמחוברים. שֶׁבָּאֶשְׁבֹּרֶן. מקום שקוע שהמשקים נחים בו במקום אחד (ובכלל זה גם כלי שיש בו מים, ראה פה"מ טהרות ח,ט).
ו. עֲרֵבָה שֶׁהִיא קְטַפְרֵס, וְעָלֶיהָ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, וְשָׁלֹשׁ חֲתִיכוֹת אֳכָלִים טְמֵאִים בְּכַבֵּיצָה מֻנָּחִין עָלֶיהָ זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ – אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. הָיוּ שְׁתַּיִם – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאִם הָיָה תַּחְתֵּיהֶן מַשְׁקֶה עוֹמֵד, אֲפִלּוּ כְּעֵין הַחַרְדָּל – הֲרֵי זֶה מְצָרֵף אֶת כֻּלָּן.
ו. עֲרֵבָה שֶׁהִיא קְטַפְרֵס. קערה המונחת בשיפוע. וְשָׁלֹשׁ חֲתִיכוֹת אֳכָלִים טְמֵאִים בְּכַבֵּיצָה. שלוש חתיכות של אוכל טמא, שבכולן יחד יש שיעור כביצה (שיעור האוכלים לטמא אחרים, לעיל ד,א). אֵינָן מִצְטָרְפוֹת הָיוּ שְׁתַּיִם הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. מאחר שהקטפרס אינו חיבור כל טיפה של משקה נחשבת לעצמה, ולפיכך כאשר שלוש חתיכות מונחות זו למטה מזו, אין טיפה אחת של משקה יכולה לגעת בשלושתן יחד ולהיטמא מהם, מה שאין כן בשתי חתיכות (א"ר ותפא"י טהרות ח,ח). וְאִם הָיָה תַּחְתֵּיהֶן מַשְׁקֶה עוֹמֵד אֲפִלּוּ כְּעֵין הַחַרְדָּל וכו'. כאשר הכלי אינו עומד בשיפוע ויש בתחתיתו משקה אפילו בשיעור זעיר ביותר הריהו מצרף את האוכלים כדין משקין שבאשבורן.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁטְּבוּל יוֹם אֵינוֹ מְטַמֵּא חֻלִּין כְּלָל, אֲבָל פּוֹסֵל אָכְלֵי תְּרוּמָה וּמַשְׁקֵה תְּרוּמָה וְעוֹשֶׂה הַכֹּל שְׁלִישִׁי. וְכֵן אִם נָגַע בְּאָכְלֵי קֹדֶשׁ אוֹ מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ – פְּסָלָן וְעָשָׂה אוֹתָן רְבִיעִי.
ז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות י,ג.
ח. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חִבּוּר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת, אֶלָּא אִם נָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ, וְאִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ בִּמְקוֹם טְבוּל יוֹם אָדָם אַחֵר – הָיָה פּוֹסֵל הַכֹּל.
אֲפִלּוּ הָיָה הַנּוֹגֵעַ אָדָם שֶׁאָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, שֶׁהִיא טֻמְאָה קַלָּה – הֲרֵי זֶה פָּסַל הַכֹּל שֶׁלֹּא פְּסָלוֹ טְבוּל יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה הַנּוֹגֵעַ אַב טֻמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן, שֶׁהוּא מְטַמֵּא הַכֹּל. וּמִפְּנֵי מָה הֵקֵלּוּ בִּטְבוּל יוֹם? מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר טָהַר, וְאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.
וְעוֹד הֵקֵלּוּ בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁיֵּשׁ אֳכָלִים שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לָאָדָם וּמִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת, וְהֵן טְהוֹרוֹת בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵלּוּ הֵן: הַשְּׂעוֹרָה וְהַכֻּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהֵן קְלוּפִין, וְהַחִטָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה, וְהַקֶּצַח, וְהַשֻּׁמְשׁוּם – נִפְסָלִין בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת.
ח. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חִבּוּר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. כמפורט לקמן פ"ח. אָדָם אַחֵר. שטמא בטומאה אחרת.
אָדָם שֶׁאָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים. שהוא שני לטומאה מגזרת חכמים עד שיטבול (הלכות שאר אבות הטומאות ח,י).
הַשְּׂעוֹרָה וְהַכֻּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִין. גרגרי שעורה וכוסמת שהם בקליפתם, שהקלו בהם להיות טהורים בטבול יום משום שאין דרך לאכלם כך אלא בדוחק (מעשה אורג טבול יום כללא דפרק א משנה ה).
ט. כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִים שֶׁהֵן חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה – הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכֵן כָּל הָאֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת, שֶׁהוּא חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה – כָּךְ הוּא חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וְכָל שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם – הֲרֵי הוּא חִבּוּר בַּיָּדַיִם. וְגַם זֶה חֹמֶר בְּטֻמְאַת הַיָּדַיִם מִטְּבוּל יוֹם.

ט. כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִים שֶׁהֵן חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה. הדברים שנחשבים כידות לאוכלים לעניין שאר הטומאות (כמפורט לעיל פרק ה). הֲרֵי הֵן חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. שאם נגע טבול יום בידות של אוכלי תרומה נפסלה התרומה (ר"ש טבול יום ג,א). כָּל הָאֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְּמִקְצָת וכו'. לעיל ו,ט. וְכָל שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם הֲרֵי הוּא חִבּוּר בַּיָּדַיִם. דבר שאינו נחשב חיבור לעניין טבול יום (אך לעניין שאר טומאות הוא נחשב חיבור, כמפורט לקמן פ"ח), נחשב חיבור במקרה שנגעו בו ידיים טמאות. וְגַם זֶה חֹמֶר בְּטֻמְאַת הַיָּדַיִם מִטְּבוּל יוֹם. ובהלכות שאר אבות הטומאות י,ה הוזכר החומר הראשון שבידיים מטבול יום.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות טומאת אוכלין

ניצוק
זרם ​של נוזל ​אינו מהווה חיבור בשום צורה. מלבד אם העליון צונן​​ והתחתון ​חם​​ ומעלה אדים, וכן בדבש​. (לדוגמא השופך מים קרים מקנקן לסיר רותח)

מעניין 🗯
​יסוד מהפרק היום נלמד הלכה למעשה להלכות בשר בחלב בדין איסור שנפל לתוך היתר (ערבוב נוזל בשרי\חלבי לסיר בשרי\חלבי)
עיינו בשו"ע יו"ד סימן קה סע' ג​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אדים נחשבים כמשקה?

2.דבש עבה מחבר את הניצוק?

3.שפך מים טמאים למקווה-נטהרו המים שבכלי?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן