פרק ז', הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְהֻחְלַט בְּאֶחָד מִסִּימָנֵי טֻמְאָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין אַחַר הֶסְגֵּר, אוֹ שֶׁהֻסְגַּר, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ וְנֶהְפַּךְ לָבָן, בֵּין שֶׁנֶּהְפַּךְ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר בֵּין מִתּוֹךְ הֶחְלֵט – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אֲבָל אִם הֻסְגַּר וְלֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה, וְנִפְטַר, וּלְאַחַר הֶפְטֵר פָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ – הֲרֵי זֶה טָמֵא מֻחְלָט.
א. בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין אַחַר הֶסְגֵּר. בין שהוחלט בתחילה בין שהוחלט לאחר הסגר. אוֹ שֶׁהֻסְגַּר. ולא הוחלט כלל, שלא נולדו לו סימני טומאה.
ב. הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְהוּא "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג,יג): אִם הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה אוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת – מַחֲלִיטִין אוֹתוֹ; וְאִם אֵין שָׁם סִימָן – מַסְגִּירִין אוֹתוֹ שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן. נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ מִחְיָה – מַחֲלִיטוֹ; לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם – מַסְגִּירוֹ שָׁבוּעַ שֵׁנִי. לֹא נוֹלַד לוֹ סִימַן טֻמְאָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, שֶׁדִּין בַּהֶרֶת זוֹ הַגְּדוֹלָה כְּדִין בַּהֶרֶת קְטַנָּה.
הֶחֱלִיטוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן שֶׁנּוֹלַד בּוֹ, וְהִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן, וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁחִלְּקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר אוֹ מִחְיָה – הֲרֵי זֶה טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁבָּא כֻּלּוֹ לָבָן בַּתְּחִלָּה.
אֶחָד שֶׁפָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ כְּאַחַת וְאֶחָד שֶׁפָּשְׂתָה וּפָרְחָה מְעַט מְעַט עַד שֶׁהִלְבִּין כֻּלּוֹ: אִם מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט – טָהוֹר; וְאִם אַחַר הֶפְטֵר – טָמֵא; וְאִם בַּתְּחִלָּה – יַסְגִּיר.
אֶחָד שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מַרְאֶה אֶחָד, אוֹ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לָבָן בְּאַרְבָּעָה מַרְאוֹת שֶׁבַּלֹּבֶן וּבְאַרְבָּעָה שֶׁבַּפָּתוּךְ – הַכֹּל מִצְטָרְפִין בֵּין לְטַהֲרוֹ בֵּין לְטַמְּאוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. כְּדִין בַּהֶרֶת קְטַנָּה. ראה לעיל א,י.
וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן. כך שאין בהן שיעור המטמא (ראה לעיל ב,א). נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן וכו'. שבכל המקרים הללו אין השער נחשב סימן טומאה (שם ה"ד). נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן אַחֵר… הֲרֵי זֶה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁבָּא כֻּלּוֹ לָבָן בַּתְּחִלָּה. שאילו היה פורח כולו לאחר ההסגר היה טהור אפילו אם נולד לו שער לבן אחר לאחר מכן (לקמן ה"ג – תפא"י נגעים ח,ז).בְּאַרְבָּעָה מַרְאוֹת שֶׁבַּלֹּבֶן וּבְאַרְבָּעָה שֶׁבַּפָּתוּךְ. שהם מראות הנגעים המטמאים (ראה לעיל א,ב, א,ד). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם ה"ה.

ג. הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה, וְהֻחְלַט בַּמִּחְיָה, וּפָרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה הַמִּחְיָה, אוֹ שֶׁהָלְכָה הַמִּחְיָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן. נוֹלְדָה בּוֹ מִחְיָה – טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא" (ויקרא יג,יד), וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יָתֵר.
הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, וְהֻחְלַט בַּשֵּׂעָר, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד – טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא" – בַּמִּחְיָה מִתְטַמֵּא זֶה שֶׁנֶּהְפַּךְ כֻּלּוֹ לָבָן אַחַר הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הֶסְגֵּר, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בְּשֵׂעָר לָבָן.
הֶחֱלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן, וְאַחַר כָּךְ פָּשְׂתָה וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ – טָהוֹר. וְאִם נִרְאָת בּוֹ מִחְיָה – טָמֵא.
ג. אוֹ שֶׁהָלְכָה הַמִּחְיָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ. וכגון שלא נראה לכהן בינתיים, כך שהפריחה לא נעשתה לאחר הפטור (כס"מ). וַאֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן. אף על פי שהשער הלבן מטמא את הבא בתחילה כולו לבן (לעיל ה"ב), אין הוא מטמא את הנגע הפורח מתוך הסגר או החלט. שֶׁנֶּאֱמַר. בעניין צרעת שפרחה. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כַּעֲדָשָׁה מְרֻבַּעַת אוֹ יָתֵר. שהוא השיעור המטמא במחיה (לעיל ג,א).
ד. אַף רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּהֶרֶת מִטַּמְּאִין וּמְעַכְּבִין אֶת הַנֶּהְפָּךְ כֻּלּוֹ לָבָן.
כֵּיצַד? מֻחְלָט אוֹ מֻסְגָּר שֶׁהִלְבִּין כֻּלּוֹ בְּצָרַעַת חוּץ מִכָּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ אוֹ בְּרֹאשׁ חָטְמוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכֵן זֶה שֶׁנֶּהְפַּךְ כֻּלּוֹ לָבָן וְטָהַר, אִם חָזַר בּוֹ כָּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶחָד מִן הָאֵבָרִים – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט.
נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְמַרְאֵה צָרַעַת חוּץ מִכָּעֲדָשָׁה, אֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ אֶחָד מִן הָאֵבָרִים, שֶׁנֶּהֱפַךְ לְבֹהַק – הֲרֵי זֶה טָמֵא מֻחְלָט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת" (ויקרא יג,יג) – לֹא הַבֹּהַק. אֲפִלּוּ הָיָה מִקְצָת הָעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי וּמִקְצָתָהּ בֹּהַק – הֲרֵי זֶה סִימַן טֻמְאָה.
נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְמַרְאֵה צָרַעַת וְטָהַר, וְאַחַר כָּךְ חָזַר בּוֹ בָּשָׂר כְּמַרְאֵה הַבֹּהַק – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כָּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי" (ויקרא יג,יד) – לֹא בֹּהַק. חָזַר בּוֹ כָּעֲדָשָׁה מִקְצָתָהּ בָּשָׂר חַי וּמִקְצָתָהּ בֹּהַק – אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה, וַהֲרֵי הוּא בְּטָהֳרָתוֹ.

ד. אַף רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה. כמבואר לעיל ג,ח.

לְבֹהַק. מראה לבן שהוא כהה יותר מקרום ביצה, ואינו מיטמא בנגעים (לעיל א,א).
חָזַר בּוֹ בָּשָׂר כְּמַרְאֵה הַבֹּהַק הֲרֵי זֶה טָהוֹר. אף על פי שהבוהק אינו נחשב כצרעת ולפיכך הוא מעכב את ההופך כולו לבן, הוא גם אינו נחשב כבשר חי ומשום כך אין חזרתו מטמאת אדם זה והוא נשאר בטהרתו.

ה. כָּל טָמֵא שֶׁפָּרְחָה הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ – טָהַר. נִתְגַּלָּה מִמֶּנּוּ כָּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי – נִטְמָא. חָזַר וְנִתְכַּסָּה בְּצָרַעַת – טָהַר, וְחָזַר וְנִתְגַּלָּה – נִטְמָא, אֲפִלּוּ מֵאָה פַּעַם. הִתְחִיל הַבָּשָׂר הַחַי לְהִתְגַּלּוֹת, וַהֲרֵי הוּא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ וְהַצָּרַעַת מִתְמַעֶטֶת – הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁתִּתְמַעֵט הַבַּהֶרֶת מִכַּגְּרִיס.
ו. כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת – מְעַכֵּב אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן, וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת – אֵינוֹ מְעַכֵּב. כֵּיצַד? פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן, בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין, אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי סָמוּךְ לַשְּׁחִין וְלַמִּכְוָה הַמּוֹרְדִין וְלָרֹאשׁ וְלַזָּקָן – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, וְכֵן אִם חָיוּ הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת – הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁתִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין לְבַהֶרֶת.
הָיוּ בּוֹ שְׁתֵּי בֶּהָרוֹת, אַחַת יֵשׁ בָּהּ סִימַן טֻמְאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּפָרְחָה הַטְּהוֹרָה לַטְּמֵאָה, וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֻחְלָט לַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַטְּהוֹרָה הִיא שֶׁפָּרְחָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיָה אַחַת בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה וְאַחַת בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹ בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, אוֹ בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו, וּכְשֶׁהֵן נִדְבָּקִין זֶה לָזֶה נִרְאִין שְׁתֵּי הַבֶּהָרוֹת כְּבַהֶרֶת אַחַת – הוֹאִיל וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר.
ו. וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת. שהוא מן המקומות שאינם מיטמאים בבהרת (שנפרטו לעיל ו,א). אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה בָּשָׂר חַי סָמוּךְ לַשְּׁחִין… הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שכשם שאין מקומות אלו מעכבים את הפריחה אין הם מצטרפים לבשר חי להשלימו לשיעור עדשה. שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין לְבַהֶרֶת. ולפיכך מעכבים את ההופך כולו לבן (אף על פי שאינם מצטרפים לעור הבשר ואינם מיטמאים משום מחיה, כדלעיל ו,ב).
וְאַחַת טְהוֹרָה. כגון שהיא לאחר הפטור. הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֻחְלָט לַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהַטְּהוֹרָה הִיא שֶׁפָּרְחָה. אף על פי שהפורח אחר הפטור טמא (לעיל ה"ב), מכיוון שהאדם הוחלט לטומאה בשל הבהרת הטמאה נחשב כפורח מתוך ההחלט וטהור. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיָה אַחַת בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה וְאַחַת בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה וכו'. . כגון שיש לו בהרת אחת טמאה מעל הפה או מעל העין ובהרת אחת טהורה מתחתיהן וכאשר סוגרים את הפה או העין הן נראות כבהרת אחת גדולה. נִרְאִין שְׁתֵּי הַבֶּהָרוֹת כְּבַהֶרֶת אַחַת. והיה אפשר להתייחס למקרה כאילו יש כאן רק בהרת אחת טהורה (ראה פסקים ושיטות). הוֹאִיל וּפָרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. שהרי גם כאן האדם היה טמא בשל הבהרת הטמאה ולפיכך נחשב כפורח מתוך ההחלט שהוא טהור (ראה פה"מ נגעים ח,ו, שפירש דין זה באופן אחר).
ז. יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ וְנִשְׂכָּר, מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּים לְהַרְאוֹתוֹ וְלֹא נִתְאַחֵר, וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ – טָהוֹר; וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וּפְטָרוֹ קֹדֶם שֶׁיַּהֲפֹךְ וְנֶהְפַּךְ אַחַר הֶפְטֵר – הָיָה מֻחְלָט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ – הֲרֵי זֶה טָמֵא, וְצָרִיךְ הֶסְגֵּר; וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וְהִסְגִּירוֹ קֹדֶם שֶׁיַּהֲפֹךְ וְנֶהְפַּךְ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר – הָיָה טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ טָהוֹר. שהואיל ולא הראה לכהן את הבהרת לאחר שהלכו ממנה סימני הטומאה הרי הוא עדיין בטומאתו (ראה לקמן ט,ג), ולפיכך נחשב לנגע הפורח מתוך החלט שטהור (לעיל ה"א). וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וּפְטָרוֹ… הָיָה מֻחְלָט כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א, שהפורח לאחר הפטור טמא.
וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא וְצָרִיךְ הֶסְגֵּר. שמכיוון שלא הראה לכהן אלא לאחר שפרחה בכולו הרי הוא כמי שבא בתחילה כולו הפך לבן שדינו הסגר (לעיל ה"ב). וְאִלּוּ קָדַם וְהֶרְאָה לַכֹּהֵן וְהִסְגִּירוֹ… הָיָה טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א, שהפורח מתוך הסגר טהור.

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות טומאת צרעת

*צרעת שפרחה כולה*

_*כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא*_ (ויקרא יג,יג)
דין מיוחד במינו לומדים היום !
אדם *שכולו* הפך לבן עקב בהרת –טהור !
פרטים:
א) אם הדבר קרה בעודו טמא – הריהו טהור.
ב) אם קרה בעודו טהור – הריהו טמא, ובלבד שיהיה גם בשר חי כדין נגע צרעת רגיל.

הסבר להלכה ד הסבוכה קצת:
"הבוהק" (=לובן דהה) נמצא במעמד שונה:
הוא *מעכב* את הפיכת כל העור ללבן אבל *אינו מבטל* אותה בשעה שנעשתה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הדין "ההופך כולו לבן" טהור נכון דווקא שהמצורע היה מוסגר או מוחלט?

2.הפך כולו לבן ונתגלתה בו מחיה – האם נטמא?

3.לא הספיק להראות את הבהרת ופרחה בכולו – האם צריך הסגר?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן