פרק ז', הלכות יבום וחליצה, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁנַיִם מִן הָאַחִים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶן וְלֹא נוֹדַע אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם שְׁתֵּיהֶן, וַהֲרֵי זִקָּה נָפְלָה עַל שְׁתֵּיהֶן – שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם מִשּׁוּם שְׁנִיָּה אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עָלָיו, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה אֵם אִשְׁתּוֹ אוֹ בִּתָּהּ – הֲרֵי אֲחוֹתָהּ מֻתֶּרֶת לוֹ, וְרָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפְלָה זִקָּתוֹ עַל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁאֵין זִקָּה עַל הָעֶרְוָה.
א. וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶן. שני האחים. וְאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם שְׁתֵּיהֶן. יחד, מפני שהן אחיות. וַהֲרֵי זִקָּה נָפְלָה עַל שְׁתֵּיהֶן. מכיוון ששתיהן זקוקות לייבום לכל אחד מן האחים, הרי כל אחת מהן היא אחות זקוקתו של כל אח – ואסורה כאחות אשתו. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה וכו'. אף שהן אסורות עליו, קיימת בהן המצווה (לעיל ו,י), ואוסרות.
ב. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל יָבָם זֶה מִשּׁוּם עֶרְוָה, וְהָאַחֶרֶת אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם הַשֵּׁנִי מִשּׁוּם עֶרְוָה – הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לְאָחִיו, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לְאָחִיו, שֶׁהֲרֵי נָפְלָה זִקַּת כָּל אָח מֵהֶן עַל הַמֻּתֶּרֶת לוֹ בִּלְבַד, וְרָצָה חוֹלֵץ לְזוֹ הַמֻּתֶּרֶת לוֹ, רָצָה מְיַבֵּם.
ג. מֵת אֶחָד מִן הָאַחִים וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ לְיִבּוּם, וְאַחַר כָּךְ מֵת שֵׁנִי וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁהִיא אֲחוֹת הָרִאשׁוֹנָה, לְיִבּוּם, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן קַיָּמוֹת – שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. מֵת אֶחָד מִן הָאַחִים וכו'. בהלכות הקודמות מדובר שלא ידוע מי מהאחים מת קודם, וכאן מדובר שידוע מי מת קודם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
ד. מֵתָה הָאַחֲרוֹנָה – חָזְרָה הָרִאשׁוֹנָה לְהֶתֵּרָהּ, וְחוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה – הֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה בְּאִסּוּרָהּ עוֹמֶדֶת, וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְיִבּוּם בִּשְׁעַת נְפִילָתָהּ.
וְכֵן אִם קָדַם אֶחָד מִן הָאַחִין וְחָלַץ לָאַחֲרוֹנָה – הֻתְּרָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁאָר הָאַחִים, שֶׁהֲרֵי הַזִּקָּה שֶׁאָסְרָה אוֹתָהּ הֱסִירָהּ אָחִיו בַּחֲלִיצָתוֹ.
ד. מֵתָה הָאַחֲרוֹנָה. אשת האח שמת שני. בִּשְׁעַת נְפִילָתָהּ. בשעה שבעלה נפטר, שכבר אז אחותה אסרה אותה.
ה. וְכֵן אִם הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה עֶרְוָה עַל אֶחָד מֵהֶן, וְקָדַם וְיִבֵּם אֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ – הֻתְּרָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁאָר הָאַחִים, שֶׁהֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָסְרָה אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם נִתְיַבְּמָה לַמֻּתָּר לָהּ.
אֲבָל אִם הָיְתָה הָאַחֲרוֹנָה הִיא שֶׁאֲסוּרָה עַל אֶחָד מֵהֶן בִּלְבַד מִשּׁוּם עֶרְוָה – הֲרֵי הוּא מְיַבֵּם לָרִאשׁוֹנָה, וּשְׁאָר הָאַחִים אֲסוּרִין בִּשְׁתֵּיהֶן, וְחוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם קָדְמוּ, וְכָנַס כָּל אֶחָד אַחַת מִן הָאֲחָיוֹת – מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
ה. הָרִאשׁוֹנָה עֶרְוָה עַל אֶחָד מֵהֶן. שאין לו בה זיקה, ויכול לייבם את השנייה.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בהלכה הקודמת, שהאיסור על כל האחים כבר נוצר בשעה שמת בעלה של האחרונה. מוֹצִיאִין מִיָּדָם. מחייבים אותם לגרשן.
ו. שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, מֵת אֶחָד מֵהֶן מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְעָשָׂה הַשְּׁלִישִׁי בִּיבִמְתּוֹ מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעַל הָאָחוֹת הַשֵּׁנִי, וְנָפְלָה הָאָחוֹת הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הָאָח הַשְּׁלִישִׁי – הֲרֵי זֶה נוֹתֵן גֵּט לְבַעֲלַת הַמַּאֲמָר וְחוֹלֵץ לָהּ, וְחוֹלֵץ לַאֲחוֹתָהּ הָאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי לְהַתִּירָן לְזָר.
ו. הֲרֵי זֶה נוֹתֵן גֵּט. לביטול המאמר (לעיל ה,ג). וְחוֹלֵץ לָהּ וְחוֹלֵץ לַאֲחוֹתָהּ הָאַחֲרוֹנָה. מפני ששתיהן אסורות לו, כאמור לעיל ה"א. ואין המאמר דוחה את האחות השנייה שתיחשב כאחות אשתו, מפני שאין הקידושין גמורים.
ז. מֵת זֶה שֶׁעָשָׂה הַמַּאֲמָר, וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לִפְנֵי בַּעַל הָאָחוֹת – בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, שֶׁהֲרֵי הִיא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְהָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר עַד שֶׁיִּפְטֹר אֶת הַצָּרָה.
ז. שֶׁאֵין הַמַּאֲמָר קוֹנֶה וכו'. אין למאמר תוקף כדי להחשיב את בעלת המאמר כנשואה, ולהחשיב את האישה האחרת כצרתה, הפטורה מן הייבום (לעיל ו,יד).
ח. אֶחָד מִן הַיְבָמִין שֶׁקִּדֵּשׁ אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ – אוֹמְרִין לוֹ: 'הַמְתֵּן, אַל תְּגָרְשֶׁנָּה וְאַל תִּשָּׂאֶנָּה, עַד שֶׁיְּיַבֵּם אָחִיךָ אוֹ יַחֲלֹץ לִיבָמָה זוֹ הַזְּקוּקָה לְכֻלְּכֶם'. חָלַץ לָהּ אָחִיו אוֹ יִבְּמָהּ, אוֹ שֶׁמֵּתָה הַיְבָמָה – הֲרֵי זֶה יִכְנֹס אֲרוּסָתוֹ. מֵתוּ אֶחָיו כֻּלָּם – מוֹצִיא אֶת אֲרוּסָתוֹ בְּגֵט וִיבִמְתּוֹ בַּחֲלִיצָה. וְאִם מֵתָה אֲרוּסָתוֹ, בֵּין שֶׁמֵּתָה קֹדֶם מִיתַת הָאַחִים בֵּין שֶׁמֵּתָה לְאַחַר מִיתָתָם – חָזְרָה הַיְבָמָה לְהֶתֵּרָהּ, וְרָצָה מְיַבֵּם, רָצָה חוֹלֵץ.
ח. שֶׁקִּדֵּשׁ אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ. לאחר שנפלה לייבום והוזקקה לאחים. הַמְתֵּן… עַד שֶׁיְּיַבֵּם אָחִיךָ אוֹ יַחֲלֹץ. ובכך תתבטל לגביו זיקת היבמה האוסרת את אחותה. יִכְנֹס אֲרוּסָתוֹ. יישא אותה לאישה. מוֹצִיא אֶת אֲרוּסָתוֹ בְּגֵט. מפני שהיא אחות זקוקתו. וִיבִמְתּוֹ בַּחֲלִיצָה. מפני שהקידושין לאחותה לא הפקיעו את הזיקה שכבר נוצרה כשנפלה לפניו לייבום. ואינו יכול לייבמה מפני שהיא אחות גרושתו.
ט. שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְיֵשׁ לְכָל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן צָרָה, מֵתוּ הַנְּשׂוּאִין אֶת הָאֲחָיוֹת, וְנָפְלוּ הָאֲחָיוֹת וְצָרוֹתֵיהֶן לְיִבּוּם: אִם חָלַץ לַצָּרוֹת – נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת; אֲבָל אִם חָלַץ לַאֲחָיוֹת – לֹא נִפְטְרוּ צָרוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיַּחְלְצוּ הַצָּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁחֲלִיצַת אֲחָיוֹת חֲלִיצָה שֶׁאֵינָהּ מְעֻלָּה, וַחֲלִיצָה שֶׁאֵינָהּ מְעֻלָּה אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת הַצָּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. וְנָפְלוּ הָאֲחָיוֹת וְצָרוֹתֵיהֶן לְיִבּוּם. והן אסורות להתייבם, אך חייבות לחלוץ (ראה לעיל ה"א). חֲלִיצָה שֶׁאֵינָהּ מְעֻלָּה. שחליצה מעולה היא רק כשהאישה יכולה להתייבם, וכאן אסורות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יב.
#איור Na19
כותרת: חלץ לצרות נפטרו אחיות
כיתוב: אם ראובן חלץ למרים וחנה נפטרו האחיות רחל ולאה, שחליצה כזו היא מעולה. אך אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן#
י. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁכָּךְ הַדִּין בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, וְהָאַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה עַל יְבָמָהּ מִשּׁוּם שְׁנִיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה: שֶׁאִם חָלַץ לָאֲסוּרָה – לֹא הֻתְּרָה צָרָתָהּ; חָלַץ לְצָרָתָהּ – הֻתְּרָה הָאֲסוּרָה.
י. הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד. שהיו נשואות לאח אחד. שְׁנִיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. כל אלו שנאסרו על ידי חכמים להתיבם. שֶׁאִם חָלַץ לָאֲסוּרָה לֹא הֻתְּרָה צָרָתָהּ. שאף אלו בכלל חליצה שאינה מעולה.
יא. שְׁלֹשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְהַשְּׁלִישִׁי נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְיִבֵּם הַנָּשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַשְּׁלִישִׁי, וְנָפְלוּ שְׁתֵּי נָשָׁיו לִפְנֵי הַשֵּׁנִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם: הָאַחַת – מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת אָחִיו הָרִאשׁוֹן, נֶאֶסְרָה עָלָיו לְעוֹלָם מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח כְּדִין אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ; וְהַנָּכְרִית – מִשּׁוּם צָרָתָהּ.
יא. מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. שאף שהאיסור הזה הותר במקרה של מצוות ייבום, כאן לא הותר משום שנאסרה עליו בנפילה הראשונה. כְּדִין אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ. שאף בו אסורה אישה באיסור אשת אח, ואין מצוות ייבום מתירה אותה (ראה לעיל ו,טז). מִשּׁוּם צָרָתָהּ. שהיא צרת ערווה (לעיל ו,יד).
#איור Na19a
כותרת: נאסרה לעולם משום אשת אח
כיתוב: חגלה אסורה על ראובן משום אחות אשתו, ולוי ייבם אותה. גם אם מלכה אשת ראובן מתה, ונפלה חגלה שנית לייבום לפני ראובן, נאסרה משום שהייתה אסורה עליו שעה אחת#
יב. וְכֵן שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שְׁעַת נְפִילָה. אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵת – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לַיָּבָם; וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה עָלָיו בְּחַיֵּי אָחִיו בְּשָׁעָה שֶׁגֵּרְשָׁהּ – הֲרֵי חָזְרָה לְהֶתֵּרָהּ, וּכְשֶׁמֵּת אָחִיו בְּהֶתֵּרָהּ הָיְתָה עוֹמֶדֶת.
יב. הֲרֵי זוֹ. אשת האח שמת. הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שְׁעַת נְפִילָה. כשמת האח והוזקקה לייבום, הייתה אסורה עליו, מפני שהיא ערווה. אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. במקרה רגיל, שבו הנשים אינן אחיות. נֶאֶסְרָה עָלָיו בְּחַיֵּי אָחִיו בְּשָׁעָה שֶׁגֵּרְשָׁהּ. שאשת אחיו אסורה אף כשנתגרשה ממנו (הלכות איסורי ביאה ב,א), ואילו היה האח מת באותו הזמן לא הייתה אשתו מותרת לייבום (ראה לעיל ו,ז). הֲרֵי חָזְרָה לְהֶתֵּרָהּ. כשנשאה שנית, משום שהזמן המכריע לעניין ייבום הוא שעת מותו של האח, ולא קודם לכן.
יג. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְגֵרְשָׁהּ בַּעְלָהּ וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵת, וַעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לַיָּבָם, מִפְּנֵי שֶׁגֵּרוּשֶׁיהָ גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִין, שֶׁהֲרֵי אָבִיהָ הִשִּׂיאָהּ, וְאֵין חֲזָרָתָהּ חֲזָרָה גְּמוּרָה, שֶׁאֵין קִדּוּשֵׁי קְטַנָּה גְּמוּרִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. שֶׁגֵּרוּשֶׁיהָ גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִין. שקטנה שהשיאה אביה נישואיה מן התורה וכן גירושיה (ראה הלכות אישות ג,יא, הלכות גירושין ב,יט). וְאֵין חֲזָרָתָהּ חֲזָרָה גְּמוּרָה. ועדיין היא גרושת אחיו ואסורה על היבם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,כג, הלכות אישות ד,ז-ח.
יד. וְהוּא הַדִּין לַמְגָרֵשׁ פִּקַּחַת וְנִתְחָרְשָׁה, וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ חֵרֶשֶׁת – שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַיָּבָם, וְאֵינָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. וְצָרַת קְטַנָּה זוֹ אוֹ חֵרֶשֶׁת זוֹ – אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְאִם הֶחֱזִירָהּ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה אוֹ חֵרֶשֶׁת, וְגָדְלָה אוֹ נִתְפַּקְּחָה אֶצְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵת – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לִיבָמָהּ.
יד. וְנִתְחָרְשָׁה. קידושי אישה חרשת אינם גמורים מהתורה אלא רק מתקנת חכמים (הלכות אישות ד,ט; לעיל ה,כג). וְגָדְלָה אוֹ נִתְפַּקְּחָה אֶצְלוֹ… הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לִיבָמָהּ. כשבא עליה לאחר שגדלה או נתפקחה, שאז קידושיה גמורים (הלכות גירושין יא,ו).
טו. שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת: הָיוּ שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת הָרְאוּיוֹת לְמָאֵן אוֹ חֵרְשׁוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן – תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּפְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם; הָיוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, וּמֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה – תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּפְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם; מֵת בַּעַל הַגְּדוֹלָה – מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בְּבַעְלָהּ, וְתִהְיֶה גְּדוֹלָה זוֹ מֻתֶּרֶת לִיבָמָהּ.
טו. תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. פטורה מן הייבום כערווה, מפני שקשרי נישואיהן בעלי אותו תוקף. מֵת בַּעַל הַגְּדוֹלָה וכו'. נישואי הקטנה אינם תקפים מן התורה ולכן אינם יכולים להפקיע את זיקתה של הגדולה. בגלל זיקת הגדולה, הקטנה אסורה לבעלה משום אחות זקוקתו, והגדולה אינה יכולה להתייבם משום אחותה. מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בְּבַעְלָהּ וכו'. לעקור את הנישואין, ובכך לאפשר לאחותה להתייבם.
טז. שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְּחוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת אוֹ אַחַת פִּיקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְּחִים אוֹ חֵרְשִׁים אוֹ אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן – אִשְׁתּוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי אֵין נִשּׂוּאֵי אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם נִשּׂוּאִין גְּמוּרִים.
טז. שֶׁהֲרֵי אֵין נִשּׂוּאֵי אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם נִשּׂוּאִין גְּמוּרִים. ראה הלכות אישות ד,ט.
יז. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְּחוֹת אוֹ אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת וַהֲרֵי הִיא אֵשֶׁת הַפִּקֵּחַ: מֵת הַחֵרֵשׁ – תֵּצֵא אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת הַפִּקֵּחַ, הוֹאִיל וְנִשּׂוּאֵי הַפִּקֵּחַ שֶׁמֵּת נִשּׂוּאִין גְּמוּרִין וְזִקַּת זֶה הַחֵרֵשׁ גְּמוּרָה, וְנִשּׂוּאֵי הַחֵרֵשׁ אֵינָן נִשּׂוּאִין גְּמוּרִין – הֲרֵי זֶה מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, מִפְּנֵי שֶׁאֲחוֹתָהּ זְקוּקָה לוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו הַפִּקֵּחַ אֲסוּרָה לְעוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְנֹס מִפְּנֵי אֲחוֹתָהּ, וְלֹא יַחֲלֹץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֵרֵשׁ.
יז. אֲסוּרָה לְעוֹלָם. שאין לזיקת הייבום שלה מוצא. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְנֹס מִפְּנֵי אֲחוֹתָהּ. משום שהיא אחות גרושתו. וְלֹא יַחֲלֹץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֵרֵשׁ. ואין הוא יכול לחלוץ (לעיל ד,יג).
יח. וְלָמָּה גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁיּוֹצִיא זֶה הַחֵרֵשׁ אִשְׁתּוֹ הַחֵרֶשֶׁת, וְהֵן אֵינָן בְּנֵי חִיּוּב, אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּקָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ? אָמְרוּ חֲכָמִים: אִם תֵּשֵׁב אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ נִמְצֵאת אֲחוֹתָהּ נִשֵּׂאת לְזָר, וְיֹאמְרוּ: נִפְטְרָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. לְפִיכָךְ מוֹצִיא הַחֵרֵשׁ אִשְׁתּוֹ בְּגֵט כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אֲחוֹתָהּ אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
יח. וְהֵן אֵינָן בְּנֵי חִיּוּב. מפני שחרש, שוטה וקטן אינם חייבים במצוות. כְּקָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. שבית הדין אינם מחויבים למנוע ממנו לעבור על איסור (ראה הלכות מאכלות אסורות יז,כז), והוא הדין בחרש. ולפיכך היו יכולים להישאר נשואים על אף שיש בדבר איסור. אִם תֵּשֵׁב אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וכו'. אם יישאר החרש עם אשתו, עלולים לחשוב שנישואיה גמורים, ולכן דחו את זיקת אחותה. ומשום כך יחשבו שהאחות מותרת להינשא לאחרים בלא ייבום וחליצה. ומכיוון שהוא מגרשה, יהיה ברור שנישואיה לא היו גמורים, ושאחותה אסורה לעולם.
יט. וְכֵן שְׁנֵי אַחִים פִּקְּחִים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת: מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת – תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַפִּקַּחַת – מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ הַחֵרֶשֶׁת בְּגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ וְיָכוֹל לַחֲלֹץ.
יט. וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. אך לא יכול לייבמה (כלעיל הי"ז).
כ. שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, הַחֵרֵשׁ נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים פִּקְּחוֹת, הָאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עַל הַפִּקֵּחַ, וּמֵת הַחֵרֵשׁ – שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת עַל כָּל פָּנִים: אִם נִשּׂוּאֵי הָעֶרְוָה נִשּׂוּאִין – הֲרֵי הַשְּׁנִיָּה צָרָתָהּ וּפְטוּרָה; וְאִם אֵין נִשּׂוּאֵי הָעֶרְוָה נִשּׂוּאִין – כָּךְ לֹא יִהְיוּ נִשּׂוּאֵי צָרָתָהּ נִשּׂוּאִין.
כ. אִם נִשּׂוּאֵי הָעֶרְוָה נִשּׂוּאִין. שמתייחסים לנישואי החרש כנישואין גמורים. הֲרֵי הַשְּׁנִיָּה צָרָתָהּ וּפְטוּרָה. ככל צרת ערווה (לעיל ו,יד). וְאִם אֵין נִשּׂוּאֵי הָעֶרְוָה נִשּׂוּאִין. שאין בהם די תוקף לעניין ייבום, אז גם בנישואי הצרה אין תוקף, ואינה חייבת בייבום.
כא. הָיְתָה בִּתּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ חֵרֶשֶׁת וּנְשׂוּאָה לְאָחִיו הַפִּקֵּחַ – צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, שֶׁאֵין נִשּׂוּאֵי הַחֵרֶשֶׁת גְּמוּרִין.
כב. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ: 'שְׁתֵּי אֲחָיוֹת' – אֶחָד שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, עִנְיַן הַדְּבָרִים שֶׁהֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהָאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עִם הָאַחֶרֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא שְׁתֵּיהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר: 'אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ' אוֹ 'אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ' – אֶחָד אֲחוֹתָהּ אוֹ אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ, עִנְיַן הַדְּבָרִים: אַחַת מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ שֶׁהֵן עֶרְוָה עִמָּהּ.
כב. עִנְיַן הַדְּבָרִים. כוונת הדברים. עֶרְוָה עִם הָאַחֶרֶת. שאסור לשאת אותה לאישה, אם נשא את קרובתה.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות ייבום וחליצה

אחים ואחיות

שניים מן האחים הנשואים ל-2 אחיות, ומתו שניהן, ולא נודע איזה מהן מת ראשון–הואיל ואי אפשר לייבם שתיהן, והרי זיקה נפלה על שתיהן–שתיהן חולצות, ולא מתייבמות: ואפילו הייתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה לעריות, או מחייבי עשה, או מחייבי לאוין–הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות. אבל אם הייתה אחת מהן ערווה עליו, כגון שהייתה אם אשתו, או בתה–הרי אחותה מותרת לו, ורצה חולץ רצה מייבם: שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערווה.

הייתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערווה, והאחרת אסורה על היבם השני משום ערווה–האסורה לזה מותרת לאחיו, והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אח מהן, על המותרת לו בלבד; ואם רצה או חולץ לזו המותרת לו או מייבם.

פרטים רבים ומקרי מוות במשפחה מובאים בפרק באריכות רבה.

הכלל: אי אפשר לייבם אחיות (וקרובות), ובכל מקרה שנופלת זיקת שניהם לאותו יבם (כמפורט), חולצות ולא מתייבמות. ואחיות קטנות או חירשות, אף אינן חולצות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות יבום וחליצה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קטנה שנתגרשה וחזרה לבעלה – האם מתיבמת?

2.המושג שתי אחיות לעניין יבום מציין ב' נשים שאסור לשאת שתיהן?

3.כשאחד מן האחים קידש את אחות היבמה-האם הוא חייב לגרשה?

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן