פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַבָּא לִזְרֹעַ בְּצַד הַכֶּרֶם – מַרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים וְזוֹרֵעַ. וְאִם גֶּפֶן יְחִידִית הִיא – מַרְחִיק מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ. הָיְתָה שׁוּרָה אַחַת שֶׁל גְּפָנִים זוֹ בְּצַד זוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה – אֵין זֶה כֶּרֶם, אֶלָּא כְּגֶפֶן יְחִידִית, וּמַרְחִיק מִן הַשּׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ. הָיוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ כֶּרֶם, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּל צַד, וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע.
א. אַרְבַּע אַמּוֹת… שִׁשָּׁה טְפָחִים. שיעורים אלו נקראים 'עבודת הכרם' או 'עבודת הגפן' (משנה כלאיים ו,א, בבלי עירובין צג,א), שכרם זקוק לארבע אמות סביבו לצורך עבודתו (כגון למעבר של שוורים חורשים), ולגפן יחידה מספיק שישה טפחים לצורך עבודתה.
ב. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל שׁוּרָה? שָׁלֹשׁ גְּפָנִים אוֹ יָתֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה בֵּין כָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בֵּין שְׁתֵּי הַשּׁוּרוֹת שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת חוּץ מִמְּקוֹם הַגְּפָנִים עַצְמָן – הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֻבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְאֵינָן כֶּרֶם אֶחָד, וְאֵינוֹ מַרְחִיק אֶלָּא שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּל שׁוּרָה.
וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע – הֲרֵי אֵלּוּ כְּגֶפֶן אַחַת, וּמַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
ב. וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע הֲרֵי אֵלּוּ כְּגֶפֶן אַחַת. שאין להן תנאי גידול ראויים לצמוח זו בצד זו.
ג. הָיוּ שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע – הֲרֵי אֵלּוּ כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִית כְּאִלּוּ אֵינָהּ.
וְכֵן אִם הָיוּ שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת, וּבֵין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יָתֵר – הֲרֵי זֶה זוֹרֵעַ בֵּין הַשּׁוּרוֹת.
ג. וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִית כְּאִלּוּ אֵינָהּ. שתי השורות החיצוניות, שיש ביניהן פחות משמונה אמות, נחשבות יחד כרם, מבלי להתחשב בשורה האמצעית שמפרידה ביניהם, מכיוון ששורה זו לא קיבלה מקום ראוי לצורך גידולה וסופה להיעקר (פה"מ כלאיים ה,ב).
ד. לְפִיכָךְ, הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ מִתְּחִלָּה וְהִרְחִיק בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת – מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע בְּתוֹכוֹ, וְיַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים בִּלְבַד. אֲבָל אִם זָרַע חוּצָה לוֹ – צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַרְבַּע אַמּוֹת כִּשְׁאָר הַכְּרָמִים. וְאֵין דִּין בֵּין שׁוּרוֹת שֶׁל זֶה הַכֶּרֶם כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ, שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה נְטָעָן מְרֻחָקִין.
ד. וְיַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים בִּלְבַד. כשיעור הרחקה מגפנים בודדות שאינן כרם. צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַרְבַּע אַמּוֹת כִּשְׁאָר הַכְּרָמִים. מכיוון שהאדם העומד מבחוץ אינו מבחין במרחק בין השורות ונראה לו כאילו הן נטועות כראוי (ריק"ו, כס"מ). כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ. שיש בו דיני הרחקה מחמירים כדלקמן הי"א. שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה נְטָעָן מְרֻחָקִין. ומעולם לא היה להן דין כרם.
ה. הָיְתָה בְּשָׂדֶה זוֹ שׁוּרָה אַחַת שֶׁל גְּפָנִים, וּבִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שׁוּרָה שְׁנִיָּה כְּנֶגְדָּהּ קְרוֹבָה לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק בֵּינֵיהֶן דֶּרֶךְ הַיָּחִיד אוֹ דֶּרֶךְ לָרַבִּים אוֹ גָּדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לִהְיוֹת שְׁתֵּיהֶן כֶּרֶם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה.
ה. דֶּרֶךְ לָרַבִּים. שביל שרבים עוברים בו (בניגוד ל'דרך הרבים' שהיא רחבה שש עשרה אמה, וברוחב כזה השורות אינן מצטרפות, השגת הראב"ד).
ו. נָטַע שׁוּרָה אַחַת בָּאָרֶץ וְשׁוּרָה אַחַת בַּמַּדְרֵגָה: אִם גְּבוֹהָה הַמַּדְרֵגָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵין מִצְטָרְפוֹת; פָּחוֹת מִכָּאן – מִצְטָרְפוֹת.
ז. הַנּוֹטֵעַ חָמֵשׁ גְּפָנִים, שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה כְּזָנָב – הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם קָטָן, וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ. אֲבָל אִם נְטָעָן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע, אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשׁוּרָה זוֹ וּשְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה – אֵינָן כֶּרֶם, וְאֵינוֹ מַרְחִיק מֵהֶן אֶלָּא שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
ז. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה כְּזָנָב. ראה איור א. הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם קָטָן. שניתן לראות את הגפן החמישית כמשלימה של שתי השורות, והרי הן כשתי שורות שבכל אחת שלוש גפנים (ר"י קאפח). שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע. ראה איור ב. אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשׁוּרָה זוֹ וּשְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה.
ח. כֶּרֶם שֶׁחָרַב, אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְכָל בֵּית סְאָה וְיִהְיוּ נְטוּעוֹת שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, אוֹ יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ – הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל, וְאָסוּר לִזְרֹעַ בְּכֻלּוֹ.
ח. כֶּרֶם שֶׁחָרַב וכו'. כרם ששטחו גדול מאוד, ונעקרו ממנו הרבה גפנים באופן שנשארו בו שטחים גדולים ריקים. אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְכָל בֵּית סְאָה וכו'. אם ניתן למצוא עשר גפנים בשטח הראוי לזריעת סאה חיטים (כ-625 מ"ר), וגפנים אלו נטועות בצורת שני כרמים קטנים (כדלעיל ה"ז). אוֹ יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ. שניתן למצוא שש גפנים בשטח בית סאה (ריק"ו), וגפנים אלו נטועות בשתי שורות מקבילות, ובכל שורה שלוש גפנים (כדין כרם רגיל, וכדלעיל ה"ב). כֶּרֶם דַּל. כרם שיש בו מעט גפנים יחסית לשטחו, ולמרות זאת חל על כל השטח דין כרם.
ט. כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ נָטוּעַ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת אֶלָּא מְעֻרְבָּב: אִם יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ – הֲרֵי זֶה כֶּרֶם; וְאִם לָאו – אֵינוֹ כֶּרֶם, אֶלָּא דַּיּוֹ לְהַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן, וְזוֹרֵעַ.
ט. אִם יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ. שניתן למצוא בו שלוש גפנים שנטועות במקביל לשתי גפנים, כך שחמש הגפנים יוצרות כעין שתי שורות (משמעות דברי הרמב"ם שניתן לצייר זאת באופנים שונים – יד"פ, ויש מפרשים דווקא באופן שהגפן החמישית 'יוצאת כזנב' – ריק"ו ורדב"ז. המרחק בין גפן לגפן צריך להיות מארבע אמות עד שמונה אמות, כדלעיל ה"ב).
י. הָיוּ הָעִקָּרִין מְכֻוָּנִין וְהַנּוֹף אֵינוֹ מְכֻוָּן – הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. הַנּוֹף מְכֻוָּן וְהָעִקָּר אֵינוֹ מְכֻוָּן – אֵינוֹ כֶּרֶם. הָיוּ דַּקּוֹת וְאֵינָן מְכֻוָּנוֹת, הֶעֱבוּ וַהֲרֵי הֵן מְכֻוָּנוֹת – הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. כֵּיצַד יוֹדֵעַ אִם מְכֻוָּנוֹת הֵן? מֵבִיא חוּט הַמִּדָּה וּמוֹתֵחַ מִזּוֹ לָזוֹ.
י. הָיוּ הָעִקָּרִין מְכֻוָּנִין. גזעי הגפנים נטועים במקביל. וְהַנּוֹף. הענפים והעלים. דַּקּוֹת. גפנים בעלות גזע דק. מֵבִיא חוּט הַמִּדָּה וּמוֹתֵחַ מִזּוֹ לָזוֹ. כדי לבדוק אם שלוש גפנים נמצאות בשורה אחת, שאם כולן נוגעות בחוט המתוח הרי זו שורה (ראה תוספתא כלאיים ג,ד).
יא. כֶּרֶם שֶׁחָרַב בְּאֶמְצָעוֹ וְנִשְׁאַר שָׁלֵם מִכָּל סְבִיבָיו: אִם יֵשׁ בַּקָּרַחַת שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה – הֲרֵי זֶה מַרְחִיק מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, וְזוֹרֵעַ בְּאֶמְצַע הַקָּרַחַת; וְאִם אֵין בָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה – הֲרֵי זֶה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם הֵבִיא, הוֹאִיל וְהִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ מִן הַגְּפָנִים שֶׁל כֶּרֶם – הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ.
יא. אִם יֵשׁ בַּקָּרַחַת שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. שמלבד 'עבודת הכרם' שהיא ארבע אמות הסמוכות לגפנים (לעיל ה"א), יש ארבע אמות נוספות שהן פנויות, וכן בצד השני של הקרחת יש ארבע אמות לעבודת הכרם וארבע אמות נוספות, ובסך הכל שש עשרה אמה. וְאִם אֵין בָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הֲרֵי זֶה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שכאשר אין ארבע אמות פנויות מכל צד של הגפנים, הרי מקום זה בטל אל הכרם, שמקום שאין בו ארבע אמות אין לו חשיבות עצמאית (רש"י עירובין ג,ב).
יב. וְכֵן מָקוֹם שֶׁנִּשְׁאַר פָּנוּי בְּלֹא גְּפָנִים בֵּין סוֹף הַכֶּרֶם וּבֵין הַגָּדֵר שֶׁלּוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא מְחוֹל הַכֶּרֶם, אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה – מַרְחִיק מִן הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ אֶת הַשְּׁאָר.
יב. מְחוֹל הַכֶּרֶם. שטח שמוחלים ומוותרים על זריעתו (פה"מ כלאיים ד,ב). ויש מפרשים 'מחול' מלשון היקף (כמו מחולות), והיינו השטח שמסביב לכרם (רש"י עירובין ג,ב, ר"ש ורע"ב כלאיים ד,ב).
יג. הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה – לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם הֵבִיא, הוֹאִיל וְהִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת – הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֶרֶם גָּדוֹל. אֲבָל כֶּרֶם קָטָן – אֵין לוֹ מָחוֹל, אֶלָּא מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִסּוֹף הַגְּפָנִים וְזוֹרֵעַ עַד הַגָּדֵר. וְכֵן כֶּרֶם גָּדוֹל שֶׁהָיָה בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יָתֵר – אֵין לוֹ מָחוֹל.
יג. הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. מכיוון שנהוג שלא לזרוע בארבע אמות הסמוכים לגדר, ובארבע אמות הסמוכים לגפנים אסור לזרוע. נמצא שנשאר לו שטח של פחות מארבע אמות לזריעה, ושטח כזה אין לו חשיבות (פה"מ שם על פי עירובין צג,א).
בְּכֶרֶם גָּדוֹל… כֶּרֶם קָטָן. כרם גדול הוא כרם שיש בו לפחות שתי שורות ובכל שורה שלוש גפנים (כמבואר לעיל ה"א), ואילו כרם קטן הוא שיש בו חמש גפנים שתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת כזנב (כדלעיל ה"ז; ריק"ו, ר"י קאפח). ויש מפרשים שכרם גדול הוא כרם שיש בו שלוש שורות ובכל שורה שלוש גפנים, ואילו כרם קטן האמור כאן הוא שיש בו רק שתי שורות גם אם יש בו שלוש גפנים (ד"א ויד"פ על פי הירושלמי). וְכֵן כֶּרֶם גָּדוֹל שֶׁהָיָה בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יָתֵר אֵין לוֹ מָחוֹל. שהרי מותר לזרוע בו בין השורות כדלעיל ה"ג, וכל שכן שאין לאסור סביבו (רדב"ז).
יד. הָיָה הַגָּדֵר הַמַּקִּיף אֶת הַכֶּרֶם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵין בּוֹ רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים – אֵין לוֹ מָחוֹל, אֶלָּא מַרְחִיק מִסּוֹף הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת, וְזוֹרֵעַ עַד הַמְּחִצָּה. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּין הַגְּפָנִים וּבֵין הַמְּחִצָּה אַרְבַּע אַמּוֹת וּמֶחֱצָה – זוֹרֵעַ אֶת חֲצִי הָאַמָּה.
יד. וְאֵין בּוֹ רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים אֵין לוֹ מָחוֹל. שרק גדר שיש לה עובי כזה נחשבת גדר חשובה לעניין זה שמניחים ארבע אמות בצדה שלא זורעים בהן (ערוה"ש יו"ד רצו,סג).
טו. גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִטַּע כֶּרֶם בְּצִדּוֹ מִכָּאן וִירָקוֹת בְּצִדּוֹ מִכָּאן. אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל קָנִים, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – הֲרֵי זוֹ מַבְדֶּלֶת בֵּין הַכֶּרֶם וְהַיָּרָק כְּגָדֵר.
טו. חָרִיץ. תעלה. שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה. בתעלה הצריכו רוחב ארבעה טפחים, כיוון שרק ברוחב כזה היא ניכרת, אבל גדר ניכרת גם כשאינה בעובי כזה (ערוה"ש שם סעיף סד). אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ וכו'. שכל פחות משלושה טפחים נחשב כמחובר (דין 'לבוד', הלכות שבת טז,יז).
טז. גָּדֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין כֶּרֶם וְיָרָק שֶׁנִּפְרַץ: עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת – הֲרֵי זֶה כְּפֶתַח, וּמֻתָּר; הָיְתָה פִּרְצָה יָתֵר מֵעֶשֶׂר – כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר, עַד שֶׁיַּרְחִיק מִן הַגְּפָנִים כַּשִּׁעוּר. נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת רַבּוֹת: אִם הָיָה הָעוֹמֵד כַּפָּרוּץ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם פִּרְצָה; הָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד – לֹא יִזְרַע כְּנֶגֶד כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַפְּרוּצִים עַד שֶׁיַּרְחִיק כַּשִּׁעוּר.
טז. נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת רַבּוֹת. וכל פרצה פחות מעשר אמות. הָעוֹמֵד. השטח שנשאר מגודר.
יז. מְחִצַּת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה – אוֹמְרִין לוֹ: גְּדֹר. גְּדָרָהּ וְנִפְרְצָה – אוֹמְרִין לוֹ: גְּדֹר. נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה וְלֹא גְּדָרָהּ – הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ.
יז. מְחִצַּת הַכֶּרֶם. שמבדילה בין הכרם לבין תבואה או ירקות. אוֹמְרִין לוֹ. בית דין (ד"א). נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה וְלֹא גְּדָרָהּ. התייאש מלגדור אותה שוב, והסיח דעתו מכך. הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ. אם גדל בחצי אחוז (כדלעיל ה,כא). ואם עסוק בתיקון הפרצה, לא קידש אפילו גדל בחצי אחוז לפני שסיים התיקון (ריק"ו ורדב"ז).
יח. בַּיִת שֶׁהָיָה חֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה, וּגְפָנִים נְטוּעִים בְּצַד זֶה – מֻתָּר לִזְרֹעַ יְרָקוֹת בַּצַּד הָאַחֵר, שֶׁהֲרֵי פִּי תִּקְרָה כְּאִלּוּ יָרַד וְסָתַם וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶן כִּמְחִצָּה. לְפִיכָךְ, אִם הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ – אָסוּר.
יח. מְקֹרֶה. עם תקרה. שֶׁהֲרֵי פִּי תִּקְרָה כְּאִלּוּ יָרַד וְסָתַם וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶן כִּמְחִצָּה. הקצה של התקרה נחשב כיוצר מחיצה מתחתיו ומבדיל בין שני חלקי הבית (ראה גם הלכות שבת טז,ז, יז,לה). אִם הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ. השלים את התקרה על פני כולו.
יט. חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלֹאָהּ לִגְדוֹלָה, וְהָיוּ גְּפָנִים בַּגְּדוֹלָה – אָסוּר לִזְרֹעַ בַּקְּטַנָּה. וְאִם זָרַע – הַזְּרָעִים אֲסוּרִין וְהַגְּפָנִים מֻתָּרוֹת. הָיוּ גְּפָנִים בַּקְּטַנָּה – מֻתָּר לִזְרֹעַ בַּגְּדוֹלָה; הוֹאִיל וְיֵשׁ לַגְּדוֹלָה פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן – הֲרֵי הִיא מֻבְדֶּלֶת מִן הַקְּטַנָּה, וְאֵין הַקְּטַנָּה מֻבְדֶּלֶת מִן הַגְּדוֹלָה.
יט. חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלֹאָהּ לִגְדוֹלָה וכו'. שהדופן המשותפת לשתי החצרות נפרצה לגמרי, ונמצא שהחצר הקטנה פתוחה כולה לגדולה ונחשבת חלק ממנה, ואילו החצר הגדולה מובדלת מהקטנה במחיצה (ראה גם הלכות תפילה ח,ז, עירובין ג,כד). הַזְּרָעִים אֲסוּרִין. כדין זורע בכרם. וְהַגְּפָנִים מֻתָּרוֹת. שהן מובדלות מהזרע במחיצה. הָיוּ גְּפָנִים בַּקְּטַנָּה מֻתָּר לִזְרֹעַ בַּגְּדוֹלָה. שאין לגדולה דין כרם (ואף על פי שעל ידי זריעת הגדולה, יחול על הקטנה שם שדה, לא מצינו בתורה איסור שיהיו גפנים בשדה אלא רק איסור שיהיה זרע בכרם – תוס' עירובין צב,ב ד"ה גפנים). פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן. חלקי דופן משני צדדי הפרצה.
כ. חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּכֶּרֶם, עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה: אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד רֹאשׁוֹ – הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי הַכְּרָמִים, וּמֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַגְּפָנִים מְסַכְּכִין עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם לֹא הָיָה מְפֻלָּשׁ – הֲרֵי הוּא כַּגַּת שֶׁבְּאֶמְצַע הַכֶּרֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר, אָסוּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בַּקָּרַחַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
כ. מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד רֹאשׁוֹ. חוצה את כל הכרם. וּמֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ. שאינו חלק מהכרם, ואף אין צורך להרחיק מהגפנים, לפי שגובה החריץ דינו כמחיצה (ד"א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,יא. כַּגַּת. כמקום דריכת הענבים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בַּקָּרַחַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. כדלעיל הי"א.
כא. שְׁבִיל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים – הֲרֵי הוּא כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה – מַרְחִיק מִזֶּה אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִזֶּה אַרְבַּע אַמּוֹת, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר; וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן – לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
כא. הֲרֵי הוּא כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ. כמבואר לעיל הי"א.
כב. שׁוֹמֵרָה שֶׁבַּכֶּרֶם, אִם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה – מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּרֹאשָׁהּ יָרָק, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַשָּׂרִיגִים נוֹגְעִים בָּהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה יָרָק בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם מִלְּמַעְלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְרֻבַּעַת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַשּׁוֹמֵרָה עֲגֻלָּה – צְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹכָהּ חָלָל אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מֻפְלֶגֶת מִן הָאָרֶץ, וּצְרִיכָה עָפָר עַל רֹאשָׁהּ מִלְּמַעְלָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
כב. שׁוֹמֵרָה מבנה או תל מוגבה המשמש לישיבת שומר הכרם. מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּרֹאשָׁהּ יָרָק. מכיוון שנחשבת רשות בפני עצמה.
צְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹכָהּ חָלָל אַרְבָּעָה טְפָחִים. שקוטר השומרה יהיה מספיק גדול, כך שיהיה אפשר לרבע בתוכו שטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מֻפְלֶגֶת מִן הָאָרֶץ. ששומרה עגולה ניכרת כרשות עצמאית רק אם יש בה קוטר כזה. וּצְרִיכָה עָפָר עַל רֹאשָׁהּ מִלְּמַעְלָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בשומרה עגולה יש חומרה נוספת, שאין היתר לזרוע על הגג שלה אלא אם כן יש שם עפר בגובה שלושה טפחים ליניקת הזרעים.
כג. הַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם: אִם הָיָה יָתֵר מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ יָרָק; וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם, וְאֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ.
כג. הַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם. סככה שעושים לצמחים להגן עליהם מפני הגשם או השרב (יד"פ). אִם הָיָה יָתֵר מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וכן שלושה טפחים בדיוק (רדב"ז). זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ יָרָק. אף על פי שהסככה קטנה מאוד ואינה נחשבת רשות עצמאית לעניין זריעה על גבה, מכל מקום זורעים בתוכה כיוון שהירק מכוסה מכל צדדיו (יד"פ).
כד. גֶּפֶן יְחִידִית שֶׁהָיְתָה נְטוּעָה בְּתוֹךְ הַנֶּקַע אוֹ בְּתוֹךְ הֶחָרִיץ – מַרְחִיק מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ וְזוֹרֵעַ אֶת כָּל הֶחָרִיץ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַּמִּישׁוֹר. וְאִם הָיָה עָמֹק עֲשָׂרָה וְהָיָה רֹחַב שְׂפַת הֶחָרִיץ אַרְבָּעָה – אָסוּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק שִׁשָּׁה.
כד. הַנֶּקַע. גומה לקיבוץ המים (פה"מ כלאיים ה,ד). שְׂפַת הֶחָרִיץ. פתח החריץ בקרקע. אָסוּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק שִׁשָּׁה. מכיוון שחריץ בגודל כזה יש לו חשיבות עצמאית, ונראה כמקום שנעשה במיוחד עבור הגפן (ריק"ו, לבוש יו"ד רצו,נד, ערוה"ש שם סעיף עו).
כה. וְכֵן גֶּפֶן יְחִידִית שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה – לֹא יִזְרַע בְּכָל הַמְּחִצָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק שִׁשָּׁה. וְאִם הִרְחִיק שִׁשָּׁה וְזָרַע – לֹא קִדֵּשׁ. וְכַמָּה יַרְחִיק לְכַתְּחִלָּה וְיִזְרַע? אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע שְׁאָר הֶחָרִיץ אוֹ שְׁאָר הַמָּקוֹם הַמֻּקָּף גָּדֵר.
כה. לֹא יִזְרַע בְּכָל הַמְּחִצָּה. בכל השטח המגודר, והטעם כמובא בהלכה הקודמת. וְאִם הִרְחִיק שִׁשָּׁה וְזָרַע לֹא קִדֵּשׁ. מכיוון שמהתורה מספיק להרחיק שישה טפחים (ערוה"ש שם).

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות כלאיים

*ההרחקה מהגפן -המשך*

יש הבחנה בין הרחקה מכרם לבין הרחקה מגפנים בודדות וישנן סוגים של כרמים.
חילוקי הדינים:
🔹כרם -מרחיק 4 אמות וזורע בצדדים, כגון: 2 שורות במרחק סביר, 3 שורות, 2 על 2 ו-1 'זנב'.
🔹עץ יחיד -מספיקה הרחקת 6 טפחים, כגון: גפן יחידה, שורה אחת, שורות מרוחקות, כרם מעורבב לגמרי.
🔹באמצע או ליד הגדר -מרחיק וזורע, בתנאי שהקרחת גדולה (כמפורט בפרק).
🔹מחיצה -מבדילה, בתנאי שגדולה ואין הפרוץ מרובה על העומד.
🔹 חצר שנפרצה -קטנה בטלה לגדולה, ולא ההיפך.
🔹חריץ -זורע בו אם הוא גדול ומפולש.
🔹 בית בכרם – זורע בו, אם אינו קטן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלאים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם שורה אחת ורווח 4-8 בין הגפנים נחשבת לכרם ?

2.גפנים המפוזרות בשטח בית סאה נחשבות לכרם דל?

3.מחול הכרמים הוא ריקוד שהיו רוקדים בכרמים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן