א. כְּלֵי עוֹר – מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? הַתֻּרְמֵל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתָיו וְיִכְרֹת הַקּוֹפִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הָעוֹר וְיַעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתָיו. סְקֻרְטְיָה – מִשֶּׁיַּחֲסֹם וְיִכְרֹת וְיַעֲשֶׂה צִיצִיתָהּ. קְטָבֻלְיָה – מִשֶּׁיַּחֲסֹם וְיִכְרֹת. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַקּוֹפִים הַיּוֹצְאִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
הַתְּפִלִּין, מִשֶּׁיִּגְמֹר הַקְּצִיצָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן בָּהּ אֶת הָרְצוּעָה – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. עוֹר הָעֲרִיסָה שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ טִבּוּר – עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טִבּוּר.
הַסַּנְדָּל – מִשֶּׁיַּקְמִיעַ. הַמִּנְעָל – מִשֶּׁיִּגֹּב עַל הָאִמּוּם. וְאִם עָתִיד לְכַרְכֵּם וּלְשַׂרְטֵט – עַד שֶׁיְּכַרְכֵּם וְעַד שֶׁיְּשַׂרְטֵט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. עוֹר שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְפִיכָךְ, כַּף שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִין לוֹקְטֵי קוֹצִים עַל כַּפּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּם הַקּוֹץ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר פָּשׁוּט וְאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי.
וְכֵן הָעוֹר שֶׁמְּלַקְּטִין בּוֹ גֶּלְלֵי הַבָּקָר, וְעוֹר שֶׁחוֹסְמִין בּוֹ פִּי הַבְּהֵמָה, וְעוֹר שֶׁמַּשִּׁיבִין בּוֹ הַדְּבוֹרִים בְּעֵת שֶׁלּוֹקְחִין הַדְּבַשׁ, וְעוֹר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ אֶת הָרוּחַ מִפְּנֵי הַחֹם – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
ג. כָּל בֵּית הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל עוֹר – טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל קַיָּצִים; מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹג – טְמֵאָה. נִקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הָאוֹג – טְהוֹרָה.
ד. הָאַבְנֵט שֶׁל עוֹר, וְעוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְרִין הַקִּטְּעִין עַל אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלְגְּלוּ בָּהֶן עַל הַקַּרְקַע – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. וְכֵן עוֹרוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּמוֹ טַבָּעוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתָן הָאֻמָּנִין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כְּדֵי לְהַגְבִּיהַּ בִּגְדֵיהֶן מֵעַל יָדָם בִּשְׁעַת מְלָאכָה – מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי הָעוֹר הַפְּשׁוּטִין.
ה. עוֹר שֶׁתּוֹפְרִין מִמֶּנּוּ כִּסּוּי לַיָּד וְלַזְּרוֹעַ שֶׁל זוֹרֵי גְּרָנוֹת וְשֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי פִּשְׁתָּן – מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיָה שֶׁל צַבָּעִים וְשֶׁל נַפָּחִים – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל: כָּל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּהוּ קוֹץ וּכְדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז יָפֶה יָפֶה – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְהֶעָשׂוּי מִפְּנֵי הַזֵּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַדָּבָר שֶׁמִּתְעַסֵּק בּוֹ בְּזֵעַת יָדוֹ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ו. כַּמָּה שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי הָעוֹר וְיִטְהַר? הַחֵמֶת – מִשֶּׁתִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא פַּקְעָיוֹת שֶׁל שְׁתִי. אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל שֶׁל שְׁתִי, הוֹאִיל וּמְקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁתִּנָּקֵב רֻבָּהּ.
ז. הַתֻּרְמֵל שֶׁנִּפְחַת הַכִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ – עֲדַיִן הַתֻּרְמֵל מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.
ח. הַחֵמֶת שֶׁהַבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחֲתוּ – טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן.
ט. כְּלִי עוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוּלָאוֹת וּשְׁנָצוֹת, כְּגוֹן סַנְדָּל עִמְקִי וְכִיס שֶׁל שְׁנָצוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין אֵין עֲלֵיהֶן צוּרַת כְּלִי – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין, הוֹאִיל וְהַהֶדְיוֹט יָכוֹל בִּמְהֵרָה לְהַכְנִיס הַשְּׁנָצוֹת בַּלּוּלָאוֹת וְיַחֲזֹר כְּלִי קִבּוּל כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נִטְמְאוּ וְהֵסִיר הַשְּׁנָצוֹת מֵהֶן וְנִפְסְדָה צוּרָתָן – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחֲזִירָן שֶׁלֹּא בְּאֻמָּן.
י. כִּיס שֶׁל שְׁנָצוֹת שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנָצָיו – עֲדַיִן הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל. נִפְשַׁט וְחָזַר עוֹר פָּשׁוּט – טָהוֹר. טָלָה עָלָיו אֶת הַמַּטְלִית מִלְּמַטָּן – מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּשׁוּט, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עָלָיו צוּרַת כְּלִי.
יא. עוֹר שֶׁכָּרַךְ בּוֹ אֶת הַקָּמֵעַ – מְקַבֵּל טֻמְאָה. פְּשָׁטוֹ – טָהוֹר. חָזַר וְכָרַךְ בּוֹ – מְקַבֵּל טֻמְאָה. מִתְטַמֵּא וּמִטַּהֵר אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּיּוֹם. וְעוֹר שֶׁכָּתַב עָלָיו הַקָּמֵעַ – טָהוֹר. וְאִם כָּרַת מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָה לְתַכְשִׁיט – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
יב. הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – אַרְבָּעָה כֵּלִים הִיא. הֲרֵי שֶׁנִּטְמֵאת בְּמֵת וְהִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר הַשְּׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ, וְאִם הִתִּיר אַף הַשְּׁלִישִׁית וְתִקְּנָהּ. הִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ – נַעֲשָׂת כֻּלָּהּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, שֶׁהֲרֵי הִתִּיר כָּל אַחַת וְאַחַת וְחָזַר וְתִקְּנָהּ כֻּלָּהּ, וּכְאִלּוּ זוֹ תְּפִלִּין אַחֲרוֹנוֹת שֶׁנָּגְעוּ בָּרִאשׁוֹנוֹת.
חָזַר וְהִתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה פַּעַם שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי הִיא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית. חָזַר וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי כֻּלָּהּ טְהוֹרָה, שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כֵּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְכֵן סַנְדָּל שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וְנִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי הוּא מִדְרָס כְּשֶׁהָיָה. נִפְסְקָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ – טָהַר מִן הַמִּדְרָס, שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ לוֹ אָזְנַיִם חֲדָשׁוֹת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁנִּפְסַק עֲקֵבוֹ, אוֹ נִטַּל חָטְמוֹ, אוֹ נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם – טָהוֹר.
יג. מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת, אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל רֹב הָרֶגֶל – טָהוֹר.
יד. תְּפִלִּין שֶׁנִּטְמֵאת, מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָהּ? שֶׁל יָד – מִשֶּׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת; וְשֶׁל רֹאשׁ – מִשֶּׁיַּתִּיר מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת וּבֵין קְצִיצָה לַחֲבֶרְתָּהּ.
טו. הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ: הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – טָמֵא; וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן – טָהוֹר. הָאִכּוּף שֶׁנִּקְרַע – הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ, וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ כְּגוּף אֶחָד.
מִשֶּׁיִּגְמֹר הַקְּצִיצָה. ריבוע התפילין. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן בָּהּ אֶת הָרְצוּעָה הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שהקציצה היא כבר כלי גמור, והרצועה נצרכת לשם המצווה ולא לשם גמר מלאכת הכלי (ח"ד כלים ב"ב ד,א). עוֹר הָעֲרִיסָה. עור שנותנים בעריסה של תינוק כדי שלא ילכלך את המצעים. שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ טִבּוּר. לחבר אליו כדור קטן שישחק בו התינוק (ביאור הגר"א לתוספתא כלים ב"מ ו,א).
הַסַּנְדָּל מִשֶּׁיַּקְמִיעַ. משיקשור את רצועות הסנדל (ח"ד כלים ב"מ ו,א). הַמִּנְעָל מִשֶּׁיִּגֹּב עַל הָאִמּוּם. האימום הוא דפוס מעץ או מעור בצורת כף רגל, ודרך הכנת המנעל היא ששורים את העור במים כדי שיהיה נוח לעיבוד ואז מכינים את המנעל על גבי האימום ומשאירים אותו עליו לייבוש, ומשעה שהמנעל יבש נגמרה מלאכתו והוא מקבל טומאה. וְאִם עָתִיד לְכַרְכֵּם וּלְשַׂרְטֵט. לצבוע את הנעל או לשרטט עליה עיטורים. עַד שֶׁיְּכַרְכֵּם וְעַד שֶׁיְּשַׂרְטֵט. שפעולות אלו הן חלק ממלאכת עשיית הנעל.