פרק ז', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּלֵי עוֹר – מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? הַתֻּרְמֵל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתָיו וְיִכְרֹת הַקּוֹפִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הָעוֹר וְיַעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתָיו. סְקֻרְטְיָה – מִשֶּׁיַּחֲסֹם וְיִכְרֹת וְיַעֲשֶׂה צִיצִיתָהּ. קְטָבֻלְיָה – מִשֶּׁיַּחֲסֹם וְיִכְרֹת. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר – מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתֵיהֶן וְיִכְרֹת הַקּוֹפִים הַיּוֹצְאִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
הַתְּפִלִּין, מִשֶּׁיִּגְמֹר הַקְּצִיצָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן בָּהּ אֶת הָרְצוּעָה – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. עוֹר הָעֲרִיסָה שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ טִבּוּר – עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טִבּוּר.
הַסַּנְדָּל – מִשֶּׁיַּקְמִיעַ. הַמִּנְעָל – מִשֶּׁיִּגֹּב עַל הָאִמּוּם. וְאִם עָתִיד לְכַרְכֵּם וּלְשַׂרְטֵט – עַד שֶׁיְּכַרְכֵּם וְעַד שֶׁיְּשַׂרְטֵט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א. הַתֻּרְמֵל. תרמיל, תיק עור. מִשֶּׁיַּחֲסֹם שִׂפְתוֹתָיו. שיקפל את קצה התרמיל ויתפור אותו. וְיִכְרֹת הַקּוֹפִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹצְאִין עַל גַּב הָעוֹר. יחתוך את הבליטות הקטנות היוצאות מהשפה. קִיחוֹתָיו. שרוכי העור המשמשים לסגירת הכלי. סְקֻרְטְיָה. שטיח של עור המשמש כמפה לאכילה. וְיַעֲשֶׂה צִיצִיתָהּ. עיגול של עור ובו עיטורים שתופרים באמצע השטיח לשם נוי. קְטָבֻלְיָה. שטיח עור שפורסים על המיטה.
מִשֶּׁיִּגְמֹר הַקְּצִיצָה. ריבוע התפילין. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן בָּהּ אֶת הָרְצוּעָה הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שהקציצה היא כבר כלי גמור, והרצועה נצרכת לשם המצווה ולא לשם גמר מלאכת הכלי (ח"ד כלים ב"ב ד,א). עוֹר הָעֲרִיסָה. עור שנותנים בעריסה של תינוק כדי שלא ילכלך את המצעים. שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ טִבּוּר. לחבר אליו כדור קטן שישחק בו התינוק (ביאור הגר"א לתוספתא כלים ב"מ ו,א).
הַסַּנְדָּל מִשֶּׁיַּקְמִיעַ. משיקשור את רצועות הסנדל (ח"ד כלים ב"מ ו,א). הַמִּנְעָל מִשֶּׁיִּגֹּב עַל הָאִמּוּם. האימום הוא דפוס מעץ או מעור בצורת כף רגל, ודרך הכנת המנעל היא ששורים את העור במים כדי שיהיה נוח לעיבוד ואז מכינים את המנעל על גבי האימום ומשאירים אותו עליו לייבוש, ומשעה שהמנעל יבש נגמרה מלאכתו והוא מקבל טומאה. וְאִם עָתִיד לְכַרְכֵּם וּלְשַׂרְטֵט. לצבוע את הנעל או לשרטט עליה עיטורים. עַד שֶׁיְּכַרְכֵּם וְעַד שֶׁיְּשַׂרְטֵט. שפעולות אלו הן חלק ממלאכת עשיית הנעל.
ב. עוֹר שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְפִיכָךְ, כַּף שֶׁל עוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִין לוֹקְטֵי קוֹצִים עַל כַּפּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּם הַקּוֹץ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר פָּשׁוּט וְאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי.
וְכֵן הָעוֹר שֶׁמְּלַקְּטִין בּוֹ גֶּלְלֵי הַבָּקָר, וְעוֹר שֶׁחוֹסְמִין בּוֹ פִּי הַבְּהֵמָה, וְעוֹר שֶׁמַּשִּׁיבִין בּוֹ הַדְּבוֹרִים בְּעֵת שֶׁלּוֹקְחִין הַדְּבַשׁ, וְעוֹר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ אֶת הָרוּחַ מִפְּנֵי הַחֹם – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
ב. עוֹר שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי. חתיכת עור חסרת צורה, שלא נחתכה לפי מידה לשם מלאכה (ראה לקמן כג,ג).
וְכֵן הָעוֹר שֶׁמְּלַקְּטִין בּוֹ גֶּלְלֵי הַבָּקָר. עור שמשמש לצורך ליקוט גללי הבהמה, או שקושרים לבהמה מאחוריה כדי שלא יפלו הגללים על התבואה (ראה פה"מ ותפא"י כלים טז,ז). וְעוֹר שֶׁחוֹסְמִין בּוֹ פִּי הַבְּהֵמָה. שקושרים על פיה שלא תאכל מן התבואה. וְעוֹר שֶׁמַּשִּׁיבִין בּוֹ הַדְּבוֹרִים בְּעֵת שֶׁלּוֹקְחִין הַדְּבַשׁ. שמבעירים עליו אש כדי שהעשן יבריח את הדבורים. וְעוֹר שֶׁמְּנִיפִין בּוֹ אֶת הָרוּחַ מִפְּנֵי הַחֹם. מניפה.
ג. כָּל בֵּית הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל עוֹר – טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל קַיָּצִים; מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹג – טְמֵאָה. נִקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הָאוֹג – טְהוֹרָה.
ג. כָּל בֵּית הָאֶצְבָּעוֹת. עור שמכניסים בו את האצבעות, ופתוח משני צדדיו ואין לו בית קיבול (תפא"י כלים כו,ג). חוּץ מִשֶּׁל קַיָּצִים. מלקטי פירות לייבוש. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הָאוֹג טְמֵאָה. האוג הוא שיח בר שצומחים עליו אשכולות של פירות אדומים קטנים (סוּמק). ודרך לוקטי הפירות שכשמוצאים פירות אוג שמים אותם בתוך עור בית האצבעות (ר"ש ותפא"י שם). אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הָאוֹג. ייתכן שהכוונה לרוב הפירות שיש באשכול ממוצע של אוג.
ד. הָאַבְנֵט שֶׁל עוֹר, וְעוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְרִין הַקִּטְּעִין עַל אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלְגְּלוּ בָּהֶן עַל הַקַּרְקַע – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי צוּרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. וְכֵן עוֹרוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּמוֹ טַבָּעוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין אוֹתָן הָאֻמָּנִין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כְּדֵי לְהַגְבִּיהַּ בִּגְדֵיהֶן מֵעַל יָדָם בִּשְׁעַת מְלָאכָה – מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי הָעוֹר הַפְּשׁוּטִין.
ד. הָאַבְנֵט שֶׁל עוֹר. חגורה העשויה מעור. וְעוֹרוֹת שֶׁתּוֹפְרִין הַקִּטְּעִין עַל אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶן. עורות שקטועי רגליים תופרים על ברכיהם כדי ללכת עליהם. וְכֵן עוֹרוֹת הָעֲשׂוּיוֹת כְּמוֹ טַבָּעוֹת וכו'. האומנים מפשילים את בגדיהם בזמן המלאכה ומלבישים על ידיהם טבעות מעור המונעות מהבגד ליפול בחזרה. מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי הָעוֹר הַפְּשׁוּטִין. שטומאתם מדברי סופרים (לעיל א,י).
ה. עוֹר שֶׁתּוֹפְרִין מִמֶּנּוּ כִּסּוּי לַיָּד וְלַזְּרוֹעַ שֶׁל זוֹרֵי גְּרָנוֹת וְשֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים וְשֶׁל עוֹשֵׂי פִּשְׁתָּן – מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיָה שֶׁל צַבָּעִים וְשֶׁל נַפָּחִים – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. זֶה הַכְּלָל: כָּל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּהוּ קוֹץ וּכְדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז יָפֶה יָפֶה – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְהֶעָשׂוּי מִפְּנֵי הַזֵּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַדָּבָר שֶׁמִּתְעַסֵּק בּוֹ בְּזֵעַת יָדוֹ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ה. זוֹרֵי גְּרָנוֹת. הזורים את התבואה בגורן ומשתמשים בעור כדי לאחוז היטב את המזרה. וְשֶׁל הוֹלְכֵי דְּרָכִים. שאוחזים במקל או מגנים על ידיהם מהקוצים (תוי"ט כלים טז,ו). וְשֶׁל עוֹשֵׂי פִּשְׁתָּן. שמנערים את הפשתן ומגנים על ידיהם שלא ייפגעו מהקוצים והקיסמים המעורבים בפשתן. וְאִם הָיָה שֶׁל צַבָּעִים וְשֶׁל נַפָּחִים. שמשתמשים בעור כדי למנוע מזיעת הידיים לפגום בכלי שהם עושים בו מלאכה. כָּל הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכֵּהוּ קוֹץ וּכְדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז יָפֶה יָפֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. שאם מטרת העור היא להגן על היד הוא ככלי קיבול העשוי לקבל את היד. וְהֶעָשׂוּי מִפְּנֵי הַזֵּעָה… הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שאם מטרת העור היא להגן מפני הזיעה אין הוא עשוי לקבלה של היד.
ו. כַּמָּה שִׁעוּר הַנֶּקֶב שֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי הָעוֹר וְיִטְהַר? הַחֵמֶת – מִשֶּׁתִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא פַּקְעָיוֹת שֶׁל שְׁתִי. אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל שֶׁל שְׁתִי, הוֹאִיל וּמְקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁתִּנָּקֵב רֻבָּהּ.
ו. הַחֵמֶת. נאד עור המשמש בדרך כלל לנוזלים. מִשֶּׁתִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא פַּקְעָיוֹת שֶׁל שְׁתִי. כדורים של חוטי שתי מגולגלים. חוטי השתי דקים מחוטי הערב, ולכן כשמגלגלים חוט ערב וחוט שתי באורך זהה – הכדור שנוצר מחוט השתי קטן יותר. אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל שֶׁל שְׁתִי. אם החמת נעשתה מתחילה באופן שאינה יכולה לקבל פקעיות של שתי. הוֹאִיל וּמְקַבֶּלֶת שֶׁל עֵרֶב מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. מפני שראויה לקבל פקעיות של ערב היא נחשבת ככלי ומקבלת טומאה. עַד שֶׁתִּנָּקֵב רֻבָּהּ. כיוון שמתחילה נעשתה עם נקבים גדולים אינה נטהרת כאשר הנקב מתרחב ואינו מקבל פקעיות של ערב, אלא רק כשתינקב רובה (ח"ד כלים ב"מ ו,ו, סד"ט כלים קנט,ב).
ז. הַתֻּרְמֵל שֶׁנִּפְחַת הַכִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ – עֲדַיִן הַתֻּרְמֵל מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.
ז. הַתֻּרְמֵל. ילקוט עור שיש לו תא פנימי להנחת חפצים קטנים. שֶׁנִּפְחַת הַכִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ. שנקרע התא הפנימי. עֲדַיִן הַתֻּרְמֵל מְקַבֵּל טֻמְאָה. שעדיין הוא שלם ויכול להניח בו חפצים שונים. וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ. אם נגעה טומאה בכיס שנפחת לא נטמא התורמל, ואם נטמא התורמל הנוגע בכיס אינו נטמא.
ח. הַחֵמֶת שֶׁהַבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ, וְנִפְחֲתוּ – טְהוֹרוֹת, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן.
ח. הַחֵמֶת שֶׁהַבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ. חמת העשויה מעור של בעל חיים שלם שכאשר מפשיטים את עורו נעשה ממקום הביצים כעין שני כיסים קטנים הבולטים מתוך החמת. וְנִפְחֲתוּ. ניקבו. טְהוֹרוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן. אף שיכול לקשור את פי החמת ולמלא אותה דרך הביצים, הביצים טהורות. מפני שכאשר ממלאים את החמת מצד פיה הביצים אינן מקבלות את המשקה.
ט. כְּלִי עוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוּלָאוֹת וּשְׁנָצוֹת, כְּגוֹן סַנְדָּל עִמְקִי וְכִיס שֶׁל שְׁנָצוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין אֵין עֲלֵיהֶן צוּרַת כְּלִי – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין, הוֹאִיל וְהַהֶדְיוֹט יָכוֹל בִּמְהֵרָה לְהַכְנִיס הַשְּׁנָצוֹת בַּלּוּלָאוֹת וְיַחֲזֹר כְּלִי קִבּוּל כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם נִטְמְאוּ וְהֵסִיר הַשְּׁנָצוֹת מֵהֶן וְנִפְסְדָה צוּרָתָן – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחֲזִירָן שֶׁלֹּא בְּאֻמָּן.
ט. וּשְׁנָצוֹת. רצועות או שרוכים הנכנסים בלולאות. סַנְדָּל עִמְקִי. סנדל שהולכים בו בעמקים ובמישורים והוא עשוי מרצועות שמהדקים אותן על הרגל. וְכִיס שֶׁל שְׁנָצוֹת. כיס (ארנק) שיש לו לולאות שבהן מכניסים שרוכים וקושרים את הכיס. וצורת הכיס נוצרת מהידוק השרוכים ולא מתפירה ולכן כאשר מוציאים את השרוכים העור חוזר לצורתו השטוחה. הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּשֶׁהֵן מֻתָּרִין… וְכֵן אִם נִטְמְאוּ וְהֵסִיר הַשְּׁנָצוֹת מֵהֶן וְנִפְסְדָה צוּרָתָן הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים. המפרשים התקשו בהלכה זו מפני שלא ברור מה החילוק בין המקרה הראשון שבו מקבלים טומאה כשהם מותרים לבין המקרה השני שבו הם טהורים. יש שפירשו שבתחילת ההלכה מדובר על מצב שבו השרוכים אינם מהודקים אך הם עדיין נתונים בתוך הלולאות, ובסוף מדובר על מקרה שבו השרוכים הוצאו לגמרי ואז הכלי טהור (קרית ספר, מים טהורים כלים כו,א, ח"ד כלים ב"מ א,ז). ויש שפירשו שברישא מדובר שהשרוכים נשמטו מאליהם ובסיפא מדובר שהאדם הוציא את השרוכים בכוונה מהכיס ובכך הראה שהוא מבטלו מלהיות כלי (ערוה"ש קצו,יז, משנה אחרונה כלים כו,א). ויש שפירשו באופנים נוספים (סד"ט, כלים רל,א, חזו"א כלים ל,ד).
י. כִּיס שֶׁל שְׁנָצוֹת שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנָצָיו – עֲדַיִן הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַבֵּל. נִפְשַׁט וְחָזַר עוֹר פָּשׁוּט – טָהוֹר. טָלָה עָלָיו אֶת הַמַּטְלִית מִלְּמַטָּן – מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּשׁוּט, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עָלָיו צוּרַת כְּלִי.
י. כִּיס שֶׁל שְׁנָצוֹת שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנָצָיו וכו'. נראה שמקרה זה מסייג את ההלכה הקודמת שכאשר העור לא נפשט כשהוסרו ממנו השרוכים אלא נשארה לו צורה של כלי קיבול הוא מקבל עדיין טומאה (מים טהורים כלים כו,א). נִפְשַׁט וְחָזַר עוֹר פָּשׁוּט טָהוֹר. כמבואר בהלכה הקודמת. טָלָה עָלָיו אֶת הַמַּטְלִית מִלְּמַטָּן. תפר לו חתיכת בד כדי שתשמש בטנה לכלי. מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּשׁוּט שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עָלָיו צוּרַת כְּלִי. שהבד התפור מראה שאין זה עור סתם אלא עור שתוקן לשם כלי.
יא. עוֹר שֶׁכָּרַךְ בּוֹ אֶת הַקָּמֵעַ – מְקַבֵּל טֻמְאָה. פְּשָׁטוֹ – טָהוֹר. חָזַר וְכָרַךְ בּוֹ – מְקַבֵּל טֻמְאָה. מִתְטַמֵּא וּמִטַּהֵר אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּיּוֹם. וְעוֹר שֶׁכָּתַב עָלָיו הַקָּמֵעַ – טָהוֹר. וְאִם כָּרַת מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָה לְתַכְשִׁיט – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
יא. וְעוֹר שֶׁכָּתַב עָלָיו הַקָּמֵעַ טָהוֹר. שאינו נחשב כלי. וְאִם כָּרַת מִמֶּנּוּ וְעָשָׂה חֻלְיָה לְתַכְשִׁיט מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. אף שהוא מפשוטי כלי עור גזרו עליו חכמים טומאה משום תכשיט (ח"ד כלים ב"מ א,יד).
יב. הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – אַרְבָּעָה כֵּלִים הִיא. הֲרֵי שֶׁנִּטְמֵאת בְּמֵת וְהִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר הַשְּׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ, וְאִם הִתִּיר אַף הַשְּׁלִישִׁית וְתִקְּנָהּ. הִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ – נַעֲשָׂת כֻּלָּהּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, שֶׁהֲרֵי הִתִּיר כָּל אַחַת וְאַחַת וְחָזַר וְתִקְּנָהּ כֻּלָּהּ, וּכְאִלּוּ זוֹ תְּפִלִּין אַחֲרוֹנוֹת שֶׁנָּגְעוּ בָּרִאשׁוֹנוֹת.
חָזַר וְהִתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה פַּעַם שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי הִיא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. וְכֵן אִם הִתִּיר אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית. חָזַר וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי כֻּלָּהּ טְהוֹרָה, שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כֵּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וְכֵן סַנְדָּל שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס, וְנִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו וְתִקְּנָהּ – הֲרֵי הוּא מִדְרָס כְּשֶׁהָיָה. נִפְסְקָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ – טָהַר מִן הַמִּדְרָס, שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ לוֹ אָזְנַיִם חֲדָשׁוֹת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁנִּפְסַק עֲקֵבוֹ, אוֹ נִטַּל חָטְמוֹ, אוֹ נֶחֱלַק לִשְׁנַיִם – טָהוֹר.

יב. הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים הִיא. יש בה ארבעה בתים הנקראים קציצות. וְהִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ הֲרֵי הִיא אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה. התפילין אינן נחשבות ככלי חדש שהרי נשארו בהן חלק מהבתים הראשונים שטמאים באב הטומאה, ולכן התפילין כולן וכל הבתים שבהן טמאים בדרגה של אב הטומאה. הִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ נַעֲשָׂת כֻּלָּהּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה וכו'. כיוון שכל הבתים פורקו והוחזרו התפילין נחשבות ככלי חדש שנגע בתפילין הישנות שהיו אב הטומאה ולכן טומאתם היא בדרגה של ראשון לטומאה.

חָזַר וְהִתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה פַּעַם שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ. לאחר שפירק והחזיר את כל הבתים, פירק עוד פעם את הבית הראשון מן התפילין ותקנו בחזרה. הֲרֵי הִיא רִאשׁוֹן כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. התפילין עודן בדרגה של ראשון לטומאה מפני שהבתים שלא הוחלפו עדיין טמאים. חָזַר וְהִתִּיר אַף הָרְבִיעִית וְתִקְּנָהּ הֲרֵי כֻּלָּהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כֵּלִים. שעכשיו הוחלפו כל הבתים וכאילו נעשו תפילין חדשות שנגעו בתפילין הישנות. ואותה הנגיעה אינה מטמאת כלל מפני שאין ראשון לטומאה מטמא כלים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת מת ה,ז-ח.
וְכֵן סַנְדָּל שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס. שדרך עליו הזב והוא אב הטומאה. וְנִפְסְקָה. נחתכה. אַחַת מֵאָזְנָיו. החורים שמכניסים בהם את הרצועות לקשור את הסנדל לרגל, והסנדל אינו נטהר כל עוד יש לו אוזן אחת מחוברת. אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. כאילו נגע במדרס, ונעשה ראשון לטומאה. לֹא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּפְסְקָה הַשְּׁנִיָּה… טָהוֹר. שאז טהור הסנדל לגמרי, ואם יתקן אותו הרי הוא ככלי חדש לגמרי שלא נגע בסנדל הישן. אוֹ שֶׁנִּפְסַק עֲקֵבוֹ. הרצועה המחזיקה את העקב. אוֹ נִטַּל חָטְמוֹ. הרצועה המחזיקה את קדמת כף הרגל.

יג. מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת, אִם אֵינוֹ מְקַבֵּל רֹב הָרֶגֶל – טָהוֹר.
יג. מִנְעָל שֶׁנִּפְחַת וכו' המנעל אינו פתוח מלמעלה כמו הסנדל, וייעודו הוא לכסות את הרגל. לכן אם נפחת ואינו מכסה את רובה, טהור (סד"ט כלים רלג,א).
יד. תְּפִלִּין שֶׁנִּטְמֵאת, מֵאֵימָתַי טָהֳרָתָהּ? שֶׁל יָד – מִשֶּׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת; וְשֶׁל רֹאשׁ – מִשֶּׁיַּתִּיר מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת וּבֵין קְצִיצָה לַחֲבֶרְתָּהּ.
יד. שֶׁל יָד. העשויה מבית אחד מרובע. מִשֶּׁיַּתִּיר אוֹתָהּ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת. יחתוך את בית התפילין במקום החיבור לתיתורא (הריבוע התחתון הרחב) משלושה צדדים. וְשֶׁל רֹאשׁ. שבנויות מארבע בתים, ונמצא שכל בית מחובר הן לתיתורא והן לבית שצמוד לו.
טו. הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ: הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – טָמֵא; וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן – טָהוֹר. הָאִכּוּף שֶׁנִּקְרַע – הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ – טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ, וְנַעֲשָׂה כֻּלּוֹ כְּגוּף אֶחָד.
טו. וְהָאִמּוּם. ראה לעיל ה"א. האימום שעליו מדובר כאן עשוי מעור שבתוכו מילוי. שֶׁנִּקְרְעוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ. ומדובר שהתפר שסגר את פתח המילוי נקרע, ומשום שבית הקיבול עדיין שלם נשארים בטומאתם (תפא"י כלים כג,א). וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר. שהמילוי אינו חלק מהכלי ולא נטמא עמו. הָאִכּוּף. אוכף לרכיבה, ותופרים אותו מצד לצד כך שחוט התפירה מחבר את הבדים הממלאים את האוכף.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות *כלים*
*כלי עור*
​כלי מעור מקבל טומאה רק אם נגמרה כל הכנתו, ויש בו בית קיבול או צורת כלי. ואם נקרע באופן שמפריע לתפקודו – נטהר.

​מעניין 🗯
פירוש המילה "קמיע" הוא מהשורש הארמי ק־מ־ע, לקשור​.
לכן הרמב"ם אומר כך: *הסנדל -משיקמיע* (הלכה א) הכווונה משיקשור את רצוער הסנדל​ ולכן המילה קמיע (של סגולות) נקראית כך -על זה שהיא קשורה

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.התפילין מקבלות טומאה מהכנסת הפרשיות?

2.תפילין של ראש נחשבות ל-4 כלים שונים?

3.כדי לטהר תפילין של יד פותחים אותן לגמרי?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן