[א] חֲמִשָּׁה עָשָׂר מְמֻנִּים הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְכֵן מְמַנִּין לְעוֹלָם עַל כָּל דָּבָר מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר דָּבָר אֵלּוּ מְמֻנֶּה אֶחָד, וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד עַל הַזְּמַנִּים, שֵׁנִי עַל נְעִילַת שְׁעָרִים, שְׁלִישִׁי עַל הַשּׁוֹמְרִים, רְבִיעִי עַל הַמְשׁוֹרְרִים, חֲמִישִׁי עַל הַצִּלְצָל עִם שְׁאָר כְּלֵי שִׁיר, שִׁשִּׁי עַל הַפְּיָסוֹת, שְׁבִיעִי עַל הַקִּנִּים, שְׁמִינִי עַל הַחוֹתָמוֹת, תְּשִׁיעִי עַל הַנְּסָכִים, עֲשִׂירִי עַל הַחוֹלִים, אַחַד עָשָׂר עַל הַמַּיִם, שְׁנֵים עָשָׂר עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל מַעֲשֵׂה הַפָּרוֹכוֹת, חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַל מַעֲשֵׂה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה.

א. וְכֵן מְמַנִּין לְעוֹלָם. תמיד יש למנות ממונים לחמישה עשר התפקידים הללו במקדש (ראה פה"מ שקלים ה,א).

[ב] כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּמֻנִּים אֵלּוּ – תַּחַת יָדוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה כְּדֵי לְהָכִין הַמְּלָאכָה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלֶיהָ. זֶה שֶׁעַל הַזְּמַנִּים הוּא מְשַׁמֵּר אֶת הַזְּמַנִּים, הוּא וַאֲנָשָׁיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עֵת הַקָּרְבָּן, מַכְרִיז הוּא אוֹ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו בִּרְשׁוּתוֹ, וְאוֹמֵר: 'עִמְדוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָה וּלְוִיִּם לַדּוּכָן וְיִשְׂרָאֵל לַמַּעֲמָד', וְכֵיוָן שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלוֹ, יָבֹא כָּל אֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ.

ב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עֵת הַקָּרְבָּן. קרבן התמיד, קרוב לעלות השחר.

[ג] זֶה שֶׁעַל נְעִילַת הַשְּׁעָרִים – עַל פִּיו נוֹעֲלִין וְעַל פִּיו פּוֹתְחִין. וְאֵין הַתּוֹקְעִים תּוֹקְעִים בְּכָל יוֹם לִפְתִיחַת הַשְּׁעָרִים אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ. וּבְכָל יוֹם תּוֹקְעִין בַּמִּקְדָּשׁ שָׁלֹשׁ תְּקִיעוֹת לִפְתִיחַת שְׁעָרִים: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה.

ג. עַל פִּיו נוֹעֲלִין. את שערי המקדש בשקיעת החמה. תְּקִיעוֹת לִפְתִיחַת שְׁעָרִים. בזמן שפתחו את השערים.

[ד] זֶה שֶׁעַל הַשּׁוֹמְרִים הוּא אִישׁ הַר הַבַּיִת שֶׁמְּסַבֵּב עַל הַלְוִיִּם בְּכָל לַיְלָה, וְכָל מִי שֶׁיָּשֵׁן עַל מִשְׁמָרוֹ – מַלְקֶה אוֹתוֹ בְּמַקְלוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת כְּסוּתוֹ.

ד. הוּא אִישׁ הַר הַבַּיִת וכו'. ראה גם הלכות בית הבחירה ח,י.

[ה] זֶה שֶׁעַל הַמְשׁוֹרְרִים הוּא בּוֹרֵר בְּכָל יוֹם הַמְשׁוֹרְרִים שֶׁעוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן לוֹמַר שִׁירָה בַּפֶּה, וְעַל פִּיו תּוֹקְעִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת.
אֵין פּוֹחֲתִין בַּמִּקְדָּשׁ מֵאַחַת וְעֶשְׂרִים תְּקִיעָה בְּכָל יוֹם: שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, מוֹסִיפִין תֵּשַׁע עַל קָרְבַּן מוּסָף. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ יוֹם טוֹב לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁחָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה מוּסָפִין – אֵין תּוֹקְעִין לְכָל מוּסָף וּמוּסָף בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא תּוֹקְעִין תֵּשַׁע בִּלְבַד לְכָל הַמּוּסָפִין.

ה. הַמְשׁוֹרְרִים שֶׁעוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן לוֹמַר שִׁירָה בַּפֶּה. לפחות שנים עשר לוויים (לעיל ג,ג). תּוֹקְעִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת. שני כהנים, בחצוצרות, בזמן ניסוך היין בכל פרק ופרק מהשירה (הלכות תמידין ומוספין ו,ו-ז; וראה לעיל ג,ה).
מֵאַחַת וְעֶשְׂרִים תְּקִיעָה. שבע פעמים 'תקיעה', 'תרועה', 'תקיעה'. שֶׁחָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. שאז יש ביום זה מוספי שבת ומוספי ראש חודש (תשרי) וגם מוספי ראש השנה.

[ו] בְּעֶרֶב שַׁבָּת מוֹסִיפִין שֵׁשׁ: שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. וּבָרֶגֶל מוֹסִיפִין שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שַׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְהוּא שַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים, וְשָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן? לְפִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים.
וְכֵן תּוֹקְעִין שָׁלֹשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בֶּחָג. וְאֵין תּוֹקְעִין לְמִלּוּי הַמַּיִם בְּשַׁבָּת. וְתוֹקְעִין שָׁלֹשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַסְּכִין הַמַּיִם. וְכָל הַתּוֹקְעִין שֶׁתּוֹקְעִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת – מִתַּחַת יַד זֶה שֶׁעַל הַמְשׁוֹרְרִים וּבִרְשׁוּתוֹ. וְכָל אֵלּוּ הַתְּקִיעוֹת בַּחֲצוֹצְרוֹת הֵן.

ו. שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. היו תוקעים את התקיעות הללו בשלושה זמנים שונים, הראשונה במנחה כדי שהעסוקים במלאכה מחוץ לעיר יחזרו לעיר. השנייה מאוחר יותר לציין את שעת סגירת החנויות. השלישית סמוך לשקיעה ולאחריה שבתו כולם ממלאכה (הלכות שבת ה,יט-כ). וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. שלוש תקיעות אלו היו תוקעים עם כניסת שבת ממש (שם).
לְמִלּוּי הַמַּיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בֶּחָג. בחג הסוכות היו מנסכים מים על המזבח. את המים היו ממלאים ממעיין השילוח. כשחזרו השואבים מהשילוח היו תוקעים שלוש תקיעות (הלכות תמידין ומוספין י,ו-ז). וְאֵין תּוֹקְעִין לְמִלּוּי הַמַּיִם בְּשַׁבָּת. מכיוון שהיו ממלאים את המים מן השילוח בערב שבת ומניחים אותם במקדש עד למחרת (שם י,ט).

[ז] זֶה שֶׁעַל הַצִּלְצָל הוּא הַמַּעֲמִיד כָּל הַמְשׁוֹרְרִים עַל פִּי כְּלֵי הַשִּׁיר שֶׁסּוֹעֲדִין אֶת הַלְוִיִּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ז. הַמְשׁוֹרְרִים עַל פִּי כְּלֵי הַשִּׁיר שֶׁסּוֹעֲדִין אֶת הַלְוִיִּם. האנשים שליוו את שירת הלוויים בכלי נגינה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,ג-ד.

[ח] זֶה שֶׁעַל הַפְּיָסוֹת הוּא מֵפִיס בֵּין הַכֹּהֲנִים בְּכָל יוֹם עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּל אִישׁ וָאִישׁ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ שֶׁזָּכָה בָּהּ בַּפַּיִס. וְאַרְבָּעָה פְּעָמִים הָיוּ מְפִיסִין בְּכָל יוֹם, וּבְהִלְכוֹת תְּמִידִין אֲבָאֵר כֵּיצַד הָיוּ מְפִיסִין.

ח. מֵפִיס. מגריל. וְאַרְבָּעָה פְּעָמִים הָיוּ מְפִיסִין בְּכָל יוֹם. לכל העבודות הקבועות במקדש. וּבְהִלְכוֹת תְּמִידִין. ד,א–ט.

[ט] הַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַקִּנִּים הוּא שֶׁפּוֹסְקִין עִמּוֹ שֶׁיִּמְכֹּר הַקִּנִּים לַקָּרְבָּנוֹת כָּךְ וְכָךְ בְּסֶלַע. וְכָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב תּוֹרִין אוֹ בְּנֵי יוֹנָה יָבִיא דְּמֵיהֶן לַמִּקְדָּשׁ, וְזֶה הַמְמֻנֶּה נוֹתֵן הַקִּנִּים לְבַעֲלֵי הַקָּרְבָּן, וְיַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הַגִּזְבָּרִין, וְנוֹתְנִין לוֹ.
מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹסְקִין עִמּוֹ הַשַּׁעַר, וְאִם הוּזְלוּ הַקִּנִּים מְסַפֵּק כַּשַּׁעַר הַזּוֹל, וְאִם הוּקְרוּ מְסַפֵּק כְּמוֹ שֶׁפָּסְקוּ עִמּוֹ, שֶׁיַּד הַקֹּדֶשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְכָל קֵן שֶׁנִּמְצָא פָּסוּל אוֹ שֶׁנִּפְסַל קֹדֶם שֶׁיִּקְרַב – נוֹתֵן אַחֵר תַּחְתָּיו.

ט. הַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַקִּנִּים וכו'. הממונה היה ספק שסיפק עופות ('קנים') לחייבים קרבן עוף. תּוֹרִין אוֹ בְּנֵי יוֹנָה. זוג של תורים או בני יונה שאחד מהם קרב לעולה ואחד לחטאת. יָבִיא דְּמֵיהֶן לַמִּקְדָּשׁ וכו'. ושם היו נותנים את המעות לקופה המיועדת לכך (ראה הלכות שקלים ב,ב). וְזֶה הַמְמֻנֶּה נוֹתֵן הַקִּנִּים לְבַעֲלֵי הַקָּרְבָּן וכו'. הממונה היה נותן לכהנים המקריבים את הקינים עבור בעלי הקרבן, והגזברים היו משלמים לו מתוך הכסף שבקופה (על פי הלכות מחוסרי כפרה א,יב).
פּוֹסְקִין עִמּוֹ הַשַּׁעַר. קובעים מחיר קבוע לקן. וְאִם הוּזְלוּ הַקִּנִּים מְסַפֵּק כַּשַּׁעַר הַזּוֹל וְאִם הוּקְרוּ וכו'. אם לאחר שקבעו את המחיר מחיר העופות ירד, ישלמו לו כפי המחיר הנמוך, אבל אם מחיר העופות עלה, ישלמו לו כפי שסיכמו אתו. שֶׁיַּד הַקֹּדֶשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. ההקדש קונה באופן שבו הוא ירוויח (ראה גם הלכות מכירה ב,ט).

[י] זֶה שֶׁעַל הַחוֹתָמוֹת הוּא שֶׁמְּקַבֵּל דְּמֵי הַנְּסָכִים מִמְּחֻיְּבֵי נְסָכִים וְנוֹתֵן לָהֶן חוֹתָמוֹת, וְזֶה שֶׁעַל הַנְּסָכִים הוּא שֶׁמּוֹכֵר הַנְּסָכִים. [יא] כֵּיצַד? אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ: הָאֶחָד כָּתוּב עָלָיו 'עֵגֶל', וְהַשֵּׁנִי כָּתוּב עָלָיו 'זָכָר', וְהַשְּׁלִישִׁי כָּתוּב עָלָיו 'גְּדִי', וְהָרְבִיעִי כָּתוּב עָלָיו 'חוֹטֵא'.

י. זֶה שֶׁעַל הַחוֹתָמוֹת וכו'. את התשלום עבור הנסכים הבאים עם הקרבנות (סולת בלולה בשמן, ויין – ראה הלכות מעשה הקרבנות ב,א), היו נותנים לממונה על החותמות, והוא היה נותן לבעל הקרבן תלוש ('חותם'). את החותם היה בעל הקרבן נותן לממונה על הנסכים ומקבל תמורתו את נסכיו, כפי שיבואר בהלכות הבאות.
יא. אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וכו'. הנסכים הבאים עם הקרבן משתנים לפי סוג הבהמה והקרבן, ולפיכך היה כתוב על החותם לאיזה קרבן הוא נועד. עֵגֶל. נסכי הקרבנות הבאים מן הבקר. זָכָר. נסכי האיל (כבש בן שנתיים). גְּדִי. נסכי שאר הצאן (לשיעור הנסכים של כל בהמה ראה הלכות מעשה הקרבנות ב,ד). חוֹטֵא. נסכי המצורע שמביא שלושה קרבנות מן הצאן: חטאת, אשם ועולה, ושלשתם באים עם נסכים (שם ב,ו), ובנוסף לכך צריך להביא עוד לוג שמן לטהרתו (ויקרא יד,י), ונקרא 'חוטא' כי הצרעת באה על חטאיו (פה"מ שקלים ה,ג).

[יב] כָּל מִי שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַמִּקְדָּשׁ, נוֹתֵן דְּמֵי הַנְּסָכִים לְזֶה הַמְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָמוֹת כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה מְצֹרָע עָשִׁיר – נוֹתֵן לוֹ חוֹתָם אֶחָד שֶׁכָּתוּב עָלָיו 'חוֹטֵא', וְהַלָּה הוֹלֵךְ בַּחוֹתָמוֹת שֶׁבְּיָדוֹ לְזֶה הַמְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, וְנוֹתֵן לוֹ נְסָכִים כְּמִנְיַן הַחוֹתָמוֹת וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּהֶן.
וְלָעֶרֶב בָּאִים זֶה אֵצֶל זֶה, מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. אִם הוֹתִירוּ הַמָּעוֹת – הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ, וְאִם פָּחֲתוּ הַמָּעוֹת – יְשַׁלֵּם זֶה שֶׁעַל הַחוֹתָמוֹת מִבֵּיתוֹ.
מִי שֶׁאָבַד חוֹתָמוֹ – מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב; אִם מָצְאוּ בַּמָּעוֹת יָתֵר כְּדֵי חוֹתָם שֶׁטּוֹעֵן – נוֹתְנִין לוֹ, וְאִם לָאו – אֵין נוֹתְנִין לוֹ. וְשֵׁם כָּל הַיּוֹם כָּתוּב עַל הַחוֹתָם, מִפְּנֵי הָרַמָּאִין, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה הַחוֹתָם אֶצְלוֹ עַד שֶׁיּוּקְרוּ הַנְּסָכִים.

יב. וְאִם הָיָה מְצֹרָע עָשִׁיר. המצורע העשיר מביא שלושה קרבנות מן הצאן כמפורט לעיל. אך המצורע העני מביא כבש אחד בלבד לאשם, ובנוסף לכך זוג תורים או בני יונה לעולה ולחטאת שאינם טעונים נסכים. ולפיכך הוא קיבל חותם של 'גדי' לצורך נסכי האשם (ואת לוג השמן הנוסף הוא הביא מביתו – ראה תוי"ט ותפא"י שקלים ה,ג).
בָּאִים זֶה אֵצֶל זֶה. הממונים על החותמות ועל הנסכים. אִם הוֹתִירוּ הַמָּעוֹת. שיש יותר כסף מהסכום הכולל של החותמות.
מִי שֶׁאָבַד חוֹתָמוֹ. בעל קרבן. אִם מָצְאוּ בַּמָּעוֹת יָתֵר כְּדֵי חוֹתָם שֶׁטּוֹעֵן. שנמצא אצל בעל החותמות מעות מיותרות בסכום שטוען בעל הקרבן בדיוק, ללא תוספת וללא חיסרון (פה"מ שקלים ה,ה). וְשֵׁם כָּל הַיּוֹם. התאריך. שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה הַחוֹתָם אֶצְלוֹ עַד שֶׁיּוּקְרוּ הַנְּסָכִים. אם לא היו רושמים תאריך, הרמאי היה עלול לשלם בזמן שהנסכים זולים לפי המחיר הזול, ולהשאיר אצלו את החותם עד שהמחיר יתייקר. נמצא ששילם על הנסכים פחות מהמחיר וההקדש הפסיד.

[יג] מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹסְקִין שַׁעַר הַיַּיִן וְהַסֹּלֶת עִם הַמְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים. אִם הוּקְרוּ נְסָכִים – מְסַפֵּק לָהֶן כְּמוֹ שֶׁפָּסְקוּ עִמּוֹ, וְאִם הוּזְלוּ – מְסַפֵּק לָהֶן כַּשַּׁעַר הַזּוֹל. וְהַשָּׂכָר שֶׁמִּשְׂתַּכֵּר הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁעָרִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מוֹתַר נְסָכִים, וְלוֹקְחִין בּוֹ עוֹלוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ. וְאֵין מְקַיְּצִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּעוֹלוֹת הָעוֹף, שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר עוֹף.

יג. פּוֹסְקִין שַׁעַר הַיַּיִן וְהַסֹּלֶת. קובעים את מחירם. וְהַשָּׂכָר שֶׁמִּשְׂתַּכֵּר הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁעָרִים אֵלּוּ. במקרה שהתייקרו הנסכים. עוֹלוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ. קרבנות נדבה שהיו הציבור מקריבים בנוסף לקרבנות החובה. ונקראו כך כיוון שהם באים בנוסף לקרבנות החובה, כמו פירות הקיץ המיובשים שרגילים לאכול כתוספת לסעודה (פה"מ שקלים ד,ד).

[יד] הַכֹּהֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן עוֹמְדִין עַל הָרִצְפָּה תָּמִיד וְאוֹכְלִין בָּשָׂר הַרְבֵּה וְאֵין עֲלֵיהֶן בְּגָדִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה אֶלָּא חָלוּק אֶחָד, הֵן חוֹלִין בִּמְעֵיהֶן. לְפִיכָךְ מַעֲמִידִין מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה מְבַקֵּר אוֹתָם וּמְרַפֵּא כָּל תַּחֲלוּאֵיהֶן וְעוֹסֵק בָּהֶם תָּמִיד, הוּא וַאֲנָשָׁיו שֶׁתַּחַת יָדוֹ.

יד. עוֹמְדִין עַל הָרִצְפָּה תָּמִיד. בשעת העבודה (הלכות ביאת מקדש ה,יז). וְאוֹכְלִין בָּשָׂר הַרְבֵּה. בשר הקרבנות. וְאֵין עֲלֵיהֶן בְּגָדִים בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה אֶלָּא חָלוּק אֶחָד. בשעת העבודה מותר לכהן ללבוש רק את בגדי הכהונה ולא בגדים נוספים (לקמן י,ד-ה). מַעֲמִידִין מְמֻנֶּה. רופא.

[טו] וְכֵן מְמַנִּין אֶחָד לִהְיוֹת חוֹפֵר בּוֹרוֹת וְשִׁיחִין, וּמְתַקֵּן הַבּוֹרוֹת שֶׁל רַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְצוּיִין בִּירוּשָׁלַיִם לְכָל אָדָם מִיּוֹשְׁבֶיהָ וּלְכָל עוֹלֵי רְגָלִים.
וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל כָּל אֻמָּנֵי לֶחֶם הַפָּנִים, וְהוּא מְתַקֵּן מְלַאכְתּוֹ. וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל כָּל אֻמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וְהוּא מַתְקִין מְלַאכְתָּהּ.

טו. וְשִׁיחִין. חפירות ארוכות וצרות.
אֻמָּנֵי לֶחֶם הַפָּנִים. לחם הפנים היה עבה ובאומנות מיוחדת היו מקפלים אותו כמו בגד ואופים אותו. (פה"מ יומא ג,יב). אֻמָּנֵי הַקְּטֹרֶת. המכינים את הקטורת.

[טז] זֶה שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת מְמֻנֶּה עַל כָּל אוֹרְגֵי הַפָּרוֹכוֹת וְהָרוֹקְמִין בָּהֶן, שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנוֹת לַהֵיכָל וְלַשְּׁעָרִים. וּשְׁתֵּי פָּרוֹכוֹת הָיוּ עוֹשִׂין בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְחוּטֵי הַפָּרוֹכֶת כְּפוּלִין שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה. וְאַרְבָּעָה מִינִין הָיוּ בָּהּ: שֵׁשׁ, וּתְכֵלֶת, וְאַרְגָּמָן, וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְכָל אֶחָד מֵהֶם כָּפוּל שִׁשָּׁה – הֲרֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. וְטֶפַח הָיָה עָבְיָהּ, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִין הָיְתָה נֶאֱרֶגֶת, אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים.

טז. שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנוֹת. כשיצטרכו להחליף את הפרוכות הקיימות. וּשְׁתֵּי פָּרוֹכוֹת… לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. כך עשו בבית שני מחמת הספק (ראה הלכות בית הבחירה ד,ב). וְחוּטֵי הַפָּרֹכֶת כְּפוּלִין שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה וכו'. כל חוט שבה היה שזור משישה חוטים וכל חוט היה מארבעה מינים, ובסך הכל היה כל חוט שזור מעשרים וארבעה חוטים. שֵׁשׁ. פשתן. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי. צמר צבוע בגוונים של כחול ואדום (ראה לקמן ח,יג). נִירִין. חוטי שתי. אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים. כמידות פתח ההיכל.

[יז] וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פָּרוֹכוֹת הָיוּ בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי: שֶׁבַע עַל שִׁבְעָה שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה, וְאַחַת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְאַחַת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּשְׁתַּיִם לַדְּבִיר בֵּינוֹ וּבֵין הַקֹּדֶשׁ, וּשְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בָּעֲלִיָּה.

יז. שִׁבְעָה שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה. שלושה מצפון ושלושה מדרום ואחד ממזרח (הלכות בית הבחירה ה,ד). לַדְּבִיר. קודש הקדשים. וּשְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בָּעֲלִיָּה. להיכל הייתה קומה שנייה (הלכות בית הבחירה ד,ג), מעל הפרוכות שבין הקודש לקודש הקדשים היו גם פרוכות בעלייה.

[יח] פָּרֹכֶת שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטֻּמְאָה – מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בִּפְנִים וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד, לְפִי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְשֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻּמְאָה – מַטְבִּילִין אוֹתָהּ בַּחוּץ וְשׁוֹטְחִין אוֹתָהּ בַּחֵיל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא צְרִיכָה הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. וְאִם הָיְתָה חֲדָשָׁה – שׁוֹטְחִין אוֹתָהּ עַל גַּב הָאִצְטְוָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם אֶת מְלַאכְתָּהּ שֶׁהִיא נָאָה. [יט] וְכָל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים, שֶׁאִם יִטָּמְאוּ הָרִאשׁוֹנִים יָבִיאוּ הַשְּׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶן.

יח. שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְלַד הַטֻּמְאָה. שנטמאה על ידי דבר שאינו אב הטומאה (הלכות טומאת מת ה,ח). בִּפְנִים. בתוך העזרה. וּמַכְנִיסִין אוֹתָהּ מִיָּד. למקומה הקבוע. שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הטבילה מטהרת אותה מיד ואין צריך להמתין לערב כדי שתהליך הטהרה יסתיים. וְשֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטֻּמְאָה. נטמאה מדבר שטמא טומאה חמורה, ונעשתה 'ראשון לטומאה' (שם). בַּחוּץ. מחוץ לעזרה. בַּחֵיל. הנמצא בהר הבית, בין הסורג לעזרה (הלכות בית הבחירה ה,ג). מִפְּנֵי שֶׁהִיא צְרִיכָה הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. כדין כל הנטמאים מאבות הטומאה שאינם טהורים לגמרי מיד לאחר טבילתם אלא כשיגיע הערב (הלכות שאר אבות הטומאות י,א). עַל גַּב הָאִצְטְוָה. גג הקירוי שסובב את הר הבית (ראה הלכות בית הבחירה ה,א).

[כ] זֶה הַמְמֻנֶּה עַל מַעֲשֵׂה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה עוֹסֵק בַּהֲכָנַת בִּגְדֵי כֹּהֲנִים הֶדְיוֹטוֹת וּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל וּבַאֲרִיגָתָם, וּמִתַּחַת יָדוֹ נַעֲשֶׂה הַכֹּל, וְלִשְׁכָּה הָיְתָה לוֹ בַּמִּקְדָּשׁ.

כ. וְלִשְׁכָּה הָיְתָה לוֹ בַּמִּקְדָּשׁ. מימין לשער המזרחי של עזרת ישראל (הלכות בית הבחירה ה,יז).