פרק ז', הלכות מלכים, ספר שופטים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד מִלְחֶמֶת מִצְוָה וְאֶחָד מִלְחֶמֶת רְשׁוּת מְמַנִּין כֹּהֵן לְדַבֵּר אֶל הָעָם בִּשְׁעַת הַמִּלְחָמָה, וּמוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה.
א. מִלְחֶמֶת מִצְוָה… מִלְחֶמֶת רְשׁוּת. לעיל ה,א. וּמוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. ראה גם הלכות כלי המקדש א,ז.
ב. שְׁנֵי פְּעָמִים מְדַבֵּר מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֶל הָעָם: אַחַת בַּסְּפָר, בְּעֵת שֶׁיּוֹצְאִין, קֹדֶם שֶׁיַּעַרְכוּ הַמִּלְחָמָה, אוֹמֵר אֲלֵיהֶם: 'מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם, כְּשֶׁיִּשְׁמַע דְּבָרַי יַחֲזֹר מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה'; וְאַחַת בְּעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה, אוֹמֵר: "אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ" וכו' (דברים כ,ג).
ב. בַּסְּפָר. קרוב לגבול. קֹדֶם שֶׁיַּעַרְכוּ הַמִּלְחָמָה. לפני סידור החיילים לקראת המלחמה. אוֹמֵר אֲלֵיהֶם מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם כְּשֶׁיִּשְׁמַע דְּבָרַי יַחֲזֹר מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה. הכהן אומר לאותם שצריכים לחזור מן המלחמה, שיכינו את עצמם לחזור כשידבר בפעם השנייה בעת סידור המערכות (כס"מ). בְּעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה אוֹמֵר אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וכו'. וממשיך ואומר: "מי האיש אשר בנה בית… נטע כרם… ארס אשה… ילך וישב לביתו" (כמבואר לקמן ה"ג).
ג. בְּעֵת שֶׁעוֹרְכִין הַמַּעֲרָכוֹת וְהֵם קְרֵבִים לְהִלָּחֵם, מְשׁוּחַ מִלְחָמָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם גָּבֹהַּ וְכָל הַמַּעֲרָכוֹת לְפָנָיו, וְאוֹמֵר אֲלֵיהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי יי אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים כ,ג-ד); עַד כָּאן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אוֹמֵר, וְכֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו מַשְׁמִיעַ לְכָל הָעָם בְּקוֹל רָם. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר מְשׁוּחַ מִלְחָמָה: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ" וכו', "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם" וכו', "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה" וכו' (דברים כ,ה-ז); עַד כָּאן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מְדַבֵּר, וְהַשּׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ לְכָל הָעָם בְּקוֹל רָם. וְאַחַר כָּךְ מְדַבֵּר הַשּׁוֹטֵר מֵעַצְמוֹ, וְאוֹמֵר: "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" וכו' (דברים כ,ח), וְשׁוֹטֵר אַחֵר מַשְׁמִיעַ לְכָל הָעָם.
ג. שֶׁעוֹרְכִין הַמַּעֲרָכוֹת. שמסדרים את החיילים לקראת המלחמה. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. הקשיבו. אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם. אל תפחדו. וְאַל תַּחְפְּזוּ. אל תהיו בהולים. וְאַל תַּעַרְצוּ. אל תישברו. עַד כָּאן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אוֹמֵר. בבת אחת. וְכֹהֵן אַחַר תַּחְתָּיו מַשְׁמִיעַ לְכָל הָעָם בְּקוֹל רָם. לפני שהכהן המשוח ממשיך לומר "מי האיש אשר בנה בית חדש…" חוזר כהן אחר על דבריו בקול. וְהַשּׁוֹטֵר מַשְׁמִיעַ לְכָל הָעָם בְּקוֹל רָם. שוטר הממונה על מערכות הצבא חוזר על דברי הכהן המשוח בקול רם. וְשׁוֹטֵר אַחֵר מַשְׁמִיעַ לְכָל הָעָם. בקול רם.
ד. וְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין כָּל הַחוֹזְרִין מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה, מְתַקְּנִין אֶת הַמַּעֲרָכוֹת, וּפוֹקְדִין שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. וּמַעֲמִידִין מֵאֲחוֹרֵי כָּל מַעֲרָכָה וּמַעֲרָכָה שׁוֹטְרִים חֲזָקִים וְעַזִּים וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶם, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר מִן הַמִּלְחָמָה – הָרְשׁוּת בְּיָדָן לַחְתֹּךְ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נְפִילָה נִיסָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין אֲנָשִׁים אֵלּוּ מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה? בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה – הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.
ד. מְתַקְּנִין אֶת הַמַּעֲרָכוֹת. מכינים אותם ללחימה. וּפוֹקְדִין שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. ממנים מפקדים, שכן לאחר שחלק חזרו מערכי המלחמה, יש צורך בהתארגנות מחודשת (ספורנו דברים כ,ט). וְכַשִּׁילִין. מוטות. שֶׁתְּחִלַּת נְפִילָה נִיסָה. המנוסה גורמת למפלה במלחמה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּחֲזִירִין וכו'. ולכן לא הייתה הכרזת "מי האיש…" במלחמת מצווה (ראב"ד וכס"מ לעיל ה"א). חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה.
ה. אֶחָד הַבּוֹנֶה בַּיִת לִישִׁיבָתוֹ, וְאֶחָד הַבּוֹנֶה בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת, הוֹאִיל וְרָאוּי לְדִירָה; וְאֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה, אוֹ הַיּוֹרֵשׁ – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר. אֲבָל הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת, אוֹ בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ הַגּוֹזֵל בַּיִת – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ חוֹזֵר.
ה. בֵּית הַבָּקָר. רפת. בֵּית הָעֵצִים. שמאחסנים בו עצים. בֵּית הָאוֹצָרוֹת. מחסן. הַלּוֹקֵחַ. הקונה. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר. מן המלחמה כשבנה או קנה או קיבל אחד מבתים אלו ולא התחיל לגור בו. בֵּית שַׁעַר. ביתן הסמוך לשער הבית. אַכְסַדְרָה. רחבה שלפני הבית. וּמִרְפֶּסֶת. משטח המוגבה מהחצר שממנו עולים במדרגות לקומות העליונות. ומבנים אלו אינם ראויים לדירה ולכן אין חוזרים עליהם.
ו. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם, וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מַאֲכָל. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ אוֹ הַמַּרְכִּיב הַבְרָכָה וְהַרְכָּבָה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בְּעָרְלָה. אֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה. אֲבָל הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, אוֹ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק, אוֹ שֶׁגָּזַל כֶּרֶם – אֵינוֹ חוֹזֵר עָלָיו. וְכֵן כֶּרֶם שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין – אֵין חוֹזְרִין עָלָיו.
ו. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם וכו'. כל אלו חוזרים מן המלחמה אם פירות הנטיעה שלהם עדיין ערלה ועדיין לא התחילו לאכול מהם. כֶּרֶם. ענבים. וַאֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי מַאֲכָל. גם אם כל עץ ממין שונה. הַמַּבְרִיךְ. מכופף ענף מן האילן וטומנו בארץ כדי שיצמח ממנו אילן נוסף. הַמַּרְכִּיב. מחבר ייחור או ענף בגזע עץ הנטוע מכבר. הַבְרָכָה וְהַרְכָּבָה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בְּעָרְלָה. ההברכה וההרכבה שחוזרים עליהן הן כאשר הדבר נעשה באופן שהענף המוברך או המורכב נחשב כנטיעה חדשה וצריך למנות בה שנות ערלה מחדש (ראה הלכות מעשר שני ונטע רבעי י,יד).
ז. אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה. וְכֵן אִם נָפְלָה לוֹ יְבָמָה, אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה אַחִים וּמֵת אֶחָד מֵהֶם – כֻּלָּם חוֹזְרִין. קִדֵּשׁ אִשָּׁה מֵעַכְשָׁו לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְשָׁלַם הַזְּמַן בַּמִּלְחָמָה – חוֹזֵר וּבָא לוֹ.
ז. אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה וכו'. כל אלו חוזרים מן המלחמה אם עדיין לא נשאו את הנשים שאירסו. הַמְאָרֵס. מקדש אישה. נָפְלָה לוֹ יְבָמָה. אם אחיו מת ללא ילדים, עליו לייבם (לשאת) או לחלוץ לאשתו. ועד שהוא נושאה בפועל דינו כאדם שאירס אישה ולא נשאה. כֻּלָּם חוֹזְרִין. שכל אחד מהם ראוי ליבמה. קִדֵּשׁ אִשָּׁה מֵעַכְשָׁו לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. אם כשקידשה קבע עמה שהקידושין יחולו בעוד שנים עשר חודש ואז תיחשב מקודשת כבר מעכשיו. וְשָׁלַם הַזְּמַן בַּמִּלְחָמָה חוֹזֵר וּבָא לוֹ. שכשנשלם הזמן התברר שכבר לפני המלחמה נשאה (אבל אם לא אמר 'מעכשיו', אלא 'הרי את מקודשת לי לאחר שנים עשר חודש' ונשלם הזמן במלחמה, אינו חוזר שהרי בתחילת המלחמה עדיין לא נשאה – רדב"ז, כס"מ).
ח. הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַמְאָרֵס אֶת אִשָּׁה הָאֲסוּרָה עָלָיו, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – אֵינוֹ חוֹזֵר.
ח. וְהַמְאָרֵס אֶת אִשָּׁה הָאֲסוּרָה עָלָיו וכו'. אף באיסורי לאווים שבהם הקידושין חלים (כדוגמאות המובאות כאן, ראה הלכות אישות א,ז). וַחֲלוּצָה. יבמה שחלץ לה היבם והותרה בכך לכל אדם, אסורה לכהן כגרושה. מַמְזֶרֶת. שנולדה מאיסורי עריות. וּנְתִינָה. הגבעונים היו מעמי כנען והתגיירו במרמה, הם ניתנו לעבודת המקדש וגזרו איסור להתחתן עמם כממזרים (ראה הלכות איסורי ביאה יב,כב-כג).
ט. כָּל אֵלּוּ שֶׁחוֹזְרִין מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין אֶת דִּבְרֵי הַכֹּהֵן – חוֹזְרִין וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן לְאַנְשֵׁי הַצָּבָא, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים.
ט. חוֹזְרִין וּמְסַפְּקִין מַיִם וכו'. אף שאינם נלחמים, אינם חוזרים לביתם אלא מטילים עליהם משימות עורפיות.
י. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין יוֹצְאִין לְעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה כָּל עִקָּר וְאֵין מַטְרִיחִין אוֹתָן לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם: הַבּוֹנֶה בַּיִת וַחֲנָכוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא אֲרוּסָתוֹ אוֹ יִבֵּם, וּמִי שֶׁחִלֵּל כַּרְמוֹ – אֵין יוֹצְאִין עַד תֹּם שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ" וכו' (דברים כד,ה); מִפִּי הַקַּבָּלָה לָמְדוּ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי שָׁנָה, בֵּין לַבַּיִת שֶׁקָּנָה, בֵּין לָאִשָּׁה שֶׁנָּשָׂא, בֵּין לַכֶּרֶם שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל פִּרְיוֹ.
י. וְאֵין מַטְרִיחִין אוֹתָן לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. אפילו לאספקת מים ומזון. וַחֲנָכוֹ. התחיל לגור בו. יִבֵּם. נשא יבמתו. שֶׁחִלֵּל כַּרְמוֹ. שאכל את פירות כרמו בשנה הרביעית, שבה הפירות נטע רבעי וכדי לאכלם יש לחללם על מעות (הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט,א-ב). נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ וכו'. הכתוב מדבר על הנושא אישה חדשה שבשנה הראשונה לנישואיו לא יוצא בצבא ולא טורח בשאר צרכי הצבא והעיר (ראה הלכה הבאה), ונלמד במסורת שהוא הדין למי שחנך בית או חילל כרם.
יא. כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין מְסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן, וְלֹא מְתַקֵּן דֶּרֶךְ, וְלֹא שׁוֹמֵר בַּחוֹמָה, וְלֹא נוֹתֵן לְפַסֵּי הָעִיר, וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו שׁוּם דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר" (דברים כד,ה) – לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין: לֹא לְצָרְכֵי הָעִיר, וְלֹא לְצָרְכֵי הַגְּדוּד.
יא. לְפַסֵּי הָעִיר. מס לצורך שמירת העיר. וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו. לא יהיה מוטל עליו. לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. הלאו נכפל כדי לחזק את האיסור (אבל אין מדובר בשתי מצוות לא תעשה נפרדות – ראה ספר המצוות הכלל התשיעי ולא תעשה שיא). לְצָרְכֵי הָעִיר. חיזוק ביטחונה. לְצָרְכֵי הַגְּדוּד. סיוע ללוחמים.
יב. בָּנָה בַּיִת וְהִשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים וְהִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ. נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא חֲנָכוֹ עַד עַתָּה.
יב. וְהִקְדִּים לוֹ שְׂכָרוֹ. נתן לו את דמי השכירות בתחילת תקופת השכירות. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ. שמשעה שקיבל בפועל את שכר הדירה ונהנה מן הבית, דינו כמי שחנך את הבית.
יג. בָּנָה בַּיִת וְנָתַן בּוֹ חֲפָצָיו וְנָעַל עֲלֵיהֶם: אִם הָיָה צָרִיךְ לִבָּטֵל עַל שְׁמִירָתָן – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁחֲנָכוֹ וְהִתְחִיל לֵישֵׁב בּוֹ; וְאִם אֵינָן צְרִיכִין לֵישֵׁב וּלְשָׁמְרָן – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלֹּא חֲנָכוֹ.
יג. בָּנָה בַּיִת וְנָתַן בּוֹ חֲפָצָיו וְנָעַל עֲלֵיהֶם. ולא התחיל לגור בו בפועל. אִם הָיָה צָרִיךְ לִבָּטֵל עַל שְׁמִירָתָן הֲרֵי זֶה וכו'. אם לפני שהכניסם לבית היה צריך להתבטל ממלאכתו כדי לשמור על החפצים שהכניס, ונמצא שאף שעדיין לא גר בבית נהנה ממנו.
יד. וְכָל הַבּוֹנֶה בַּיִת אוֹ נוֹטֵעַ כֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ – אֵינוֹ חוֹזֵר עֲלֵיהֶן.
טו. "מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" (דברים כ,ח) – כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה. וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, וְיֵדַע שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה, וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחַד, וְלֹא יְחַשֵּׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו, אֶלָּא יִמְחֶה זִכְרָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה. וְכָל הַמַּתְחִיל לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בַּמִּלְחָמָה וּמַבְהִיל עַצְמוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם" (דברים כ,ג). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ, וְאִם לֹא נִצַּח וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (דברים כ,ח), וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יי רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (ירמיהו מח,י). וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד, וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד – מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֶזֶק וְלֹא תַּגִּיעוֹ רָעָה, וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם, וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יי לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת יי אֲדֹנִי נִלְחָם, וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ וכו' וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יי" (שמואל א כה,כח-כט).
טו. מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב. שנאמר עליו בהמשך הפסוק "ילך וישב לביתו". שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה. מחמת פחד אינו מסוגל להשתתף בקרבות. מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה. הקדוש ברוך הוא, שאליו ישראל מייחלים והוא מושיעם (על פי ירמיהו יד,ח). שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה. שהמלחמה כנגד עם ישראל היא כנגד ה'. וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ. ימסור את נפשו (על פי שופטים יב,ג). שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ. ההפסד נזקף לחובתו. נִצַּח. התגבר. בַּקַּבָּלָה. דברי הנביאים. אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יי רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם. הפסוק עוסק במלחמת ישראל עם מואב, ונאמר בו כי ארורים יהיו אלו שאינם נלחמים כראוי ונמנעים מלהרוג באויב. כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יי לַאדֹנִי וכו'. כך אמרה אביגיל לדוד. בַּיִת נָכוֹן. יציב, מתוקן ומבוסס. בִּצְרוֹר הַחַיִּים. העולם הבא.

תקציר הפרק 

🤔 גם כשקשה, אסור למעוד… השנה היא שנת תשנ"ט. סיירת הצנחנים מתקדמת בטור ארוך בשטח ההררי והתלול של קלעת ג'בור בדרום לבנון, ומבלי לדעת צועדת הישר לתוך מארב קטלני. מפקד הסיירת בלחסן וקצין ההנדסה טיטו נהרגים מיד במכת האש של האויב; מפקד הצוות דוד גרנית תופס פיקוד במקומם, אבל המאגיסט שלו נתקף פחד ולא נענה לקריאתו להסתער יחד איתו. "ידעתי שמי שיורד למטה, לא חוזר", יודה שנים לאחר מכן המאגיסט. הקרב אורך 12 דקות ובמהלכו נהרג גם המפק"צ גרנית. כדי למנוע מצבים כאלו וחמורים אף יותר של בריחת יחידה שלמה משדה הקרב, ההלכה קובעת ש"מעמידין מאחורי כל מערכה ומערכה שוטרים… וכל המבקש לחזור מן המלחמה – הרשות בידן לחתוך את שוקיו, שתחילת נפילה – ניסה" (הלכה ג) 🗻

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלכים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן