פרק ז', הלכות מעילה, ספר עבודה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁשָּׁגַג וְלָקַח הֶקְדֵּשׁ אוֹ מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ, וּנְתָנוֹ לַשָּׁלִיחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין: אִם עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּתוֹ – הַמְשַׁלֵּחַ הוּא שֶׁמָּעַל; וְאִם לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אֶלָּא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ מִדַּעַת עַצְמוֹ – הַשָּׁלִיחַ הוּא שֶׁמָּעַל. כֵּיצַד? בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: 'תֵּן לִי מֵאוֹתוֹ הַבָּשָׂר לָאוֹרְחִין', הָלַךְ וְנָתַן לָהֶם כִּכָּר, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'תֵּן לָהֶם כִּכָּר', וְנָתַן לָהֶם בָּשָׂר; אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: 'הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן', וְהֵבִיא מִן הַמִּגְדָּל, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'הָבֵא מִן הַמִּגְדָּל', וְהֵבִיא מִן הַחַלּוֹן – הַשָּׁלִיחַ מָעַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְהֵבִיא מִן הַחַלּוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַשּׁוֹלֵחַ: 'לֹא הָיָה בְּלִבִּי שֶׁיָּבִיא אֶלָּא מִן הַמִּגְדָּל' – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה שְׁלִיחוּת מַאֲמָרוֹ, וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשָּׁלִיחַ חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן, שֶׁאֵין לָהֶן שְׁלִיחוּת: אִם עָשׂוּ כְּמַאֲמָרוֹ – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל; וְאִם לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ – בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: 'תֵּן לְאוֹרְחַי חֲתִיכָה חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר', הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לָהֶן: 'טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם' – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה דְּבָרוֹ, וְהַשָּׁלִיחַ פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל שְׁלִיחוּת בַּעַל הַבַּיִת, וְלֹא עָקַר אֶת הַשְּׁלִיחוּת. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶן הַשָּׁלִיחַ: 'טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִדַּעְתִּי' – שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ. נָטְלוּ הָאוֹרְחִים שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ – אַף הָאוֹרְחִין מָעֲלוּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה שְׁלִיחוּת חֲבֵרוֹ וְהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ. נִמְצָא חֲבֵרוֹ חַיָּב, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ דְּבָרָיו וְלֹא נֶעֶקְרָה הַשְּׁלִיחוּת, וְהוּא חַיָּב עַל זֶה שֶׁהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ.
א. אִם עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּתוֹ הַמְשַׁלֵּחַ הוּא שֶׁמָּעַל. אף שבכל התורה 'אין שליח לדבר עברה' והשליח חייב על מעשה העברה והמשלח פטור, במעילה הדין שונה שהמשלח חייב והשליח פטור (ראה לקמן ה"ב). לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֶלָּא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ מִדַּעַת עַצְמוֹ. אם השליח מעל בהקדש או במעות באופן שלא ציווה עליו המשלח, הוא אינו נחשב כבר שליח והמעילה מתייחסת אליו. הַמִּגְדָּל. ארון. וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. אין תוקף לדברים שהיו בלב ולא נאמרו בפירוש (ראה גם הלכות מכירה יא,ט). חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵין לָהֶן שְׁלִיחוּת. אף שאינם יכולים להיות שליחים בדברים אחרים שהרי אין בהם דעת (הלכות שלוחין ושותפין ב,ב), במעילה נחשבים שליחים ומשלחם חייב. וְאִם לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. וגם הם לא מעלו שאין בהם דעת. וכיוון שלא הייתה כאן מעילה המעות נשארו בקדושתם ומי שייהנה בהם ימעל (ריק"ו). תֵּן לְאוֹרְחַי חֲתִיכָה חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר. לכל אורח חתיכה אחת. וְהַשָּׁלִיחַ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל שְׁלִיחוּת בַּעַל הַבַּיִת וכו'. ומשום כך החתיכה השנייה שנטלו האורחים אינה נחשבת שנעשתה בשליחות השליח. טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִדַּעְתִּי שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ. כיוון שאמר כך ההוספה אינה בשליחות בעל הבית והוא מעל בה.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַחֲתִיכוֹת מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל אִם הָיוּ בְּשַׂר עוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – לֹא מָעַל אֶלָּא הָאוֹכֵל בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בְּאִסּוּר אַחֵר יָתֵר עַל הַמְּעִילָה, וּבְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה, אֶלָּא בַּמְּעִילָה לְבַדָּהּ שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב עִמָּהּ אִסּוּר אַחֵר.
ב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שכולם חייבים כשהוסיפו על השליחות. בְּשַׂר עוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. בשר קרבן שיש איסור באכילתו. לֹא מָעַל אֶלָּא הָאוֹכֵל בִּלְבַד. האורח שאכל שלוש חתיכות חייב ובעל הבית והשליח שבציווים אכלו את שתי החתיכות הראשונות לא מעלו. שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בְּאִסּוּר אַחֵר יָתֵר עַל הַמְּעִילָה וכו'. כשאוכל בשר עולה וכדומה עובר על איסור אכילת עולה (ראה הלכות מעשה הקרבנות יא,א). ומכיוון שלעניין איסור האכילה אין הוא שליח, גם לעניין המעילה אינו נחשב שליח. שלגבי כל איסורי התורה שליחות לעשיית עברה אינה נחשבת שליחות, ומייחסים את מעשה העברה לשליח ולא למשלח. ולכן רק במעילה שנעשתה ללא איסור נוסף מייחסים את המעשה למשלח.
ג. הַנּוֹתֵן פְּרוּטַת הֶקְדֵּשׁ לִשְׁלוּחוֹ, וְאָמַר: 'הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת', הָלַךְ וְהֵבִיא בְּכֻלָּהּ נֵרוֹת אוֹ בְּכֻלָּהּ פְּתִילוֹת, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'הָבֵא לִי בְּכֻלָּהּ נֵרוֹת' אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'בְּכֻלָּהּ פְּתִילוֹת', הָלַךְ וְהֵבִיא בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין: בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂת שְׁלִיחוּתוֹ בִּפְרוּטָה, וְהַשָּׁלִיחַ לֹא מָעַל, שֶׁהֲרֵי לֹא עָקַר שְׁלִיחוּתוֹ בִּפְרוּטָה. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי', וְהָלַךְ וְהֵבִיא נֵרוֹת מִמְּקוֹם פְּתִילוֹת וּפְתִילוֹת מִמְּקוֹם נֵרוֹת – הַשָּׁלִיחַ מָעַל.
ג. בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂת שְׁלִיחוּתוֹ בִּפְרוּטָה. אלא רק בחצי פרוטה. הַשָּׁלִיחַ מָעַל. שהרי עקר את השליחות של שני חצאי הפרוטה.
ד. נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת וְאָמַר לוֹ: 'הָבֵא לִי אֶתְרֹג', וְהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה אֶתְרֹג וּבִפְרוּטָה רִמּוֹן – הַשָּׁלִיחַ מָעַל וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי שְׁלָחוֹ לִקְנוֹת לוֹ אֶתְרֹג שֶׁשָּׁוֶה שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הָאֶתְרֹג שֶׁהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה שָׁוֶה שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת – שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ.
ד. וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר שֶׁהֲרֵי שְׁלָחוֹ לִקְנוֹת לוֹ אֶתְרֹג שֶׁשָּׁוֶה שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת. ולא נעשתה שליחותו. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הָאֶתְרֹג שֶׁהֵבִיא לוֹ בִּפְרוּטָה שָׁוֶה שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ. בעל הבית מעל בפרוטה שבה התקיימה שליחותו לקנות לו אתרוג ששווה שתי פרוטות, והשליח מעל בפרוטה השנייה שבה קנה רימון.
ה. הַשּׁוֹלֵחַ פְּרוּטָה בְּיַד שְׁלוּחוֹ לִקְנוֹת לוֹ בָּהּ חֵפֶץ, וְנִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהִיא הֶקְדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לְיַד הַחֶנְוָנִי – הַשָּׁלִיחַ מָעַל, שֶׁהוּא שׁוֹגֵג, וּבַעַל הַבַּיִת כְּבָר נִזְכַּר, וְאֵין הַמֵּזִיד חַיָּב בְּקָרְבַּן מְעִילָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִזְכַּר אַף הַשָּׁלִיחַ וְיָדַע שֶׁהִיא הֶקְדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לַחֶנְוָנִי – שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין מִקָּרְבַּן מְעִילָה, וְהַחֶנְוָנִי חַיָּב כְּשֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ פְּרוּטָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּמְעוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי הוּא שׁוֹגֵג. הוֹדִיעוּ לַחֶנְוָנִי שֶׁפְּרוּטָה שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הֶקְדֵּשׁ – שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין, וְנִתְפַּס הַמֶּקַח לַהֶקְדֵּשׁ.
ה. הַשָּׁלִיחַ מָעַל שֶׁהוּא שׁוֹגֵג וּבַעַל הַבַּיִת וכו'. כיוון שאין קרבן מעילה במזיד, כאשר בעל הבית שולח במזיד פרוטה של הקדש בידי השליח הוא פטור מקרבן. וכשבעל הבית נזכר הוא נעשה כמזיד ופטור מקרבן, והשליח ששגג בהוצאת הפרוטה, מעל. וְאֵין הַמֵּזִיד חַיָּב בְּקָרְבַּן מְעִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ג. וְהַחֶנְוָנִי חַיָּב כְּשֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ פְּרוּטָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּמְעוֹתָיו וכו'. כיוון שלא ניתנה לו בשוגג ולא מעלו בה לא יצאה לחולין (לעיל ו,ג) וכשייהנה ממנה החנווני בשוגג ימעל. שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין וְנִתְפַּס הַמֶּקַח לַהֶקְדֵּשׁ. כיוון שנודע לחנווני שהפרוטה של הקדש, הוא לא התכוון למעול בה אלא לחלל אותה על המקח שלקח השליח, ולכן המקח מתקדש והפרוטה חולין (הר המוריה, תקנת עזרא).
ו. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהַצִּיל הַחֶנְוָנִי מִן הַחֵטְא, עַד שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַמָּעוֹת? נוֹטֵל פְּרוּטָה שֶׁל חֻלִּין אוֹ כְּלִי כָּל שֶׁהוּא, וְאוֹמֵר: 'פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא מְחֻלֶּלֶת עַל זֶה', וְתֵעָשֶׂה אוֹתָהּ פְּרוּטָה אוֹ הַכְּלִי הֶקְדֵּשׁ, וְיֻתַּר לַחֶנְוָנִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַמָּעוֹת. וְכֵן פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּכָל הַכִּיס, אוֹ שֶׁאָמַר: 'פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ' – מְחַלֵּל אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכִּיס. וְאִם הוֹצִיא וְלֹא חִלֵּל – לֹא מָעַל עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס.
ו. וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה. חנווני שנודע לו לאחר שהתערבה פרוטת ההקדש בכל המעות או בעל הבית שנודע לו שנתן לחנווני פרוטת הקדש (ריק"ו). הַכִּיס. ארנק. וְאִם הוֹצִיא וְלֹא חִלֵּל לֹא מָעַל עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס. אם התחיל להשתמש בכסף לפני שחילל את הפרוטה המקודשת פטור, שאין ודאות שהשתמש בפרוטת ההקדש ואין חיוב מעילה מספק (ריק"ו, כס"מ, וראה לעיל א,ה).
ז. אָמַר: 'כִּיס מִכִּיסַי הֶקְדֵּשׁ' וְ'שׁוֹר מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ' – מוֹעֲלִין בְּכֻלָּן וּמוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מֵבִיא אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמֵר: 'אִם הֶקְדֵּשׁ הוּא – הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ, וְאִם לָאו – הַהֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מְחֻלָּל עַל זֶה', וְיֵהָנֶה בַּקָּטֹן.
ז. וְשׁוֹר מִשְּׁוָרַי הֶקְדֵּשׁ. לבדק הבית. מוֹעֲלִין בְּכֻלָּן וּמוֹעֲלִין בְּמִקְצָתָן. במקרה זה אחד מכיסים או השוורים קדוש ואין ידוע איזה, ולכן כולם אסורים מספק (והפרשנים התקשו מדוע מועלים במקצתם הרי אין מעילה בספק כדלעיל א,ה, וראה גם לעיל ד,ג). וְאִם לָאו הַהֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מְחֻלָּל עַל זֶה. וכיוון שהגדול שווה יותר מכולם, דמי הקדש בכל מקרה לא יצאו לחולין. וְיֵהָנֶה בַּקָּטֹן. לאחר הפדיון יכול ליהנות מכל השוורים והכיסים חוץ מהשור והכיס הגדול. ויש שכתבו שבקטן ביותר אפשר ליהנות גם לפני פדיון (מעשה רקח, תקנת עזרא; והשווה להלכות מעשה הקרבנות טז,ח).
ח. הַמּוֹעֵל בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה – מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְלֹא קָרְבָּן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה אִם הָיָה מֵזִיד.
ח. הַמּוֹעֵל בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה… מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. אף שאסור לגזול אפילו דבר מועט, אין חיוב להשיב את הגזלה השווה פחות מפרוטה (הלכות גזלה א,ו). אמנם בהקדש יש חיוב להשיב אפילו פחות משווה פרוטה (בבלי בבא מציעא נה,ב).
ט. הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְהוֹצִיאָן – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן לֹא הִרְשָׁהוּ.
י. הִפְקִידָן אֵצֶל שֻׁלְחָנִי אוֹ חֶנְוָנִי, וְלֹא הָיוּ חֲתוּמִין וְלֹא קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת מִן הַדִּין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן – אִם הוֹצִיאָן, שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין: בַּעַל הַפִּקָּדוֹן פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לוֹ: 'הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן', וְהַחֶנְוָנִי פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה וְלֹא חֲתוּמִין, וּכְאִלּוּ הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בִּרְשׁוּת.
י. שֻׁלְחָנִי. חלפן כספים. וְלֹא הָיוּ חֲתוּמִין וְלֹא קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה. שולחני וחנווני רשאים להשתמש במעות שהופקדו אצלם, ורק במקרה שהמעות סומנו בחותמת או בקשר מיוחד אסורים להשתמש בהם (הלכות שאלה ופקדון ז,ו). בַּעַל הַפִּקָּדוֹן פָּטוּר שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. ואין להחשיב את החנווני כשליחו לשימוש במעות. וְהַחֶנְוָנִי פָּטוּר… וּכְאִלּוּ הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בִּרְשׁוּת. אף שלא קיבל ציווי מפורש להשתמש (לכן המפקיד פטור), השימוש שלו נעשה ברשות המפקיד וכביכול בשליחותו, ולכן הוא פטור (פה"מ מעילה ו,ה).
יא. הָאִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה מָעוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לְבַעְלָהּ, אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ מוֹרִישָׁהּ וּמֵת וְנָפְלוּ לָהּ הֶקְדֵּשׁוֹת בִּירֻשָּׁה, לִכְשֶׁיּוֹצִיא הַבַּעַל הַמָּעוֹת בַּחֲפָצָיו – יִמְעֹל.
יא. הָאִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה מָעוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לְבַעְלָהּ. הבעל זכאי במעות שהכניסה האישה עמה בנישואיה ובמעות שהיא ירשה לאחר נישואיה. לִכְשֶׁיּוֹצִיא הַבַּעַל הַמָּעוֹת בַּחֲפָצָיו יִמְעֹל. המעילה נעשית רק לאחר שישתמש וייהנה במעות ההקדש ולא בהעברת המעות לרשות הבעל (בבלי בבא מציעא צו,ב).

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות מעילה מעילה באמצעות שליח אמנם ישנו כלל ש"אין שליח לדבר עבירה" (אדם ששלח את חבירו לעבור עבירה, השליח לא נחשב כמשלח אלא כאילו עשה מעצמו, והמשלח לא נענש עליה). יוצא דופן הוא השליח לדבר עבירה במעילה בקודש.(ויש עוד יוצאים מן הכלל) הרבה פרטים בפרק וכלל 1: אם השליח ביצע חלק מהשליחות של מעילת הקודש -המשלח מעל ולא השליח. אך אם השליח עקר את השליחות מדעתו, השליח מעל. וכן במקרים בהם למועל לא היתה רשות לכך, כפיקדון. המועל בפחות משווה פרוטה, בין בזדון בין בשגגה -משלם את הקרן, ואינו חייב חומש, ולא קרבן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעילה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן