[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת הַחַטָּאוֹת כְּמִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת? שׁוֹחֵט וְנוֹתֵן הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמַפְשִׁיט אוֹתָהּ, וּמַפְרִישׁ הָאֵמוּרִין, וּמוֹלְחָן, וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וְאִם רָצָה לִתֵּן אֶת הָאֵמוּרִין בִּכְלִי כְּשֶׁמַּשְׁלִיכָן לַמִּזְבֵּחַ – נוֹתֵן. וּשְׁאָר בְּשָׂרָהּ נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה.

א. כְּמִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. ויקרא פרקים ד-ה. שׁוֹחֵט וְנוֹתֵן הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שחיטה בצפון המזבח (לעיל ה,ב-ג), ונתינת הדם על ארבע קרנות המזבח למעלה (לעיל ה,ז). וּמַפְרִישׁ הָאֵמוּרִין. מוציא מהבהמה את החלקים שקרבים על המזבח (לעיל א,יח). וּמוֹלְחָן. כדין כל הקרב על המזבח (הלכות איסורי מזבח ה,יא). וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. על מערכת האש שבמזבח. וְאִם רָצָה לִתֵּן אֶת הָאֵמוּרִין בִּכְלִי כְּשֶׁמַּשְׁלִיכָן לַמִּזְבֵּחַ נוֹתֵן. ואינו חייב להוליכם ולהשליכם בידו. נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה. לקמן י,ג.

[ב] וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת? שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם שֶׁלָּהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַחַר כָּךְ קוֹרְעָן, וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין, וְנוֹתֵן אוֹתָן בִּכְלִי, וּמוֹלְחָן, וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, וּמוֹצִיא שְׁאֵרִיתָן חוּץ לָעִיר, וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם כְּנִתְחֵי הָעוֹלָה בְּעוֹרָן, וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן שָׁם בְּבֵית הַדֶּשֶׁן.

ב. הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. פר ושעיר של יום הכיפורים, פר העלם דבר של ציבור, פר כהן משיח ושעירי עבודה זרה (לעיל א,טז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יא-טז. קוֹרְעָן. קורע את בטנם להוציא את האימורים. וּמְנַתְּחִין אוֹתָן שָׁם כְּנִתְחֵי הָעוֹלָה בְּעוֹרָן. חותכים את בשר החטאות הנשרפות באופן שבו חותכים את בשר קרבן העולה (לעיל ו,ה-ט), אך ללא הפשטת העור (ראה גם לעיל ה,יח). בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. במקום המיוחד לשרפת החטאות הנשרפות (לקמן ה"ד).

[ג] שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לַשְּׂרֵפָה: אֶחָד בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה, וּבוֹ שׂוֹרְפִים פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּפְסְלוּ, וּפָרִים וּשְׂעִירִים שֶׁל חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל בֵּין לִפְנֵי זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה, כְּגוֹן שֶׁנִּטְמְאוּ אוֹ שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לָעֲזָרָה עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן לָצֵאת אוֹ שֶׁלָּן הַבָּשָׂר אוֹ לָנוּ הָאֵמוּרִין.

ג. פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. קדשי קדשים (בשר ואימורים) שנפסלו (בטומאה וכדומה). וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּפְסְלוּ. את אימורי הקדשים הקלים יש להקטיר על המזבח שנמצא בעזרה, לכן גם שרפתם כשנפסלו – בעזרה. וּפָרִים וּשְׂעִירִים שֶׁל חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל. בעודם בעזרה. שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לָעֲזָרָה עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן לָצֵאת. לפני זריקת הדם. אוֹ שֶׁלָּן הַבָּשָׂר. נשאר הבשר כל הלילה בעזרה ולא הוצא לבית השרפה (ראה הלכות פסולי המוקדשין יט,ג ובפסקים ושיטות שם). אוֹ לָנוּ הָאֵמוּרִין. ולא הוקטרו על המזבח.

[ד] וְהַמָּקוֹם הַשֵּׁנִי – בְּהַר הַבַּיִת, וּשְׁמוֹ בִּירָה, וּבוֹ שׂוֹרְפִין חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אִם אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִן הָעֲזָרָה.
וְהַמָּקוֹם הַשְּׁלִישִׁי – חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, וְהוּא הַנִּקְרָא בֵּית הַדֶּשֶׁן, וְשָׁם שׂוֹרְפִין חַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן נִשְׂרָפוֹת כְּמִצְוָתָן. [ה] וּשְׂרֵפַת כָּל הַנִּשְׂרָפִין כְּשֵׁרָה בְּזָר וּבַלַּיְלָה. וְכָל הַנִּשְׂרָפִין חוּץ לָעֲזָרָה – כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לִשְׂרֵפָתָן, אֲפִלּוּ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל עֵצִים בָּאֵשׁ" (ויקרא ד,יב) – אֵשׁ מִכָּל מָקוֹם. וְלָמָּה נֶאֱמַר "עֵצִים"? לְהוֹצִיא אֶת הַסִּיד וְאֶת הָרֶמֶץ.

בִּזְמַן שֶׁהֵן נִשְׂרָפוֹת כְּמִצְוָתָן. כדינם הראוי, ולא מחמת פסול.
ה. בְּזָר. שאינו כהן. וּבִגְבָבָה. תבן מעורב בזבל הנאסף מן השדות. אֵשׁ מִכָּל מָקוֹם. כל סוגי האש. לְהוֹצִיא אֶת הַסִּיד וְאֶת הָרֶמֶץ. סיד רותח ואפר רותח, השורפים על ידי חום ולא על ידי אש.

[ו] חַטַּאת הָעוֹף, כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? מוֹלֵק אוֹתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְיוֹרֵד בְּצִפָּרְנוֹ עַד שֶׁיַּחְתֹּךְ הַסִּימָנִין אוֹ רֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. וְאֵינוֹ מַבְדִּיל הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף, וְאִם הִבְדִּיל – פָּסַל, וְלוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל" (ויקרא ה,ח).
וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, לְמַטָּה מֵאֶמְצָעוֹ, וּשְׁיָרֵי הַדָּם מִתְמַצִּין עַל הַיְסוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ה,ט) – מִכְּלָל שֶׁהַנְּתִינָה עַל קִיר שֶׁהַשְּׁיָרִין שֶׁלּוֹ מִתְמַצִּין עַל יְסוֹד, וְזֶה הוּא הַקִּיר הַתַּחְתּוֹן. [ז] וּמִצּוּי דַּם חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב, וְאֵין לַמִּזְבֵּחַ בָּהּ אֶלָּא דָּמָהּ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה, כִּבְשַׂר חַטַּאת הַבְּהֵמָה.

ו. מוֹלֵק אוֹתָהּ… כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,כג. בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית. מלמטה (לקמן ה"י). וְיוֹרֵד בְּצִפָּרְנוֹ עַד שֶׁיַּחְתֹּךְ הַסִּימָנִין אוֹ רֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. כדין שחיטת עוף שדי בחיתוך רובו של סימן אחד (הלכות שחיטה א,ט; ובניגוד לעולת העוף שחייב לחתוך בה את שני הסימנים – לעיל ו,כג). וְאֵינוֹ מַבְדִּיל הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף. אינו מפריד את הראש מהגוף (בניגוד לעולת העוף – שם).
וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. מחזיק את הגוף והראש של העוף ומנער את הדם על המזבח (לא באצבעו או מכלי). לְמַטָּה מֵאֶמְצָעוֹ. למטה מחוט הסקרא. וּשְׁיָרֵי הַדָּם מִתְמַצִּין עַל הַיְסוֹד. בהמשך לפעולת ההזאה היה מקרב את העוף לקיר המזבח באופן שהדם היה מתמצה מן העוף ונוזל לאורך קיר המזבח עד ליסוד (ערוה"ש עז,ט; וראה אבן האזל שעצם הגעת הדם שהוזה ליסוד היא המיצוי). מִכְּלָל שֶׁהַנְּתִינָה עַל קִיר שֶׁהַשְּׁיָרִין שֶׁלּוֹ מִתְמַצִּין עַל יְסוֹד וְזֶה הוּא הַקִּיר הַתַּחְתּוֹן. מהפסוק לומדים שדם חטאת העוף צריך להינתן על קיר המזבח שממנו ייפול הדם ליסוד. קיר זה הוא קיר הסובב (הנמצא מעל היסוד) ורובו נמצא בחלק התחתון של המזבח, לכן יש לתת את דם חטאת העוף על החלק התחתון של המזבח.
ז. וְאֵין לַמִּזְבֵּחַ בָּהּ אֶלָּא דָּמָהּ. לא מקטירים על המזבח מבשרה. וְהַשְּׁאָר. כל הבשר. כִּבְשַׂר חַטַּאת הַבְּהֵמָה. לקמן י,ג.

[ח] כֵּיצַד אוֹחֵז חַטַּאת הָעוֹף בִּשְׁעַת מְלִיקָה? אוֹחֵז שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּשְׁנֵי גַּפֶּיהָ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמוֹתֵחַ צַוָּארָהּ עַל רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמוֹלֵק. וְזוֹ מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם שִׁנָּה וְאָחַז מִכָּל מָקוֹם – כְּשֵׁרָה. [ט] וְכָל מָקוֹם מִן הַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר לִמְלִיקָתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיַּזֶּה דָּמָהּ לְמַטָּה מֵאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ. וְאִם הִזָּה בְּכָל מָקוֹם – כְּשֵׁרָה, וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לְמַטָּה מְעַט מִדַּם הַנֶּפֶשׁ.

ח. כֵּיצַד אוֹחֵז חַטַּאת הָעוֹף וכו'. הכהן מחזיק את העוף על גב ידו (ולא בתוך כף ידו). את רגלי העוף הוא מחזיק בין שתיים מאצבעותיו, ואת כנפי העוף הוא מחזיק בין שתי אצבעותיו האחרות. באגודלו הוא מותח את צוואר העוף כלפי כף ידו, באופן שעורף העוף היה מופנה כלפי חוץ וכך הוא מלק את העוף. וּשְׁנֵי גַּפֶּיהָ. שתי כנפיה. שִׁנָּה וְאָחַז מִכָּל מָקוֹם. אם החזיק את העוף באופן שונה, בכל דרך שהיא.
ט. וְכָל מָקוֹם מִן הַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר לִמְלִיקָתָהּ. ולא רק בקרן דרומית מערבית שבה מצוותה לכתחילה (לעיל ה"ו). וְאִם הִזָּה בְּכָל מָקוֹם כְּשֵׁרָה. אפילו למעלה. וְהוּא שֶׁיִּתֵּן לְמַטָּה מְעַט מִדַּם הַנֶּפֶשׁ. על החלק התחתון של המזבח. מִדַּם הַנֶּפֶשׁ. הדם שעל ידו הנפש יוצאת (והוא הדם שיש להזות ממנו על המזבח).

[י] שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית מְשַׁמֶּשֶׁת לְמַעְלָה, וּשְׁלֹשָׁה לְמַטָּה: מִלְּמַטָּה – חַטַּאת הָעוֹף, וְהַגָּשַׁת הַמְּנָחוֹת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁל עוֹלוֹת וְחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּשְׁלָמִים שֶׁשּׁוֹפְכִין עָלֶיהָ.
וְהַשְּׁלֹשָׁה שֶׁמִּלְּמַעְלָה – נִסּוּךְ הַמַּיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בֶּחָג, וְנִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים, וְעוֹלַת הָעוֹף בִּזְמַן שֶׁהִיא רַבָּה וְאֵין קֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית מְכִילָה אוֹתָהּ, נִפְנִין לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ שָׁם.

י. קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית וכו'. הזווית הדרומית מערבית של המזבח בחצי העליון (מעל חוט הסקרא), ובחצי התחתון. חַטַּאת הָעוֹף. מליקתה והזאת דמה (לעיל ה"ו). וְהַגָּשַׁת הַמְּנָחוֹת. קירוב המנחה לקרן לפני הקמיצה (לקמן יב,ו). וּשְׁיָרֵי הַדָּם… שֶׁשּׁוֹפְכִין עָלֶיהָ. לעיל ה,ו, ה,י.
נִסּוּךְ הַמַּיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בֶּחָג. בחג הסוכות, עם נסכי קרבן התמיד של שחר (הלכות תמידין ומוספין י,ו). וְנִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים. לעיל ב,א. וְעוֹלַת הָעוֹף בִּזְמַן שֶׁהִיא רַבָּה וכו'ּ. בדרך כלל עולת העוף נעשתה בקרן דרומית מזרחית למעלה (לעיל ו,כ), וכאשר היו הרבה עולות ולא היה שם מקום, היו עושים אותה בקרן דרומית מערבית.

[יא] כָּל הָעוֹלִין לַמִּזְבֵּחַ עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִן הָעוֹלֶה לְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁלְּמַעְלָה בְּקֶרֶן זוֹ, שֶׁהֵן עוֹלִין וְנִפְנִין עַל הַשְּׂמֹאל לַקֶּרֶן, וְעוֹשִׂין מְלַאכְתָּן, וְחוֹזְרִין לֶעָקֵב.
וּמִפְּנֵי מָה נִפְנִין לִשְׂמֹאל? כְּדֵי שֶׁיִּפְגְּעוּ בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית תְּחִלָּה, שֶׁאִם נִפְנִין עַל יָמִין וּמַקִּיפִין אֶת כָּל הַמִּזְבֵּחַ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, שֶׁמָּא יִתְעַשֵּׁן הַמַּיִם וְהַיַּיִן, אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת הָעוֹף בַּעֲשַׁן הַמִּזְבֵּחַ.

יא. עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. עולים ופונים לצד ימין של המזבח (לכיוון דרום מזרח), ואינם חוזרים בדרך ביאתם אלא מקיפים את כל המזבח ויורדים מצדו השני (דרום מערב). לְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ. ניסוך המים, ניסוך היין ועולת העוף. שֶׁהֵן עוֹלִין וְנִפְנִין עַל הַשְּׂמֹאל לַקֶּרֶן. בעלייתם למזבח הם פונים שמאלה ישירות לקרן דרומית מערבית. וְעוֹשִׂין מְלַאכְתָּן, וְחוֹזְרִין לֶעָקֵב. לאחר שהם מסיימים את עבודתם בקרן זו, אינם ממשיכים להקיף את כל המזבח אלא חוזרים בדרך שבה באו.

[יב] לְפִיכָךְ, הַמְנַסֵּךְ מַיִם אוֹ יַיִן – כְּשֶׁהוּא מַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא יִהְיֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם. וּמַתְחִיל וּמַקִּיף מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לְמִזְרָחִית צְפוֹנִית, לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, וְלֹא יִהְיֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית – נוֹתְנִין לוֹ הַמַּיִם אוֹ הַיַּיִן בְּיָדוֹ, וּמְנַסֵּךְ שָׁם. וְאִם לֹא הִקִּיף – עוֹלֶה וּפוֹנֶה עַל שְׂמֹאלוֹ, וְעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וְיוֹרֵד.

יב. הַמְנַסֵּךְ מַיִם אוֹ יַיִן כְּשֶׁהוּא מַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ וכו'. אף שהמנסך היה פונה לשמאלו, הוא היה רשאי להקיף את כל המזבח (דרך ימינו) ללא היין או המים ובהגיעו לקרן היו אחרים (שלא הקיפו) נותנים לו את היין או המים. וְאִם לֹא הִקִּיף וכו'. אם הוא אינו מעוניין להקיף את כל המזבח, הוא פונה לשמאלו ומגיע מיד לקרן דרומית מערבית.