פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיָה לוֹ מֵאָה לֹג שֶׁל יַיִן טָבוּל מִן הַתּוֹרָה, וְאָמַר: 'שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מֵהֶן הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי' – לֹא יַתְחִיל וְיִשְׁתֶּה עַד שֶׁיַּנִּיחַ בַּסּוֹף שִׁעוּר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, אֶלָּא יַפְרִישׁ וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתֶּה, וְאֵין אוֹמְרִין: זֶה שֶׁהִנִּיחַ בַּסּוֹף כְּאִלּוּ נִבְרַר בַּתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁחִיּוּב תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין אוֹמְרִין בְּשֶׁל תּוֹרָה נַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ נִבְרַר, עַד שֶׁיִּבָּרֵר.
א. טָבוּל מִן הַתּוֹרָה. שחייב בהפרשה מהתורה. שְׁנֵי לֻגִּין… הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה. ששיעור תרומה גדולה לאדם ממוצע אחד מחמישים (ראה הלכות תרומות ג,ב). וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שמעשר שני הוא עשירית ממה שנשאר לאחר הפרשת מעשר ראשון (הלכות מתנות עניים ו,ג). לֹא יַתְחִיל וְיִשְׁתֶּה וכו'. אסור לשתות על סמך שישאיר בסוף את המעשרות. וְאֵין אוֹמְרִין וכו'. אף ששותה על דעת להשאיר בסוף, לא ניתן לומר שמה שמשאיר בסוף נחשב כמופרש כבר מתחילה. וְאֵין אוֹמְרִין בְּשֶׁל תּוֹרָה נַחֲשֹׁב כְּאִלּוּ נִבְרַר. אבל כשהחיוב הוא מדרבנן ניתן להסתמך על 'ברירה' (ראה הלכות תרומות א,כא ובביאור שם, וראה לקמן ט,י). עַד שֶׁיִּבָּרֵר. עד שיופרש בפועל.
ב. הַקּוֹבֵעַ מַעַשְׂרוֹתָיו בְּפִי הֶחָבִית – לֹא יִשְׁתֶּה מִשּׁוּלֶיהָ; בְּשׁוּלֶיהָ – לֹא יִשְׁתֶּה מִפִּיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּשְׁקִין מְעֹרָבִין. אֲבָל הַקּוֹבֵעַ בְּפִי הַמְּגוּרָה – אוֹכֵל מִשּׁוּלֶיהָ; קָבַע בְּשׁוּלֶיהָ – אוֹכֵל מִפִּיהָ.
ב. הַקּוֹבֵעַ מַעַשְׂרוֹתָיו בְּפִי הֶחָבִית. האומר שהיין הנמצא בחלק העליון של החבית הוא מעשרות על שאר החבית. לֹא יִשְׁתֶּה מִשּׁוּלֶיהָ. מהמשקה הסמוך לתחתית. בְּשׁוּלֶיהָ. אם קבע את המעשרות בתחתית החבית. מִפְּנֵי שֶׁהַמַּשְׁקִין מְעֹרָבִין. ואולי ישתה מהמעשרות. אֲבָל הַקּוֹבֵעַ בְּפִי הַמְּגוּרָה וכו'. מגורה היא מחסן תבואה, ובמאכל יבש הצדדים אינם מתערבים.
ג. וְיֵשׁ לְאָדָם לִקְבֹּעַ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּפוֹדֶה אוֹתוֹ, וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עַל אוֹתָן הַפֵּרוֹת, אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר.
ג. וְיֵשׁ לְאָדָם. יש לו רשות. וּפוֹדֶה אוֹתוֹ. מעביר את קדושת המעשר למטבע והמעשר חוזר להיות חולין. וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אם הפריש מעשר שני לפני מעשר ראשון (ריק"ו). אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר. רשאי לעשות את כולו תרומת מעשר על כמות גדולה של פירות אחרים שהם מעשר ראשון וחייבים בשיעור גדול של תרומת מעשר (ד"א). אמנם לא ניתן לעשות ממנו תרומה גדולה (ראה ראב"ד, ריק"ו וכס"מ; וראה ישועות מלכו שפירש הלכה זו אחרת).
ד. הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת – מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כָּל אוֹתָן הַפֵּרוֹת שֶׁהִנִּיחַ מַעֲשֵׂר, וְנוֹתְנָן לַלֵּוִי. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ – הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ לְכָל שֶׁהִפְרִישׁ, וְאֵינוֹ מְעֻשָּׂר וַדַּאי.
ד. הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת. ייחד פירות החייבים במעשר לעשותם מעשר על פירות אחרים בכל פעם שיזדקק לכך. וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. מפירות אחרים, ומפריש את מעשרותיהם מתוך הפירות שייחד. עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כָּל אוֹתָן הַפֵּרוֹת שֶׁהִנִּיחַ מַעֲשֵׂר. עד שהמעשרות שהפריש יצטברו לשיעור כל הפירות שייחד ונעשו כולם מעשר. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ. אם לאחר זמן מה התברר לו שאינם קיימים, ויש ספק אם היו קיימים בזמן שהפריש. הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ לְכָל שֶׁהִפְרִישׁ וְאֵינוֹ מְעֻשָּׂר וַדַּאי. יש לחשוש לתיקונם של כל הפירות שהפריש עליהם בזמן שקיומם של הפירות שייחד אינו ידוע, ולכן יתקנם שוב כדי לצאת מן הספק (פה"מ גיטין ג,ח).
ה. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עַל אוֹתָן הַמָּעוֹת מֵחֶלְקָן – מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מֵתוּ הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי.
ה. לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עַל אוֹתָן הַמָּעוֹת מֵחֶלְקָן. סיכמו מראש שפירעון החוב שלהם יהיה על ידי שהמלווה יפריש מעשרות שצריך לתת אותם לכהן או ללוי או לעני, וישאיר את המעשרות לעצמו על חשבון החוב.
ו. כֵּיצַד מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן? מַפְרִישׁ הַתְּרוּמָה אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִפֵּרוֹתָיו, וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי אַחֵר לְאוֹתוֹ כֹּהֵן אוֹ לֵוִי אוֹ הֶעָנִי שֶׁהִלְוָם. הָיוּ רְגִילִין לִטֹּל מִמֶּנּוּ, וְהוּא רָגִיל שֶׁלֹּא יִתֵּן אֶלָּא לָהֶם – אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. וְאַחַר שֶׁמַּפְרִישׁ מְחַשֵּׁב כַּמָּה שָׁוֶה זֶה שֶׁהִפְרִישׁ, וּמְנַכֶּה מִן הַמִּלְוָה עַד שֶׁיִּפָּרַע כָּל חוֹבוֹ, וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, וְאוֹכֵל הַמַּעַשְׂרוֹת.
ו. כֵּיצַד מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן. כיצד יוצא ידי חובת מעשרות ללא נתינה בפועל. וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי אַחֵר. מקנה להם את הפירות על ידי אדם שלישי שזוכה עבורם במעשרות שמכיוון שאינם כאן צריך שאדם שאינו הבעלים יקנה אותם עבורם. הָיוּ רְגִילִין לִטֹּל מִמֶּנּוּ… אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. שאם רגיל לתת רק להם, המעשרות נחשבים כקנוים להם משעת ההפרשה (פה"מ גיטין ג,ז). וּמְנַכֶּה מִן הַמִּלְוָה עַד שֶׁיִּפָּרַע כָּל חוֹבוֹ. מוריד מסכום ההלוואה את שווי המעשרות שהפריש, וכך גם בפעם הבאה שמפריש מעשרות עד שלא יישאר חוב. וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה. מכיוון שאסור לו לאכלה. וְאוֹכֵל הַמַּעַשְׂרוֹת. שמעשרות מותרים באכילה לכל אדם.
ז. כְּשֶׁהוּא מְחַשֵּׁב כַּמָּה שָׁוִין הַפֵּרוֹת שֶׁהִפְרִישׁ, יֵשׁ לוֹ לְחַשֵּׁב בְּשַׁעַר הַזּוֹל, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת חוֹב זֶה. וְאִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת לַחֲזֹר – אֵינוֹ חוֹזֵר, אֶלָּא אִם רָצוּ אֵלּוּ שֶׁלָּקְחוּ הַמָּעוֹת לַחֲזֹר – חוֹזְרִין. נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶן – אֵין מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד.
מֵת הַכֹּהֵן וְהַלֵּוִי וְהֶעָנִי שֶׁהִלְוָם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָם כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁים, וְהוּא שֶׁיַּנִּיחַ לָהֶן קַרְקַע, אֲפִלּוּ מְלֹא מַחַט. אֲבָל אִם הִנִּיחוּ כְּסָפִים – אֵין רְשׁוּת הַיּוֹרֵשׁ מוֹעֶלֶת. וְאִם הִלְוָם בִּפְנֵי בֵּית דִּין עַל מְנַת שֶׁיַּפְרִישׁ עַל מָעוֹת אֵלּוּ מֵחֶלְקָם – אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי – אֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהִלְוָהוּ בְּבֵית דִּין, וְזָכָה הַלָּה בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ.
ז. יֵשׁ לוֹ לְחַשֵּׁב בְּשַׁעַר הַזּוֹל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית. אם הוזלו הפירות בין ההלוואה להפרשה יכול לחשב את שווי הפירות לפי שעת ההפרשה ולהרוויח מכך, אף שלא סיכמו זאת מראש (ובהלוואה רגילה יש בכך ריבית, ראה הלכות מלווה ולווה ט,ה). וְאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת חוֹב זֶה. הלוואה זו אינה בטלה בסוף שנת השמיטה, שהלוואה נשמטת רק כאשר ניתן לגבותה מהלווה עצמו וכאן רשאי לגבות רק ממעשרותיו ולא מהלווה (בבלי גיטין ל,א). וְאִם בָּא בַּעַל הַבַּיִת לַחֲזֹר אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא אִם וכו'. בעל הפירות אינו יכול לחזור בו מההסכם באופן חד צדדי ואינו יכול לדרוש מהשני שישלם את חובו, אבל הלווה יכול לחזור בו באופן חד צדדי ולהחזיר את הכסף. נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶן. מלפרוע את החוב. כגון שחשב שלא יהיו לו עוד פירות מעשר שבאמצעותם יגבה את החוב. שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד. שהחוב נחשב כדבר שנאבד ואינו קיים, ולכן בעל הפירות כבר אינו יכול להשאיר לעצמו מעשרות שמפריש עבור פירעון החוב.
עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁים וְהוּא שֶׁיַּנִּיחַ לָהֶן קַרְקַע. על מנת להמשיך את ההסכם צריך לוודא שהיורשים מעוניינים בכך, וכן שהמת השאיר אחריו נכסים הראויים לגבייה בכדי שההלוואה לא תיחשב כאבודה. אֲפִלּוּ מְלֹא מַחַט. אפילו אם הקרקע בגודל מחט. אֲבָל אִם הִנִּיחוּ כְּסָפִים אֵין רְשׁוּת הַיּוֹרֵשׁ מוֹעֶלֶת. מכיוון שלא גובים חוב ממיטלטלין שירשו היורשים (הלכות מלווה ולווה יא,ז) וממילא החוב כבר אינו קיים. וְאִם הִלְוָם בִּפְנֵי בֵּית דִּין. לאבות. אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. מתקנת חכמים (בבלי גיטין ל,ב). הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי אֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו. שכבר אינו זכאי למעשר עני. וְזָכָה הַלָּה בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ. הלווה אינו צריך להחזיר את ההלוואה, שכאשר לא ניתן לפרוע הלוואה זו באמצעות הפרשת מעשרות, המלווה הפסיד.
ח. יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְבֶן לֵוִי: 'כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי' – רַשַּׁאי בֶּן לֵוִי לַעֲשׂוֹתוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ. וְאִם נְתָנוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְלֵוִי אַחֵר – אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת.
ח. יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְבֶן לֵוִי כּוֹר מַעֲשֵׂר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי וכו'. ישראל שהפריש מעשר ואמר ללוי שהוא נותן לו אותו, יכול הלוי להסתמך עליו אף שלא עשה בו מעשה קניין. עַל מָקוֹם אַחֵר. על פירות אחרים של מעשר ראשון. אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. הלוי הראשון אינו יכול לתבוע את הישראל אלא רק לכעוס עליו שלא קיים דבריו.
ט. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת בַּמְּגוּרָה, וְנָתַן סְאָה לַלֵּוִי וּסְאָה לֶעָנִי – לֹא יַפְרִישׁ שְׁמוֹנַת סְאִין מִן הַמְּגוּרָה וְיֹאכַל אוֹתָן, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁתֵּי סְאִין שֶׁל מַעַשְׂרוֹת קַיָּמִין. אֲבָל אִם אָכְלוּ מֵהֶן הַלֵּוִי וְהֶעָנִי – אֵינוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן הַנִּשְׁאָר מִשְּׁתֵּי סְאִין.
ט. וְנָתַן סְאָה לַלֵּוִי וּסְאָה לֶעָנִי. כמות שצריך להפריש מתוך עשר סאין על מנת שיישארו שמונה מתוקנים, אך לא ציין ששתי הסאים שנותן הן עבור תיקון של פירות מסוימים מתוך המחסן אלא נתן סתם. אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁתֵּי סְאִין שֶׁל מַעַשְׂרוֹת קַיָּמִין. שאז יכול לעשותן מעשרות עבור שמונה הסאין שמוציא מהמחסן, ונמצא שהמעשרות מופרשים כעת עבור פירות מסוימים. אבל אם הסאין שנתן אינן נמצאות אצל הלוי והעני, לא ניתן לומר שכעת מתברר שנתן אותן כמעשרות עבור השמונה סאין שהוציא מהמחסן, שהרי אין אומרים בשל תורה כאילו נברר עד שיתברר (לעיל ה"א), ונמצא שהפסיד מה שנתן. אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן הַנִּשְׁאָר מִשְּׁתֵּי סְאִין. כגון אם נשאר ללוי חצי סאה ולעני חצי סאה, יכול לאכול מהמחסן חמש סאין.
י. עֲנִיִּים שֶׁהֶחֱלִיפוּ מַתְּנוֹתֵיהֶן עִם בַּעַל הַבַּיִת, כְּגוֹן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ סְאָה שֶׁל לֶקֶט אוֹ שִׁכְחָה אוֹ פֵּאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי וְנָטְלוּ סְאָה מִן הַגֹּרֶן – זֶה שֶׁנָּטַל מֵהֶן פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בִּרְשׁוּת בַּעַל הַבַּיִת, וְזֶה שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חֵלֶף מַתְּנוֹתֵיהֶן הַפְּטוּרִין.
י. וְנָטְלוּ סְאָה מִן הַגֹּרֶן. שעדיין חייבת במעשרות. פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. שמתנות עניים פטורות (הלכות תרומות ב,ט). אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה בִּרְשׁוּת בַּעַל הַבַּיִת. אף שבעל הבית הסכים להחליף להם את הסאה של מתנות בסאה אחרת, מכל מקום הסאה שנטלו העניים בתחילה היא הסאה של מתנות ולא הסאה האחרונה.
יא. מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתָן, וְאָמַר: 'מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָּזוֹ' – הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. אָמַר: 'מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָּזוֹ וְזוֹ בָּזוֹ' – הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת, שֶׁהֲרֵי קָבַע מַעַשְׂרוֹתֶיהָ בַּשְּׁנִיָּה, וְאֵין הַשְּׁנִיָּה מְעֻשֶּׂרֶת, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁכְּבָר נִפְטְרָה עַל הַשְּׁנִיָּה שֶׁעֲדַיִן הִיא חַיֶּבֶת בְּמַעְשַׂר שְׁתֵּיהֶן.
יא. כַּלְכָּלוֹת. סלים. שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתָן. וצריך להפריש מהן מעשרות בלבד. וְאָמַר מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָּזוֹ. קבע את מעשרותיה של כלכלה אחת בפירות שבכלכלה השנייה. הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת שֶׁהֲרֵי קָבַע מַעַשְׂרוֹתֶיהָ בַּשְּׁנִיָּה. ובזמן קביעתו, הראשונה עדיין הייתה חייבת במעשר, וניתן להפריש ממנה עבור פירות אחרים. וְאֵין הַשְּׁנִיָּה מְעֻשֶּׂרֶת שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין וכו'. על פי הכלל שאין מפרישים מהפטור על החייב (לעיל א,ו). שֶׁעֲדַיִן הִיא חַיֶּבֶת בְּמַעְשַׂר שְׁתֵּיהֶן. שצריך להוציא ממנה את מעשרות הראשונה, ולאחר מכן להפריש ממנה עבור הפירות שנשארו בה.
יב. אָמַר: 'מַעַשְׂרוֹת שְׁתֵּי כַּלְכָּלוֹת אֵלּוּ, מַעְשַׂר כָּל אַחַת מֵהֶן קָבוּעַ בַּחֲבֶרְתָּהּ' – קָרָא שֵׁם, וּכְבָר קָבַע מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם בָּהֶן, וּמוֹצִיא מֵהֶן הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.
יב. מַעְשַׂר כָּל אַחַת מֵהֶן קָבוּעַ בַּחֲבֶרְתָּהּ. ולא הקדים כלכלה אחת לחברתה (בניגוד להלכה הקודמת). קָרָא שֵׁם וכו'. ואינו יכול לחזור מדבריו ולהפריש עליהן מפירות אחרים.
יג. וְכֵיצַד מְעַשְּׂרָן? מוֹצִיא מַעְשַׂר שְׁתֵּיהֶן מֵאַחַת מֵהֶן, אוֹ מַעְשַׂר כָּל אַחַת מֵהֶן מִמֶּנָּה אִם הָיוּ שָׁווֹת. וְאִם הָיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ – מַפְרִישׁ מִן הַקְּטַנָּה מַעְשַׂר הַגְּדוֹלָה, וּמִן הַגְּדוֹלָה מַעְשַׂר הַקְּטַנָּה.
יג. מוֹצִיא מַעְשַׂר שְׁתֵּיהֶן וכו'. כאשר הכלכלות שוות יש להניח שלא התכוון בדווקא לקבוע מעשר כל אחת בחברתה אלא התכוון לקבוע מעשרות שתיהן כאחת בתוכן, ולכן רשאי להפריש מאחת על שתיהן או מכל אחת על עצמה או מכל אחת על חברתה. אבל כאשר אינן שוות, יש להניח שהתכוון בדווקא לקבוע מעשר כל אחת בחברתה (רדב"ז).

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות מעשר

אופני הפרשה מיוחדים

בפרק זה דן הרמב"ם במקרים ייחודים של הפרשת מעשרות – מתנה על ההפרשה או קובע את מיקום המעשר, אך לא מפריש בפועל. הפרשה על סמך מעות שניתנו בהלוואה ללוי או לעני, הפרשה על סמך פירות שבמקום אחר, מחליף מתנות עניים בפירות החייבים במעשר ומפריש משתי סלים בבת אחת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ניתן להשתמש במשקה שקבע בו מקום למעשר ולא הפרישו?

2.מתנות עניים שניתנו לחקלאי תמורת פירותיו נתחייבו במעשר?

3.האם יש ברירה בהפרשת תרומות ומעשרות?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן