פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. פֵּרוֹת הַנִּלְקָחוֹת בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – אֵין נִפְדִּין לְרִחוּק מָקוֹם, אֶלָּא אִם כֵּן נִטְמְאוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה, אֶלָּא יַעֲלוּ הֵן עַצְמָן וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
א. הַנִּלְקָחוֹת. שנקנו. אֵין נִפְדִּין לְרִחוּק מָקוֹם. אסור לפדותם אפילו נמצאים רחוק מירושלים וטרם נכנסו אליה. בְּאַב הַטֻּמְאָה. בטומאה מהתורה (ראה לעיל ב,יב ובביאור שם).
ב. זֶה חֹמֶר בַּלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מִפֵּרוֹת מַעֲשֵׂר עַצְמָן. וְאִם נִטְמְאוּ בִּוְלַד הַטֻּמְאָה – יִפָּדוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
ב. זֶה חֹמֶר בַּלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מִפֵּרוֹת מַעֲשֵׂר עַצְמָן. שפירות מעשר נפדים מחוץ לירושלים, ופירות שנקנו בכסף מעשר חמורים מהם בעניין זה. בטעם הדבר כתב ערוה"ש (קל,ד) מפני שעשה איסור בכך שקנה פירות בכסף מעשר מחוץ לירושלים, שהרי לכתחילה אין מחללים מעות מעשר על הפירות (ראה לעיל ד,ו). וְאִם נִטְמְאוּ בִּוְלַד הַטֻּמְאָה יִפָּדוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. אם נטמאו בטומאה מדרבנן, הצריכו לפדותם כדי שלא יאכל מעשר בטומאה, והצריכו לאכלם בירושלים משום שנקנו בכסף מעשר ומהתורה הם עדיין טהורים (ראה גם לעיל ב,יב ובביאור שם).
ג. אֵין נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר אֶלָּא מַאֲכַל אָדָם שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ אוֹ גִּדּוּלֵי גִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, כְּעֵין הַפְּרָט הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה: "בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר" (דברים יד,כו).
ג. שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. ובכלל זה בקר וצאן שגדלים מאכילת צמחי הארץ (פה"מ מעשר שני א,ה). גִּדּוּלֵי גִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. כדלקמן ה"ה.
ד. לְפִיכָךְ אֵין לוֹקְחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מַיִם וָמֶלַח, כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, לְפִי שֶׁאֵין גִּדּוּלֵיהֶן מִן הָאָרֶץ, וְלֹא פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע וְלֹא פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְבָקָר וָצֹאן.
ד. כְּמֵהִין. מין פטריות. לְפִי שֶׁאֵין גִּדּוּלֵיהֶן מִן הָאָרֶץ. שאין להם שורשים שבאמצעותם הם יונקים מהארץ. פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. שעלולים להירקב.
ה. הַדְּבָשׁ וְהֶחָלָב וְהַבֵּיצִים – הֲרֵי הֵן כְּבָקָר וָצֹאן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקַע, הֵן גִּדּוּלֵי גִּדּוּלֶיהָ.
ה. הֵן גִּדּוּלֵי גִּדּוּלֶיהָ. יוצאים מבעלי חיים שגדלים מצמחים.
ו. הַתֶּמֶד: עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ – אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּמַּיִם; וּמִשֶּׁהֶחֱמִיץ – נִלְקָח, כַּיַּיִן וְכַשֵּׁכָר. לְקָחוֹ עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, וְהֶחֱמִיץ – קָנָה מַעֲשֵׂר.
ו. הַתֶּמֶד. מים שהשהו אותם על פסולת של ענבים. עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. לפני שנגמרה תסיסתו (רש"י עירובין כז,ב). לְקָחוֹ עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ וְהֶחֱמִיץ קָנָה מַעֲשֵׂר. אף שתסיסתו נגמרה רק לאחר קנייתו, חל עליו דין מעשר שני, והכסף יצא לחולין, כיוון שבשעת הקנייה כבר היה בו את הכוח לתסוס (בבלי חולין כו,א ורש"י שם).
ז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנָּתַן שְׁלֹשָׁה מַיִם וּמָצָא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה. אֲבָל אִם נָתַן שְׁלֹשָׁה וְהוֹצִיא אַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה כְּיַיִן מָזוּג, וְנִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
ז. בְּשֶׁנָּתַן שְׁלֹשָׁה מַיִם וּמָצָא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה. כגון שנתן על פסולת הענבים שלושה ליטר מים, ולאחר זמן מצא פחות מארבעה ליטר, שזהו סימן שנוצר יין דליל מאד, שאינו נחשב יין עד שיחמיץ. אִם נָתַן שְׁלֹשָׁה וְהוֹצִיא אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה כְּיַיִן מָזוּג. ראה גם הלכות מעשר ב,ז.
ח. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהֶחָרוּבִין: עַד שֶׁלֹּא יַמְתִּיקוּ – אֵין נִלְקָחִין; וְאַחַר שֶׁיַּמְתִּיקוּ – נִלְקָחִין. אֲבָל הַלּוּף וְהַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמְסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין, בֵּין מִשֶּׁיַּמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא הִמְתִּיקוּ – נִלְקָחִין. וְהַקּוֹר נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
ח. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהֶחָרוּבִין. ראשי הענפים הרכים וראשי החרובים בזמן פריחת האילנות. עַד שֶׁלֹּא יַמְתִּיקוּ. קודם שמכשירים אותם לאכילה על ידי כבישה (פה"מ שביעית ז,ה, עוקצין ג,ד). הַלּוּף. מין בצל. בֵּין מִשֶּׁיַּמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא הִמְתִּיקוּ נִלְקָחִין. כיוון שראויים לאכילה אף לפני כבישה. וְהַקּוֹר. החלק הרך שנמצא בראש הדקל וראוי לאכילת אדם.
ט. הַכַּרְכֹּם אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְמַרְאֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ מִנּוֹתְנֵי רֵיחַ וּמַרְאֵה וְטַעַם, הוֹאִיל וְאֵינָן לַאֲכִילַת גּוּפָן אֶלָּא לַטַּעַם שֶׁנּוֹתְנִין – אֵין נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
לְפִיכָךְ, רָאשֵׁי בְּשָׂמִים וְהַפִּלְפְּלִין וְהַקֹּשְׁטְ וְהַחִלְתִּית וְחַלּוֹת חָרִיעַ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – אֵין נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
ט. הַכַּרְכֹּם. צמח שמפיקים ממנו תבלין צהוב (זעפרן).
רָאשֵׁי בְּשָׂמִים. כל הצמחים הריחניים (פה"מ עוקצין ג,ה). וְהַפִּלְפְּלִין. פלפל שחור. וְהַקֹּשְׁטְ. צמח שמפיקים ממנו בושם. וְהַחִלְתִּית. צמח תיבול בארצות קרות (שם). וְחַלּוֹת חָרִיעַ. חריע הוא קורטם הצבעים, וחלות חריע הן חלק מסוים בצמח ששימש לצביעת תבשילים (שם).
י. הַשֶּׁבֶת: אִם לִתֵּן טַעַם בַּקְּדֵרָה – אֵינָהּ נִלְקַחַת; וְאִם לְכָמָךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁהוּא אוֹכֵל גּוּפָהּ – נִלְקַחַת בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
עֵרֵב מַיִם וָמֶלַח – אִם נָתַן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן, הֲרֵי זֶה כְּמֻרְיָס, וְלוֹקֵחַ מֵהֶן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמַבְלִיעַ דְּמֵי הַמַּיִם וְהַמֶּלַח בִּדְמֵי הַשֶּׁמֶן.
י. הַשֶּׁבֶת. ירק (המכונה כיום שמיר), המשמש לנתינת טעם בתבשיל ולאחר מכן מוציאים אותו ממנו. לְכָמָךְ. לכתישה ולנתינה בתוך מאכל הנקרא כותח.
כְּמֻרְיָס. מתבל מלוח העשוי לעתים מדגים. וּמַבְלִיעַ דְּמֵי הַמַּיִם וְהַמֶּלַח בִּדְמֵי הַשֶּׁמֶן. משלם למוכר מחיר גבוה עבור השמן על מנת לכסות גם את מחיר המים והמלח.
יא. אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמוֹת בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילָתָהּ: שֶׁאֵין אוֹכְלִין אוֹתָהּ אֶלָּא כֹּהֲנִים מְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ, וּמֻתֶּרֶת לָאוֹנֵן, וְנֶאֱכֶלֶת בְּכָל מָקוֹם; וְהַמַּעֲשֵׂר מֻתָּר לְזָרִים וְלִטְבוּל יוֹם, וְאָסוּר לָאוֹנֵן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם. נִמְצָא מְמַעֵט אֲכִילַת הַמַּעֲשֵׂר וַאֲכִילַת הַתְּרוּמָה.
יא. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילָתָהּ וכו'. מצמצם את האפשרויות לאכול את המעשר ('אכילתו') ואת האפשרויות לאכול את התרומה ('אכילתה'), שכן בכל אחד מהם יש הגבלות שאין בשני כפי שמפרט והולך. שֶׁאֵין אוֹכְלִין אוֹתָהּ אֶלָּא כֹּהֲנִים מְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ וכו'. תרומה נאכלת רק לכהנים שטבלו ורק לאחר שהחשיך היום ונשלמה טהרתם, אך מצד שני מותרת באכילה לאונן (ביום המיתה של אחד מקרוביו) וכן אין הגבלה על מקום אכילתה. במעשר הדינים הפוכים (ראה לעיל ג,ד-ו).
יב. לוֹקְחִין בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים מִכֶּסֶף הַמַּעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁלָמִים נֶאֱכָלִין לְזָרִים. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ לוֹקְחִין בְּהֵמוֹת לְאָכְלָן חֻלִּין מִכֶּסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, כְּדֵי לְהַבְרִיחָהּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. גָּזְרוּ בֵּית דִּין שֶׁאֵין לוֹקְחִין בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא לִשְׁלָמִים בִּלְבַד. אֲבָל חַיָּה וָעוֹף לוֹקְחִין, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁלָמִים.
יב. מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁלָמִים נֶאֱכָלִין לְזָרִים. ואף על פי שחלקים מהבהמה מוקרבים על המזבח או ניתנים לכהנים, לא חששו לכך, כיוון שעיקר הבשר ניתן לבעל הקרבן. וכן לא חששו לכך שבשר השלמים נאכל רק שני ימים ולילה אחד, כיוון שבדרך כלל לא משהים בשר יותר מזמן זה שמא יתקלקל (ערוה"ש קלא,ב). כְּדֵי לְהַבְרִיחָהּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. שלא יפסידו את חלקי הבהמה שאינם ניתנים לבעל הקרבן. גָּזְרוּ בֵּית דִּין וכו'. כיוון שעיקר המצווה במעות מעשר שני לקנות בהן קרבן שלמים (רא"ש מעשר שני א,ג; וראה ספרי דברים פסקה קז, ירושלמי מעשר שני א,ב). שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁלָמִים. ולכן לא גזרו עליהם, כשם שלא גזרו על קניית פירות.
יג. וְאֵין לוֹקְחִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, לְפִי שֶׁהוּא חַיָּב לְבַעֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יג. לְפִי שֶׁהוּא חַיָּב לְבַעֵר. להשמיד את הפירות בזמן שנגמר אותו המין בשדה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שמיטה ז,א.
יד. הַלּוֹקֵחַ מַיִם וָמֶלַח, אוֹ פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין, אוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם – לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין.
יד. הַלּוֹקֵחַ מַיִם וָמֶלַח וכו'. אדם שקנה דברי מאכל שאין לקנותם בכסף מעשר (כדלעיל ה"ד). לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין. אף שמעשה הקניין קיים והמעות יוצאות לחולין, לא חלה קדושה על הדבר שקנה (פה"מ מעשר שני א,ה). ונמצא שפטר את עצמו מחובת האכילה בקדושת מעשר, אך הפסיד את קיום המצווה (ערוה"ש קלא,ט).
טו. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר: בְּשׁוֹגֵג – כּוֹפִין אֶת הַמּוֹכֵר לְהַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים לַבְּעָלִים, וְהֵן מַעֲשֵׂר כְּמוֹת שֶׁהָיוּ; בְּמֵזִיד – יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ – יַנִּיחֵם עַד שֶׁיִּרְקְבוּ.
טו. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. בניגוד לדין (ראה לעיל ד,ו). בְּשׁוֹגֵג כּוֹפִין אֶת הַמּוֹכֵר לְהַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים לַבְּעָלִים. שיש להניח שאם הקונה היה יודע שהכסף שבידו הוא כסף מעשר לא היה קונה בו פירות מחוץ לירושלים, שהרי הדבר גורם לו טרחה שצריך להעלות את הפירות לירושלים, ומשום כך קנייה זו נחשבת מקח טעות. יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. שהקדושה עברה אל הפירות, ואין אפשרות לפדותם אלא אם כן נטמאו כדלעיל ה"א.
טז. וְכֵן אֵין לוֹקְחִין בְּהֵמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. וְאִם לָקַח: בְּשׁוֹגֵג – יַחְזְרוּ הַדָּמִים לִמְקוֹמָן; בְּמֵזִיד – תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ – תִּקָּבֵר הִיא וְעוֹרָהּ.
טז. בְּשׁוֹגֵג יַחְזְרוּ הַדָּמִים לִמְקוֹמָן בְּמֵזִיד תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. כן הנוסח בדפוסים ובהתאמה לאמור בהלכה הקודמת. ובכה"י הגרסה הפוכה: "במזיד יחזרו הדמים למקומן בשוגג תעלה ותאכל בירושלים", וכבר העירו הריק"ו והכס"מ שגרסה זו מוטעית (וראה הערת הר"י שילת ברמב"ם מדויק). יַחְזְרוּ הַדָּמִים לִמְקוֹמָן. כופים את המוכר להחזירם והם בקדושתם כדלעיל הט"ו. תִּקָּבֵר הִיא וְעוֹרָהּ. לאחר מותה יש לקברה יחד עם העור שלה כדי שלא ייהנה ממנו (פה"מ מעשר שני א,ו).
יז. לָקַח עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד: אִם בָּרַח הַמּוֹכֵר – הֲרֵי זֶה יֹאכַל כְּנֶגֶד אוֹתָן הַמָּעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂר. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוֹצִיא חוּץ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר, וּבָרַח הַמּוֹכֵר אוֹ מֵת – יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ; וְאִם הָיָה הַמּוֹכֵר קַיָּם – יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָן. וְכֵן אִם הֵבִיא עוֹלוֹת וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר – יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.
יז. לָקַח עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וכו'. כאשר קנה דברים שאינם ראויים לאכילה, קדושת מעשר שני אינה עוברת אליהם, וגם אם עשה זאת במזיד המעות נשארות בקדושתן (כעין זה גם בדמי שביעית – ראה הלכות שמיטה ו,י). אִם בָּרַח הַמּוֹכֵר. ואי אפשר לקבל בחזרה את המעות ולהחזיר את המקח. הֲרֵי זֶה יֹאכַל כְּנֶגֶד אוֹתָן הַמָּעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂר. יקנה מאכלים בשווי המעות שהשתמש בהם שלא לצורך אכילה ויאכלם בירושלים כדין מעשר שני (פה"מ מעשר שני א,ז).
יח. לָקַח חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים וּבְהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁקָּנָה שׁוֹר לַחֲרִישָׁה, וְלֹא קָנוּ שְׁלָמִים. לָקַח בְּהֵמָה לִשְׁלָמִים וְנָפַל בָּהּ מוּם – פָּקְעָה מִמֶּנָּה קְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, וּפוֹדֶה אוֹתָהּ, וְאֵין הַדָּמִים מַעֲשֵׂר. וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם פְּדָיָהּ לְעַצְמוֹ – מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
יח. לִבְשַׂר תַּאֲוָה. לאכלה בלי להקריבה שלמים, וחכמים אסרו זאת כדלעיל הי"ב. כְּמִי שֶׁקָּנָה שׁוֹר לַחֲרִישָׁה. הקניין אינו חל, כמבואר בהלכה הקודמת. וְלֹא קָנוּ שְׁלָמִים. החיה או הבהמה לא הוקדשו לשלמים (שהרי החיה אינה ראויה לכך, והבהמה לא נקנתה לשם כך). פָּקְעָה מִמֶּנָּה קְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר. כדין מאכל שהתקלקל (לעיל ג,יא), כיוון שאין אפשרות להקריבה ולאכלה בקדושת מעשר. וּפוֹדֶה אוֹתָהּ. מקדושת שלמים, כדין קרבן שנפל בו מום (הלכות איסורי מזבח ב,ו). וְאַף עַל פִּי כֵן אִם פְּדָיָהּ לְעַצְמוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. אף שקדושת מעשר פקעה ואינו צריך להוסיף חומש מדין פדיון מעשר, מכל מקום צריך להוסיף חומש מדין פדיון קדשים (כמבואר בהלכות ערכין וחרמין ז,ד; כס"מ. וראה רדב"ז וערוה"ש קלא,יב שהסבירו את החידוש שבמקרה זה באופנים נוספים).
יט. הַמַּתְפִּיס מְעוֹת מַעֲשֵׂר לִשְׁלָמִים – לֹא קָנוּ שְׁלָמִים, שֶׁקְּדֻשַּׁת שְׁלָמִים אֵינָהּ חָלָה עַל קְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר מָמוֹן גָּבֹהַּ הוּא. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הִתְפִּיס פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר עַצְמָן לִשְׁלָמִים, שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁלָמִים.
יט. הַמַּתְפִּיס מְעוֹת מַעֲשֵׂר לִשְׁלָמִים. ייעד את מעותיו לצורך קניית שלמים. לֹא קָנוּ שְׁלָמִים. ורשאי לקנות במעות מאכלים כרצונו. שֶׁקְּדֻשַּׁת שְׁלָמִים אֵינָהּ חָלָה עַל קְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר וכו'. קדושת שלמים חלה רק כאשר קונה בכסף מעשר שני בהמה להקריבה שלמים ולאכלה, שהתורה החשיבה זאת כקנייה לצורך אכילה. אבל אינו יכול להקדיש את מעות המעשר עצמן או פירות מעשר (שיקנו שלמים בכסף שיתקבל תמורת הפירות), כיוון שהם ממון גבוה ואינם שלו.
כ. הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּתוֹרַת חֻלִּין, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד: אִם פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר עַצְמָן אָכַל – יִצְעַק לַשָּׁמַיִם; וְאִם כֶּסֶף מַעֲשֵׂר אָכַל – יַחְזְרוּ דָּמִין לִמְקוֹמָן, וְיַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם, אוֹ יֹאכַל כְּנֶגְדָּן בִּירוּשָׁלַיִם אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים.
כ. בְּתוֹרַת חֻלִּין. כגון מחוץ לירושלים. יִצְעַק לַשָּׁמַיִם. יבקש כפרה על חטאו, שאין דרך מעשית לתקן זאת. יַחְזְרוּ דָּמִין לִמְקוֹמָן וכו'. יש לנהוג כמבואר לעיל הי"ז.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות מעשר שני ונטע רבעי

הנקנה במעות מעשר שני

בפרק זה מבאר הרמב"ם מה מותר לקנות במעות מעשר שני (רק מאכל אדם, הגודל מהקרקע או ניזון מגידוליה ויכול להגיע לירושלים. לא מים וכד', תרומה, פירות שביעית, התפסה). הרמב"ם פותח את הפרק בהבחנה שבין פירות מעשר שני לפירות שנקנו במעות מעשר. לאחר מכן מבאר באריכות מה מותר לקנות, מה הדין אם קנה דברים אסורים, ודינו של האוכל מעשר שני בתורת חולין.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר שני ונטע רבעי ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אכל פירות מעשר שני כחולין – יש לו תיקון מלבד תשובה?

2.אדם שבזמן הזה קנה בהמה מכסף מעשר – יכול לאוכלה בירושליים?

3.אסור לקחת תרומה בכסף מעשר- משום שהיא קדושה ממעשר?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן