פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לֶעָנִי, אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" (דברים טו,ח), וְנֶאֱמַר: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לה), וְנֶאֱמַר: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (שם כה,לו).
א. כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לֶעָנִי. להשלים חסרונו, וכדלקמן ה"ג. אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת. אם מצבו הכלכלי מאפשר זאת. וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. גם הלוואה ללא מטרות רווח נחשבת לנתינה מעולה ואפילן עדיפה מן הצדקה. (ראה לקמן י,ז, הלכות מלווה ולווה א,א, אהבת חסד ח"א א,א).
ב. וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ וְהֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה – עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (דברים טו,ז).
ב. וְלֹא תִקְפֹּץ. אל תסגור.
ג. לְפִי מַה שֶּׁחָסֵר הֶעָנִי אַתָּה מְצֻוֶּה לִתֵּן לוֹ: אִם אֵין לוֹ כְּסוּת – מְכַסִּין אוֹתוֹ, אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת – קוֹנִין לוֹ כְּלֵי בַּיִת, אֵין לוֹ אִשָּׁה – מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה, וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה – מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ לְאִישׁ. אֲפִלּוּ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁל זֶה הֶעָנִי לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְעֶבֶד רָץ בְּפָנָיו, וְהֶעֱנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו – קוֹנִין לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו,ח). וּמְצֻוֶּה אַתָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ.
ג. מְכַסִּין אוֹתוֹ. נותנים לו בגדים. וְעֶבֶד רָץ בְּפָנָיו. כדי לכבדו. אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. כפי מה שחסר לעני הזה.
ד. יָתוֹם שֶׁבָּא לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – שׂוֹכְרִין לוֹ בַּיִת וּמַצִּיעִין לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה.
ד. וּמַצִּיעִין לוֹ מִטָּה. נותנים לו מיטה ומצעים. וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ. כלי בית כמנהג מקומו (ד"א, כגון בזמנינו מוצרי חשמל ורהיטים – אהבת צדקה ו,ד). וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה. שכך הסדר הנכון, לישא אשה לאחר שיש ברשותו בית (הלכות דעות ה,יא).
ה. בָּא עָנִי וְשָׁאַל דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְאֵין יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת – נוֹתֵן לוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ. וְכַמָּה? עַד חֲמִישׁ נְכָסָיו – מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה בִּנְכָסָיו – בֵּינוֹנִי; פָּחוֹת מִכָּאן – עַיִן רָעָה. וּלְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה. וְכָל הַנּוֹתֵן פָּחוֹת מִזֶּה – לֹא קִיֵּם מִצְוָה. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה לְאַחֵר.
ה. כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ. כפי יכולתו של הנותן. חֲמִישׁ. חמישית. עַיִן רָעָה. קמצנות. וּלְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה. הסכום המינימלי לקיום מצוות צדקה, הוא שווי של כסף צרוף במשקל שליש השקל, פעם אחת בשנה (שיעור שלישית השקל הוא כ-6.5 גרם כסף על פי השיטה המקובלת).
ו. עָנִי שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְאָמַר: 'רָעֵב אֲנִי, הַאֲכִילוּנִי' – אֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא רַמַּאי הוּא, אֶלָּא מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ מִיָּד. הָיָה עָרֹם וְאָמַר: 'כַּסּוּנִי' – בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא רַמַּאי הוּא. וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ – מְכַסִּין אוֹתוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ מִיָּד, וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו.
ו. מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ מִיָּד. כיוון שרעב הוא צער גדול (בבלי ב"ב ט,א). עָרֹם. לבוש בגדים בזויים (יד רמ"ה וריטב"א ב"ב שם). וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. שהוא עני ואינו מרמה, ויודעים מה הצרכים שלו לפי מעמדו (ראה לקמן ה"ח). וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו. שמא אין לו צורך כל כך או שמא כעת הוא מרמה (ריק"ו, ראה שם ובד"א שהביאו הסברים נוספים).
ז. מְפַרְנְסִין וּמְכַסִּין עֲנִיֵּי גּוֹיִם עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְעָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים – אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת. וְאָסוּר לְהַחֲזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם, וַאֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד,כא).
ז. עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. ראה גם לעיל א,ט, הלכות מלכים י,יב. אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה. מכיוון שבחיזורו על הפתחים אוסף מאנשים רבים. גְּרוֹגֶרֶת. תאנה יבשה.
ח. אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר אֶחָד הַנִּמְכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן, כְּשֶׁיִּהְיוּ הַחִטִּים אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הַמִּדּוֹת. וְאִם לָן – נוֹתְנִין לוֹ מַצָּע שֶׁיִּישַׁן עָלָיו, וְכֶסֶת לִתֵּן תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְשֶׁמֶן וְקִטְנִית. וְאִם שָׁבַת – נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, וְשֶׁמֶן וְקִטְנִית וְדָג וְיָרָק. וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ – נוֹתְנִין לוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ.
ח. לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. שאיננו מהעיר, ונזקק לאוכל למשך אותו היום. מִכִּכָּר אֶחָד הַנִּמְכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן וכו'. כיכר לחם שמחירו חצי מעה ('פונדיון'), כאשר ארבע סאים קמח נמכרות בעשרים וארבע מעות ('סלע'). כיכר כזה מכיל כרבע קב (כ-300 סמ"ק) קמח, ומספיק לאכילת שתי סעודות (פה"מ פאה ח,ז, עירובין ח,ב). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הַמִּידּוֹת. מידות הנפח בהלכות עירובין א,יב-יג, והמטבעות בהלכות שקלים א,ב-ד. וְאִם לָן. ישן בלילה בעיר. מַצָּע שֶׁיִּישַׁן וכו'. מיטה ומצעים. וְאִם שָׁבַת. נשאר בעיר בשבת.
ט. עָנִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח צְדָקָה – מַעֲרִימִין עָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם מַתָּנָה אוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה. וְעָשִׁיר הַמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ וְעֵינוֹ צָרָה בְּמָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ וְלֹא יִשְׁתֶּה – אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ.
ט. לְשֵׁם מַתָּנָה. דרך כבוד, באופן שיחשוב שהמתנה איננה מכספי צדקה (טור יו"ד רנג,ט). אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ. לא דואגים לו.
י. מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִתֵּן צְדָקָה אוֹ שֶׁיִּתֵּן מְעַט מִמַּה שֶּׁרָאוּי לוֹ – בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ לִתֵּן, וְיוֹרְדִין לִנְכָסָיו בְּפָנָיו וְלוֹקְחִין מֵהֶם מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ לִתֵּן. וּמְמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וַאֲפִלּוּ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת.
י. מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ לִתֵּן. מה שבית הדין מעריך שיכול לתת. וְיוֹרְדִין לִנְכָסָיו וכו'. לוקחים מחפציו ומוכרים אותם. וּמְמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה. לוקחים משכון שיוחזר רק לאחר שיתרום כראוי. וַאֲפִלּוּ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. שאנשים טרודים.
יא. אָדָם שׁוֹעַ שֶׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ, אוֹ שֶׁמֵּצֵר לְעַצְמוֹ וְנוֹתֵן לַגַּבָּאִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ – אָסוּר לְתָבְעוֹ וְלִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ צְדָקָה. וְגַבַּאי שֶׁמַּכְלִימוֹ וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ – עָתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו" (ירמיהו ל,כ).
יא. שׁוֹעַ. פזרן. שֶׁמֵּצֵר לְעַצְמוֹ. חי בדוחק כלכלי. שֶׁמַּכְלִימוֹ. שמביישו. עָתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ. הקדוש ברוך הוא.
יב. אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְתוֹמִים, וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מָמוֹן הַרְבֵּה. וְאִם פָּסַק הַדַּיָּן עֲלֵיהֶן כְּדֵי לָשׂוּם לָהֶן שֵׁם – מֻתָּר.
גַּבָּאֵי צְדָקָה לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים וּמִן הָעֲבָדִים וּמִן הַתִּינוֹקוֹת דָּבָר מֻעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה, שֶׁחֶזְקַת הַמְרֻבֶּה – גְּנֵבָה אוֹ גָּזֵל מִשֶּׁל אֲחֵרִים. וְכַמָּה הוּא מֻעָט שֶׁלָּהֶן? לְפִי עֹשֶׁר הַבְּעָלִים אוֹ עֲנִיּוּתָן.
יב. אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְתוֹמִים. אין גובים צדקה מכסף של יתומים קטנים, כיוון שמחנכים אותם רק במצוות שיש בהן קצבה וגבול ברורים כמו ציצית ולולב (הלכות נחלות יא,י). וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. שהיא מצווה חשובה ביותר (לקמן ח,י). כְּדֵי לָשׂוּם לָהֶן שֵׁם. לפרסם את נדיבותם לתועלתם.
גַּבָּאֵי צְדָקָה. וכן העני עצמו. וּמִן הַתִּינוֹקוֹת. מילדים. שֶׁחֶזְקַת הַמְרֻבֶּה גְּנֵבָה אוֹ גָּזֵל מִשֶּׁל אֲחֵרִים. שאם תורמים סכום גדול, יש להניח שהדבר נעשה ללא ידיעת בעל הבית, או שגנבו מאדם אחר (וראה גם הלכות גנבה ו,ד).
יג. עָנִי שֶׁהוּא קְרוֹבוֹ קוֹדֵם לְכָל אָדָם, וַעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירוֹ, וַעֲנִיֵּי עִירוֹ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו,יא).
יג. קְרוֹבוֹ. קרוב משפחתו. וַעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ. שכניו (רמ"א יו"ד רנא,ג).
יד. מִי שֶׁהָלַךְ בִּסְחוֹרָה וּפָסְקוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָלַךְ שָׁם צְדָקָה – הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר. וְאִם הָיוּ רַבִּים וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה – נוֹתְנִין, וּכְשֶׁהֵן בָּאִין, מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וּמְפַרְנְסִין בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָם. וְאִם יֵשׁ שָׁם חֲבֵר עִיר – יִתְּנוּ אוֹתָהּ לַחֲבֵר הָעִיר וְהוּא מְחַלְּקָהּ כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ.
יד. מִי שֶׁהָלַךְ בִּסְחוֹרָה. נסע לעיר אחרת לצורך מסחר ושהה שם. וּפָסְקוּ עָלָיו וכו'. הטילו עליו לתת צדקה (ראה לקמן ט,יב). הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר. שהיחיד נגרר אחרי תושבי העיר וצריך לנהוג כמותם. נוֹתְנִין. לגבאי העיר, כדי שלא יחשדו בהם שאינם נותנים צדקה. וּכְשֶׁהֵן בָּאִין וכו'. כשחוזרים לעירם, לוקחים בחזרה את הכסף ונותנים לעניי עירם. וְאִם יֵשׁ שָׁם חֲבֵר עִיר. אם יש בעיר אליה הגיעו תלמיד חכם שמטפל בחלוקת הצדקה (ראה לעיל ו,יז).
טו. הָאוֹמֵר: 'תְּנוּ מָאתַיִם דִּינָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת' אוֹ 'תְּנוּ סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת' – יִתְּנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא רָגִיל בּוֹ. וְאִם הָיָה רָגִיל בִּשְׁנַיִם – יִנָּתְנוּ לִשְׁנֵיהֶן. הָאוֹמֵר: 'תְּנוּ מָאתַיִם דִּינָר לָעֲנִיִּים' – יִתְּנוּ לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר.

טו. הָאוֹמֵר וכו'. ואי אפשר לשאול אותו לאיזה בית כנסת התכוון לתרום. שֶׁהוּא רָגִיל בּוֹ. מתפלל בו בדרך כלל. יִנָּתְנוּ לִשְׁנֵיהֶן. יחלקו ביניהם.

תקציר הפרק 

פרק ז' הלכות מתנות עניים

מצוות צדקה

החל מפרק זה ועד סוף ההלכות עוסק הרמב"ם בהלכות צדקה.

מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת. שנאמר "פתוח תפתח את ידך, לו" (דברים טו,ח), ונאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה), ונאמר "וחי אחיך, עימך" (ויקרא כה,לו). וכל הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו, ולא נתן לו צדקה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך, מאחיך, האביון" (דברים טו,ז).

עני המבקש צדקה, מצווה לתת לו את כל הנצרך לו, בהתאם ליכולות הנותן, עד חומש.
"אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו, והעני וירד מנכסיו -קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו."

עני שאין מכירים אותו, ואמר 'רעב אני' 'האכילוני' -אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מיד. היה ערום (לבוש בגדים בזויים), ואמר 'כסוני' -בודקין אחריו שמא רמאי הוא. ואם היו מכירין אותו -מכסין אותו לפי כבודו מיד, ואין בודקין אחריו.

מפרנסים ומכסים עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום.

עני ביישן –מלווים לו כסף או נותנים לו הכנסה בצורה יצירתית.
עשיר קמצן -כופים אותו שיתן.
❗מיתומים – לא גובים על מנת לתת צדקה לעניים❗

עני שהוא קרובו, קודם לכל אדם; ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו; ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת: שנאמר "לאחיך לענייך ולאביונך, בארצך".

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מתנות עניים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.המידות יש בנותני צדקה – מהדרין עד חומש בינוני מעשר?

2.מותר לבקש צדקה מעשיר שנותן יותר מהראוי לו?

3.עני שאומר תנו לי – האם בודקים שמא הוא רמאי?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן