פרק ז', הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שׁוֹר שֶׁקְּשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵרָה וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי וְיָצָא וְהִזִּיק: אִם תָּם הוּא – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; וְאִם הָיָה מוּעָד – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו" (שמות כא,לו), הָא אִם שְׁמָרוֹ פָּטוּר, וְשָׁמוּר הוּא זֶה. וְאִם הִזִּיק בְּדָבָר שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מִתְּחִלָּתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָכַל דְּבָרִים הָרְאוּיִין לוֹ אוֹ שִׁבֵּר בְּרַגְלוֹ כְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
א. בְּמוֹסֵרָה. חבל. וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי. ראה לעיל ד,א כיצד היא שמירה זו. וְאִם הִזִּיק בְּדָבָר שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מִתְּחִלָּתוֹ… פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. ששמירת השור פוטרת את הבעלים לא רק מנזקי הקרן כאשר השור מועד להם, אלא גם מנזקי שן ורגל. ולא רק בהם אלא אף בשאר נזקי ממון (חוץ מתם) פטור כששמר כראוי (בבלי בבא קמא נה,ב; וראה לעיל ד,א, לקמן יב,ד). ובטעם הדבר שעל נזקי שור תם חייב גם אם שמר עליו כראוי יש שכתבו שמעיקר הדין אין כלל חיוב שמירה על שור תם שכן הוא בחזקת שמור, אך התורה קנסה וחייבה את בעליו לשלם, ומעתה אינו נפטר מן הקנס גם כששמר שמירה כראוי (מנחת שלמה בבא קמא טו,א; וראה מאירי בבא קמא מה,ב שחילק באופן אחר בין תם למועד).
ב. הָיָה מוּעָד לְקֶרֶן יָמִין וְאֵינוֹ מוּעָד לְקֶרֶן שְׂמֹאל, וְיָצָא אַחַר שֶׁשְּׁמָרוֹ כָּרָאוּי וְנָגַח בֵּין בְּקֶרֶן יָמִין בֵּין בְּקֶרֶן שְׂמֹאל – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
ב. הָיָה מוּעָד לְקֶרֶן יָמִין. שנגח בה שלוש פעמים ונעשה מועד בקרן זו. וְנָגַח בֵּין בְּקֶרֶן יָמִין… מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. שמאחר שהוא תם לקרן שמאל עדיין שם תם עליו ונדרשת עליו שמירה מעולה. ומשום כך חלה עליו חובת שמירה אף לקרן ימין וחייב בנזקה כדין שור תם שמשלם חצי נזק מגופו (מ"מ, אבן האזל, ערוה"ש שצו,ד).
ג. בְּהֵמָה שֶׁחָבְלָה בְּאָדָם, בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה: אִם תַּמָּה הִיא – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפָהּ; וְאִם מוּעֶדֶת – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם; וּפָטוּר מִן הַשֶּׁבֶת וּמִן הַבֹּשֶׁת וּמִן הַצַּעַר וּמִן הָרִפּוּי, שֶׁאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא חִיְּבָה תּוֹרָה בָּהֶן אֶלָּא לְאָדָם שֶׁחָבַל בַּחֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּהֶמְתּוֹ שֶׁחָבְלָה בַּחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיקָה מָמוֹנוֹ, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא נֶזֶק בִּלְבַד.
לְפִיכָךְ שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ – פָּטוּר, וְאִם בִּיֵּשׁ הוּא בְּעַצְמוֹ – חַיָּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְשׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ אוֹ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁ חֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת – חַיָּב בִּנְזָקָיו, וְאִלּוּ הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הָעוֹשֶׂה זֶה – הָיָה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ג. בֵּין בְּכַוָּנָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה. ראה לקמן יא,ו. אִם תַּמָּה הִיא וכו'. שדין שור שהזיק אדם כדין שור המזיק שור. הַשֶּׁבֶת. מה שהפסיד הניזק בכך שלא יכול היה לעבוד בתקופת חוליו. הַבֹּשֶׁת. דמי מה שהתבייש. הַצַּעַר. כאב המכה. הָרִפּוּי. עלות הריפוי. שֶׁאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ וכו'. תשלומים אלו ניתנים בנוסף לדמי הנזק עצמו, והם נוהגים רק במקרה של אדם שהזיק אדם (הלכות חובל א,א). נֶזֶק בִּלְבַד. דמי מה שפחת מערכו בעקבות החבלה.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות חובל א,א, וראה שם ה"י שחיוב בושת חל רק על המתכוון לבייש. וְשׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ. של בעליו. חַיָּב בִּנְזָקָיו. דמי החבלה או הגדיש. וְאִלּוּ הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ הָעוֹשֶׂה זֶה. האדם עצמו. הָיָה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. שעל מעשים אלו יש עונש מיתה על האדם העושה אותם, והעובר עברה שיש בה עוון מיתה ותשלומים פטור מלשלם (אפילו אם עשה את העברה בשוגג ולא התחייב מיתה בפועל). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות גנבה ג,א, הלכות חובל ד,ז.
ד. הַמַּכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ נְשָׁכוֹ כַּלְבּוֹ – פָּטוּר. וְאִם נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת: אִם הָיָה תָּם – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; וּמוּעָד – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, כְּדִין הַנּוֹגֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
ד. הַמַּכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת וכו'. ראה לעיל ג,יג-טו מקרים דומים. פָּטוּר. בעל הבית, שלא היה לזה להכניס שורו שם (וראה לעיל א,ז). וְאִם נָגַח הוּא. השור הנכנס. כְּדִין הַנּוֹגֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שנזקי קרן שווים ברשות הניזק וברשות הרבים, שבתם חייב חצי נזק, ובמועד משלם נזק שלם.
ה. נָפַל לַבּוֹר שֶׁבַּחֲצַר זֶה וְהִבְאִישׁ אֶת מֵימָיו: אִם הִבְאִישׁ מִיָּד בִּשְׁעַת נְפִילָה – חַיָּב בְּנִזְקֵי הַמַּיִם; וְאִם אַחַר זְמַן – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה הַשּׁוֹר תַּקָּלָה כַּבּוֹר, וְהַמַּיִם הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים, וְלֹא מָצָאנוּ בּוֹר שֶׁחַיָּב בָּהּ עַל הַכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת – בַּעַל הַשּׁוֹר פָּטוּר. וְאִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמֹר – הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּנֶזֶק הַשּׁוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר.
ה. נָפַל לַבּוֹר… וְהִבְאִישׁ אֶת מֵימָיו. כגון שהיה מלוכלך, או שעירב שם רפש וטיט. אִם הִבְאִישׁ מִיָּד… חַיָּב בְּנִזְקֵי הַמַּיִם. נזק שלם מדין רגל (ט"ז שצח ס"ק ד). ויש שהסבירו שחייב משום קרן ושונה הדין בין תם למועד (סמ"ע שם ס"ק ג). וְאִם אַחַר זְמַן. ששהה השור במים ורק אז נהיו מטונפים, או כגון שמת והסריחה הנבלה את המים. נַעֲשָׂה הַשּׁוֹר תַּקָּלָה כַּבּוֹר. ודינו כתולדת הבור, שנזקי הבור כוללים תקלות המונחות וגורמות לנזק (לקמן יג,ב-ג). וְלֹא מָצָאנוּ בּוֹר שֶׁחַיָּב בָּהּ עַל הַכֵּלִים. שמן הכתוב נלמד שאין חייבים על בור שהזיק כלים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יג,א-ד. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת. את שורו והזיק את המים. בַּעַל הַשּׁוֹר פָּטוּר. שהיה על בעל החצר לשמור בורו. וְאִם קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמֹר. את השור. הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּנֶזֶק הַשּׁוֹר. לא רק שהשור פטור על המים, אלא שאם הוזק חייב על כך בעל החצר.
ו. הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְהִזִּיק אֶת בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁהֻזַּק בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁחָפַר בֶּחָצֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת – בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב בְּנִזְקֵי חָצֵר, וּבַעַל חָצֵר חַיָּב בְּנִזְקֵי הַבּוֹר, שֶׁהֲרֵי הָיָה עָלָיו לְסָתְמוֹ.
ו. אוֹ שֶׁהֻזַּק בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת. שנתקל בשור והוזק מאליו. אוֹ שֶׁחָפַר. השור דרך הליכתו, או שפתח בורות מכוסים. בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. סוגים שונים של בורות. בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב בְּנִזְקֵי חָצֵר. וכן בנזקי בעל החצר אם גרם לו נזק. וּבַעַל חָצֵר חַיָּב בְּנִזְקֵי הַבּוֹר. אם יינזקו אחר כך אנשים מהבור, ובתנאי שהפקיר רשותו לפני כן (ראה לקמן יב,ב). שֶׁהֲרֵי הָיָה עָלָיו לְסָתְמוֹ. שממונו וברשותו הוא, והרי זה כאילו הוא שחפר (ראה לקמן יב,ג).
ז. הִזִּיק בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַשּׁוֹר: אִם הִזִּיקוֹ שֶׁלֹּא לְדַעַת – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'לָמָּה נִכְנַסְתָּה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת עַד שֶׁשָּׁגַגְתִּי בְּךָ?'; וְאִם הִזִּיקוֹ לְדַעַת – חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּתוֹ, אֲבָל לְהַזִּיקוֹ אֵין לוֹ רְשׁוּת.
ז. שֶׁלֹּא לְדַעַת. בלא ידיעה וכוונה. פָּטוּר. בדומה ללעיל ה"ד, שהאשמה היא על זה שנכנס. וְאִם הִזִּיקוֹ לְדַעַת חַיָּב נֶזֶק שָׁלֵם. שאדם המזיק ממון חברו משלם נזק שלם (הלכות חובל ומזיק ו,א). מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהוֹצִיאוֹ וכו'. וראה גם הלכות חובל א,טז.
ח. שָׁמִין לַנְּזָקִין. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁשִּׁבֵּר כְּלִי שֶׁל חֲבֵרוֹ, בֵּין הוּא בֵּין בְּהֶמְתּוֹ, אֵין אוֹמְרִין לַמַּזִּיק: 'קַח אַתָּה אֶת הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וְשַׁלֵּם לָזֶה דְּמֵי כֵּלָיו', אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה פָּחַת הַכְּלִי מִדָּמָיו, וְנוֹתֵן לוֹ כָּל הַפְּחָת אִם הָיָה הַמַּזִּיק מוּעָד, אוֹ חֲצִי הַפְּחָת אִם הָיָה תָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" (שמות כא,לד; כא,לו) – לַנִּזָּק.
פְּחַת הַנְּבֵלָה עַל הַנִּזָּק, וְשֶׁבַח הַנְּבֵלָה חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַמַּזִּיק וְהַנִּזָּק.
ח. שָׁמִין לַנְּזָקִין. אומדים את ערך הנזק כדי לחייב את המזיק. בֵּין הוּא בֵּין בְּהֶמְתּוֹ. שאין הבדל בזה בין האדם שהזיק לבין ממונו שהזיק (ראה הלכות חובל ומזיק ז,טו). אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה פָּחַת הַכְּלִי מִדָּמָיו וכו'. הכלי השבור נשאר אצל הניזק, ומעריכים כמה הוא פחת משוויו והמזיק נותן לניזק את כל סכום הפחת במקרה של מועד, או את חציו במקרה של תם. וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. ומכאן שהשור שמת נשאר אצל הניזק, והמזיק משלם לו את הפחת.
פְּחַת הַנְּבֵלָה עַל הַנִּזָּק. מאחר שהשור המת שייך לניזק, הרי שאם פחת ערך הנבלה משעת המיתה עד שעמדו בדין, הניזק נושא בהפסד. וְשֶׁבַח הַנְּבֵלָה חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַמַּזִּיק וְהַנִּזָּק. אף שהנבלה שייכת לניזק, כאשר היא השביחה חולקים המזיק והניזק בשבח.
ט. כֵּיצַד? שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנְּגָחוּהוּ וּמֵת, וַהֲרֵי הַנְּבֵלָה שָׁוָה בִּשְׁעַת מִיתָה מֵאָה, וּבִשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין פָּחֲתָה וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה שְׁמוֹנִים – אֵין הַמַּזִּיק מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא מֵאָה, וְאִם הָיָה תָּם מְשַׁלֵּם לוֹ חֲמִשִּׁים מִגּוּפוֹ.
ט. וַהֲרֵי הַנְּבֵלָה שָׁוָה בִּשְׁעַת מִיתָה מֵאָה. כך שערך הנזק הוא מאה דינרים. אֵין הַמַּזִּיק מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא מֵאָה. על פי הנזק בשעת המיתה, ואף שהפחת הסופי הוא מאה ועשרים דינרים. וְאִם הָיָה תָּם מְשַׁלֵּם לוֹ חֲמִשִּׁים מִגּוּפוֹ. חצי ממה שפחתה כשמתה, וישלם מגוף השור המזיק, כדין נזקי תם.
י. הִשְׁבִּיחָה הַנְּבֵלָה וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה בִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין מֵאָה וְעֶשְׂרִים – הֲרֵי הַמַּזִּיק מְשַׁלֵּם לוֹ תִּשְׁעִים אִם הָיָה מוּעָד, וְאִם הָיָה תָּם מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים מִגּוּפוֹ, וְזֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן" (שמות כא,לה) – שֶׁבַח הַנְּבֵלָה יֶחֱצוּן.
י. וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה בִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין מֵאָה וְעֶשְׂרִים. ונמצא שהתייקרה משעת המיתה בעשרים דינרים. הֲרֵי הַמַּזִּיק מְשַׁלֵּם לוֹ תִּשְׁעִים. שאת עשרים הדינרים שהשביחה מחלקים ביניהם, ומקבל המזיק מתוכם עשרה ונשאר לו לשלם תשעים דינרים מתוך המאה שהיה חייב. וְזֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר… שֶׁבַח הַנְּבֵלָה יֶחֱצוּן. למדו מן הפסוק שאין מדובר בחצייה ממש של השור המת, אלא שאם השביח יחצו המזיק והניזק בשבח (ראה משנה בבא קמא ג,ט ופה"מ שם).
יא. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהִפְחִיתוֹ חֲמִשִּׁים, וּבִשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ הַנִּזָּק וַהֲרֵי הוּא שָׁוֶה אַרְבַּע מֵאוֹת, וְלוּלֵא זֶה הַחֵבֶל שֶׁהִפְחִיתוֹ הָיָה שָׁוֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת, בֵּין שֶׁפִּטְּמוֹ בֵּין שֶׁשָּׁבַח מֵאֵילָיו – אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק. כָּחַשׁ מֵחֲמַת הַמַּכָּה בִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין, וַהֲרֵי הַפְּחָת שָׁוֶה מֵאָה – נוֹתֵן לוֹ כִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין.
יא. וּבִשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ. השביח בין שעת הנזק לשעת העמידה בדין. וְלוּלֵא זֶה הַחֵבֶל. החבלה. הָיָה שָׁוֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת. שיכול היה להשביח הרבה יותר. שֶׁפִּטְּמוֹ. שהוציא הניזק מכספו ופיטם את השור. אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת הַנֶּזֶק. ולפיכך ישלם עשרים וחמישה דינרים אם הוא תם וחמישים אם מועד. כָּחַשׁ מֵחֲמַת הַמַּכָּה. שמתוך נזק המכה, ירד ערך השור עד העמידה בדין. וַהֲרֵי הַפְּחָת שָׁוֶה מֵאָה. ולא רק חמישים. נוֹתֵן לוֹ כִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין. שהירידה בערך השור היא תוצאה והמשך ישיר של המכה, ולפיכך יש למזיק לשאת בהפסד ולשלם על פי שעת העמידה בדין.
יב. הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק בִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין: אִם מֵחֲמַת שֶׁפִּטְּמוֹ שָׁבַח – אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם מִמֶּנּוּ אֶלָּא מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בְּשָׁעָה שֶׁהִזִּיק; וְאִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ הִשְׁבִּיחַ – מִשְׁתַּלֵּם חֲצִי הַנֶּזֶק מִמֶּנּוּ כִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין.
יב. הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק. השור המזיק. ומדובר כאן בשור תם שמשלם מגופו, וכגון שלא היה בשווי השור כדי ערך חצי הנזק והשביח עד שבשעת עמידה בדין היה בו שווי חצי הנזק. אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם מִמֶּנּוּ אֶלָּא מַה שֶּׁהָיָה שָׁוֶה בְּשָׁעָה שֶׁהִזִּיק. הניזק יכול לגבות רק מתוך הערך המקורי של השור המזיק, ולא מתוך מה שהשביח על ידי הפיטום. וְאִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ הִשְׁבִּיחַ מִשְׁתַּלֵּם חֲצִי הַנֶּזֶק מִמֶּנּוּ כִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין. והניזק יכול לגבות את חצי הנזק מכל דמי השור כפי ששווה כעת.
יג. עַל הַמַּזִּיק לִטְרֹחַ בַּנְּבֵלָה עַד שֶׁמַּמְצִיא אוֹתָהּ לַנִּזָּק. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנָּפַל הַשּׁוֹר לַבּוֹר וּמֵת, מַעֲלֶה אֶת הַנְּבֵלָה מִן הַבּוֹר וְנוֹתְנָהּ לַנִּזָּק, וְאַחַר כָּךְ שָׁמִין לוֹ פְּחַת הַנְּבֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" (שמות כא,לד) – מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב לְהָשִׁיב הַנְּבֵלָה וְהַפְּחָת שֶׁפָּחֲתָה מִן הַחַי לַנִּזָּק, וְאִם הָיָה תָּם – חֲצִי הַפְּחָת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. עַל הַמַּזִּיק לִטְרֹחַ בַּנְּבֵלָה. כמבואר בהמשך. מַעֲלֶה אֶת הַנְּבֵלָה מִן הַבּוֹר. הטרחה וההוצאות על העלאת השור הרי הן על אחריות המזיק. וְאַחַר כָּךְ שָׁמִין לוֹ פְּחַת הַנְּבֵלָה. ההפרש בין שווי השור החי לשווי הנבלה. שֶׁנֶּאֱמַר כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ וכו'. שדרשו את הכתוב כאילו יש לפסקו: "כסף ישיב לבעליו והמת" – שחובתו של המזיק להשיב את הפחת ("כסף"), וגם את השור המת ("והמת", בבלי בבא קמא יא,ב). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ט.

תקציר הפרק 

פרק ז הלכות *נזקי ממון*

*נזקי קרן ותשלומיה*

_שור שבייש אדם, בעל השור יישלם_❓ _מה אתם אומרים ❓ (הלכה ג)_
_כשיש נזק מגיע שמאי, נכון❓ מהלכה ח נראה מה דין תורה בנושא_

בפרק לומדים שהתשלום לפי השמירה (שמירה כראוי ⬅ הבעלים פטור). *אבל* אם הנזק נעשה בשטחו הפרטי של הניזק, או ברשות הרבים. בנזקי שן ורגל, ההלכה אינה מחייבת בפיצויים עבור נזק שנעשה ברשות הרבים. לעומת זאת, בנזקי קרן, שבהם הבהמה נחשבת כמי שהזיקה באופן מכוון, ההלכה מחייבת גם על נזקים שנעשו ברשות הרבים.
*שמאות הנזק* – נעשית על פי הכלל שהניזק מקבל את נבלת השור שניזוק, והמזיק משלם את ההפרש. הפרק מפרט את הסדרי התשלום, במידה וחל שינוי בערכה הכספי של הנבלה או של השור.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שור שנגח אדם וגרם לו לאבד את כושר עבודתו – האם משלם שבת?

2.שמין לנזקים פירושו שמעריכים את הפחת של הכלי?

3.שור מועד שנשמר היטב ויצא והזיק- האם חייב?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן