א. אֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַד שֶׁיָּבִיאוּ רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּת מוֹרִישָׁן. אֲבָל אִם שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּאוּ גּוֹיִם מְסִיחִין לְפִי תֻּמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ עַל פִּיהֶן וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ – אֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶן.
א. רְאָיָה בְּרוּרָה. עדים שראוהו שמת או שיעידו דברים המוכיחים בסבירות גבוהה שמת כדלקמן ה"ג. שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת. ולא הייתה עדות כשרה על כך, כגון שהעיד עד אחד (לח"מ). מְסִיחִין לְפִי תֻּמָּן. מדברים בתום לב, בלא כוונה להעיד. אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ וכו'. חכמים הקלו על אשת איש להינשא על סמך עד אחד או עד פסול כדי שלא תישאר עגונה (ראה הלכות גירושין יב,טו-טז, יג,כט), וכיוון שהותרה להינשא תיטול כתובתה, שכך מפורש בכתובה (ראה הלכות אישות טז,לא). אך לעניין ירושה צריך שני עדים כשרים כמו בכל עניין ממוני.
ב. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי', אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת וְתִנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ – אֵין הַיּוֹרְשִׁין נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי', וְנִתְיַבְּמָה – הֲרֵי יְבָמָהּ נִכְנָס לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת" (דברים כה,ו), וַהֲרֵי קָם.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת. ראה הלכות גירושין יב,טו. אָמְרָה מֵת בַּעְלִי. בלי בנים, ולכן תתייבם (שם). יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וַהֲרֵי קָם. ומכאן למדו חכמים שכיוון שמייבם אשת אחיו זכאי הוא לירש אותו, ואפילו כשאין שני עדים כשרים (ראה בבלי יבמות קיז,א).
ג. מִי שֶׁטָּבַע בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁטָּבַע בִּפְנֵיהֶם, וְאָבַד זִכְרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ לְכַתְּחִלָּה – הֲרֵי הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶן.
וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ שֶׁנָּפַל לְגֹב אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, אוֹ שֶׁרָאוּהוּ צָלוּב וְהָעוֹף אוֹכֵל, אוֹ שֶׁנִּדְקַר בַּמִּלְחָמָה וּמֵת, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג וְלֹא הִכִּירוּ פָּנָיו אֲבָל הָיוּ לוֹ סִימָנִין מֻבְהָקִין בְּגוּפוֹ וְהִכִּירוּ אוֹתָם; בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם אָבַד זִכְרוֹ אַחַר כֵּן – יוֹרְדִין לַנַּחֲלָה בְּעֵדוּת זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי אִסּוּר כָּרֵת. אֲבָל לְעִנְיַן מָמוֹן, אִם הֵעִידוּ הָעֵדִים בִּדְבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן לְמִיתָה, וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים וְשֶׁאָבַד זִכְרוֹ אַחַר כֵּן וְנִשְׁמַע שֶׁמֵּת – הֲרֵי אֵלּוּ נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶן. וְכָזֶה הַמַּעֲשִׂים בְּכָל יוֹם בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּמִי שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה.
וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ שֶׁנָּפַל לְגֹב אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, אוֹ שֶׁרָאוּהוּ צָלוּב וְהָעוֹף אוֹכֵל, אוֹ שֶׁנִּדְקַר בַּמִּלְחָמָה וּמֵת, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג וְלֹא הִכִּירוּ פָּנָיו אֲבָל הָיוּ לוֹ סִימָנִין מֻבְהָקִין בְּגוּפוֹ וְהִכִּירוּ אוֹתָם; בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם אָבַד זִכְרוֹ אַחַר כֵּן – יוֹרְדִין לַנַּחֲלָה בְּעֵדוּת זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי אִסּוּר כָּרֵת. אֲבָל לְעִנְיַן מָמוֹן, אִם הֵעִידוּ הָעֵדִים בִּדְבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן לְמִיתָה, וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים וְשֶׁאָבַד זִכְרוֹ אַחַר כֵּן וְנִשְׁמַע שֶׁמֵּת – הֲרֵי אֵלּוּ נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶן. וְכָזֶה הַמַּעֲשִׂים בְּכָל יוֹם בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּמִי שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה.
ג. בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף. כגון ים, שאי אפשר לראות את כולו במבט אחד. וְאָבַד זִכְרוֹ. שלא שמעו ממנו עוד. שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ לְכַתְּחִלָּה. שמא יצא ממקום אחר (הלכות גירושין יג,טז).
לְגֹב אֲרָיוֹת. בור לכליאת אריות. צָלוּב. תלוי. וּמֵת. לדעתם, אבל לא שראוהו מת. סִימָנִין מֻבְהָקִין בְּגוּפוֹ. סימנים המיוחדים לו, כגון שומה במקום מסוים בגופו (והשווה הלכות גירושין יג,כא). בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וכו'. בכל המקרים הללו הסיכוי לחיות קלוש, ולכן אם לא שמעו ממנו עוד, יורשים קרוביו את רכושו. אמנם מאחר שיש סיכוי כלשהו שניצל, אין מתירים לאשתו להינשא, כמבואר בסמוך.
שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי אִסּוּר כָּרֵת. איסור אשת איש הוא מאיסורי עריות שחייבים עליהם כרת (הלכות איסורי ביאה א,א), ולכן החמירו להצריך עדות ודאית של מיתת הבעל. ואף שהקלו בעדות אישה, זהו בנוגע לגדרים הנוגעים לכשרות העדים (ומהטעם שהוסבר לעיל ה"א), אך העדות עצמה צריכה להיות ברורה וודאית (ראה הלכות גירושין יג,טו). לעומת זאת, בעניין ממונות הואיל ויש שני עדים כשרים בדבר, ניתן לסמוך על דברים המסתברים. וְנִשְׁמַע שֶׁמֵּת. פשטה השמועה על כך.
לְגֹב אֲרָיוֹת. בור לכליאת אריות. צָלוּב. תלוי. וּמֵת. לדעתם, אבל לא שראוהו מת. סִימָנִין מֻבְהָקִין בְּגוּפוֹ. סימנים המיוחדים לו, כגון שומה במקום מסוים בגופו (והשווה הלכות גירושין יג,כא). בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וכו'. בכל המקרים הללו הסיכוי לחיות קלוש, ולכן אם לא שמעו ממנו עוד, יורשים קרוביו את רכושו. אמנם מאחר שיש סיכוי כלשהו שניצל, אין מתירים לאשתו להינשא, כמבואר בסמוך.
שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי אִסּוּר כָּרֵת. איסור אשת איש הוא מאיסורי עריות שחייבים עליהם כרת (הלכות איסורי ביאה א,א), ולכן החמירו להצריך עדות ודאית של מיתת הבעל. ואף שהקלו בעדות אישה, זהו בנוגע לגדרים הנוגעים לכשרות העדים (ומהטעם שהוסבר לעיל ה"א), אך העדות עצמה צריכה להיות ברורה וודאית (ראה הלכות גירושין יג,טו). לעומת זאת, בעניין ממונות הואיל ויש שני עדים כשרים בדבר, ניתן לסמוך על דברים המסתברים. וְנִשְׁמַע שֶׁמֵּת. פשטה השמועה על כך.
ד. שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וְשָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת, וְיָרְדוּ יוֹרְשָׁיו לַנַּחֲלָה וְחִלְּקוּ אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶן – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָן. וְכֵן הַבּוֹרֵחַ מֵחֲמַת סַכָּנָה. אֲבָל הַיּוֹצֵא לְדַעַת שֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת, וְיָרְדוּ יוֹרְשָׁיו לִנְכָסָיו וְחִלְּקוּם – מוֹצִיאִין מִיָּדָם עַד שֶׁיָּבִיאוּ רְאָיָה שֶׁמֵּת מוֹרִישָׁן.
ד. אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָן. מפני שיש סיכוי סביר שמת ודינם לירש. וְכֵן הַבּוֹרֵחַ מֵחֲמַת סַכָּנָה. ששמעו בו שמת. הַיּוֹצֵא לְדַעַת. מרצונו החופשי. מוֹצִיאִין מִיָּדָם. מכיוון שיצא מרצונו אין חוששים כל כך שמת אף ששמעו שמת.
ה. שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וּבוֹרֵחַ שֶׁבָּרַח מֵחֲמַת סַכָּנַת נְפָשׁוֹת – חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהִתְעַסֵּק בְּנִכְסֵיהֶן. כֵּיצַד עוֹשִׂין? כָּל הַמִּטַּלְטְלִין יִהְיוּ מֻפְקָדִין בְּיַד נֶאֱמָן עַל פִּי בֵּית דִּין, וּמוֹרִידִין לְתוֹךְ הַקַּרְקָעוֹת קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לִירֻשָּׁה כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת הַקַּרְקַע וּלְהִתְעַסֵּק, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁמֵּתוּ אוֹ עַד שֶׁיָּבֹאוּ. וְלִכְשֶׁיָּבֹאוּ הַשָּׁבוּי וְהַבּוֹרֵחַ – שָׁמִין לְאֵלּוּ הַקְּרוֹבִין שֶׁהוּרְדוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ וּמַה שֶּׁאָכְלוּ, כְּמִנְהַג כָּל הָאֲרִיסִין שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה.
וְלָמָּה לֹא יַעֲמִידוּ בֵּית דִּין אַפִּטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם עַל הַכֹּל, בֵּין בַּמִּטַּלְטְלִין בֵּין בַּקַּרְקַע, עַד שֶׁיָּבֹאוּ הַבְּעָלִים אוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁמֵּתוּ? לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד אַפִּטְרוֹפּוֹס לִגְדוֹלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת.
וְלָמָּה לֹא יַעֲמִידוּ בֵּית דִּין אַפִּטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם עַל הַכֹּל, בֵּין בַּמִּטַּלְטְלִין בֵּין בַּקַּרְקַע, עַד שֶׁיָּבֹאוּ הַבְּעָלִים אוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁמֵּתוּ? לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד אַפִּטְרוֹפּוֹס לִגְדוֹלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת.
ה. שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וּבוֹרֵחַ שֶׁבָּרַח מֵחֲמַת סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. ומצבם אינו ידוע. חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהִתְעַסֵּק בְּנִכְסֵיהֶן. לדאוג לטיפול בהם, באופן שיאפשר החזרתם לבעלים כהוגן. נֶאֱמָן עַל פִּי בֵּית דִּין. שישמור עליהם. קְרוֹבִים הָרְאוּיִין לִירֻשָּׁה. שהקרובים יטפלו טוב יותר בקרקע בגלל הסיכוי שהקרקע תיפול להם בירושה (סמ"ע רפה ס"ק ד וראה שם טעם נוסף). שֶׁיִּוָּדַע שֶׁמֵּתוּ. לא על פי שמועה אלא באופן ברור (ראה לעיל ה"א). שָׁמִין… מַה שֶּׁעָשׂוּ וּמַה שֶּׁאָכְלוּ. עורכים חשבון הוצאות והכנסות, ונותנים להם אחוז מסוים מהרווח, והשאר ניתן לבעלים. כְּמִנְהַג כָּל הָאֲרִיסִין שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה. האחוז נקבע לפי המקובל באותו מקום.
וְלָמָּה לֹא יַעֲמִידוּ בֵּית דִּין אַפִּטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם עַל הַכֹּל וכו'. במקום להניח את המיטלטלין ביד בית דין ואת הקרקעות ביד הראוי לירושה, ניתן להעמיד אפוטרופוס לנכסים שינהל אותם בעצמו לטובת הבעלים, ותהיה לו האחריות המלאה לטפל בהם ולהרוויח ולהחזירם בסוף לבעלים, כדרך שנוהגים ביורשים קטנים (ראה לקמן י,ו). לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד אַפִּטְרוֹפּוֹס לִגְדוֹלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת. אלא ליתומים קטנים, או חרש ושוטה (שם י,ח), אבל לנכסי גדולים אין ממנים אפוטרופוס קבוע, אלא דואגים לשמירתם בדרך אחרת. במיטלטלין היורש עלול לבזבזם וכשיחזור היורש לא יישאר לו דבר, ולכן בית דין מפקידים אותם ביד נאמן, לעומת זאת בקרקע, היורש שרוצה לקבל פירותיה ישגיח יותר, ולכן בית דין אינם צריכים לטרוח ולחפש נאמן (יד"פ).
וְלָמָּה לֹא יַעֲמִידוּ בֵּית דִּין אַפִּטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם עַל הַכֹּל וכו'. במקום להניח את המיטלטלין ביד בית דין ואת הקרקעות ביד הראוי לירושה, ניתן להעמיד אפוטרופוס לנכסים שינהל אותם בעצמו לטובת הבעלים, ותהיה לו האחריות המלאה לטפל בהם ולהרוויח ולהחזירם בסוף לבעלים, כדרך שנוהגים ביורשים קטנים (ראה לקמן י,ו). לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד אַפִּטְרוֹפּוֹס לִגְדוֹלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת. אלא ליתומים קטנים, או חרש ושוטה (שם י,ח), אבל לנכסי גדולים אין ממנים אפוטרופוס קבוע, אלא דואגים לשמירתם בדרך אחרת. במיטלטלין היורש עלול לבזבזם וכשיחזור היורש לא יישאר לו דבר, ולכן בית דין מפקידים אותם ביד נאמן, לעומת זאת בקרקע, היורש שרוצה לקבל פירותיה ישגיח יותר, ולכן בית דין אינם צריכים לטרוח ולחפש נאמן (יד"פ).
ו. נִשְׁבָּה הַשָּׁבוּי וּבָרַח הַמְסֻכָּן וְהִנִּיחַ קָמָה לִקְצֹר, עֲנָבִים לִבְצֹר, תְּמָרִים לִגְדֹּר, זֵיתִים לִמְסֹק – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפִּטְרוֹפּוֹס, וְקוֹצֵר וּבוֹצֵר וּמוֹסֵק וְגוֹדֵר וּמוֹכֵר הַפֵּרוֹת, וּמַנִּיחִין דְּמֵיהֶן עִם שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין הַקָּרוֹב לִנְכָסָיו. שֶׁאִם יֵרֵד תְּחִלָּה, שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ אֵלּוּ הַפֵּרוֹת, שֶׁהֵן כִּתְלוּשִׁין, וְיֹאכַל אוֹתָן.
וְהוּא הַדִּין בַּחֲצֵרוֹת וּפֻנְדְּקָיוֹת וַחֲנֻיּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְשָׂכָר, וְאֵינָן צְרִיכִין עֲבוֹדָה וְלֹא טֹרַח, וְאֵין אָדָם נוֹתֵן אוֹתָן בַּאֲרִיסוּת – אֵין מוֹרִידִין לָהֶם יוֹרֵשׁ, שֶׁהֲרֵי גּוֹבֶה הַשָּׂכָר וְאוֹכֵל.
אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין? בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן גַּבַּאי, וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר מֻנָּח בְּבֵית דִּין עַד שֶׁתָּבֹא רְאָיָה שֶׁמֵּת, אוֹ עַד שֶׁיָּבֹא וְיִטֹּל שֶׁלּוֹ.
וְהוּא הַדִּין בַּחֲצֵרוֹת וּפֻנְדְּקָיוֹת וַחֲנֻיּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְשָׂכָר, וְאֵינָן צְרִיכִין עֲבוֹדָה וְלֹא טֹרַח, וְאֵין אָדָם נוֹתֵן אוֹתָן בַּאֲרִיסוּת – אֵין מוֹרִידִין לָהֶם יוֹרֵשׁ, שֶׁהֲרֵי גּוֹבֶה הַשָּׂכָר וְאוֹכֵל.
אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין? בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן גַּבַּאי, וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר מֻנָּח בְּבֵית דִּין עַד שֶׁתָּבֹא רְאָיָה שֶׁמֵּת, אוֹ עַד שֶׁיָּבֹא וְיִטֹּל שֶׁלּוֹ.
ו. קָמָה. תבואה. שֶׁהֵן כִּתְלוּשִׁין. שנתבשלו ואפשר ליהנות מהם מיד. וְיֹאכַל אוֹתָן. במקום למכרם ולשמור את הדמים לבעלים.
הָעֲשׂוּיוֹת לְשָׂכָר. שמשכירים אותם. אֵין מוֹרִידִין לָהֶם יוֹרֵשׁ. כדין מיטלטלין, לעיל ה"ה. שֶׁהֲרֵי גּוֹבֶה הַשָּׂכָר וְאוֹכֵל. ייהנה מהם ולא יטפל בהם כיאות.
גַּבַּאי. גובה כספים. שֶׁתָּבֹא רְאָיָה שֶׁמֵּת. ואז ייתנו השכר לקרוביו היורשים.
הָעֲשׂוּיוֹת לְשָׂכָר. שמשכירים אותם. אֵין מוֹרִידִין לָהֶם יוֹרֵשׁ. כדין מיטלטלין, לעיל ה"ה. שֶׁהֲרֵי גּוֹבֶה הַשָּׂכָר וְאוֹכֵל. ייהנה מהם ולא יטפל בהם כיאות.
גַּבַּאי. גובה כספים. שֶׁתָּבֹא רְאָיָה שֶׁמֵּת. ואז ייתנו השכר לקרוביו היורשים.
ז. וְאֵין מוֹרִידִין הַקָּרוֹב לְעוֹלָם אֶלָּא לְשָׂדוֹת וְגַנּוֹת וּכְרָמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּאָרִיס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ וְנִמְצְאוּ בּוּרִים וּנְשַׁמִּים.
ז. בּוּרִים. בלתי מעובדים. וּנְשַׁמִּים. שוממים.
ח. מִי שֶׁיָּצָא לְדַעַת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו, וְאֵין יָדוּעַ לְהֵיכָן הָלַךְ וְלֹא מָה אֵרַע לוֹ – אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו, וְאִם יָרַד מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. וְאֵין בֵּית דִּין צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ וּלְהַעֲמִיד לוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס לֹא לַקַּרְקַע וְלֹא לַמִּטַּלְטְלִין, שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ יָצָא וְהִנִּיחַ נְכָסָיו.
וְכֵיצַד יִהְיֶה דִּין נִכְסֵי זֶה? הַמִּטַּלְטְלִין – בְּיַד שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ, עַד שֶׁיָּבֹא וְיִתְבַּע, אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת וְיִתְבְּעוּ הַיּוֹרְשִׁין.
וְכֵיצַד יִהְיֶה דִּין נִכְסֵי זֶה? הַמִּטַּלְטְלִין – בְּיַד שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ, עַד שֶׁיָּבֹא וְיִתְבַּע, אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת וְיִתְבְּעוּ הַיּוֹרְשִׁין.
ח. וְאִם יָרַד מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. שמא לא רצה הבעלים שיירד. שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ יָצָא וְהִנִּיחַ נְכָסָיו. בלא השגחה, והרי זו כאבדה מדעת, כדלקמן.
בְּיַד שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ. אם נמצאים ביד אחר, יישארו בידיו.
בְּיַד שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ. אם נמצאים ביד אחר, יישארו בידיו.
ט. וְהַקַּרְקָעוֹת: מִי שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁכֵן – אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ שָׂכָר; וְשָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם שֶׁהָיָה בָּהֶן אָרִיס – יִשָּׁאֲרוּ כְּשֶׁהִנִּיחָן עַד שֶׁיָּבֹא. וְשָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם שֶׁהִנִּיחָם בּוּרִים – יִשָּׁאֲרוּ בּוּרִים, שֶׁהֲרֵי הוּא בִּרְצוֹנוֹ אִבֵּד מָמוֹנוֹ, וַאֲבֵדָה לְדַעַת אֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲזִירָהּ.
ט. מִי שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁכֵן. אם השאיר אדם לשכון בשדהו. אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ שָׂכָר. היורשים אינם גובים ממנו דמי שכירות על ישיבתו בקרקע עד שייוודע שבעל הקרקע מת. יִשָּׁאֲרוּ כְּשֶׁהִנִּיחָן עַד שֶׁיָּבֹא. היורשים אינם יכולים להפסיק את אריסותו עד שייוודע שהיוצא מת. וַאֲבֵדָה לְדַעַת אֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲזִירָהּ. ראה גם הלכות גזלה ואבדה יא,יא.
י. שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת – הֲרֵי בֵּית דִּין מוֹצִיאִין כָּל הַמִּטַּלְטְלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן אֵצֶל נֶאֱמָן עַל פִּיהֶן, וּמוֹרִידִין הַקָּרוֹב לַשָּׂדוֹת וְלַכְּרָמִים וְיִהְיֶה בָּהֶן כְּאָרִיס, עַד שֶׁתָּבֹא רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּת אוֹ עַד שֶׁיָּבֹא.
י. שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת. זה שיצא לדעת. מוֹצִיאִין כָּל הַמִּטַּלְטְלִין. שאם אכן מת, לא יפסידו היורשים כדין שבוי שלא נודע מצבו לעיל ה"ה.
