פרק ז', הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁאָמַר: 'פְּלוֹנִי יָדוּן לִי', וְאָמַר בַּעַל דִּינוֹ: 'פְּלוֹנִי יָדוּן לִי' – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי הַדַּיָּנִין שֶׁבָּרַר זֶה אֶחָד וְזֶה אֶחָד בּוֹרְרִין לָהֶן דַּיָּן שְׁלִישִׁי, וּשְׁלָשְׁתָּן דָּנִין לִשְׁנֵיהֶם, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה הָאֶחָד שֶׁבְּרָרוֹ בַּעַל הַדִּין חָכָם גָּדוֹל וְסָמוּךְ – אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת בַּעַל דִּינוֹ שֶׁיָּדוּן אֵצֶל זֶה, אֶלָּא גַּם הוּא בּוֹרֵר מִי שֶׁיִּרְצֶה.
א. שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ. שכל דיין יהפך בזכות בעל הדין שבחר בו ומתוך כך יתבררו כל צדדי הזכות שיש לשני בעלי הדין (ראה כס"מ).
ב. מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, בֵּין לִהְיוֹתוֹ דַּיָּן בֵּין לִהְיוֹתוֹ עָלָיו עֵד, אֲפִלּוּ קִבֵּל אֶחָד מִן הַפְּסוּלִים בַּעֲבֵרָה כִּשְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים לְהָעִיד עָלָיו, אוֹ כִּשְׁלֹשָׁה בֵּית דִּין מֻמְחִין לָדוּן לוֹ, בֵּין שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לְאַבֵּד זְכֻיּוֹתָיו וְלִמְחֹל מַה שֶּׁהוּא טוֹעֵן עַל פִּיהֶן, בֵּין שֶׁקִּבֵּל שֶׁיִּתֵּן כָּל מַה שֶּׁיִּטְעֹן עָלָיו חֲבֵרוֹ בְּעֵדוּת זֶה הַפָּסוּל אוֹ בְּדִינָיו: אִם קָנוּ מִיָּדוֹ עַל זֶה – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא קָנוּ מִיָּדוֹ – יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין. נִגְמַר הַדִּין, וְהוֹצִיא הַמָּמוֹן בְּדִין זֶה הַפָּסוּל אוֹ בְּעֵדוּתוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ב. קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. קרוב משפחה שפסול להעיד (הלכות עדות יג,א), או אחד מהאנשים האחרים שפסולים להעיד (ראה שם ט,א). וכל אלו פסולים גם לדון (שם טז,ד). בֵּין לִהְיוֹתוֹ דַּיָּן בֵּין לִהְיוֹתוֹ עָלָיו עֵד. שקיבל על עצמו לנהוג על פי הפסק שייתן דיין זה כאילו הוא דיין כשר, או לקבל עדותו של עד זה כאילו היה עד כשר. אֲפִלּוּ קִבֵּל אֶחָד מִן הַפְּסוּלִים בַּעֲבֵרָה כִּשְׁנֵי עֵדִים וכו'. אפילו אם אותו אדם היה פסול מחמת שעבר עברה (ראה שם י,א-ב), וקיבל את עדותו שתיחשב כעדות של שני עדים או שקיבל שידון לבדו ודינו ייחשב כדין של שלושה דיינים כשרים. אִם קָנוּ מִיָּדוֹ עַל זֶה. חיזק את קבלת הפסול על ידי קניין סודר (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם). יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ. הוא יכול לחזור בו.
ג. וְכֵן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין, וְאָמַר לוֹ: 'הִשָּׁבַע לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ וְהִפָּטֵר' אוֹ 'הִשָּׁבַע לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ כָּל מַה שֶּׁתִּטְעֹן': אִם קָנוּ מִיָּדוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא קָנוּ מִיָּדוֹ – יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין. נִגְמַר הַדִּין וְנִשְׁבַּע כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וְחַיָּב לְשַׁלֵּם.
ג. וְאָמַר לוֹ הִשָּׁבַע לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ. במקום להישבע שבועה חמורה בשם ה' כפי שנדרש בשבועה בבית דין (ראה הלכות שבועות יא,ח). נִגְמַר הַדִּין וְנִשְׁבַּע. נשבע בחיי ראשו כפי שהסכים בעל דינו.
ד. וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת וַהֲפָכָהּ: אִם קָנוּ מִיָּדוֹ אוֹ אִם נִשְׁבַּע זֶה שֶׁנֶּהֶפְכָה עָלָיו – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
ד. וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת וַהֲפָכָהּ. חכמי התלמוד תיקנו שמי שכופר בכל הטענה נגדו ופטור משבועה מן התורה, יישבע שבועה קלה שמכונה שבועת היסת (הלכות טוען ונטען א,ג). ושבועה זו ניתן להפכה על התובע, שבמקום שהנתבע יישבע וייפטר, הוא יכול לדרוש שהתובע יישבע על טענתו וייטול את מה שהוא תובע (שם ה"ו).
ה. וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב שְׁבוּעָה, וְאָמַר: 'אֲנִי אֶשָּׁבַע לְךָ שְׁבוּעָה חֲמוּרָה': אִם קָנוּ מִיָּדוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וְאִם לֹא קָנוּ מִיָּדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל בְּבֵית דִּין – חוֹזֵר, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְיִשָּׁבַע.
ה. חוֹזֵר עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין וְיִשָּׁבַע. וכיוון שנשבע כפי שסיכמו לא יכול בעל דינו לחזור בו.
ו. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּדִּין, וְהֵבִיא עֵדִים אוֹ רְאָיָה לִזְכוּתוֹ – סוֹתֵר אֶת הַדִּין, וְחוֹזֵר הַדִּין; אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִגְמַר הַדִּין, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא רְאָיָה – סוֹתֵר.
אָמְרוּ לוֹ הַדַּיָּנִין: 'כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם', אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – סוֹתֵר אֶת הַדִּין; מַה יַּעֲשֶׂה? לֹא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.
ו. רְאָיָה. כגון שטר.
ז. אֲבָל אִם סָתַם אֶת טַעֲנוֹתָיו – אֵינוֹ סוֹתֵר. כֵּיצַד? אָמְרוּ לוֹ: 'יֵשׁ לְךָ עֵדִים?', אָמַר: 'אֵין לִי עֵדִים', 'יֵשׁ לְךָ רְאָיָה?', אָמַר: 'אֵין לִי רְאָיָה', וְדָנוּ אוֹתוֹ וְחִיְּבוּהוּ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְחַיֵּב, אָמַר: 'קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וַהֲעִידוּנִי', אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ – אֵין זֶה כְּלוּם, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֵדָיו וְלֹא עַל רְאָיָתוֹ.
ז. סָתַם אֶת טַעֲנוֹתָיו. סתם את האפשרות לטעון טענה חדשה. אֲפֻנְדָּתוֹ. בגד הצמוד לבשר וסופג את הזיעה (פה"מ סנהדרין ג,ח). וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל עֵדָיו וְלֹא עַל רְאָיָתוֹ. שחוששים לכך שיש מרמה בעדים או בראיות אלו שהרי כבר אמר שאין לו עדים וראיות (שם).
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה הָרְאָיָה אֶצְלוֹ, וְהָעֵדִים עִמּוֹ בַּמְּדִינָה. אֲבָל אִם אָמַר: 'אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה', וּלְאַחַר מִכֵּן בָּאוּ לוֹ עֵדִים מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַחֵמֶת שֶׁל אָבִיו שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַשְּׁטָרוֹת מֻפְקֶדֶת בְּיַד אֲחֵרִים, וּבָא זֶה שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ וְהוֹצִיא לוֹ רְאָיָתוֹ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְסוֹתֵר. וּמִפְּנֵי מָה סוֹתֵר? מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר: 'זֶה שֶׁאָמַרְתִּי אֵין לִי עֵדִים וְלֹא רְאָיָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ מְצוּיִין אֶצְלִי'. וְכָל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר: 'מִפְּנֵי כָּךְ וְכָךְ אָמַרְתִּי אֵין לִי עֵדִים וְאֵין לִי רְאָיָה', וְהָיָה מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – הֲרֵי זֶה לֹא סָתַם טַעֲנוֹתָיו, וְסוֹתֵר.
לְפִיכָךְ, אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר: 'אֵין לִי עֵדִים כְּלָל, לֹא הֵנָּה וְלֹא בִּמְדִינַת הַיָּם', וְ'לֹא רְאָיָה כְּלָל, לֹא בְּיָדִי וְלֹא בְּיַד אֲחֵרִים' – אֵינוֹ יָכוֹל לִסְתֹּר.
ח. הַחֵמֶת. כלי קיבול מעור.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגָדוֹל שֶׁנִּתְחַיֵּב, וְהֵבִיא רְאָיוֹת וְעֵדִים אַחַר שֶׁסָּתַם טַעֲנוֹתָיו. אֲבָל יוֹרֵשׁ שֶׁהָיָה קָטָן כְּשֶׁמֵּת מוֹרִישׁוֹ, וּבָאוּ עָלָיו טְעָנוֹת מֵחֲמַת מוֹרִישׁוֹ אַחַר שֶׁהִגְדִּיל, וְאָמַר: 'אֵין לִי עֵדִים' וְ'אֵין לִי רְאָיָה', וְאַחַר שֶׁיָּצָא חַיָּב מִבֵּית דִּין אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים: 'אָנוּ יוֹדְעִין לְאָבִיךָ עֵדוּת שֶׁתִּסְתֹּר בָּהּ דִּין זֶה', אוֹ אָמַר לוֹ אַחֵר: 'מוֹרִישְׁךָ הִפְקִיד אֶצְלִי רְאָיָה זוֹ' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִיָּד וְסוֹתֵר, שֶׁאֵין הַיּוֹרֵשׁ הַקָּטָן יוֹדֵעַ כָּל רְאָיוֹת מוֹרִישׁוֹ.
ט. וּבָאוּ עָלָיו טְעָנוֹת מֵחֲמַת מוֹרִישׁוֹ. כגון שתבעו ממנו חוב שהיה חייב המוריש.
י. מִי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁאִם לֹא יָבֹא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְיִשָּׁבַע, יִהְיֶה חֲבֵרוֹ נֶאֱמָן בְּטַעֲנוֹתָיו וְיִטֹּל כָּל מַה שֶּׁיִּטְעֹן בְּלֹא שְׁבוּעָה, אוֹ שֶׁאִם לֹא יָבֹא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְיִשָּׁבַע וְיִטֹּל, אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ וְאֵין לוֹ כְּלוּם וְיִפָּטֵר חֲבֵרוֹ, וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא בָּא – נִתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִין וְאָבְדָה זְכוּתוֹ. וְאִם הֵבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה אֹנֶס בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקִּנְיָן זֶה, וְיִשָּׁבַע כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. מִי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ וכו'. אדם שהיה מחויב שבועה בבית דין וסיכמו אתו על ידי קניין שהוא יישבע עד תאריך מסוים ואם לא יישבע, יאבד את זכותו (לטעון שאינו חייב או שחברו חייב לו). וְיִשָּׁבַע כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. כפי שהיה הדין לפני שעשו את הקניין.

תקציר הפרק 

🤔 משוך בחבל, משוך בזב"ל?
מה זה ארוך, מותח ונגמר תמיד בידיים שרוטות? משיכת חבל! כל אחת מהקבוצות המשתתפות בתחרות מושכת את החבל לצד שלה במלוא הכוח ובקצב, ובסוף זה נגמר בקבוצה אחת שמנצחת ובקבוצה שנייה שנגררת על הרצפה יחד עם החבל… כשרוצים להשיג הסכמה, אסור למשוך בחבל. לכן, ההלכה היא שמינוי של בית דין, שדן בסכסוך בין שני צדדים, נעשה דווקא מתוך שיתוף פעולה הדדי: "אחד מבעלי דינין שאמר: 'איש פלוני ידון לי', ואמר בעל דינו: 'פלוני ידון לי', הרי אלו שני הדיינים, שבירר זה אחד וזה אחד, הם בוררים להן דיין שלישי, ושלשתן דנין לשניהן, שמתוך כך יצא הדין לאמתו" (הלכה א)! 🙏🏽

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ניתן לקבל איש הפסול לעדות כעד?

2.האם ניתן להגביל בזמן תהליך של טיפול בראיות קיימות?

3.אמר שאין לו שטר ואחרי פסק דין הוציא שטר מכיסו-האם מתחשבים בו?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן