א. גֵּט שִׁחְרוּר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנוֹ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ וּבֵין אֲדוֹנָיו, וְלֹא יִשָּׁאֵר לָאָדוֹן בּוֹ זְכוּת. לְפִיכָךְ, הַכּוֹתֵב לְעַבְדּוֹ: 'עַצְמְךָ וְכָל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ חוּץ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי' אוֹ 'חוּץ מִטַּלִּית פְּלוֹנִית' – אֵין זֶה כּוֹרֵת, וְהַגֵּט בָּטֵל. וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ גֵּט, לֹא נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד וְלֹא קָנָה מִן הַנְּכָסִים כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
א. דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ וּבֵין אֲדוֹנָיו. מבדיל ומנתק. וְלֹא יִשָּׁאֵר לָאָדוֹן בּוֹ זְכוּת. שתוכן הגט יעסוק כולו בזכות העבד ולא בזכות האדון. אֵין זֶה כּוֹרֵת וְהַגֵּט בָּטֵל. מכיוון שרשומה בגט זכות לאדון, שנכס מסוים נשאר שלו, אין זה גט כריתות (כס"מ). וְלֹא קָנָה מִן הַנְּכָסִים כְּלוּם. שהרי לא השתחרר, ויד העבד כיד רבו.
ב. עֶבֶד שֶׁהֵבִיא גִּטּוֹ, וְכָתוּב בּוֹ: 'עַצְמְךָ וּנְכָסַי קְנוּיִין לְךָ' – עַצְמוֹ קָנָה, וַהֲרֵי הוּא בֶּן חֹרִין, אֲבָל הַנְּכָסִים לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו, כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת.
וְכֵן אִם הָיָה כָּתוּב בּוֹ: 'כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ' – קָנָה עַצְמוֹ, וְלֹא קָנָה נְכָסִים עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו, שֶׁחוֹלְקִים הַדִּבּוּר וְאוֹמְרִין: עַצְמוֹ קָנָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְהָבִיא גֵּט שִׁחְרוּרוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ; אֲבָל הַנְּכָסִים, שֶׁאֵין אָדָם קוֹנֶה אוֹתָן אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה – לֹא יִקְנֶה אוֹתָם עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשְּׁטָר.
וְכֵן אִם הָיָה כָּתוּב בּוֹ: 'כָּל נְכָסַי קְנוּיִין לְךָ' – קָנָה עַצְמוֹ, וְלֹא קָנָה נְכָסִים עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו, שֶׁחוֹלְקִים הַדִּבּוּר וְאוֹמְרִין: עַצְמוֹ קָנָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְהָבִיא גֵּט שִׁחְרוּרוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ; אֲבָל הַנְּכָסִים, שֶׁאֵין אָדָם קוֹנֶה אוֹתָן אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה – לֹא יִקְנֶה אוֹתָם עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשְּׁטָר.
ב. עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגֵּט בְּחוֹתְמָיו. עד שיוכח שהגט אמתי באמצעות אִמות החתימות (לאופני הקיום ראה הלכות עדות ו,ב). כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת. שאם השטר לא קוים אי אפשר לגבות בו מאחר שאפשר לטעון שהחתימות זויפו.
קָנָה עַצְמוֹ. שהרי הוא בכלל הנכסים. שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְהָבִיא גֵּט שִׁחְרוּרוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ. כדלעיל ו,ז.
קָנָה עַצְמוֹ. שהרי הוא בכלל הנכסים. שֶׁהוּא נֶאֱמָן לְהָבִיא גֵּט שִׁחְרוּרוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּמוֹ. כדלעיל ו,ז.
ג. הַמְשַׁחְרֵר שְׁנֵי עֲבָדִים בִּשְׁטָר אֶחָד – לֹא קָנוּ עַצְמָן, אֶלָּא כּוֹתְבִין שְׁטָר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ, הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו בִּשְׁטָר אֶחָד – אַף עַצְמָן לֹא קָנוּ. וְאִם כָּתַב בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת – קָנוּ, וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁכָּתַב בְּכָל שְׁטָר מִשְּׁנֵיהֶם: 'כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֲבָדַי'. אֲבָל אִם כָּתַב: 'חֲצִי נְכָסַי לִפְלוֹנִי עַבְדִּי וַחֲצִי נְכָסַי לִפְלוֹנִי', אַף בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת – לֹא קָנוּ כְּלוּם, שֶׁהָעֶבֶד מִכְּלַל הַנְּכָסִים, וַהֲרֵי שִׁיֵּר בָּם חֶצְיוֹ, וְאֵין זֶה שִׁחְרוּר. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר, לֹא קָנָה מִן הַנְּכָסִים כְּלוּם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁכָּתַב בְּכָל שְׁטָר מִשְּׁנֵיהֶם: 'כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֲבָדַי'. אֲבָל אִם כָּתַב: 'חֲצִי נְכָסַי לִפְלוֹנִי עַבְדִּי וַחֲצִי נְכָסַי לִפְלוֹנִי', אַף בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת – לֹא קָנוּ כְּלוּם, שֶׁהָעֶבֶד מִכְּלַל הַנְּכָסִים, וַהֲרֵי שִׁיֵּר בָּם חֶצְיוֹ, וְאֵין זֶה שִׁחְרוּר. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר, לֹא קָנָה מִן הַנְּכָסִים כְּלוּם.
ג. אֶלָּא כּוֹתְבִין שְׁטָר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. כדי לשחררם יש לכתוב לכל אחד שטר נפרד כשם ששתי נשים אינן מתגרשות בגט אחד (ראה הלכות גירושין ד,יט). וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה. שהרי לעבד הראשון יש חלק בכל הנכסים שבכללם העבד השני, וכן לעבד השני יש חלק בכל הנכסים שבכללם העבד הראשון. ולכן משחררים זה את זה ומתחלקים בשאר הנכסים.
שֶׁהָעֶבֶד מִכְּלַל הַנְּכָסִים וַהֲרֵי שִׁיֵּר בָּם חֶצְיוֹ. כאשר כתב שנותן חצי נכסיו לכל אחד מהעבדים, הרי שייר בכל אחד מהשטרות חצי מהעבד שלא שחררו ואין גט כזה מועיל שהרי נשאר לאדון זכות בעבד.
שֶׁהָעֶבֶד מִכְּלַל הַנְּכָסִים וַהֲרֵי שִׁיֵּר בָּם חֶצְיוֹ. כאשר כתב שנותן חצי נכסיו לכל אחד מהעבדים, הרי שייר בכל אחד מהשטרות חצי מהעבד שלא שחררו ואין גט כזה מועיל שהרי נשאר לאדון זכות בעבד.
ד. הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ בִּשְׁטָר – לֹא קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ, וַהֲרֵי הוּא עֶבֶד כְּשֶׁהָיָה. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ בְּכֶסֶף, כְּגוֹן שֶׁלָּקַח חֲצִי דָּמָיו עַל מְנָת לְשַׁחְרֵר חֶצְיוֹ – קָנָה, וְנִמְצָא חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּמְשַׁחְרֵר חֶצְיוֹ בִּשְׁטָר וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ, אוֹ שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וְנָתַן חֶצְיוֹ מַתָּנָה, הוֹאִיל וְיָצָא כֻּלּוֹ מֵרְשׁוּתוֹ – קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ, וַהֲרֵי זֶה חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין. וְכֵן עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁשִּׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן אֶת חֶלְקוֹ, בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר – קָנָה חֶצְיוֹ, וַהֲרֵי חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּמְשַׁחְרֵר חֶצְיוֹ בִּשְׁטָר וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ. אֲבָל אִם שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ, אוֹ שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וְנָתַן חֶצְיוֹ מַתָּנָה, הוֹאִיל וְיָצָא כֻּלּוֹ מֵרְשׁוּתוֹ – קָנָה הָעֶבֶד חֶצְיוֹ, וַהֲרֵי זֶה חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין. וְכֵן עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁשִּׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן אֶת חֶלְקוֹ, בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר – קָנָה חֶצְיוֹ, וַהֲרֵי חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין.
ד. שֶׁלָּקַח חֲצִי דָּמָיו. שקיבל חצי דמי פדיונו (כדלעיל ה,ב).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שלא נשתחרר חצי העבד. וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ. השאיר לעצמו חציו. שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ אוֹ שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וְנָתַן חֶצְיוֹ מַתָּנָה. כגון שתחילה מכר או נתן חציו ולאחר מכן מסר לעבד את שטר השחרור, או שעשה זאת באופן ששניהם נעשו כאחד. אבל אם שחרר תחילה חציו ואחר כך מכר או נתן חציו, לא קנה, מפני שבעת השחרור לא יצא מרשותו לגמרי (כס"מ). שֶׁשִּׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן אֶת חֶלְקוֹ בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר קָנָה חֶצְיוֹ. מפני שהשותף שחרר כל מה שהיה ברשותו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שלא נשתחרר חצי העבד. וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ. השאיר לעצמו חציו. שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ אוֹ שִׁחְרֵר חֶצְיוֹ וְנָתַן חֶצְיוֹ מַתָּנָה. כגון שתחילה מכר או נתן חציו ולאחר מכן מסר לעבד את שטר השחרור, או שעשה זאת באופן ששניהם נעשו כאחד. אבל אם שחרר תחילה חציו ואחר כך מכר או נתן חציו, לא קנה, מפני שבעת השחרור לא יצא מרשותו לגמרי (כס"מ). שֶׁשִּׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן אֶת חֶלְקוֹ בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁטָר קָנָה חֶצְיוֹ. מפני שהשותף שחרר כל מה שהיה ברשותו.
ה. הַכּוֹתֵב לְשִׁפְחָתוֹ הַמְעֻבֶּרֶת: 'הֲרֵי אַתְּ בַּת חֹרִין, וּוְלָדֵךְ עֶבֶד' – דְּבָרָיו קַיָּמִין. 'הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה, וּוְלָדֵךְ בֶּן חֹרִין' – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁשִּׁחְרֵר חֶצְיָהּ.
ה. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁשִּׁחְרֵר חֶצְיָהּ. מפני שהעובר נחשב חלק מגוף אמו, ונגרר אחריה. אבל האם אינה נגררת אחריו, ועל כן האומר 'הרי את בת חורין וולדך עבד', אין הוולד מעכב שחרור האם (לח"מ).
ו. שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אִם רָצָה לְשַׁחְרֵר חֶצְיָהּ הַנִּשְׁאָר וְתֵעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה – הֲרֵי זֶה מְשַׁחְרֵר בֵּין בִּשְׁטָר בֵּין בְּכֶסֶף, שֶׁאַף הַכֶּסֶף גּוֹמֵר שִׁחְרוּרָהּ.
ו. שִׁפְחָה חֲרוּפָה. אישה שהיא חצי שפחה כנענית חצי בת חורין שהתקדשה לעבד עברי. וקידושיה אינם קידושין גמורים מפני חלק השפחות שלה, וכאשר משחררים אותה נגמרים הקידושין ונעשית אשת איש לגמרי (ראה הלכות איסורי ביאה ג,יג, הלכות אישות ד,טז-יז ושם מבואר שכן הדין אם קידשה ישראל שאינו עבד עברי). שֶׁאַף הַכֶּסֶף גּוֹמֵר שִׁחְרוּרָהּ. ולא כמי שאומר שמשתחררת לגמרי רק בשטר (ראה בבלי גיטין לט,ב).
ז. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מֻתָּר לֹא בְּשִׁפְחָה וְלֹא בְּבַת חֹרִין – כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עָלָיו בַּחֲצִי דָּמָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֶבֶד, מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אֲבָל הַשִּׁפְחָה תִּשָּׁאֵר כְּמוֹת שֶׁהִיא, וְעוֹבֶדֶת אֶת רַבָּהּ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמָהּ יוֹם אֶחָד. וְאִם נָהֲגוּ בָּהּ הַחַטָּאִים מִנְהַג הֶפְקֵר – כּוֹפִין אֶת רַבָּהּ לְשַׁחְרֵר, וְכוֹתֵב עָלֶיהָ שְׁטָר בַּחֲצִי דָּמֶיהָ.
ז. לֹא בְּשִׁפְחָה. משום חלק בן חורין שבו. וְלֹא בְּבַת חֹרִין. משום חלק עבדות שבו. וְכוֹתֵב שְׁטָר עָלָיו בַּחֲצִי דָּמָיו. שטר חוב שהעבד מתחייב לשלם לו על דמי חציו. שֶׁהָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. ראה הלכות אישות טו,ב. וְאִם נָהֲגוּ בָּהּ הַחַטָּאִים מִנְהַג הֶפְקֵר. שמפני שלא יכולה להינשא מפקירה עצמה לזנות אצל אנשים חוטאים (ראה גם לקמן ט,ו).
ח. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין שֶׁעָמַד רַבּוֹ וְהִקְנָה חֶצְיוֹ לִבְנוֹ קָטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָכֹפּוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין לְשַׁחְרְרוֹ – מַעֲמִידִין בֵּית דִּין לַקָּטָן אַפִּטְרוֹפּוֹס, וְכוֹתֵב לוֹ הָאַפִּטְרוֹפּוֹס גֵּט שִׁחְרוּר, וְכוֹתֵב עָלָיו שְׁטַר חוֹב בַּחֲצִי דָּמָיו. וְאִם נִסְרַךְ הַקָּטָן בָּעֶבֶד וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו גַּעְגּוּעִין – מַפְלִיגִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּמָעוֹת, שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל תִּינוֹק קְרוֹבָה אֵצֶל הַמָּעוֹת.
ח. שֶׁעָמַד רַבּוֹ וְהִקְנָה חֶצְיוֹ לִבְנוֹ קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָכֹפּוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין לְשַׁחְרְרוֹ. האדון הקנה את חצי העבד השייך לו לבנו הקטן, כדי להימנע מהשחרור, שבית דין אינם כופים קטן לעשות דבר. אַפִּטְרוֹפּוֹס. ממונה שיהיה אחראי על נכסי הקטן. וְאִם נִסְרַךְ הַקָּטָן בָּעֶבֶד וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו גַּעְגּוּעִין. אם הקטן נמשך אחר העבד ומתגעגע אליו. מַפְלִיגִין אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בְּמָעוֹת. משכנעים אותו להיפרד מהעבד על ידי שנותנים לו כסף.
ט. שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ וְעָמַד – חוֹזֵר בַּנְּכָסִים וְאֵינוֹ חוֹזֵר בָּעֶבֶד, שֶׁהֲרֵי יָצָא עָלָיו שֵׁם בֶּן חֹרִין.
ט. שְׁכִיב מְרַע. חולה מסוכן הנוטה למות. וְעָמַד. הבריא מחוליו. חוֹזֵר בַּנְּכָסִים. הקניין מתבטל והנכסים חוזרים אליו, שהרי הקנה רק מחשש שימות (הלכות זכייה ומתנה ח,יד). שֶׁהֲרֵי יָצָא עָלָיו שֵׁם בֶּן חֹרִין. התפרסם בציבור שהוא בן חורין (ראה גם שם הכ"ב).
