פרק ז', הלכות עדות, ספר שופטים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מֵעִיד הַקָּרוֹב עַל כְּתַב יְדֵי קְרוֹבוֹ. כֵּיצַד? שְׁטָר שֶׁעֵדָיו רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וּמֵתוּ אוֹ הָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָא בְּנוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְאָמַר: 'זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָבִי', וּבָא בְּנוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן וְאָמַר: 'הֲרֵי זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָבִי' – הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁאֵינָן קְרוֹבִים, וְאִם נִצְטָרֵף עִמָּהֶן שְׁלִישִׁי וְהֵעִיד עַל כְּתַב יְדֵי שְׁנֵיהֶן – הֲרֵי נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר.
א. מֵעִיד הַקָּרוֹב עַל כְּתַב יְדֵי קְרוֹבוֹ. מאשר שהחתימה שבשטר היא אכן חתימת קרובו. ואף על פי שקרוב פסול לעדות, מכל מקום מאחר שכל הצורך בקיום שטרות הוא מדברי חכמים (כמבואר לעיל ו,א), הם הכשירו בו את אלו (בבלי כתובות כח,א). וְאִם נִצְטָרֵף עִמָּהֶן שְׁלִישִׁי וכו'. שכן צריך שני עדים על כל אחת מהחתימות (ראה לקמן ה"ג).
ב. וְאֵלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָנִין הַגְּדוֹלִים לְהָעִיד בְּגָדְלָן מַה שֶּׁרָאוּ בְּקָטְנָן: נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל: 'זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא' וְ'זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי' וְ'זֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי', 'שֶׁהָיִיתִי מַכִּיר בִּכְתַב יָדָן כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן'; וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף עִמּוֹ אַחֵר שֶׁמַּכִּיר כְּתַב יָדָן כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל.
ב. וְאֵלּוּ מִדְּבָרִים וכו'. קיום שטרות הוא מהדברים שהאמינו לגדול להעיד על מה שראה בקטנותו. ואף על פי שבדרך כלל אין אדם כשר להעיד על מה שראה בקטנותו, בקיום שטרות שהוא מדברי חכמים הריהו כשר (לקמן יד,ג, ושם מפורטים עניינים נוספים שעדים כאלו נאמנים לגביהם). וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף עִמּוֹ אַחֵר וכו'. דווקא כשהעד השני על קיום השטר הכיר את כתב ידם כשהיה גדול.
ג. שְׁטָר שֶׁעֵדָיו רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁזֶּה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל רְאוּבֵן וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן – נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר. אֲבָל אִם הֵעִיד זֶה עַל כְּתַב יְדֵי רְאוּבֵן, וְהַשֵּׁנִי הֵעִיד עַל כְּתַב יְדֵי שִׁמְעוֹן – לֹא נִתְקַיֵּם הַשְּׁטָר, לְפִי שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים עַל כָּל כְּתַב יַד אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם. וְאִם יֵשׁ שָׁם שְׁלִישִׁי מֵעִיד עַל כְּתַב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן כְּאֶחָד – נִתְקַיֵּם.
ד. אָמַר הָרִאשׁוֹן: 'זֶה כְּתַב יָדִי', וְהֵעִיד הוּא וְאַחֵר עַל כְּתַב יְדֵי הַשֵּׁנִי – לֹא נִתְקַיֵּם, לְפִי שֶׁנִּמְצָא שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמָּמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר תָּלוּי בְּעֵדוּת הָאֶחָד. וְכֵן אִם הֵעִיד אָחִיו אוֹ בְּנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן עִם אֶחָד עַל כְּתַב יְדֵי הַשֵּׁנִי – לֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמָּמוֹן תָּלוּי בְּעֵדוּת הַקְּרוֹבִים.
ד. אָמַר הָרִאשׁוֹן זֶה כְּתַב יָדִי. העיד בעצמו על חתימתו. וְהֵעִיד הוּא וְאַחֵר עַל כְּתַב יְדֵי הַשֵּׁנִי. ובנוסף לכך זיהה ואישר עם עד אחר את חתימת העד השני. לְפִי שֶׁנִּמְצָא שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמָּמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר תָּלוּי בְּעֵדוּת הָאֶחָד. שכן כשאומר 'זה כתב ידי', יוצא על פיו חצי מהממון, וכשמצטרף עם האחר להעיד על חתימת ידי השני, חוזר ויוצא רבע מהממון על פיו, נמצאו שלושת רבעי הממון יוצאים על פי עד אחד, והתורה אמרה "על פי שנים עדים יקום דבר", חצי דבר על פיו של זה, וחצי על פיו של זה (רש"י כתובות כא,א). שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמָּמוֹן תָּלוּי בְּעֵדוּת הַקְּרוֹבִים. שהרי כשהראשון מעיד על כתב ידו, יוצא על פיו חצי מהממון, וכשקרובו מעיד עם אחר על חתימת העד השני, יוצא על פיו רבע מהממון, נמצאו שלושת רבעי הממון תלויים בעדות קרובים.
ה. שְׁנַיִם הַחוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן – צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים לְהָעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ שֶׁל מֵת. וְאִם לֹא נִמְצָא אֶלָּא עֵד אֶחָד עִם זֶה הָעֵד הַחַי – הֲרֵי זֶה הַחַי כּוֹתֵב חַתְמוּת יָדוֹ בִּפְנֵי עֵדִים אֲפִלּוּ עַל הַחֶרֶשׂ, וּמַשְׁלִיכוֹ בְּבֵית דִּין, עַד שֶׁיֻּחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין, וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁ'זֶּה כְּתַב יָדִי', וְיָעִיד הוּא וְהָאַחֵר עַל כְּתַב יְדֵי הַמֵּת, וְיִתְקַיֵּם כְּתַב יָדוֹ הוּא שֶׁלֹּא מִפִּיו.
ה. וְאִם לֹא נִמְצָא אֶלָּא עֵד אֶחָד עִם זֶה הָעֵד הַחַי. והלא אין אפשרות שהעד החי יקיים גם את חתימת ידו וגם יצטרף עם אחר לקיים את חתימת העד השני, שכן אז נמצאו שלושת רבעי הממון יוצאים על פיו של זה. כּוֹתֵב חַתְמוּת יָדוֹ בִּפְנֵי עֵדִים וכו'. כותב דוגמה של חתימתו בפני עדים ונותן את הדוגמה בבית דין, והעדים באים לאחר מכן לבית הדין ומזהים ומקיימים את חתימתו שבשטר. וְיָעִיד הוּא וְהָאַחֵר עַל כְּתַב יְדֵי הַמֵּת. שמאחר שהוא לא צריך לקיים בעצמו את חתימתו בבית הדין, הריהו רשאי לקיים עם עד אחר את חתימת העד השני שמת.
ו. שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁטָר, שְׁנַיִם מֵהֶן מַכִּירִין חַתְמוּת יְדֵי עֵדִים וְאֶחָד אֵינוֹ מַכִּיר: עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ – מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם, שֶׁהָעֵדִים נַעֲשִׂים דַּיָּנִים בְּדָבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; אֲבָל אַחַר שֶׁחָתְמוּ – אֵין מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם, שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁחָתְמוּ לֹא הָיוּ הַמַּכִּירִין אֶלָּא שְׁנַיִם, וְאֵין מְקַיְּמִין בִּשְׁנַיִם, אֶלָּא עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן מַכִּירִין, אוֹ יָעִידוּ הָעֵדִים עַל הַכְּתָב בִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
ו. עַד שֶׁלֹּא חָתְמוּ. על קיום השטר. מְעִידִין בְּפָנָיו וְחוֹתֵם. רשאים שני הדיינים שמכירים את החתימות להעיד בפני הדיין השלישי על כתב יד העדים החתומים בשטר ועל סמך עדותם יכול הדיין השלישי לחתום על קיום השטר. שֶׁהָעֵדִים נַעֲשִׂים דַּיָּנִים בְּדָבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם. בדברים שמתקנת חכמים, כגון כאן בקיום שטרות, יכול אדם להיות עד בתחילה ולאחר מכן לדון על אותו הדבר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ט. וְאֵין מְקַיְּמִין בִּשְׁנַיִם. כמבואר לעיל ו,א, ונמצא שחתמו על קיום השטר שלא כדין. אֶלָּא עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן מַכִּירִין וכו'. כמבואר לעיל ו,ב.
ז. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ חֲתוּמִין עַל הַשְּׁטָר וּמֵתוּ, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: 'כְּתַב יָדָם הוּא זֶה, אֲבָל אֲנוּסִין הָיוּ', 'קְטַנִּים הָיוּ', 'פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיוּ', אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים אֲחֵרִים שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָם, אוֹ שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִשְּׁטָר שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר וְהֻחְזָק בְּבֵית דִּין – הֲרֵי זֶה לֹא נִתְקַיֵּם, אֶלָּא מַעֲמִידִין הַשְּׁנַיִם שֶׁבַּשְּׁטָר כְּנֶגֶד הַשְּׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן פְּסוּלִין, וְאֵין גּוֹבִין בּוֹ כְּלוּם.
ז. וְאָמְרוּ כְּתַב יָדָם הוּא וכו'. העידו שאלו אכן חתימות העדים, אך יחד עם זאת העידו שהעדות שבשטר אינה כשרה. אֲנוּסִין הָיוּ. כפו עליהם לחתום בשטר שלא מרצונם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים אֲחֵרִים וכו'. כך שיש דרכים אחרות לקיים את השטר בלא להזדקק לעדות אותם העדים הפוסלים את השטר. שֶׁהָיָה כְּתַב יָדָם יוֹצֵא מִשְּׁטָר וכו'. כמבואר לעיל ו,ג. הֲרֵי זֶה לֹא נִתְקַיֵּם. אין מקיימים את השטר באותן דרכים, שהרי העדים הראשונים פוסלים אותו. אֶלָּא מַעֲמִידִין הַשְּׁנַיִם שֶׁבַּשְּׁטָר וכו'. ומחמת הספק מעמידים את הממון בחזקתו.

תקציר הפרק 

🤔 האם ילד קטן יכול לשמש כגרפולוג מומחה?
גרפולוגיה היא תחום נתון במחלוקת, ועל אף שיש הסוברים שהיא תחום בעל בסיס מדעי, הדעה השלטת היא שזו תורה פסאודו-מדעית בלבד. אכן, יש ענף אחר, המזוהה בטעות עם גרפולוגיה, שנקרא "ניתוח מסמכים וחתימות", שהעוסקים בו בוחנים מסמכים וחתימות תוך שימוש בשיטות מדעיות, והם מוכרים כעדים מומחים בבית משפט. לפי ההלכה בפרקנו, כל אדם יכול להיות עד מומחה כזה ביחס לכתב היד של קרוביו, והוא יכול להעיד "הרי זה כתב ידו של אבי" ודבריו יתקבלו בבית הדין; אדם בוגר יכול להעיד גם על כתב יד שראה כשהיה קטן: "נאמן אדם לומר כשהוא גדול: 'זה כתב ידו של אבא', ו'זה כתב ידו של רבי' ו'זה כתב ידו של אחי', 'שהייתי מכיר בכתב ידן כשהייתי קטן'". אכן, עדותו תהיה קבילה רק כאשר יצטרף אליו עד נוסף שהכיר את כתב ידם של אותם אנשים כשהוא גדול בגיל ✍🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כשלכל חתימה בשטר עד אחד המקיימה – האם כשר?

2.האם קטן יכול להעיד על כתב ידו של אביו?

3.האם החתום בשטר יכול להעיד על כתב ידו וגם על כתב ידו של החתום השני?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן