[א] כָּל הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה שֶׁמָּלְקוּ – מְלִיקָתָן פְּסוּלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ הָעוֹף פָּסוּל, אֵינוֹ כְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר לַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם מָלַק בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁשָּׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ – אֵינָם כִּנְבֵלָה. [ב] מָלַק תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, וְשֶׁיָּבַשׁ גַּפָּה, וְשֶׁנִּסְמֵאת עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ – פְּסוּלָה וְאֵינָהּ כִּנְבֵלָה; לֹא הָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר.

א. מְלִיקָתָן פְּסוּלָה. שלא כשחיטת הקדשים שכשרה בפסולים (לעיל א,א). אֵינוֹ כְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר לַטֻּמְאָה. מן התורה אדם הבולע נבלה של עוף טהור נטמא, ובזמן שהנבלה נמצאת בבית הבליעה (הגרון), מטמא את הבגדים שנוגע בהם (הלכות שאר אבות הטומאות ג,א). אך קרבן העוף שנמלק בעזרה, אף אם המליקה נפסלה והעוף נפסל למזבח, אין הוא נחשב כנבלה. וְכֵן אִם מָלַק בַּלַּיְלָה. שעבודתו פסולה. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים וְקָדָשִׁים בַּחוּץ. אף שבשני המקרים הללו העוף נפסל מאכילה, מכיוון שהעוף נשחט אינו נעשה נבלה.
ב. תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן. התורים כשרים לקרבן רק כשהם גדולים, והיונים כשרים רק כשהם קטנים (הלכות איסורי מזבח ג,ב). וְשֶׁיָּבַשׁ גַּפָּה וְשֶׁנִּסְמֵאת עֵינָהּ וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ. מומים גדולים הפוסלים בעופות (שם ה"א). גַּפָּה. הכנף שלה. הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר. מכיוון שהעוף לא היה ראוי כלל לקרבן, אין המליקה נחשבת כפעולת שחיטה אלא כהריגה המנבלת. כָּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ. עוף שהיה כשר לקרבן, ולאחר מכן נפסל.

[ג] לְפִיכָךְ, הַמּוֹלֵק וְנִמְצֵאת טְרֵפָה, אוֹ שֶׁמָּלַק בְּסַכִּין, אוֹ שֶׁמָּלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין הַמְּלִיקָה מַתֶּרֶת וּמְטַהֶרֶת אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא כָּשֵׁר לַמִּזְבֵּחַ.

ג. לְפִיכָךְ הַמּוֹלֵק וְנִמְצֵאת טְרֵפָה. כיוון שעוף טרפה פסול מהקרבה, המליקה מנבלת אותו. שֶׁמָּלַק בְּסַכִּין. חתך את סימני השחיטה מן העורף, ופעולה זו אינה נחשבת כלל כמליקה והיא מנבלת את העוף. שֶׁמָּלַק חֻלִּין בִּפְנִים. כיוון שאינו ראוי לקרבן, המליקה מנבלת אותו. וְקָדָשִׁים בַּחוּץ. קרבנות העוף שנמלקו מחוץ לעזרה פסולים. ומכיוון שפסול זה נעשה בחוץ, המליקה מנבלת אותם. הַמְּלִיקָה מַתֶּרֶת. להקריב למזבח. וּמְטַהֶרֶת. מחשיבה את העוף כשחוט לעניין טומאת נבלת עוף טהור. דָּבָר שֶׁהוּא כָּשֵׁר לַמִּזְבֵּחַ. קרבן עוף שנמלק בעזרה.

[ד] אֲבָל הַנִּרְבָּע וְהַמֻּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד וְהָאֶתְנָן וְהַמְּחִיר וְהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס שֶׁנִּמְלְקוּ – הֲרֵי אֵלּוּ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר, וּמְטַמְּאִין בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה, שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן, וַהֲרֵי אֵין פְּסוּלִין בַּקֹּדֶשׁ.

ד. אֲבָל הַנִּרְבָּע וכו'. במקרים אלו פשוט שדינם נבלה לכל דבר (רדב"ז). הַנִּרְבָּע. נבעל על ידי אדם. וְהַמֻּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד. לעבודה זרה. וְהָאֶתְנָן. ניתן כתגמול על ביאת איסור. וְהַמְּחִיר. ניתן כתשלום במכירת כלב. הֲרֵי אֵלּוּ נְבֵלָה לְכָל דָּבָר. כיוון שאינם ראויים לקרבן. וּמְטַמְּאִין בְּגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה. מטמא את הבגדים שנוגע בהם בזמן שהנבלה נמצאת בגרון שלו. שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן. שהמקדיש טומטום ואנדרוגינוס לא חלה קדושה על גופם, ואף שאר הפסולים שנזכרים כאן דינם כבעלי מום עובר שאינם ראויים למזבח (הלכות איסורי מזבח ג,י).

[ה] כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַטָּה וְעוֹלַת הָעוֹף לְמַעְלָה. חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂיָהּ לְמַעְלָה – פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁעָשָׂה הַזָּיָתָהּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ לְשֵׁם עוֹלָה בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ לְשֵׁם חַטָּאת.

ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף נַעֲשֵׂית לְמַטָּה. הזאת דמה בחלק התחתון של המזבח (הלכות מעשה הקרבנות ז,ו) ומליקתה כשרה בכל מקום במזבח (שם ה"ט). וְעוֹלַת הָעוֹף לְמַעְלָה. מליקתה (על הסובב) ומיצוי דמה בחלקו העליון של המזבח (שם ו,כ). חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂיָהּ לְמַעְלָה פְּסוּלָה. היזה את דמה בחלק העליון של המזבח. בֵּין שֶׁעָשָׂה הַזָּיָתָהּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת. הזאה. בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה. מיצוי.

[ו] וְכֵן עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂיָהּ לְמַטָּה, אֲפִלּוּ מָלַק סִימָן אֶחָד לְמַטָּה וְסִימָן אֶחָד לְמַעְלָה – פְּסוּלָה, בֵּין שֶׁמְּלָקָהּ כִּמְלִיקַת עוֹלָה בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת, בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ לְשֵׁם עוֹלָה בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ לְשֵׁם חַטָּאת.

ו. עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂיָהּ לְמַטָּה. מלק בחלק התחתון של המזבח. סִימָן אֶחָד. אחד מסימני השחיטה, קנה או ושט. בֵּין שֶׁמְּלָקָהּ כִּמְלִיקַת עוֹלָה. הבדלת הראש מהגוף. בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת. חיתוך הסימנים והשארת הראש מחובר לגוף.

[ז] חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ לְמַטָּן כִּמְלִיקַת עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, אוֹ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, אוֹ כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה. [ח] וְכֵן עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂיָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, אוֹ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת – פְּסוּלָה. כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלָת לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה.

ז. חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ לְמַטָּן. במקומה הראוי. כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה… פְּסוּלָה. כחטאת שנשחטה שלא לשמה (לקמן טו,א).
ח. עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂיָהּ לְמַעְלָה. במקומה הראוי. כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד וכו'. הקרבן כשר אך הבעלים לא יצאו בו ידי חובה ועליהם להביא קרבן נוסף, ככל עולה שנשחטה שלא לשמה (לקמן טו,א).

[ט] כָּל אֵלּוּ הָעוֹפוֹת שֶׁנִּפְסְלוּ מִפְּנֵי מְקוֹם עֲשִׂיָּתָן אוֹ מִפְּנֵי שִׁנּוּי מַעֲשֵׂיהֶן אוֹ שִׁנּוּי שְׁמָן – אֵינָן כְּנִבְלַת הָעוֹף לַטֻּמְאָה. וְכֵן חַטַּאת הָעוֹף אוֹ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּתְפַּגְּלָה אוֹ נִטְמֵאת אוֹ נַעֲשֵׂית נוֹתָר – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה כְּנִבְלַת הָעוֹף, שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּסוּלִין בַּקֹּדֶשׁ.

[י] חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק – נַעֲשֵׂית כְּמִצְוָתָהּ, וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת, אֶלָּא תִּשָּׂרֵף כְּכָל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. וְכֵיצַד תָּבֹא עַל הַסָּפֵק? כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה הָאִשָּׁה סְפֵק זָבָה אוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. וְאֵין לָנוּ חַטַּאת בְּהֵמָה עַל סָפֵק, שֶׁאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא – יָבִיא אָשָׁם תָּלוּי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת.

י. הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק. כשמסופק אם חייב. וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. שמא אינו חייב והיא חולין (הלכות מחוסרי כפרה א,ז). אֶלָּא תִּשָּׂרֵף כְּכָל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. בעזרה. סְפֵק זָבָה אוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת. זבות ויולדות מביאות בסיום טהרתן חטאת העוף (ועולה), וכשאינן יודעות בוודאות אם נטמאו בטומאת זיבה או לידה מביאות חטאת מספק. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ. שאר מחוסרי הכפרה (זב ומצורע) המסופקים אם חייבים קרבן. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת. ח,א.

[יא] חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק, וְנוֹדַע לָהּ שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בָּהּ וַדַּאי: אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ – תֵּעָשֶׂה וַדָּאִית, וְתֵאָכֵל; וְאִם אַחַר שֶׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ – הֲרֵי זֶה גּוֹמֵר הַזָּיַּת דָּמָהּ וְתַמְצִיתוֹ, וְתִשָּׂרֵף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תֵּאָכֵל, שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה עַל סָפֵק בָּאָה. [יב] נוֹדַע לָהּ שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת בָּהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְלְקָה – הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר.

יא. וְנוֹדַע לָהּ שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בָּהּ וַדַּאי. כגון שאישה הפילה ולא היה ידוע מה הפילה, ונודע שהפילה נפל המחייב קרבן. תֵּעָשֶׂה וַדָּאִית וְתֵאָכֵל. ימלקו ויאכלו אותה ככל חטאות העוף הרגילות. הֲרֵי זֶה גּוֹמֵר הַזָּיַּת דָּמָהּ וְתַמְצִיתוֹ. גומר את עבודתה. וְתִשָּׂרֵף כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ וכו'. כיוון שנודע שהיא חייבת בוודאי, מעיקר הדין היה אפשר לאכול אותה. אמנם כיוון שבשעת המליקה היא הייתה עדיין בגדר חטאת הבאה על הספק, יש חשש שיטעו לחשוב שכל חטאת הבאה על הספק נאכלת.
יב. נוֹדַע לָהּ שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת בָּהּ. הקדשה הקדש טעות והיא חולין (ריק"ו). מֵאַחַר שֶׁנִּמְלְקָה הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר. אסורה בהנאה, בדומה לחולין שנשחטו בעזרה (ראה לקמן יט,יא).